שטח הפסולת של האוקיינוס השקט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מיקום מערבולת הזרמים הנושאת את שטח הפסולת
תרשים רעיון לניקוי פסולת ימית:
רשתות לתפיסת פסולת המותקנות בצידן של אוניות בקווים מסחריים רגילים (ולא אוניות ניקוי ייעודיות)

שטח הפסולת של האוקיינוס השקט הוא מקבץ של פסולת ימית שנוצרה על ידי האדם ונישאת על גבי מערבולות של זרמי ים (Gyre) במרכז החלק הצפוני של האוקיינוס השקט, בערך בין 135°-155° מערב, ובין 35°-42° צפון. השטח מתאפיין בריכוז גבוה של חומרים צפים, ביניהם פלסטיק, כימיקלים וחומרי פסולת אחרים.

ההערכות לגביו גודל השטח נעות בין 700 אלף קמ"ר (כגודלה של טקסס) ועד כ-10 מיליון קמ"ר (כגודלה של ארצות הברית). ריכוז גבוה של פסולת אינו מצב שמוגדר היטב, ולכן הגדרות שונות מביאות להבדלים בין ההערכות השונות לגודלו של השטח. למרות גודלו וצפיפותו, שטח הפסולת אינו נראה בתמונות לווין בגלל ממדיהם הקטנים של החומרים המרכיבים אותו, ובשל העובדה כי רובם שקועים מעט מתחת לפני המים.

מקורה המדויק של הפסולת אינו ידוע ומעריכים כי כ-80% ממנה מגיע ממקור הממוקם על היבשה, וכ-20% הנותרים מקורם באוניות המשייטות בימים ומורכבים ברובם מחומר אורגני. פסולת ממקור יבשתי נישאת על הזרמים מן החוף המערבי של ארצות הברית לתוך הזרם המעגלי בתוך כ-6 שנים, ואילו הפסולת מן החוף המזרחי של אסיה נכנסת לתוכו בתוך פחות משנה אחת.

הערכות וסדרי גודל של בעיית פסולת הפלסטיק[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגודל המדויק של האזור אינו ידוע ואינו ניתן להערכה עקב אופי השטח - זרמי מים המושפעים ממגוון משתנים. נהוג לייחס את הבעיה לתחום הוויזואלי - חתיכות פלסטיק בגדלים שונים הנצפים מספינות או אמצעי תצפית. רוב האזורים המזוהמים בחלקיקי פלסטיק קטנים התלויים על פני השטח או מתחתם, דבר המקשה על איתור ממטוסים או לווין במדויק. במקום זאת, רמת הזיהום באזור נקבעת על ידי הדגימה. האומדנים של גודל האזור נעים בין 700,000 קמ"ר (כ -270,000 קמ"ר) (בערך בגודל של טקסס) ליותר מ -15,000,000 קמ"ר (כ -5,800,000 קמ"ר) (בערך בגודל של רוסיה). אולם, אומדנים אלה מעידים על מורכבות הדגימה ועל הצורך להעריך את הממצאים כנגד תחומים אחרים. בנוסף, העדר תקן לקביעת רמות הזיהום באוקיינוס גורם לחוסר יכולת להערכה מדויקת יותר של תא השטח.

בחודש אוגוסט 2009, במכון סקריפס לאוקיינוגרפיה / פרויקט Kaisei מצאו כי עקבות פסולת פלסטיק נכחה ב 100 דגימות רצופות אשר נלקחו בעומקים משתנים וגדלים לאורך נתיב של 1,700 ק"מ (2,700 ק"מ) דרך התיקון. הסקר גם אישר כי למרות ששדה הפסולת מכיל חתיכות גדולות, הוא מורכב מסך כולל של פריטים קטנים יותר אשר ריכוזם גדל ככל שמתקרבים למרכז אזור הסקר, ואת אלה מסוג ה"קונפטי" - חתיכות דקות מאוד - רואים בבירור מתחת לפני השטח. על אף שמחקרים רבים בתקשורת ובדוח הסברה טענו שהטלאי משתרע על שטח גדול יותר מיבשות היבשת, מחקר שנערך לאחרונה בחסות הקרן הלאומית למדע מציע שהאזור הפגוע עשוי להיות קטן בהרבה. נתונים שנאספו לאחרונה מאוכלוסיית האוקיינוס ​​השקט של האוקיינוס ​​השקט מצביעים על כך שישנם שני אזורי מובהקים של פסולת מרוכזת באוקיינוס ​​השקט.

הסבר ויזואלי התפשטות הפסולת משנות התשעים ועד שנות ה-2000.

במרס 2018 פרסם The Oceanup Cleanup מאמר המסכם את ממצאיהם מ - Mega (2015) ו - Aerial Expedition (2016). בשנת 2015, הארגון חצה את תיקון האשפה של האוקיינוס ​​השקט עם 30 כלי שיט, כדי לבצע תצפיות ולקחת דגימות עם 652 רשתות סקר. הם אספו סך של 1.2 מיליון חתיכות, אשר הם נספרו וסווגו לקבוצות. על מנת להעריך גם את הפסולת הגדולה יותר (אך הנדירה יותר) הם גם טסו מעל התיקון ב -2016 עם מטוסי C-130 הרקולס, מצוידים בחיישני LiDAR. ממצאי שתי המשלחות, מראים כי התיקון הוא 1.6 מיליון קמ"ר ויש ריכוז של 10-100 ק"ג לקמ"ר. הם מעריכים שיש במקום 80,000 טון מטרי, עם 1.8 טריליון חתיכות פלסטיק, שמתוכן 92% מהמסה נמצאות בחפצים גדולים מ -0.5 ס"מ.

השפעה על החיים הימיים ועל בני האדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

ועידת אושן של האו"ם העריכה כי האוקיינוסים עשויים להכיל יותר פסולת פלסטיק מאשר דגים עד שנת 2050. כמה סוגי פלסטיק שאינו מתכלה מוצאים בסופו של דבר את דרכם לבטנם של בעלי חיים ימיים, צעירים ובוגרים כאחד. באופן טבעי, מצב כזה משפיע גם על שרשרת המזון אשר ניזונה מדגים - עופות וחיות ים. מצב כזה אשר מאפשר לפלסטיק להיכנס לשרשרת המזון, יכול להוביל לבעיות גדולות יותר כאשר מינים שצרכו פלסטיק נאכלים על ידי טורפים אחרים - החל מהרעלות ועד לפגיעה ישירה מהפלסטיק עצמו.

דבר נוסף המסכן את בעלי החיים הוא לכידה ברשתות פלסטיק, אשר יכולות לגרום למוות. צבי הים מושפעים ביותר מתרחיש זה.

נזק ישיר לבעלי חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המינים המושפעים כוללים את צבי ים ואת האלבטרוס שחור הרגל. אזור אטול מידווי מקבל כמויות ניכרות של פסולת ימית. 1.5 מיליון פרטי אלבטרוסים המתגוררים באזור עשויים לבלוע פלסטיק אל מערכת העיכול שלהם. כשליש מהגוזלים שלהם מתים, ורבים ממקרי המוות האלה נובעים מהורים המאכילים בפלסטיק או המושפעים מכך. הזיהום מגיע גם למקומות שאינם נמצאים בקרבה ישירה לאזורי הפסולת - כמו דרום אפריקה למשל. מאמר מחקרי שפורסם בשנת 2002 [1] מצביע על פגיעות פלסטיק בכרישים - שנמצאו עטופים ברצועות של פוליפרופילן סביב גופם, דבר שעלול לפגוע ביכולת התנועה שלהם ולבסוף לגרום לתמותה.

פגיעה עקיפה במינים דרך שרשרת המזון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפגיעה העקיפה רחבה ומתחלקת לכמה רבדים: במקביל לסכנה הישירה לפגיעה בחיות כתוצאה מחלקיקים מיקרוסקופיים של פלסטיק אשר עשויים להצטבר בגופם, הפסולת הפלסטית עשויה לספוג מזהמים אורגניים ממי הים (DDT, PCB, PAH), אשר מלבד הרעלה אפשרית עשויים לגרום לפגיעות הורמונליות בחיות הפגועות, כתוצאה מעליה של אסטרדיול - אשר נובעת מהטעיה של המערכת האנדוקרינית שהגיבה כך עקב חשיפה לרעלים. חלקיקי פלסטיק מיקרוסקופיים ורעלנים אלה נספגים גם בגופם של מדוזות ודגים - המשמשים למאכל אדם.

הפצת מינים פולשניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

זיהום הפלסטיק בים עשוי להקל על התפשטות מינים שונים של בע"ח הנעזרים בפלסטיק בתור כלי ניוד - ובהגיעם למקום חדש - מפרים את האיזון האקולוגי הטבעי. מחקרים הראו כי פסולת פלסטיק ימית משפיעה כך לפחות על 267 מיני בעלי חיים בעולם.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Geremy Cliff, Sheldon F. J. Dudley, Peter G. Ryan and Neil Singleton, Large sharks and plastic debris in KwaZulu-Natal, South Africa, ‏22/04/2002



P globe.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא איכות הסביבה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.