שיחה:חיים צבי לרנר

תוכן הדף אינו נתמך בשפות אחרות.
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

תוספות וציטוטים[עריכת קוד מקור]

כדאי להיעזר בהספד של הרופא הז'יטומיראי ד"ר שלמה צבי סקאמאראווסקי (סקומורובסקי) (מחבר המאמר "אענה גם אני חלקי" ב"המליץ"), "מזכרת נצח לשם הרב החכם המדקדק המצוין מו"ה חיים צבי לערנער ז"ל", שמופיע ב"מורה הלשון" מהדורת תרנ"ט-1898, עמ' III-V. מלבד הפיסקה של פרטים ביוגרפיים "עפ"י רשומיו הנמצאים במכתביו", שכדאי להכניס ממנה לערך, יש שם כמה פנינים:

פניו היתה אך להביא תועלת לתלמידיו, אשר צמאו לשמוע לקח מפיו. כ"ב שנה (שנותיו היו מלאות עמל ויגון, צער ומכאובים כחלק כל חכמי ישֻרון וכגורל כל סופריו ומשכיליו) נשא את המשרה הנכבדה העמוסה על שמו באמונה ובתום לב, וישם כל מעיניו אך בחכמה בכלל ובחקר שפתיו המסֻלאה בפז ובפנינים בפרט. הוא הקים רבנים נכבדים ומורים מועילים... גדל וירומם תלמידים מובהקים... סופרים מהירים דוברי צחות בלשוננו הקדושה, השרידה היחידה מכל מחמדינו אשר היו לנו בימי קדם. [...] תלמידים ותיקים כאלה היו מן היוצאים והנכנסים בביתו, אשר היה פתוח להם תמיד לרוחה; הוא היה ידידם הנאמן, יועצם ומנהיגם בכל דבר בכלל ובעניני הספרות בפרט. כל הדבר הקשה יביאון אליו וידו היתה תמיד נטויה לתקן את המעוֻת במאמריהם, לגלות עיניהם אל החסרונות, לישר את המעקל, לרחק הלאה את הבאַרבאַריזמען, אשר אליהם חמדה נפש רכה וצעירה, ליפות את הסגנון ברוח הקדש המרחפת על הספר הנצחי – תנ"ך –, לערות בטוב טעם ודעת רוח מליצה ולצקת את חין יפיה כיד ה' הטובה עליו על כל היוצא מתחת קולמוסם. מעולם לא יצא מתחת ידו דבר שאינו מתֻקן ומקפיד היה תמיד על כל מלה ואות וקוצו של יו"ד. סדר מדויק בכל הפרטים ומשטר נכון בכל הדקדוקים היו האופן והציר, אשר עליהם סבבו שנות חיי מורנו היקר... הקפדנות (פעדאַנטיזמוס) במשך חייו בכל מעשיו ומשלח ידיו על כל צעד ושעל היתה למשל בפי בני עירו.

משעשע. על רקע זה אפשר להבין מדוע הקולגה אליעזר צווייפל אהב לספר כי ”ידידנו הנכבד רח"צ מחבב את אשתו יותר מגופו, ואת שפת עבר יותר מאשתו ואת הדגש יותר מכלם” (מובא אצל אברהם יעקב פפירנא, "כל הכתבים", עמ' 200. הם כנראה לא הסתדרו; אולי הוא צינזר אותו? נדמה לי שראיתי משהו אצל יוסף קלוזנר, "היסטוריה של הספרות העברית החדשה: שיעורים", 1930, עמ' 18).
לגבי "תלמידים ותיקים כאלה" שעזר להם, אברהם גולדפדן, תלמידו של לרנר, ששיריו וסגנונו היו חביבים על מורו (ראובן גולדברג, הקדמה, בתוך: אברהם גולדפאדן, "שירים ומחזות", 1970, עמ' 11), כנראה מסיח לפי תומו, כשהוא מעיד: ”אמנם, מחבר עברי אנכי ואל אחי העברים אשים מגמת פני, אשר כמוני כמוהם נולדו על ברכי השפה הקדושה והטהורה, וכגבר מתרונן שמתי פעמי לעיר ב[רדיצ'ב?] לדפוק על פתחי נדיבי אצילי בני עמי ולהגיש לפניהם ראשית מנחת שירתי, תוכה רצוף מליצה וצוארה נאה בחרוזים, ולבי היה נכון ובטוח כי תמצא חן וחסד בעיניהם, ולא יראתי מבקורת משפטם (כי כבר שירי יצאו מאֻשרים ונמלטו בחייהם מחרב חדה [של] מורי היקר המבקר מוהר"ר ח"צ לערנער, אשר ירדוף באף הדגושים וישמידם מעל ספרי)...” ("צצים ופרחים: אסופת שירים שונים", 1897, עמ' 3).
פרט לזה, יש התייחסויות נוספות ללרנר – לא כולן מאוד חיוביות; למשל, "ספר השנה" לנחום סוקולוב, כרך א', עמ' 62. אביעדוסשיחה ב' באדר א' ה'תשע"א, 07:00, 6 בפברואר 2011 (IST)[תגובה]