שטפן היים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שטפן היים
Stefan Heym
צילום משנת 1982
צילום משנת 1982
לידה 10 באפריל 1913
קמניץ, גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 16 בדצמבר 2001 (בגיל 88)
עין בוקק, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Helmut Flieg עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה גרמניה המזרחית, רפובליקת ויימאר, ארצות הברית, גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות היהודי בווייסנזה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת שיקגו עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה גרמנית, אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות דוח המלך דוד עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1938 – 16 בדצמבר 2001 (כ־63 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Gertrude Heym (1945) עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
www.stefan-heym.de
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
שטפן היים מדבר בהפגנה בברלין, 4 בנובמבר 1989

שטפן הייםגרמנית: Stefan Heym; ‏10 באפריל 191316 בדצמבר 2001) היה סופר יהודי גרמני. מן הבולטים בסופריה של גרמניה המזרחית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שטפן היים הוא שם העט של הלמוט פליג. היים נולד בקמניץ שבגרמניה למשפחה יהודית. למד באוניברסיטת ברלין עיתונאות ספרות ולשון גרמנית. עם עליית הנאצים לשלטון בשנת 1933 ברח לצ'כוסלובקיה, ומשם היגר לארצות הברית. בניו יורק ערך שבועון גרמני-אמריקני בשם "הד העם הגרמני". עם פרוץ מלחמת העולם השנייה התגייס להצבא האמריקני כחלק מתוכנית נערי ריצ'י, ונלחם עם בעלות הברית על אדמת אירופה. הוא היה חייל מצטיין ואף זכה לכמה עיטורים וציונים לשבח; השירות הצבאי העניק לו גם אזרחות אמריקנית[1].

היים סיים את לימודיו האקדמיים בארצות הברית והתפרסם שם כסופר, ספרו הראשון "נושאי צלב-החופש", רומן תיעודי על חייהם של החיילים האמריקנים באירופה, היה לרב-מכר. אחר כך כתב רבי-מכר נוספים, "עיני התבונה" ו״גולדסבורו", ורומן נוסף - ״בני הערובה״ - שחברת סרטי פרמאונט הפכה לסרט. בעקבות מלחמת קוריאה. היים עבר משבר של אכזבה עמוקה מדרך החיים האמריקנית, ובתוך גלי הלהט הפטריוטיים ששטפו את אמריקה, החליט להחזיר לנשיא דווייט אייזנהאואר את המדליות והעיטורים שזכה בהם במלחמת העולם. ב-1953, בשיא המלחמה הקרה, הוא שב לגרמניה והחליט להשתקע בברלין המזרחית[1].

במזרח גרמניה, קנה לו היים עד מהרה שם של אחד מחשובי הסופרים. בסך הכל כתב היים 15 רומנים, בעיקר רומנים היסטוריים. הנושאים שבהם עסק לא היו לרוחם של השלטונות; הוא כתב על הברחות וסחר לא חוקי בין מזרח ומערב גרמניה, על צנזורה ועל המהפכה הגרמנית, מלחמת האזרחים היחידה שהתרחשה אי־פעם בגרמניה. השלטונות ראו בכך ביטוי לביקורת על נוקשותם הדוגמטית. ב-1965 אף הוקיע אותו בפומבי מנהיג המפלגה הקומוניסטית, אריך הונקר, כבוגד ברעיון הסוציאליסטי. ספריו נאסרו להפצה במזרח־גרמניה, אבל מצאו את דרכם למערב, שקיבל אותו כאחד הקולות האותנטיים ביותר שנשמעו מן העבר השני של מסך הברזל. בשנת 1972 פרסם את הספר "דוח המלך דוד", אלגוריה על שכתוב ההיסטוריה בידי מנהיגים ומלחכי הפנכה שלהם. בספר שלמה המלך מבקש לכתוב את הסיפור הרשמי על אביו דוד, בלי האכזריות, הנשים, מעשי הכפירה, המניפולציות הפוליטיות, ובלי יהונתן[2].

בשנות השמונים הרשו לו השלטונות חופש פעולה מסוים. הוא הירבה להופיע בטלוויזיה המערב־גרמנית, ואף ביקר בישראל לרגל צאת ספרו "אחשורוש מלך היהודים" לאור. במהלך אירועי נפילת חומת ברלין,ב-4 בנובמבר 1989 נאם לפני מיליון איש בברלין[1]. ב-1994 נבחר לפרלמנט הגרמני (הבונדסטאג), אך שנה מאוחר יותר התפטר מהפרלמנט במחאה על החלטת הצירים להעלות לעצמם את המשכורות[3].

בשנת 1993 הוענק להיים פרס ירושלים בספרות[4].

היים נפטר בגיל 88, בעת ששהה בישראל בוועידה בינלאומית לרגל יום השנה ה-200 להולדת המשורר היינריך היינה, ונקבר בבית הקברות היהודי בוייסנזה בברלין[5].

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספריו בגרמנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Collin (1979)
  • Der kleine König, der ein Kind kriegen mußte und andere neue Märchen für kluge Kinder (1979)
  • Ahasver (1981) – published in English as The Wandering Jew (1984)
  • Atta Troll. Versuch einer Analyse (1983 )
  • Schwarzenberg (1984) – novel about the Free Republic of Schwarzenberg
  • Reden an den Feind (1986)
  • Nachruf (1988) – autobiography
  • Meine Cousine, die Hexe und weitere Märchen für kluge Kinder (1989)
  • Auf Sand gebaut (1990) – short stories
  • Stalin verlässt den Raum (1990) – political writings
  • Einmischung (1990)
  • Filz (1992)
  • Radek (1995)
  • Der Winter unsers Missvergnügens (1996)
  • Immer sind die Weiber weg und andere Weisheiten (1997)
  • Pargfrider (1998)
  • Immer sind die Männer schuld (2002)
  • Offene Worte in eigener Sache (2003)

ספריו שתורגמו לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 אריאנה מלמד, אני כתבתי את החלום - ראיון בלעדי ונרגש עם שטפן היים, חדשות, 17 בנובמבר 1989
  2. ^ גלילי שחר, משורר, מאהב ורב מרצחים, באתר הארץ, 23 במאי 2008
    יוסי גורביץ, דיקטטורת שלמה, באתר "האייל הקורא" - על הספר "דו"ח המלך דוד"
  3. ^ שירי לב-ארי, מת הסופר היהודי-גרמני שטפאן היים, באתר הארץ, 15 בדצמבר 2001
  4. ^ יעל אהרונוב, יריד הספרים הבינלאומי נפתח אתמול בבניני האומה בירושלים. ביריד יוענק פרס ירושלים לסופר הגרמני שטפן היים, חדשות, 19 באפריל 1993
  5. ^ עתי"ם, הסופר שטפאן היים מת היום בישראל, באתר הארץ, 15 בדצמבר 2001
  6. ^ שולמית הראבן, אדם לא הורגים פעמיים - שטפאן היים: אחשוורוש, היהודי הנודד: עם עובד, כותרת ראשית, 23 בנובמבר 1983
  7. ^ דוד ויצטום, המשל והנמשל- 'דו"ח המלך דוד 'מאת: שטפן היים; תרגום: ברוריה בן־ברוך; כתר, כותרת ראשית, 9 בדצמבר 1987
  8. ^ פביאנה חפץ, בין חומות של פחד - "קולין", שטפן היים, תרגום מגרמנית: אברהם כרמל, ספריית הפועלים, 285 עמי, חדשות, 5 במרץ 1993
  9. ^ ניר סלונים, ‏"ספר דוד המלך": יצירת מופת שאסור להחמיץ, באתר ‏מאקו‏‏, ‏19 באפריל 2016‏