שטח הפסולת של האוקיינוס ההודי
שטח הפסולת של האוקיינוס ההודי הוא מקבץ של פסולת ימית, שנוצרה על ידי האדם ונישאת על גבי מערבולות של זרמי ים (Gyre) באזור האוקיינוס ההודי. שטחו הוערך בשנת 2011 בכ־2,183,480 קילומטר רבוע, משקלו כ-2,185 טון, וריכוז הפסולת בשטח הוא כ-10,000 טון לקמ"ר.[1]
מדובר בשטח הפסולת הימית השלישי בגודלו מבין חמשת שטחי הפסולת הימים בעולם (לאחר צפון האוקיינוס השקט ששטח הפסולת שבו היא 8,095,000 קמ"ר, וצפון האוקיינוס האטלנטי ששטח הפסולת שבו הוא 3,625,753 קמ"ר), אך הדליל ביותר ובעל כמות הפסולת המועטה ביותר מבין כל שטחי הפסולת באוקיינוסים.[1]
הפסולת מורכבת מחלקי פלסטיק צפים, משקע כימי וחומרים נוספים. שטח הפסולת אינו נראה כגוש רציף, והחלקים הנראים בעין הם בעיקר רכיבי הפסולת הגדולים יחסית. בדומה לשטחי הפסולת הצפה בשאר האוקיינוסים, הפלסטיק מתפורר לחלקים קטנים והולכים ככל שעובר הזמן, עד לרמת הפולימר.
מחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]
ההשערה על קיומו של שטח פסולת נרחב באוקיינוס ההודי הועלתה לראשונה על ידי מסמך שפורסם על ידי מנהל האוקיינוסים והאטמוספירה הלאומי (NOAA) בשנת 1988, על בסיס תוצאות של מחקרים שבוצעו באלסקה בשנים 1985 עד 1988 והתמקדו באזור צפון האוקיינוס השקט. מחקרים נוספים על פסולת ימית שנסחפה לחופים באזור האוקיינוס ההודי העלו כי ייתכן שיש מצבור פסולת גם באוקיינוס ההודי.
בשנת 2010 החל מחקר טרנס-אוקייני של ארגון 5 Gyres שמטרתו לקבוע אם ההשפעה של הפסולת באזורים של צפון האוקיינוס האטלנטי וצפון האוקיינוס השקט, דומה להשפעתו גם על דרום האוקיינוס האטלנטי, דרום האוקיינוס השקט והאוקיינוס ההודי. צוות המחקר אסף דגימות פלסטיק בשטח המשתרע על פני כ-4,800 ק"מ באוקיינוס ההודי, בין העיר פרת' באוסטרליה לפור לואי בירת מאוריציוס, וקבע כי למרות דלילותו היחסית של שטח הפסולת, האוקיינוס ההודי הושפע ממצבורי פלסטיק באופן דומה להשפעתו בזרמי הים של שאר האוקיינוסים, במה שכונה על ידי מייסדת הארגון "מרק דק של פלסטיק".
מחקר משנת 2019 טוען כי דלילותו היחסית של הפסולת באוקיינוס ההודי נובעת מרוחות המונסון החזקות הדוחפות את הפסולת מערבה, לכיוון חופי אפריקה הדרומיים ומשם לאוקיינוס האטלנטי. על כן הפסולת אינה לכודה בזרמי האוקיינוס ההודי באופן שיוצר "כתם" על פני המים, כפי שקורה באוקיינוס האטלנטי ובאוקיינוס השקט, אלא נודדת בקביעות מערבה לאוקיינוס האטלנטי.[2]
מקורות הזיהום[עריכת קוד מקור | עריכה]
מקורות הזיהום הם בעיקר המדינות בעלות קו חוף באוקיינוס ההודיː סין, שאחראית לכ-30 אחוזים מכמות הפסולת הימית העולמית; אינדונזיה הנמצאת במקום השני בעולם; סרי לנקה הנמצאת במקום החמישי בעולם; תאילנד הנמצאת במקום השישי בעולם; מלזיה נמצאת במקום בשמיני בעולם; ובנגלדש הנמצאת במקום העשירי בעולם.[3]
90 אחוזים מהחומרים המרכיבים את שטח הפסולת של כל האוקיינוסים בעולם מגיעים מעשרה נהרות בלבד,[4] המובאים להלן בסדר יורדː נהר היאנגצה בסין, נהר האינדוס בפקיסטן, הנהר הצהוב בסין, הנהר האי (אנ') בסין, הנילוס באפריקה, הגנגס בהודו, נהר הפנינה בסין, נהר האמור ברוסיה, סין ומונגוליה, הניז'ר במערב אפריקה, ונהר המקונג בדרום-מזרח אסיה.[5]
שניים מבין נהרות אלה - נהר האינדוס ונהר הגנגס, הם גם המקורות העיקריים של פסולת המגיעה לאוקיינוס ההודי.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 Sesini, Marzia (August 2011). "The Garbage Patch In The Oceans: The Problem And Possible Solutions" (PDF). Columbia University.
- ^ Charitha Pattiaratchi, Erik van Sebille, Mirjam van der Mheen, There's no 'garbage patch' in the Southern Indian Ocean, so where does all the rubbish go?, The Conversation (באנגלית)
- ^ World's Oceans Clogged by Millions of Tons of Plastic Trash, Scientific American (באנגלית)
- ^ Christian Schmidt, Tobias Krauth, Stephan Wagner, Export of Plastic Debris by Rivers into the Sea, Environmental Science & Technology 51, 2017-11-07, עמ' 12246–12253 doi: 10.1021/acs.est.7b02368
- ^ Deutsche Welle (www.dw.com), Almost all plastic in the ocean comes from just 10 rivers | DW | 30.11.2017, DW.COM (באנגלית בריטית)
