שטח B

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מפת יהודה ושומרון, בה מודגשים שטחי A ו-B
שלט הכניסה לכפר חוסאן (מכיוון מערב על כביש 375), ולידו שלט המזהיר ישראלים על כניסה לכפר, על אף שהוא נמצא בשטח B.

שטח B הוא מונח שנטבע בהסכם אוסלו ב' ומתייחס לשטחים שהסמכויות השלטוניות בהם מתחלקות בין הרשות הפלסטינית ובין מדינת ישראל – התחומים האזרחיים נמצאים תחת סמכות הרשות הפלסטינית, בעוד שהתחומים הצבאיים והביטחוניים נמצאים תחת סמכות ישראלית.[1] בשטחים אלה שוכנים 440 יישובים כפריים, שכולם פלסטיניים, וכן שמורות טבע. האזור תופס כ-22% משטח יהודה ושומרון.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-28 בספטמבר 1995 נחתם בוושינגטון הסכם בין ישראל לארגון לשחרור פלסטין הידוע בשם "הסכם אוסלו ב'". בהסכם חולקו יהודה והשומרון וחבל עזה לשלושה חלקים: שטחי A, שטחי B ושטחי C. הסכם זה נועד לשמש כהסדר ביניים למשך חמש שנים עד שיוחלף בהסדר קבע, אולם נכון לשנת 2023 הסדר הקבע לא גובש. עד יישום הסכם ואי שטח B כלל 23%–25% משטחי יהודה והשומרון. במסגרת הסכם זה הועברו לשטח B בשלבים 13% משטחי יהודה ושומרון שהיו שטחי C, אך נגרעו ממנו שטחים אחרים שהפכו לשטח A, ומאז הוא כולל כ-22% מיהודה ושומרון.

באוקטובר 2020 פורסם כי צה"ל מציב שלטים המזהירים ישראלים מפני "כניסה לשטחי A" גם במספר נקודות כניסה לשטח B בלבד, על מנת למנוע כניסת ישראלים למקומות בעלי סיכון.[2][3]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שטח B בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך זה הוא קצרמר בנושא ישראל. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.