שיחה:הקרב על הרובע היהודי בירושלים

תיקונים לסעיף "הרובע היהודי במלחמת השחרור"

מי שכתב לכם את הסעיף כתב דברים לא נכונים רבים. אני הייתי אחד ממגיני הרובע בתש"ח ובשבי ערכתי מחקר יסודי של האירועים בקרב חבריי הלוחמים והמפקדים, ותיעדתי אותם בספרי "ירושלים העתיקה במצור ובקרב", שיצא לאור בראשונה בהוצאת "מערכות" ב-1957. עד היום ספרי הוא המקור העיקרי והמהימן ביותר לאירועי תש"ח ברובע היהודי, כפי שאפשאר להיווכח בספר "תשעה קבין" של לויצה (יצחק לוי), שגם הוא יצא לאור בהוצאת "מערכות". ב-1997 פרסמתי מאמר ב"חוברת המאה ועשרים של אריאל", שהשלים את התמונה. אני מתפלא שלא ציינתם את ספרי ואת "תשעה קבין" של לויצה במקורות.

בסעיף בוויקיפדיה נכתב כי בתקופתו של אברהם הלפרין: "למרות החיפושים שערכו הבריטים בשיירות האספקה הצליחה ההגנה להבריח לרובע נשק, תחמושת ואפילו אנשים במשאיות בעלות תחתיות כפולות." זוהי שטות מוחלטת. איזה משאיות? הרי שום מכונית יהודית לא נסעה. האספקה הועברה בשיירות בריטיות. מעט נשק קנו המגינים מהאויב באמצעות מתווכים ארמנים. ב-13 במאי, בעת שהבריטים פינו את העיר העתיקה היו בידי המגינים רק 112 כלי נשק, מהם 45 אקדחים, 47 תת-מקלעים, 17 רובים, 2 מקלעים ומרגמה. הפירוט בספרי בעמוד 141.

כן יש לציין שרוב חברי ההגנה שהגיעו עד 12 בדצמבר (כתבתם עד מחצית דצמבר) עזבו את הרובע, לכן גייס אברהם הלפרין נערים בני 18-16 מקרב תושבי הרובע. ב-13 במאי, יום פרוץ הקרבות, היו ברובע 150 מגינים (כך אמר לי באותו לילה מפקד הרובע משה רוסנק). 42 מהם היו חברי אצ"ל ולח"י. כך סיפר לי בשבי מפקדם איסר נתנזון. המספרים כוללים בנים ובנות.

"עד ליום שבת ה-15 במאי הצליחו הבלתי סדירים לכבוש רבע משטחו". זוהי שטות נוספת. המשפט הזה נכון ל-17 במאי. עד 15 במאי לא כבשו הערבים אף לא סנטימטר מרובע אחד, פרט ל"עמדת הצלב" בכנסייה היוונית שעל גבול הרובע הארמני, אותה פינינו לפי פקודת דוד שאלתיאל, וכעבור שעה קלה תפסוה הערבים.

במשפט הבא נכתב: "תושבי הרובע דרשו מאנשי ההגנה להיכנע ומפקד ההגנה אישר להם לברר את תנאי הכניעה. המפקדים הערבים הודיעו כי ירשו לאזרחים לעבור לירושלים החדשה, וכי הלוחמים יילקחו בשבי, אלא שעקב הטבח שנערך בכפר עציון דרש מוכתר הרובע להיכנע ללגיון הערבי בלבד." - שטות נוספת. א. לא נוהל שום משא ומתן עם הבלתי סדירים. ב. הנאמר שייך ל-28 במאי. ג. בתקופת הקרבות לא היה לווינגרטן שום מעמד, והוא לא דרש דרישות למי להיכנע ולמי לא. ד. המשא והמתן התנהל ממילא עם עבדאללה טל, מפקד גדוד הלגיון הערבי שלחם בנו מיום 19 במאי, בשעה 14.00. ה. וינגרטן שותף במשא והמתן על פי דרישתו של עבדאללה טל.

"כל תושבי הרובע, כ-1700 נפש, התרכזו בשלושה בתי כנסת." - שטות נוספת. א. בארבעה בתי כנסת. ב. גם אם יצופפו אנשים כסרדינים, אי אפשר לדחוס לתוכם 1700 נפש. היו שם כ-800 נפש, אנשים שנטשו את בתיהם בשטח שנכבש מידינו. נדמה לי שגם המספר 800 מוגזם. רבים רוכזו בבית רוטשילד.

"ביום חמישי ה-27 במאי (ל"ג בעומר) נותרו מבין מאתיים הלוחמים שהיו בתחילת הקרבות ו-80 אנשי התגבורת רק 35 גברים שאינם פצועים." א. בתחילת הקרבות היו 150 לוחמים. ב. מספר אנשי התגבורת היה 84. ג. נותרו 43 לוחמים ולא 35. אני אחראי לטעות, כי במסדר הכניעה עמדו בשלשות 35 מגינים, אבל בצד עמדו חמישה מפקדים. 2 מגינים נוספים התחפשו לאחים רפואיים ואחד לתושב. ד. ביום שישי, 28 במאי, נפצעו לוחמים ונהרג עזרא יאיר, לכן מדובר ביום שישי בצהריים, 28 במאי, בעת הכניעה, ולא ביום חמישי, ל"ג בעומר. בל"ג בעומר פוצץ ביהכ"נ "החורבה" - "חורבת רבי יהודה החסיד".

"מים כמעט ולא נותרו." שטות מוחלטת. בכל חצר היה בור מים. מים לא חסרו. גם מזון לא חסר. משה רוסנק השאיר לכובשים את מחסן המזון כדי להראות להם שלא בגלל רעב נכנענו. נכנענו מפני שהתחמושת אזלה, ומשום שסכנת מוות ארבה לתושבים שהתרכזו בבתי הכנסת לאחר שהלגיונרים כבשו את ישיבת המקובלים "בית אל", ולא היה כוח שיעצור אותם.

"הפצועים יילקחו בשבי או ישוחררו בהתאם לפציעתם." - לא נכון. לפי חוזה הכניעה כל הפצועים ללא הבדל היו אמורים להשתחרר ולעבור לקווי הפלמ"ח בהר ציון, אלא שעבדאללה טל גילה בתושייתו שאחד המ"כים שלנו התחזה לפצוע, ואז החליט לבדוק ולמיין את הפצועים. כך קרה שרק חלקם שוחררו. תנאי הכניעה המדויקים רשומים בספרי בעמודים 459-458.

אהרון לירון ―84.94.57.172 (שיחה | תרומות | מונה) לא חתם ‌ 00:00, 10 בינואר 2000 (IST)

תשובה

ראשית, עלי לפתוח בהתנצלות. הערך על הרובע היהודי במלחמת השחרור נכתב כהשלמה לערך אחר, הרובע היהודי, שלא נכתב על ידי ושבו היה תאור החיים ברובע תחת מצור ונפילת הרובע מצומצם ביותר. לכן החלטתי להשלימו מתוך הספר שהיה בידי - ירושלים, ירושלים של דומיניק לאפייר ולארי קולינס, צמד צרפתי-בריטי שכתב קודם לספר זה את רב־המכר האם פריז בוערת?. אני מודה שלוּ לא הייתי נגרר לכתיבה זו בדרך זו מן הסתם הייתי מגיע גם לספר שלך וגם לספרו של יצחק לוי ואז הערך היה נכתב אחרת.

לגבי הטענות שהעלית לגבי טעויות בעובדות, כל שאוכל לעשות הוא לצטט את העמוד והנוסח המדויק שעליו התבססתי. אין לי ספק שה"ה לאפייר וקולינס עשו מחקר יסודי והם ראיינו גם אנשים מהצד השני וכן עיתונאים זרים, אנשי או"ם ואנשי צבא ומשטרה בריטיים. כמובן שאין להתייחס לספר שלהם כאל מחקר מדעי בדוק. מטרתם הייתה לכתוב סיפור שיימכר היטב ופה ושם הם הוסיפו נופך דרמטי מוגזם והקטע המצוטט בסוף הערך על הרובע היהודי במלחמת השחרור מדגים זאת היטב. עם זאת, צריך לברר כיצד נוצרו הבדלים כל כך גדולים בין העובדות כפי שהן מוכרות לך באופן אישי לבין העובדות שהם מביאים.

להלן תגובה לכל פסקה שלך כשהציטוט מתוך ספרם של לאפייר וקולינס בתרגומו של אהרון אמיר מוזח שמאלה.

"בסעיף בוויקיפדיה נכתב כי בתקופתו של אברהם הלפרין: "למרות החיפושים שערכו הבריטים בשיירות האספקה הצליחה ההגנה להבריח לרובע נשק, תחמושת ואפילו אנשים במשאיות בעלות תחתיות כפולות." זוהי שטות מוחלטת. איזה משאיות? הרי שום מכונית יהודית לא נסעה. האספקה הועברה בשיירות בריטיות. מעט נשק קנו המגינים מהאויב באמצעות מתווכים ארמנים. ב-13 במאי, בעת שהבריטים פינו את העיר העתיקה היו בידי המגינים רק 112 כלי נשק, מהם 45 אקדחים, 47 תת-מקלעים, 17 רובים, 2 מקלעים ומרגמה. הפירוט בספרי בעמוד 141."

לגבי כמויות הנשק. המספרים שאתה ציינת והמספרים המופיעים בספר בעמוד 271 דומים. לגבי המשאיות, עמוד 102: בתגובה להקמת המחסום בשער יפו שניתק את קו מספר 2 שחיבר בין ירושלים החדשה לרובע. "בחרדתה הגישה הסוכנות היהודית יום־יום מחאות לבריטים, שעל נקלה יכולים היו לאלץ את הערבים לפנות את המחסום. בתשובה בקשו הבריטים מן הסוכנות את פינויו הזמני של הרובע. הסוכנות סירבה. אז הציעו הבריטים פשרה. הם ייתנו ליווי לשיירת־אספקה לרובע, שתעבור פעם בשבוע בשער־ציון, על מנת שיוכלו לחפש בה נשק ותחמושת. הם ייתנו ליווי לכל מי שירצה לצאת מן הרובע, אבל איש לא יורשה להיכנס אליו."

עמוד 148: "קיום פיקודו של הלפרין תלוי היה, בראש־ובראשונה, בשיירות שפעמיים בשבוע היו עוברות תחת משמר בריטי את המחסומים הערביים ונכנסות לתוך הרובע הנצור. ה"הגנה" השתמשה בכל הלהטים שאפשר להעלותם בדמיון כדי להגניב נשק ותחמושת בשיירות הללו, תחת עיניהם הבולשות של הבריטים המפקחים עליהן. כמה אנשים הוברחו אפילו במשאית בעלת תחתית כפולה, עד שנתגלה מחבואם. חפיסות סבון היו ממולאות בג'לניט. יום אחד הגיעו לחדר־האוכל של ה"הגנה" כמה שקים ובתוכם גריסים משונים שדמו לאורז. כאשר הטילה מבשלת כמה גריסים על מרחשת חמה בעת ארוחת־צהריים החלו הללו להתפוצץ. "אז ידעתי שזה לא חומר שנועד להכנת מרק", זכרה כעבור זמן."

בעמוד 272 בספר יש חזרה על סיפור הברחת התחמושת בתוך כיכרות לחם, בשקי קמח ובתוך חביות הנפט.

דרך אגב, אתה מספר כי מעט נשק נקנה מהאויב, ובספר בעמוד 147 קיימת טענה בשמם של אנשי הגנה כי הם הפעילו נערים מהרובע שיקנו וגנבו תחמושת מהבריטים.

"כן יש לציין שרוב חברי ההגנה שהגיעו עד 12 בדצמבר (כתבתם עד מחצית דצמבר) עזבו את הרובע, לכן גייס אברהם הלפרין נערים בני 18-16 מקרב תושבי הרובע. ב-13 במאי, יום פרוץ הקרבות, היו ברובע 150 מגינים (כך אמר לי באותו לילה מפקד הרובע משה רוסנק). 42 מהם היו חברי אצ"ל ולח"י. כך סיפר לי בשבי מפקדם איסר נתנזון. המספרים כוללים בנים ובנות".

כאן יש סתירה ממשית בינך ובין הספר. עמוד 103 המתאר את שאירע לאחר שנחסם הקשר עם הרובע: "לכודים היו באחת העמדות המסוכנות ביותר בארץ־ישראל, ולהם חיל־מצב המונה בסך־הכל מאה־וחמישים אנשי "הגנה", חמישים איש מן האצ"ל והלח"י, ועוד כוח שיחזיקו לו טובה יותר ויותר בחודשיים הקרובים – שבעים בנות מן ה"הגנה".

"עד ליום שבת ה-15 במאי הצליחו הבלתי סדירים לכבוש רבע משטחו". זוהי שטות נוספת. המשפט הזה נכון ל-17 במאי. עד 15 במאי לא כבשו הערבים אף לא סנטימטר מרובע אחד, פרט ל"עמדת הצלב" בכנסייה היוונית שעל גבול הרובע הארמני, אותה פינינו לפי פקודת דוד שאלתיאל, וכעבור שעה קלה תפסוה הערבים."

כאן ייתכן שזו אי הבנה שלי. עמוד 339 "בחוץ, הוסיפו הערבים להתקדם בכיוון העורק הראשי של הרובע, רחוב היהודים. בתוך יום אחד של לחימה השתלטו כמעט על רבע משטחו של הרובע." לא כתוב בספר מתי היה יום לחימה זה, ואני הנחתי בשל המשך הפסקה הדן בסירובם של תושבי הרובע לחלל שבת ולעבוד בביצורים ב-15 במאי כי מדובר באירוע שקרה קודם. דרך אגב, גם הספר מזכיר את פינוייה של "עמדת הצלב" בשל פקודתו של שאלתיאל שבאה בעקבות לחץ ארמני. הספר טוען שבשל כך היה צריך גם לסגת מעמדת ההגנה בשער ציון שהייתה נתונה לאש צולבת.

"במשפט הבא נכתב: "תושבי הרובע דרשו מאנשי ההגנה להיכנע ומפקד ההגנה אישר להם לברר את תנאי הכניעה. המפקדים הערבים הודיעו כי ירשו לאזרחים לעבור לירושלים החדשה, וכי הלוחמים יילקחו בשבי, אלא שעקב הטבח שנערך בכפר עציון דרש מוכתר הרובע להיכנע ללגיון הערבי בלבד." - שטות נוספת. א. לא נוהל שום משא ומתן עם הבלתי סדירים. ב. הנאמר שייך ל-28 במאי. ג. בתקופת הקרבות לא היה לווינגרטן שום מעמד, והוא לא דרש דרישות למי להיכנע ולמי לא. ד. המשא והמתן התנהל ממילא עם עבדאללה טל, מפקד גדוד הלגיון הערבי שלחם בנו מיום 19 במאי, בשעה 14.00. ה. וינגרטן שותף במשא והמתן על פי דרישתו של עבדאללה טל."

כאן אני חושב שאתה טועה. ויינגרטן ניהל משא ומתן לאחר שקיבל אישור לכך ממשה רוסנק. עמ' 340: "באווירה זו של ייאוש גובר־והולך באו למפקדת "ההגנה" הרבנים מינצברג וחזן והמוכתר ויינגרטן וביקשו את המפקד המעורער שלהם שיסכים לפתיחתן של שיחות על כניעה. ..רוסנק נחרד... וסופו שהסכים. "טוב", אמר לאנשי־שיחו בלחש כמעט, "לכו ועשו"." הספר מפרט כיצד ויינגרטן התקשר לאלברטו גוֹרי כומר איטלקי בלשכת ראש מסדר הפרנציסקנים וביקש ממנו לברר את תנאי הכניעה. גורי דיבר עם המפקדים הערבים וחזר לויינגרטן כי תנאי הכניעה הם שהאזרחים יוכלו להתפנות לעיר החדשה והלוחמים יילקחו בשבי. אלא שסיפור השחיטה שעשו הפלאחים בכפר־עציון הפחיד את ויינגרטן והוא העדיף לחכות ללגיון הערבי. לפי הפירוט שנוקב בשמות של כמה אנשים נראה כי הסיפור אמיתי.

""כל תושבי הרובע, כ-1700 נפש, התרכזו בשלושה בתי כנסת." - שטות נוספת. א. בארבעה בתי כנסת. ב. גם אם יצופפו אנשים כסרדינים, אי אפשר לדחוס לתוכם 1700 נפש. היו שם כ-800 נפש, אנשים שנטשו את בתיהם בשטח שנכבש מידינו. נדמה לי שגם המספר 800 מוגזם. רבים רוכזו בבית רוטשילד"

ראשית, טעות שלי. בספר (עמוד 401) נאמר "רובם של תושבי הרובע אלף ושבע מאות במספר" ולא כולם. שנית, כאן נראה לי שאתה צודק. לא סביר שייתכן כי כמות כזו של אנשים התגוררה בשלושה בתי כנסת.

""ביום חמישי ה-27 במאי (ל"ג בעומר) נותרו מבין מאתיים הלוחמים שהיו בתחילת הקרבות ו-80 אנשי התגבורת רק 35 גברים שאינם פצועים." א. בתחילת הקרבות היו 150 לוחמים. ב. מספר אנשי התגבורת היה 84. ג. נותרו 43 לוחמים ולא 35. אני אחראי לטעות, כי במסדר הכניעה עמדו בשלשות 35 מגינים, אבל בצד עמדו חמישה מפקדים. 2 מגינים נוספים התחפשו לאחים רפואיים ואחד לתושב. ד. ביום שישי, 28 במאי, נפצעו לוחמים ונהרג עזרא יאיר, לכן מדובר ביום שישי בצהריים, 28 במאי, בעת הכניעה, ולא ביום חמישי, ל"ג בעומר. בל"ג בעומר פוצץ ביהכ"נ "החורבה" - "חורבת רבי יהודה החסיד".

לא נראה לי כי יש כאן סתירה מהותית והערך יתוקן על פי דברייך.

""מים כמעט ולא נותרו." שטות מוחלטת. בכל חצר היה בור מים. מים לא חסרו. גם מזון לא חסר. משה רוסנק השאיר לכובשים את מחסן המזון כדי להראות להם שלא בגלל רעב נכנענו. נכנענו מפני שהתחמושת אזלה, ומשום שסכנת מוות ארבה לתושבים שהתרכזו בבתי הכנסת לאחר שהלגיונרים כבשו את ישיבת המקובלים "בית אל", ולא היה כוח שיעצור אותם."

כאן יש סתירה מהותית בינך לבין הספר. הוא מתאר צמצום במים כבר מתחילת המצור. עמוד 148: "המים היו מצויים בצמצום. כל אדם קיבל דלי אחד מים חמים בשבוע במקווה. מחוץ לזה היה עליו להסתפק בהזיית כמה טיפות על פניו וזקנו בכל בוקר." עמוד 401 המתאר את השבוע שלפני נפילת הרובע: "המים אזלו כמעט לגמרי".

""הפצועים יילקחו בשבי או ישוחררו בהתאם לפציעתם." - לא נכון. לפי חוזה הכניעה כל הפצועים ללא הבדל היו אמורים להשתחרר ולעבור לקווי הפלמ"ח בהר ציון, אלא שעבדאללה טל גילה בתושייתו שאחד המ"כים שלנו התחזה לפצוע, ואז החליט לבדוק ולמיין את הפצועים. כך קרה שרק חלקם שוחררו. תנאי הכניעה המדויקים רשומים בספרי בעמודים 459-458."

נראה לי כי אתה צודק. את תנאי הכניעה שמעו לאפייר וקולינס מעבדאללה תל עצמו ולכן סביר שהוא שיפץ קצת את ההיסטוריה. בכל אופן בעמוד 405 "הפצועים יוחזקו בשבי או יוחזרו בהתאם לשיעור פציעותיהם".

סיכום. אשתדל לעבור על הערך ולתקן לפי הערותיך. בנקודות הבעייתיות שבהם לא השתכנעתי, אביא את שתי הגרסאות שברור שעקב היותך שותף בפועל לחלק מהאירועים יש לגרסתך יתרון ברור. ובנימה אישית, תגובה זו שלך היא לי לכבוד. אני משתמש הרבה פעמים בספרך "הנצרות וארץ הקודש" כמקור לערכי הנצרות שאני כותב מדי פעם ולמצוא את שמך כמגיב על ערך שכתבתי הוא בהחלט הפתעה נעימה.

תרשה לי להציע לך להירשם לוויקיפדיה, אנחנו זקוקים לכותבים טובים ותחום הנצרות זקוק לטיפול דחוף. הרישום פשוט וקל.

שבוע טוב אביהו 20:25, 17 יוני 2006 (IDT)

תיקנתי את הערך על פי הנקודות שהעלית. לא מצאתי בספרייה הציבורית, לא את ספרך ולא את ספרו של יצחק לוי. במקומם השתמשתי בספרו החדש (2004) של משה ארנוולד שמסתמך בעיקר על ספרך ועל ארכיון צה"ל. ספרו של ארנוולד אכן תומך בכל הנקודות שהעלית, מלבד שתיים. ראשית, אכן היה מו"מ על כניעה עם מפקד הערבים הבלתי סדירים פאד'ל ראשיד שהחל בערב ה-16 במאי ונסתיים בלא תוצאות בבוקר ה-17 במאי, אם כי אליבא דארנוולד את המו"מ ניהל ד"ר יהושע פראוור ולא וינגרטן. בשתי הגרסאות (של לאפייר וקולינס ושל ארנוולד) שימש ראש המנזר הפרציסקני מתווך. שנית, גם ארנוולד תומך בגרסה כי בתנאי הכניעה ללגיון נקבע כי הפצועים ישוחררו בהתאם לדרגת פציעתם. חזרתי וקראתי את גרסתם של לאפייר וקולינס למאורעות ואני חייב לציין שהם בדרך כלל מגבים כל עובדה בשם. ייתכן כי שיטת העבודה שלהם שהסתמכה בעיקר על ראיונות עם אנשים, כמעט 20 שנה אחרי שהתרחשו המאורעות המתוארים בספרם, יוצרת עיוותים בשל בעיות זיכרון והצורך של אנשים להגן על פעולותיהם. עם זאת, אני חייב לציין כי לאחר שקראתי את ספרו של ארוונלד התברר לי שההבדל בין שני הספרים הוא עצום. ארוונלד מתמקד במסמכים ובנושאים כלליים כדוגמת, "השילוב של העיר העתיקה במדיניות המוניציפלית של ירושלים". מרוב פרטים טכניים נעלם הסיפור האנושי כמעט לגמרי. לאפייר וקולינס מביאים דברים בשם אומרם ומצליחים לספר סיפור מרתק שהצליח לגרום לי כקורא לחוש אמפטיה לתושבי ומגיני הרובע. ייתכן שסגנונם מלודרמטי אבל הוא שוטף וקריא ביותר. אביהו 13:03, 24 יוני 2006 (IDT)

סיום תפקידו של הלפרין כמפקד הרובע

"הלפרין סיים את תפקידו כמפקד הרובע בשל עימות עם מרדכי וינגרטן ששימש כמוכתר הרובע היהודי. הלפרין החרים את הכסף שנהגה הסוכנות להעביר לווינגרטן והלה שחש עצמו נפגע גרם כנראה למאסרו של הלפרין בידי הבריטים."

חייב אני לציין כי גם אם היו חילוקי דעות מסויימים בין הלפרין לרב וינגרטן, שרר בינהם כבוד הדדי, והעלילה כי הסגיר וינגרטן את הלפרין היא פרי המצאתו של דב יוסף. אברהם הלפרין אמר מפורשות להיסטוריון אורי מילשטיין כי אין בו כל חשד כלפי הרב וינגרטן כי הסגירו, וכך כתב מילשטיין בספרו. בנוסף, מסר משה רוסנק, מפקד הרובע אחרי הלפרין, שהסגרתו של הלפרין ע"י וינגרטן הם המצאה של דב יוסף אשר גם לא היה מעורה בפרטים. בנוסף, ביומניו של דוד בן-גוריון מובא עניין התפיסה, ואם היה קשור לכך הרב וינגרטן, ודאי היה מופיע על כך פירוט. ―רונן רותם (שיחה | תרומות | מונה) לא חתם ‌ 00:00, 10 בינואר 2000 (IST)

יש לכם טעות בקשר לניסים ג'יני

בערך נכתב שניסים ג'יני נהרג עוד בטרם נסוגו הבריטים מהרובע. זוהי טעות. ניסים ג'יני ז"ל נפצע פצעי מוות ב- 27.5.48, יום לפני כניעת הרובע, ונפטר מפצעיו יום למחרת, בתאריך 28.5.48, ביום בו נכנע הרובע בפני הלגיון. הבריטים עזבו את העיר העתיקה ב- 13.5, שבועיים לפני פציעתו. ―93.172.8.137 (שיחה | תרומות | מונה) לא חתם ‌ 00:00, 10 בינואר 2000 (IST)

שם הערך

שמו של הערך הראשי העוסק במלחמת השחרור הוא מלחמת העצמאות. שמו של ערך זה לא צריך להיות מתאים?שלומגר - שיחה 21:00, 16 בספטמבר 2010 (IST)

צודק, העברתי. יוסאריאן • שיחה 11:49, 2 בדצמבר 2010 (IST)

שכונת קטמון

היש מקור לכך שאנשי הרובע עברו לשכונת קטמון? אני מכיר שאנשי צבא בכירים וכל מיני מקושרים לשלטון קיבלו שם בתים. יוסאריאן • שיחה 09:08, 8 בדצמבר 2010 (IST)

גם וגם. כמובן שהמקושרים קיבלו בתים רחבי ידיים, ואילו בשביל פליטי הרובע לקחו בתים וחילקו אותם לדירות. דניאל צבי • שיחה 09:13, א' בטבת ה'תשע"א (8.12.10)

ומקור, שיאפשר לספר על כך בצורה מדויקת? יוסאריאן • שיחה 09:19, 8 בדצמבר 2010 (IST)

בספרה של פועה שטיינר שמספרעל חוויותיה בתור ילדה קטנה פליטת הרובע היא מספרת בהרחבה, אבל זה לא מקור שמתאים לאנצ'. דניאל צבי • שיחה 09:22, א' בטבת ה'תשע"א (8.12.10)

ועכשיו אני רואה שיש כבר מקור לדברים בערך על קטמון - אדרבה, צריך למצוא מקור למקושרים (וזה יהיה מעט קשה, כי מן הסתם לא נכתב שום מסמך רשמי) ולהוסיף אותו שם. דניאל צבי • שיחה 09:27, א' בטבת ה'תשע"א (8.12.10)

נכון, אני שמעתי את זה במספר מקומות, יש לשער שבכתבות עיתונאיות שלא עסקו ישירות בנושא. אם אמצא משהו אנסה להוסיף (לערך קטמון, כמובן). תודה על התשובה. יוסאריאן • שיחה 11:33, 8 בדצמבר 2010 (IST)

מקורות

לדעתי, הערך חייב להסתמך על מקורות ולא להכתב בצורה מנותקת. מה גם שמצויים ציטוטים אך מבלי שיוחסו לבעליהם. ―84.109.96.37 (שיחה | תרומות | מונה) לא חתם ‌ 00:00, 10 בינואר 2000 (IST)

אמירה כמו: "מפקד ההגנה בירושלים דוד שאלתיאל לא האמין כי ניתן להגן על הרובע ודרש מדוד בן-גוריון שוב ושוב לפנותו, אך בן-גוריון דרש בתוקף לשמור על כל שעל של עמדה יהודית ולא לסגת." מחייבת מקור - זו אמירה לא פשוטה - אני מבקש אחת מהשתיים: או שיימצא מקור מוסמך לטענה זו או שיישאר הכיתוב "דרוש מקור". Arikheilig - שיחה 08:10, 5 בספטמבר 2016 (IDT)

איננו כותבים "[דרוש מקור]", במקום זה יש תבנית המיועדת בדיוק למטרה זו. אחליף לתבנית. נרו יאיר • שיחה • ב' באלול ה'תשע"ו • 11:48, 5 בספטמבר 2016 (IDT)

האשמות לא מבוססות

כתוב:"הלפרין החרים את הכסף שנהגה הסוכנות להעביר לווינגרטן. והלה שחש עצמו נפגע גרם לדעת אחדים, למאסרו של הלפרין בידי הבריטים..." - זו ממש האשמה בבגידה של וינגרטן. אני תמה איך משפחתו לא מוחה על כך - "אחדים" כמקור זה ממש לא רציני, לא מקובל ואסור שיהיה. בברכה Arikheilig - שיחה 22:13, 5 בספטמבר 2016 (IDT)

האשמה זו מופיעה בספר ירושלים, ירושלים, אבל אתה צודק שאין לה מקום בערך. שיניתי את הנוסח כך שיופיעו בו רק עובדות ידועות ולא השערות. אביהו • שיחה 07:01, 6 בספטמבר 2016 (IDT)

דרך אגב, כמה פסקאות למעלה יש התייחסות נוספת לעניין זה, וכנראה היה צריך לטפל בנושא כבר אז. אביהו • שיחה 07:10, 6 בספטמבר 2016 (IDT)

שינוי שם (2021)

למה שם הערך הוא לא "הקרב על הרובע היהודי בירושלים?הרי מדובר פה בקרב וזה אפילו מצוין בתבנית שבראש הערך. דזרט • שיחה 22:30, 27 במרץ 2021 (IDT)

בוצע דזרט • שיחה 22:40, 6 באפריל 2021 (IDT)

טעות במקור

בהערות השוליים מופיע מקור בשם ירושלים ושם המחבר ירושלים, יחד עם הפניה למספר עמוד.

אני מניח שהמקור האמיתי הוא ירושלים תש"ח מאת דוד שאלתיאל (ממפקדי ירושלים באותו הזמן) אולם אין ברשותי את הספר בכדי לאמת זאת. בילבי - שיחה 09:58, 4 במאי 2021 (IDT)

נמצאו קישורים חיצוניים שצריכים תיקון (נובמבר 2022)

שלום עורכים יקרים,

מצאתי קישור חיצוני אחד או יותר בקרב על הרובע היהודי בירושלים שזקוק לתשומת לב. אנא קחו רגע כדי לבדוק את הקישורים שמצאתי ולתקן אותם בערך אם נדרש. מצאתי את הבעיות הבאות:

• https://www.rova-yehudi.org.il/sites/%D7%90%D7%AA%D7%A8-%D7%94%D7%94%D7%A0%D7%A6%D7%97%D7%94-%D7%9C%D7%9C%D7%95%D7%97%D7%9E%D7%99-%D7%94%D7%A8%D7%95%D7%91%D7%A2/ נמצא כקישור שבור. מומלץ להוסיף https://web.archive.org/web/20200529185624/https://www.rova-yehudi.org.il/sites/%D7%90%D7%AA%D7%A8-%D7%94%D7%94%D7%A0%D7%A6%D7%97%D7%94-%D7%9C%D7%9C%D7%95%D7%97%D7%9E%D7%99-%D7%94%D7%A8%D7%95%D7%91%D7%A2/ לכתובת המקורית.

כאשר תסיימו לערוך את השינויים הנדרשים, אנא בקרו בדף השו"ת למידע נוסף לתיקון בעיות עם הקישורים לעיל.

הודעה זו תופיע רק פעם אחת לקישורים אלו.

בידידות.—InternetArchiveBot (דווח על באג) 03:07, 13 בנובמבר 2022 (IST)