שחרזאדה (סוויטה סימפונית)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

"שחרזאדה"אנגלית: Scheherazade, ברוסית: Шехерезада, תעתיק - Šekherezada), אופוס 35, היא סוויטה סימפונית מפורסמת מאת המלחין הרוסי חבר קבוצת "החמישה" ניקולאי רימסקי-קורסקוב, שהולחנה בשנת 1888. היצירה, המבוססת על הספר "סיפורי אלף לילה ולילה", משלבת בתוכה שניים מן הסממנים האופייניים למוזיקה הרוסית ככלל ולרימסקי-קורסקוב בפרט: תזמור מסנוור וצבעוני והתעניינות מיוחדת במזרח, דבר שהשפיע רבות על ההיסטוריה של רוסיה הקיסרית. בבלט מאת מיכאל פוקין (Michel Fokine) מלווה המוזיקה מהסוויטה את הריקוד.

היצירה קרויה "סוויטה" לא בשל מחרוזת הריקודים אלא בשל ריבוי הפרקים שבה; מספר הפרקים ביצירה הוא ארבעה. המלחין שוכנע לתת לכל פרק שם תוכניתי, אך הסיר אותם בתקופה יותר מאוחרת לטובת סימוני טמפו וניסיונות לשלב קריאת טקסט ספרותי בתוך היצירה. שמות ארבעת הפרקים הם:

  • הים וספינתו של סימבאד המלח (Largo e maestoso — Allegro non troppo)
  • הנסיך מקלנדר (Lento — Andantino — Allegro molto — Con moto)
  • הנסיך והנסיכה הצעירים (Andantino quasi allegretto — Pochissimo più mosso — Come prima — Pochissimo più animato)
  • הפסטיבל של בגדד (Allegro molto — Vivo — Allegro non troppo maestoso)

תזמור[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרטיטורה כוללת בתוכה תפקידים ל:

הסיפור שמאחורי היצירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

RimskyScheherezadeThemes.png

היצירה מבוססת על סיפור המסגרת של היצירה העממית "סיפורי אלף לילה ולילה". קובץ זה הוא אוסף של סיפורי עם ערביים ממקורות שונים. בסיפור המסגרת מסופר על המלך שאהריאר, שמגלה כי אשתו לא נאמנה לו. הוא מואס במין הנשי כולו: הוא מורה על הוצאת אשתו להורג, ומורה לווזיר (השר הבכיר) שלו למצוא לו כלה חדשה בכל לילה. בכל בוקר, לאחר שאנס את כלתו, הוא מוציא גם אותה להורג, ומחכה לכלה חדשה ללילה הבא.

לאחר זמן-מה, כשכל נשות הממלכה חיות בפחד, בתו של הווזיר, שחרזאדה מחליטה למרות הפצרות אביה להתחתן עם המלך. בלילה, היא מתחילה לספר למלך סיפור; אולם הסיפור לא מסתיים, ובאור הבוקר היא שותקת ומשאירה את המלך במתח. המלך מבטיח שלא להוציאה להורג, כדי שתסיים לספר לו את הסיפור בלילה הבא. ואולם בלילה הבא, לאחר שסיימה את הסיפור הראשון, החלה בסיפור שני, ושוב השאירה את המלך במתח, כך שקנתה לעצמה חיים ליום נוסף. כך עושה שחרזדה במשך אלף לילה ועוד לילה, עד שלאחר 1001 לילות, כשהיא כבר אם לשלושה מילדי המלך, משתכנע המלך לחזור בו מכוונותיו ולא להרוג את שחרזדה.

ביצירתו של קורסקוב שני נושאים מוזיקליים עיקריים המהווים את הבסיס להתפתחות הדרמטית מפרק לפרק: נושא אחד המייצג את הסולטאן, ושני המייצג את שחרזאדה.

הנושא המוזיקלי הפותח את הפרק הראשון מייצג את הסולטאן היהיר; השלד המלודי של הנושא בנוי על 4 צלילים יורדים מתוך סולם הטונים השלמים, אך למעשה המנגינה מורכבת ממודוס בעל אופי מזרח-תיכוני, בעל סקונדה מוגדלת. הצגת הנושא בפעם הראשונה מופיעה ב"אוניסון" מרשים של כלי הקשת והבראס, ללא מילוי הרמוני, ובדינמיקה חזקה. כמענה לפתיחה זו, מיד אחר כך מנגנים כלי העץ את ההרמוניה של אותו נושא, אך ללא המלודיה עצמה. מהלך הרמוני זה מהווה מעבר לנושא העיקרי השני של היצירה, זה המייצג את דמותה של שחרזאדה.

נושא זה הוא המייצג את מספרת הסיפור – הלא היא שחרזאדה, אשת הסולטאן. זוהי מלודיה מפותלת ומעוקלת; אך למרות הכול גם מתמידה ועקשנית, הכתובה כסולו לכינור בליווי נבל. הנושא משקף באופן פשטני את דמותה של שחרזאדה: עדינה ונוגה, אך עקשנית ומלאת ערמה.

בהמשך היצירה שני הנושאים חוזרים במניפולציות שונות בכל פרק, כשבולט במיוחד הנושא של שחרזאדה, אשר מהווה מעין קטע מעבר בין חלקים ביצירה, ובכל פעם מתוזמר באופן עשיר ומאתגר יותר עבור נגן הכינור הראשון.

השמעת הבכורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השמעת הבכורה התקיימה בסנקט פטרבורג, ב-28 באוקטובר 1888, בניצוחו של רימסקי-קורסקוב עצמו.

הבלט[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכוריאוגרפיה לבלט נוצרה על ידי מיכאל פוקין. הליברית נכתב על ידי פוקין עצמו וליאון באקסט (שנודע גם כצייר בארצו, רוסיה), שעיצב בנוסף את התפאורה והתלבושות. הופעת הבכורה של הבלט שהתקיימה ב-4 ביוני 1910, באופרה גרנייה בפריז, נרקדה על ידי ה"בלט רוסס" (בצרפתית "הבלטים הרוסיים").

בתרבות הפופולרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • קטעים קצרים מהיצירה שולבו בסרט "האיש עם נעל אחת אדומה" של סטן דראגוטי, מ-1985 (אדפטציה אמריקאית של הסרט הצרפתי "הבלונדיני עם הנעל השחורה").
  • הפרק הראשון של היצירה ליווה את הטריילר השיווקי ושחזור המעריצים של "הגנב והסנדלר" (הידוע גם השמות "הנסיכה והסנדלר" או "נסיך ערבי"), סרט אנימציה של האנימטור הקנדי ריצ'רד ויליאמס.
  • הפרק הראשון של היצירה שולב בסרט "תפוז מכני", בסצנה שבה הדמות הראשית, אלכס, מדמיין את עצמו מלקה את ישו. הפרק השני מופיע בסצנה בה אלכס מדמיין את עצמו מקיים יחסי-מין עם החדרניות של אשתו.
  • במחזה הקומדי זוכה פרס הפוליצר (שעובד כסרט זוכה אוסקר בשנת 1938) "הן לא תיקחנו עמך" ("You Can't Take It with You") מאת ג'ורג' ס. קאופמן ומוס הארט, מנגנת דמות בשם אדוארד את הפרק הראשון של היצירה על הקסילופון.
  • פרקים 1 ו- 2 שימשו בתוכנית האנימה "הנסיכה טוטו" ("Princess Tutu").
  • באלבום משנת 1968 של להקת "דיפ פרפל", "Shades of Deep Purple" ("צללים של סגול עמוק"), 2 הדקות הראשונות של הקטע "Prelude: Happiness" ("פרלוד: אושר") הן העתק מדויק של שני הפרקים הראשונים של היצירה.
  • הפרק השלישי שימש כמוזיקת רקע למשחק המחשב "ציוויליזציה 4" ("Civilization IV").
  • היצירה עובדה במלואה לתזמורת כלי-נשיפה על ידי מרלין פטרסון. העיבוד הוזמן על ידי תזמורת כלי-הנשיפה של אוניברסיטת יוסטון בארצות הברית, בניצוחו של טום בנט, שניצח על הופעת הבכורה של עיבוד זה במורס אופרה שביוסטון שבטקסס, באפריל 2005.
  • מיינרד פרגוסון, חצוצרן ג'אז קנדי, הקליט גרסה משלו ליצירה, שהופיעה תחת אותו השם באלבומו "New Vintage" ("וינטג' חדש") משנת 1977.
  • חלק מהיצירה שולב בסרט "One True Thing" ("דבר אחד אמיתי") משנת 1988. בסרט שיחקו מריל סטריפ (בתפקיד האם) ורנה זלווגר (בתפקיד הבת). היצירה הושמעה בסצנה שבה האב (ויליאם הרט) מביא את המסעדה לביתה של אשתו הגוססת.
  • הומאז' ליצירה מופיע בספר "נצור"/ליאור כוריאל 2014, בו היא משמשת רקע לריקוד חושני בין שתי נשים חברות-יריבות בחצר "אחוזת הארץ המובטחת".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שחרזאדה בוויקישיתוף