שחר בוצר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שחר בוצר, 2015

שחר בוצר (נולד ב-2 ביולי 1982) הוא שותף מנהל בקרן ההשקעות החברתית של איש העסקים יואל חשין, 2B-Community. לשעבר יושב ראש קבוצת איסתא ליינס, מנכ"ל שח"ם - ארגון השחקנים בישראל, סגן יושב ראש התאחדות הסטודנטים בישראל ויושב ראש אגודת הסטודנטים של אוניברסיטת תל אביב. בוצר, שנולד עם מחלת ניוון שרירים ומתנייד באמצעות כסא גלגלים, הגיש את "בג"ץ בוצר" שהיווה פריצת דרך בכל הנוגע לזכויות אנשים עם מוגבלות ולנגישות בישראל, והוא האדם עם המוגבלות (המולדת) הראשון בישראל שהצליח להיבחר בבחירות אישיות ולעמוד בראש גוף ציבורי שאינו קשור לזכויות אנשים עם מוגבלות ומאבקם.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בוצר נולד ב-1982, בנם הבכור של דוד (בעבר קצין בשירות קבע וכיום עורך דין) ולאה (בעבר עוזרת ראש שירותי בריאות הנפש במשרד הבריאות וכיום המנהלת האדמיניסטרטיבית של המרכז לבריאות הנפש שער מנשה), אחיהן הגדול של טל ואור. הוא נולד עם מחלת ניוון שרירים המתבטאת בחולשה בגפיים, ואינה מאפשרת לו לעמוד על רגליו. מילדותו הוא מתנייד בעזרת כיסא גלגלים ממונע. בשנות השמונים התגוררה משפחתו בשכונת רמת אשכול בירושלים. ב-1991 עברה המשפחה להתגורר ביישוב הקהילתי מכבים-רעות. היישוב היה אז בשלבי הקמה, והמבנים הציבוריים בו היו אמורים להיבנות כשהם מונגשים מראש לאנשים עם מוגבלות.

בית הספר בו למד לא הונגש כראוי, ולאחר מספר פניות מצד הוריו שלא זכו להיענות, הגיש בוצר, בסיוע ארגון בזכות, את בג"ץ שחר בוצר נ' מועצה מקומית מכבים-רעות. בוצר יוצג בבג"ץ על ידי אביו, שבאותה עת לא היה עדיין עורך דין. בג"ץ, בהרכב שבראשו עמד נשיא בית המשפט העליון דאז אהרון ברק, קיבל את העתירה. בפסק הדין, שניתן ב-1996, קבע השופט ברק:

"לא חסד מבקש העותר, אלא על הגשמת זכותו הוא עומד... הבטחת שוויון ההזדמנויות לנכה עולה כסף. חברה האמונה על ברכי כבוד האדם, החירות והשוויון מוכנה לשלם את המחיר הנדרש."

בעקבות פסק הדין חויבו כל מוסדות החינוך בישראל להנגיש עצמם לאנשים עם מוגבלויות. כמו כן, הוא שימש בסיס להצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, שאושר ב-1998 בכנסת. בג"ץ בוצר נלמד כיום בבתי ספר למשפטים, לעבודה סוציאלית ולחינוך במוסדות להשכלה גבוהה.

תקדים נוסף שיצר בוצר היה כאשר ביקש ללמוד נהיגה בגיל 17, כשאר בני גילו. הוא אמור היה ללמוד נהיגה ברכב מיוחד המותאם לנכים עם כיסאות גלגלים, אך על פי תקנות הביטוח הלאומי שהיו בתוקף באותה עת, נכים יכולים היו ללמוד נהיגה רק לאחר גיל 18. בעקבות פנייתו של בוצר שונו התקנות, כך שנכים יוכלו להתחיל ללמוד נהיגה בגיל 17, ככלל האוכלוסייה.

לאחר שסיים את לימודיו בבית הספר התיכון של מכבים-רעות, ואף על פי שהוענק לו פטור מגיוס לצה"ל, התנדב לשירות צבאי והוצב ביחידת המחשוב של פיקוד העורף. הוא השלים את שירותו הצבאי ואף שירת מספר חודשים בשירות קבע.

לאחר שחרורו מצה"ל החל ללמוד באוניברסיטת תל אביב. תחילה למד ראיית חשבון, אך לאחר שנה וחצי שינה את תחום לימודיו לכלכלה ותקשורת. כבר בשנת לימודיו הראשונה הפך לפעיל הן בתא הסטודנטים "הדור החדש", המזוהה עם מפלגת העבודה, והן באגודת הסטודנטים של אוניברסיטת תל אביב, בה כיהן כיו"ר ועדת כספים, כראש מחלקת הסברה וכסגן יו"ר. ב-21 בספטמבר 2009 נבחר לתפקיד יו"ר האגודה, ובכך הפך לאדם עם המוגבלות (מלידה) הראשון בישראל שהצליח להיבחר בבחירות אישיות ולעמוד בראש גוף ציבורי שאינו קשור לזכויות הנכים ומאבקם. בשנים 20132010 כיהן כיושב ראש דירקטוריון חברת "ג'וב טוב", חברת כוח אדם, השמה ומיקור חוץ, שהייתה באותה עת בבעלות אגודת הסטודנטים של אוניברסיטת תל אביב.

בספטמבר 2010 נבחר לכהן כסגן יו"ר התאחדות הסטודנטים בישראל.[1]

במרץ 2011 מונה למנכ"ל שח"ם - ארגון השחקנים בישראל[2]. בספטמבר 2014 סיים את תפקידו בשח"ם ומונה למנכ"ל 2B-Community, קרן ההשקעות החברתיות של איש העסקים יואל חשין. באוקטובר 2015 הפך לשותף מנהל בקרן ההשקעות. בשנים 20132017 כיהן במקביל גם כיושב ראש פעיל של קבוצת איסתא ליינס[3]. ב-2017 נבחר לרשימת 40 הצעירים המבטיחים של מגזין גלובס[4].

בוצר נשוי למירי, עובדת סוציאלית, ולהם שלושה ילדים. הם מתגוררים בקריית אונו.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • צחי כהן, שחר האדום, מוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות" (עמ' 48–52), 16 באוקטובר 2009

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמרי דעות שכתב:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]