שטח B

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מפת יהודה ושומרון, בה מודגשים שטחי A ו-B

שטח B הוא מונח שנטבע בהסכם אוסלו ב' ומתייחס לשטחים אשר הסמכויות השלטוניות מתחלקות בהם בין תחומים אזרחיים, אשר נמצאים תחת סמכות הרשות הפלסטינית, לתחומים צבאיים וביטחוניים, שנמצאים תחת סמכות ישראלית.[1] בשטחים אלה שוכנים 440 יישובים כפריים, שכולם פלסטיניים, וכן שמורות טבע. האזור תופס כ-22% משטח יהודה ושומרון.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-28 בספטמבר 1995 נחתם בוושינגטון הסכם בין ישראל לארגון לשחרור פלסטין הידוע בשם "הסכם אוסלו ב'". בהסכם חולקו יהודה והשומרון וחבל עזה לשלושה חלקים: שטחי A, שטחי B ושטחי C. הסכם זה נועד לשמש כהסדר ביניים למשך חמש שנים עד שיוחלף בהסדר קבע, אולם נכון לשנת 2022 הסדר הקבע לא גובש. עד יישום הסכם ואי שטח B כלל 23–25% משטחי יהודה והשומרון. במסגרת הסכם זה הועברו לשטח B בשלבים 13% משטחי יהודה ושומרון שהיו שטחי C, אך נגרעו ממנו שטחים אחרים שהפכו לשטח A, ומאז הוא כולל כ-22% מיהודה והשומרון ושום חלק מרצועת עזה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Flag of Israel.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא ישראל. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.