שיגור בהתרעה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שיגור בהתרעה הוא אסטרטגיה של מעצמה גרעינית לשגר את הנשק הגרעיני שלה כתגובה להתרעה על טילים שנורו לעברה החשודים כטילים גרעיניים. שיגור בהתרעה, כאשר מערכת ההתרעה אמינה מספיק וזמן התגובה של שיגור טילים קצר מספיק, הוא אמצעי לביצוע מכה שנייה כתגובה למכה ראשונה, ועל ידי כך להשיג השמדה הדדית מובטחת.

הסיכון בדוקטרינת שיגור בהתרעה הוא טעות טכנית או פירוש לא נכון של אמצעי חישה העשוי לצד החושש שהוא מותקף לכאורה לשגר את הנשק הגרעיני שלו אל היריב. היריב, בהנחה שהוא בעל יכולת מכה שנייה, בין אם באמצעות שיגור בהתרעה ובין אם באמצעים אחרים כצוללות טילים בליסטיים, צפוי לתקוף בחזרה וכאשר שורר מצב אסטרטגי של השמדה ההדית מובטחת שני הצדדים יושמדו.

מקרה מפורסם של כמעט טעות כזו הוא החלטתו של סטניסלב פטרוב ב־26 בספטמבר 1983 שהיה קצין תורן בבונקר "סרפוחוב־15" שליד מוסקבה, בו שכן מרכז הבקרה של מערכת ההתרעה המוקדמת מפני מתקפת טילים, או בשם הקוד שלה, "אוקו" (עין), שלא לשגר לנוכח התרעה. בדיעבד התברר כי הכשל הטכני שהוביל להתרעות השווא, נבע ממערך נדיר של השתקפות אור השמש על עננים גבוהים יחד עם מסלולי מולניה של הלוויינים.[1] התקלה תוקנה מאוחר יותר, באמצעות לוויין בעל מסלול גאוסטציונרי שציר הסיבוב שלו זהה לזה של כדור הארץ, דבר שמקבע את מיקומו יחסית לכדור הארץ.[2]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ archiewood, Molniya orbit, everything2, July 21, 2004.
  2. ^ Allan Little, 'How I stopped nuclear war', BBC News, October 21, 1998