שחף צפוני

שחף צפוני
	שחף צפוני
מצב שימור
	conservation status: least concern ללא חשש (LC)‏
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	עופות
סדרה:	חופמאים
תת־סדרה:	שחפאיים
משפחה:	שחפים
סוג:	שחף
מין:	שחף צפוני
שם מדעי
	Larus argentatus; ‏פונטופידן, 1763
תחום תפוצה

שחף צפוני (שם מדעי: Larus argentatus, נקרא בעבר שַׁחַף כַּסְפִּי^[2] שחף הרינג או שחף אטלנטי) הוא מין של שחף השייך לסדרת החופמאים. הוא נפוץ במערב, מזרח, ומרכז אירופה, באזור סקנדינביה ובאזור הבלטי.

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

הזכר הוא באורך 60–67 ס"מ ומשקלו 1,050-1,525 גרם. הנקבה קטנה יותר: אורכה 55–62 ס"מ ומשקלה 710-1,100 גרם. מוטת הכנפיים יכולה לנוע בין 125 ל 155 ס"מ. הגוף העליון של המבוגרים הוא אפור וראשם וחלקיהם התחתונים לבנים. הכנפיים שחורות עם כתמים לבנים המכונים "מראות". המקור צהוב עם נקודה אדומה ויש טבעת של עור צהוב חשוף סביב העין. הרגליים בדרך כלל ורודות בכל הגילאים, אך הן יכולות להיות צהבהבות, במיוחד באוכלוסייה הבלטית שנחשבה בעבר כתת-מין נפרד.

הנקודה האדומה על המקור[עריכת קוד מקור | עריכה]

לנקודה האדומה הזו יש תפקיד חשוב בתקשורת עם הגוזלים ובהאכלתם. הגוזלים מנקרים בנקודה האדומה, וניקור זה מעורר את ההורים להקיא את המזון שהובא.

קול[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחד הקולות אותו משמיע השחף הצפוני מזכיר צחוק, המוכר היטב בחצי הכדור הצפוני ולעיתים קרובות נחשב כסימן ההיכר של אזורי חוף, כדוגמת הממלכה המאוחדת, ומקומות אחרים באירופה.

הגוזלים של השחף הצפוני משמיעים ציוץ חוזר ונשנה, המלווה בתנועת ראש, בשעה שהם מבקשים אוכל או קוראים להוריהם. שחפים צפוניים באזורים עירוניים נוקטים בהתנהגות זו כאשר בני אדם מאכילים אותם.

תזונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השחף הצפוני אוכל-כול: ניזון מטרף, אוכל אשפתות ושודד מזון מחיות אחרות; בדרך כלל הוא מלקט רכיכות, סרטנים ושיירי מזון מחופים הנחשפים בשפל. כמה שחפים צפוניים מנקים את עורו של דג שמש מגובשש המכוסה בטפילים והדג צריך להתאזן על צידו בשביל הניקוי.