שידוך בחברה החרדית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

שידוך הוא התהליך המקובל במגזר החרדי, כמו בחברות מסורתיות נוספות למציאת בן/בת זוג למטרת נישואין. השידוך מנוהל על ידי גורמים נוספים פרט לבני הזוג, ה"שדכן" ובדרך כלל גם הורי המיועדים, הם מבררים על המוצע עוד לפני שבני הזוג נפגשים ביניהם, לאחר הבירור ניגשים בני הזוג למספר משתנה של פגישות, ובמידה והם מעוניינים בסגירת השידוך, הם מקיימים "וורט" מעמד הרמת "לחיים" בין בני המשפחה המצומצמת בלבד, לעתים הוורט משתלב בתנאים (אירוסים) הציבורי יותר.

בזרם הליטאי, החרדי ספרדי ובחב"ד מקובל כי בני הזוג נפגשים מספר פעמים טרם האירוסין והם נפגשים גם בזמן שבין האירוסין לחתונה, כאשר בדרך כלל הם יפגשו עם יותר ממועמד פוטנציאלי אחד[דרוש מקור]. בחוגים שמרניים יותר, בעיקר אצל החסידים, ובני היישוב הישן בירושלים, ההיקף של הפגישות טרם האירוסים נמוך בהרבה. יש חוגים בהם מתקיימת רק פגישה אחת קצרה מאוד בעלת משמעות שולית וכמעט טקסית, כאשר את כל הבירורים עושים ההורים והמועמדים נפגשים רק על מנת לוודא את נכונותם להינשא. מלבד פגישות ספורות אלה, החסידים אינם נוהגים להיפגש כלל עד החתונה.

השידוכים מתנהלים על ידי שדכנים - לעתים מקצועיים - העוסקים בתחום כמקצוע, אך גם מכרים וחברים. נהוג לשלם לשדכן עבור עבודתו על שידוך. קיימים גם ארגוני שידוכים כמו ארגון "בניין עולם". ישנן מוסדות להם יש רב או מורה העוסקים בהצעות ועזרה בתחום השידוכים לתלמידים הלומדים בהם. ברוב המקרים, מהלך השידוך נעשה מול ההורים ולעתים אף ההורים יפגשו עם המועמד טרם הפגישה הראשונה או בתחילתה.

מהלך השידוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

השידוך התפתח כתוצאה מגדרי הצניעות התורניים, לפיהם רווקים נפגשים רק למטרת נישואים.

בשידוך נוצרת ההיכרות דרך צד שלישי, לאחר בירור אודות מידת התאמת המועמדים, ובדיקת דור ישרים. הפגישות בין הבחור והבחורה מתואמים על ידי גורם מקשר בדרך כלל השדכן. גם אחרי שנתקבלה ההחלטה להינשא, הקשר בין המשודכים הוא מינימלי, תוך שמירת נגיעה מוחלטת ומיעוט מפגשים עד לחתונה עצמה[1].

ברורי התאמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשלב זה נאסף מידע בעבור השידוך הפוטנציאלי. החיפוש כולל שיחות ותִשאוּל מכריהם של השידוך ולפעמים גם מפגשים בפועל של ההורים עם המועמדים. סביב שיחות הברורים קיימת ספרות הלכתית הדנה בשאלות כמו חובת הדיווח[2] או האם יש מידע שאפשר להסתיר[3] וכדומה. אם ברור הנתונים הראשוני מוכיח עמידה בקריטריונים, מבררים ההורים את דרכי ההתקשרות הטכניים, כמו מקום מגורים וכו', כדי לוודא שהפגישה תתקיים כראוי.

במהלך הבירורים אודות המשודך יערכו הצדדים בירורים אודות משפחתו בנושאים כמו ייחוס, רקע הוריו וכדומה, בירורים אודות נתונים אישיים כמו מראה ואופי. רבים בציבור החרדי עורכים בירור גנטי במסגרת דור ישרים ובודקים התאמה טרם הפגישה הראשונית, או, לחלופין, לפני האירוסין. לרוב, בני הזוג מגיעים מאותה עדה ומאותה חסידות, אך קיימים יוצאי דופן.

הפגישות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפגישות מתוזמנות ולא על בסיס התאהבות ספונטאנית. הסיבה העיקרית לקיומן היא ההלכה: "אסור לאדם לקדש אשה עד שיראנה"[4]. אולם הנחייה זו השאירה מרחב גדול לפרשנויות, בין הסתכלות בודדת ועד היכרות ממשית. פרשנויות שונות מובילות להתנהגות שונה בקרב תת-חברות בחברה החרדית.

מקום המפגש תלוי במנהגי המשפחה. יש המקפידים שהבחור יפגוש את הבחורה בביתה או בבית אחר ויש הנפגשים בלובי של מלון. בשלבים מתקדמים יותר מקובל לצאת לפגישות במרחבים פתוחים או לשבת לאכול יחד. לרוב, כשזוג מוכן להיראות בחוץ הם לקראת סגירת החתונה. משך זמן הפגישה עולה עם כמות הפגישות. הבחור אמור לרוב לפתוח בשיחה, לשלם על האוכל והשתייה ולדאוג להחזיר את הבחורה לביתה בתום הפגישה. בין הפגישות מתקבלת ההחלטה אם להמשיך להיפגש באמצעות השדכן, עד לפגישות מתקדמות בניהן הזוג מתאם בעצמו.

צביון הקשר בתקופת האירוסין[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין סגירת התנאים לחתונה, נהוג לערוך מסיבת אירוסים. בתקופה זו עדיין נשמר הצביון המסויג והבלתי-משוחרר של הקשר בין בני הזוג ה'טרי'. הם מתבקשים לשמור נגיעה באופן מוחלט, חל עליהם איסור ייחוד. כשהם נפגשים, נהוג לרכוש מתנות מוגדרות, לרוב הוא קונה פמוטים ואילו היא תרכוש סט ספרי קודש. תדירות המפגשים מוגבלת כמו גם אורכם. בין שבוע לשבועיים לפני החתונה, תלוי במנהג, הם מקיימים את פגישתם האחרונה. אם נדרש שיח בניהם, הוא מתווך דרך בני משפחה.

תקופה זו מוקדשת, נוסף על ההכנות הטכניות לאירוע החתונה, גם להדרכה רוחנית ומעשית של הקמת בית. ולמידת הלכות נידה וטהרה באמצעות מדריכי כלות וחתנים, המלווים את הזוג גם אחרי הנישואים. משך הזמן, שבין הווארט לחתונה עומד בציבור הליטאי והספרדי על ממוצע של שלושה חודשים, ובציבור החסידי יכול להגיע אפילו לשנה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חיים זיכרמן, שחור כחול-לבן - מסע אל תוך החברה החרדית בישראל, ידיעות ספרים, 2014, עמ' 254–261.
  • בתיה זיבצנר ודוד להמן, "השידוכים בעולם החרדי: סמכות, גבולות ומוסדות", מגמות מט/4 (2012), עמ' 641–668
  • ברגמן, אשר (2005), אורחות הבית – עובדות, הנהגות, מאמרים ושיחות ממרן ר' אלעזר מנחם מן שך, הוצאת המחבר, בני ברק
  • גרוס, הרב חיים (2004), נעימת החיים – בענייני שידוכין, נישואין והליכות חיים, ברוקלין ניו יורק.
  • מנחם סעיד, קשר שמור - קשרי משודכים, הלכות והליכות, 2017
  • דב טברדוביץ, חוסן ישועות, הליכות הבית היהודי במשנת חב"ד, תשע"ו

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לדוגמה: קוואס, אבנר (2012), ...ולחתונה – הדרכה למציאת זיווג, ביתנו החדש – חינוך לחיי משפחה, עמ' 38
  2. ^ לדוגמה: חפץ חיים הלכות רכילות כלל ט סעיף ו, ר' ישראל מאיר הכהן מראדין, 1873, וילנה
  3. ^ לדוגמה: ברגמן, אשר (2005), אורחות הבית – עובדות, הנהגות, מאמרים ושיחות ממרן ר' אלעזר מנחם מן שך, הוצאת המחבר
  4. ^ תלמוד בבלי מסכת קידושין מ"א ע"א