שיבה ליהדות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שיבה ליהדות היא הליך חזרה של אדם ליהדות. התהליך מתקיים אם האדם הנדון היה יהודי בעבר והמיר את דתו לדת אחרת אולם התחרט והחליט לשוב לקיים את מצוות היהדות; או אם לאדם יש שורשים יהודיים מוכחים (מגובים במסמכים גניאולוגיים או גנטיים המאששים את מוצאו היהודי) בעוד שהוא עצמו לא מקיים אורח חיים יהודי.

שיבה ליהדות במשך ההיסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קהילות רבות בגלות חוו המרות דת באונס מצד הנוצרים והמוסלמים שבקרבתם חיו כקהילות מבודדות ורדופות בגזירות השמד השונות, חלק מהמרות הדת חלו גם בארץ ישראל שהייתה נתונה לשלטונות זרים בני דתות אלה (היו גם גזירות שקדמו לאימפריה הביזנטית כמו גזירות אדריאנוס, שאמנם נמשכו כמה שנים אך הותירו רושם עז בתפישה היהודית את קורותיהם), אולם כעבור מספר שנים שבו ליהדותם באופן גלוי, בין אם בעקבות רגיעה במצב החברתי ובמתח הדתי בארצות שבהן ישבו או בעקבות היתר מבתי המלוכה באותן הארצות לשוב לדתם המקורית.

במאה השמינית קם בחצי האי ערב משיח שקר בשם "שריע", שהקים כת שטענה כי חוקי ההלכה ובכלל זאת חוקי טהרה אינם חלים עוד. ביטל את התפילות והתיר לאכול טרפות ולשתות יין נסך. כמו כן הוא ביטל גם יום טוב שני של גלויות ושינה את דיני המשפחה בישראל. שריע הבטיח למאמיניו כי ימגר את השלטון המוסלמי בארץ ישראל וגרם למאמינים רבים להתקבץ תחתיו, ויש שהגיעו אף מספרד וממדינות המערב. בסופו של דבר תפס אותו הח'ליפה יזיד בן אל-מוהלב ושפט אותו. שריע ניסה להציל עצמו בטענה כי רק הוליך שולל את היהודים אך הח'ליפה הרג אותו. מותו הוביל לגל של גזירות מצד הממשל האיסלאמי בארץ נגד הקהילות היהודיות. הוא גם השאיר קבוצה גדולה של יהודים שהפסיקו לשמור מצוות ורצו לחזור בתשובה. הבקשה עוררה מחלוקת בין הגאונים, אם יש לקבלם חזרה ללא תנאים, או שעליהם לעבור גיור (בשל התנהגותם כגויים בפרהסיה). רב נטרונאי בר רב נחמיה גאון החליט לקבל את אלה ששימרו את דיני הטהרה בתנאי שיחזרו בתשובה, אך לגבי אלו שילדיהם ממזרים, אין לקבלם חזרה מחשש לטומאה.

שושלת אל-מוואחידון, שהשתלטה תחילה על מרוקו בשנת 1146 ועד 1159 על דרום ספרד וכל צפון אפריקה, העמידה את יהודי מרוקו ויהדות תוניסיה[1] לבחור בין שתי אפשרויות: מוות או אסלאם. היו שמתו על קידוש השם, ואילו אחרים בחרו לחיות כאנוסים תחת השלטון המוסלמי. הרמב"ם, שהתגורר באותה עת בפאס, כתב בתגובה את אגרת השמד המפורסמת שלו, שהעניקה לאנוסים היהודים במרוקו היתר לחיות בזהות כפולה עד יעבור זעם.[2]

יהודי תימן חוו גם הם דרישה מצד השלטונות בארצם להתאסלם, שבאו לאחר תקופה ממושכת של רדיפה מצד הערבים המוסלמים. שנת 1165 הייתה נקודת מפנה בקורות היהודים שחיו בגלות בארץ זו, מלך תימן, עבד אלנבי נמאזי, תבע מיהודי תימן לבחור בין התאסלמות למוות על ידי חרב המוסלמים בטיעון כי "האסלאם היא הדת הטבעית של המין האנושי" (ציטוט של החדית' לאלבכ'ארי כי האסלאם "קדם לכל שאר הדתות, שבקיומן מפרות את הסדר הטבעי של אללה")[3]. בשל החשש לחייהם, נאלצו רוב היהודים בתימן לחיות שנים רבות כאנוסים עד יעבור זעם המלך והמוסלמים מהם.[4] למרות ההשפלה ותחושת האי-נעימות באופן החיים כאנוסים, יהודי תימן קיבלו אישור הלכתי להעמדת פנים כמוסלמים בשנת 1173 מהרמב"ם, ששלח אליהם את "איגרת תימן". האיגרת נשלחה כתגובה למכתב פנייה של מנהיג יהודי תימן, רבי יעקב בן רבי נתנאל בירב פיומי, שתיאר את מצוקת קהילתו וביקש את עזרתו של הרופא היהודי-ספרדי שנהפך למנהיג קהילת יהודי מצרים. הרמב"ם השיב לו שלעניות דעתו "אין דינם של יהודים אנוסים כדין עובדי עבודה זרה, ולכן לא חלה עליהם הלכת 'ייהרג ובל יעבור'". לצד נושא האנוסים, הרמב"ם הקדיש חלק ניכר מאיגרת התגובה שלו למנהיג יהדות תימן בניסיון לעקור מהשורש אמונות משיחיות שהשתרשו במהלך המאה ה-12 בקהילות היהודיות, בתימן בפרט ובעולם היהודי בכלל, ששיוועו לגאולה ועסקו בחישוב הקץ. מה שהטריד בעיקר את הרמב"ם היה התאסלמות רבים מהם עקב הופעתו של משיח שקר שאסף לעצמו עדת מאמינים מקרב היהודים ושכניהם המוסלמים, אותו האדם שטען להיותו "משיח בן דוד" שכנע רבים מהיהודים להתאסלם, בטרם מצא את מותו בניסיון להוכיח את משיחותו (ראשו נערף). רבים מהיהודים שהלכו אחרי משיח שקר זה שבו אחר מותו ליהדותם, ואילו מיעוט קטן נשאר נאמן לכת והאמין כי ישוב לתחיה.

ב-1198 הוכרזה גזירת שמד על יהדות עדן, שעירם נכבשה על ידי התימנים. הגזירה בוטלה עם הירצח המושל התימני ב-1202, והיהודים בקהילה הזאת שבו לדתם המקורית[5].

המקרה הידוע ביותר בתודעה היהודית, שקשור בשיבה ליהדות, הוא זה של אנוסי יהדות ספרד (שקהילתם מצאה את סופה בגירוש ספרד ב-1492) ויהדות פורטוגלקצם הגיע בהטבלה באונס לנצרות ב-1496). ידועים מקרים של אנוסים מקהילות יהדות ספרד ופורטוגל שהיגרו למרוקו ולאלג'יריה במאות ה-16 וה-17, הצטרפו לקהילות היהודיות שהתקיימו שם ושבו ליהדותם בגלוי.[6] גם בהולנד התמקמו אנוסים לצורכי מפלט ומסחר, שלאחר תקופה של חיים כלפי חוץ כ"נוצרים חדשים", שבו ליהדותם בגלוי.[7]

יהדות ארצות הברית[8] קמה על ידי שיבה של אנוסים מחצי האי האיברי ליהדותם, כשהרגישו הקלה מלחץ שלוחת האינקוויזיציה באמריקה עליהם.[9] המתיישבים ההולנדים בארצות הברית היו היחידים, במהלך המאה ה-17, שאפשרו לאנוסים להופיע כיהודים באורח גלוי והאנוסים נהרו לאזורים שהיו בשליטתם.

עד היום צאצאיהם[10] של קהילות היסטוריות אלה שחוו אינוסים לנצרות קתולית בהוראת האינקוויזיציה ביתר שאת בימי הביניים (למשל: בגזירות קנ"א) מקיימים את הליך השיבה ליהדות (גם לאחר 25 דורות ויותר מאז שנאנסו אבותיהם להתנצר) בכל רחבי העולם (בדרום איטליה[11], בעיקר בדרום-מערב ארצות הברית[12][13][14] ובאמריקה הלטינית[15] שבהן יש נוכחות גדולה של היספנים שמייחסים את מוצאם לחצי האי האיברי), למרות שלעתים הרבנות הראשית לישראל מערימה עליהם קשיים.[16][17]

בברזיל, מתקיימת קהילה של צאצאי אנוסים ששבה ליהדות ומתנערת מהנצרות, הם הונהגו בעבר על ידי חכם א-סודרי, יהודי מרוקאי שהיגר לאמזונאס והנחיל להם את נוסח התפילה הספרדי שנהוג אצל יהודי-מרוקו.[18] הקהילה מונהגת כיום על ידי רב בשם יוחנן ידידיה. כמה מבני הקהילה הזאת כבר עלו ארצה ללא צורך בגיור לחומרא.[19] הם נעזרים בשיבתם ליהדות בדוקטור מלכה שבתאי, אנתרופולוגית ישראלית מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב שתחום מחקרה הוא קהילות יהודיות מבודדות במקומות נידחים ושמאמינה שגורל עם ישראל יוכרע על ידי הצטרפותם המחודשת לשורותיו; לפי הערכות של אניטה לווינסקי כ-30% מהאוכלוסיה בברזיל הם צאצאי אנוסים, ואילו יש גנטיקאים שמשערים שכל אדם רביעי בדרום אמריקה ייתכן שמוצאו באנוסי חצי האי האיברי.[18] על אף שיבתם ליהדות, הקהילות היהודיות בברזיל מתנערות מהם, וגם הממשל הישראלי בוחן את השיבה של כל אחד מהם בשל קריטריונים של הרבנות הראשית לישראל.[18]

בקרב יהדות פרס שהתקיימה מאז חורבן בית ראשון, ידוע מקרם של אנוסי משהד שאוסלמו בכוח הזרוע בעיר משהד ב-26 במרץ או ב-27 במרץ של שנת 1839 על ידי המוסלמים המקומיים בשל עלילת דם וטבח והמשיכו לקיים את אורח חייהם היהודי המקורי בסתר במשך 120 שנים בטרם שבו ליהדותם בגלוי ועלו לישראל.

מאמצים יזומים של ארגונים המעודדים שיבה ליהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתן למנות את חלק מצאצאי הצ'ואטה ממיורקה[20][21] ואת יהודי בלמונטה מפורטוגל ככאלו שעברו שיבה ליהדות. קיים ארגון בשם "קונקטר" שקם ב-2015, ופועל בעיקר להשיב ליהדות צאצאי אנוסים.[22]

ישנם ניסיונות להשיב ליהדות את צאצאי יהדות קאיפנג[23], וגם את צאצאיהם של יהודים שהוסתרו כילדים במשפחות אירופיות-נוצריות במהלך השואה (כמו מקרה הוותיקן והילדים ניצולי השואה), אומצו אליהן לאחר מלחמת העולם השנייה ונטמעו בחברות של אותן המדינות, כמו פולין.

גם חלק מבני החמולה הפלסטינית, שבט הסווארקה, שמייחסים את מוצאם ליהודים תושבי ארץ ישראל בתקופה העות'מנית שאוסלמו, עברו שיבה ליהדות עם עידוד של תנועות כגון "התחברות" של צבי מסיני וחיים כחלק אינטגרלי מיהודי ישראל.

ביקורת על ההליך[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארגונים כגון "שבי ישראל" שמסייעים, לכאורה, לאישים וקהילות שונות מרחבי העולם לשוב ליהדות, הואשמו במיסיונריה ובהפצת היהדות לקהילות אשר לא היו יהודיות מעולם כגון: "בני משה" שקמו בפרו, אשר את חבריהם שההתגיירו, העלו ארצה ושיכנו בהתנחלויות. אותה הטענה הועלתה גם לגבי ההליך שעברו קהילות "בני מנשה" ו"בני אפרים" ממזרח אסיה; ממשלת הודו הביעה את חוסר שביעות רצונה מפעילות מיסיונרית לגבי המרת דתם של אזרחיה והתירה את הגיור שלהם רק בשטחי מדינת ישראל.[22]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תבנית:Title, תבנית:(lang=='en')?'Museum of The Jewish People - Beit Hatfutsot':'בית התפוצות - מוזיאון העם היהודי'
  2. ^ תבנית:Title, תבנית:(lang=='en')?'Museum of The Jewish People - Beit Hatfutsot':'בית התפוצות - מוזיאון העם היהודי'
  3. ^ Menashe Anzi, אחרית דבר", בתוך": ע' אלמקרי, היהודי היפה (מתרגם מערבית: י' שנהב-שהרבני), חיפה 2016, עמ' 172-153" ["Epilogue" in A. Al-Maqri, The Handsome Jew [Translation from Arabic: Y. Shenhav-Shahrabani, Haifa 2016, pp. 153-172]]
  4. ^ תבנית:Title, תבנית:(lang=='en')?'Museum of The Jewish People - Beit Hatfutsot':'בית התפוצות - מוזיאון העם היהודי'
  5. ^ תבנית:Title, תבנית:(lang=='en')?'Museum of The Jewish People - Beit Hatfutsot':'בית התפוצות - מוזיאון העם היהודי'
  6. ^ הנסיון הקשה של המגורשים ואנוסים מספרד ופורטוגל במגרב (אלג'יריה ומרוקו) / ד"ר שלום בר-אשר, www.daat.ac.il
  7. ^ "אמסטרדם היהודית: עיר מקלט - אמסטרדם - מסע אחר". מסע אחר (בעברית). בדיקה אחרונה ב-18 בנובמבר 2019. 
  8. ^ Atkin, Maurice, et al. (2007). "United States of America." Encyclopaedia Judaica. 2nd Ed. Vol. 20. Detroit: Macmillan Reference USA. pp. 302–404; here p. 305.
  9. ^ "Kahal Kadosh Beth Elohim Synagogue". nps.gov.
  10. ^ צאצאי אנוסים מבקרים בישראל, ערוץ 7 (בעברית)
  11. ^ מיכאל טוכפלד, "מנהגים מוזרים": למה האיטלקים חזרו ליהדות?, NRG - מעריב, ‏3/10/2014
  12. ^ 'Crypto-Jews' In The Southwest Find Faith In A Shrouded Legacy, NPR.org (באנגלית)
  13. ^ How Hispanic Crypto-Jews Are Reconnecting With Their Heritage, Tablet Magazine, ‏2017-10-17 (באנגלית)
  14. ^ Schulamith C. Halevy, Manifestations of Crypto-Judaism in the American Southwest, Jewish Folklore and Ethnology Review 18 (1&2), 1996, עמ' 68-76
  15. ^ צאצאית אנוסים עלתה לארץ והתגייסה לקרבי, ynet, ‏2015-03-03 (בעברית)
  16. ^ ירון אביטוב, פרו, מחוברים: צאצאי האנוסים שבים ליהדות, www.makorrishon.co.il, ‏9/11/2010
  17. ^ שולמית חוה הלוי, "במקום שאין אנשים": מנהיגותן של הנשים בעולם האנוסים, אוניברסיטת תל-אביב, 1999
  18. ^ 18.0 18.1 18.2 "אשא עיני אל ההרים": מפגש מיוחד עם צאצאי האנוסים בברזיל - כאן | חדשות (בעברית), בדיקה אחרונה ב-28 בנובמבר 2019 
  19. ^ מסתורין, סודות ואימה - חוזרים ליהדות, כל הזמן, ‏2019-02-23 (בhe-IL)
  20. ^ Carvajal, Doreen (10 ביולי 2011). "Majorcan Descendants of Spanish Jews Who Converted Are Recognized as Jews". The New York Times (באנגלית). ISSN 0362-4331. בדיקה אחרונה ב-17 בנובמבר 2019. 
  21. ^ Jews of Majorca reconnect with their roots, Ynetnews, ‏2012-03-18 (באנגלית)
  22. ^ 22.0 22.1 ללא מכרז, ב-8 מיליון שקל: 712 בני המנשה יעלו מהודו ויתגיירו, וואלה! חדשות, ‏2016-05-23 (בhe-IL)
  23. ^ רבנות במחוז חנאן בסין?, @GI_weltweit (בעברית)