שיחה:משה פרלמן
משפחה?[עריכת קוד מקור]
לא הצלחתי לאתר מידע על משפחתו, פרט למודעה זו על גילוי מצבה: הינדל קופמן (לבית פרלמן); משה (מויש) פרלמן, מעריב, 2 במאי 1986. אביעדוס • שיחה י"ד בתמוז ה'תשע"ב, 14:34, 4 ביולי 2012 (IDT)
נאום שלו[עריכת קוד מקור]
מצאתי הקלטה נדירה של שידור רדיו מלפני 60 שנה (20.5.1953).
הוא נשא את הדברים בשידור מיוחד לכבוד יום העצמאות החמישי של מדינת ישראל. תודה לארכיון קול ישראל.
להלן תמליל השידור:
ערב טוב. בעוד דקות מספר יתחיל המפגן הצבאי באיצטדיון אשר בר"ג, ובזה תסתיימנה החגיגות הרשמיות של יום העצמאות החמישי למדינת ישראל. רקדנו ברחובות. ילדים לבשו את בגדי החג שלהם ויצאו לשמוח בשמחת החג. חזינו במצעד כוחות הצבא שלנו. ראינו את חיילינו על נשקם וציודם בצבא היבשה, הים והאויר צועדים בסך. הריעוֹנו לכבוד הרצים ביום העצמאות לירושלים. נערכו הצגות קולנוע עממיות בערים וברבות מהמעברות. עולים חדשים רבים חזו זו הפעם הראשונה בהופעות אומנותיות של מיטב השחקנים שלנו. בירושלים נחנך מפעל חדש להענקת פרסי ישראל מטעם המדינה לאזרחיה המצטיינים בשטח האומנות והמדע.
אודה בגלוי - הנאתי בחג זה הייתה שלמה, ואני מקווה שאף אתם כך. הייתה לכם הזכות המלאה לכך. סוף-סוף חגנו הוא זה. שלנו הוא. לא רק משום שהוא כלול בלוח השנה היהודי, אלא משום שאנו קבענו אותו בלוח זה. אנו יצרנו חג זה. אנו, בעצם ידינו, כל אחד מאיתנו עפ"י דרכו, סייענו ביצירתה של מסכת היסטורית זו, אשר עתה אנו, ואיתנו כל יהודי העולם, חוגגים לכבודה מידי שנה. מהו מספרם של האנשים בכל רחבי העולם בימינו, או בתקופה אחרת בהיסטוריה, היכולים לייחס לעצמם מעשה רב כזה?
אכן, זכאים אנו לשמוח, עפ"י דרכנו העממית המיוחדת לנו, ביום הולדתנו הלאומי. לפרק יום אחד בשנה, לשכוח את הבעיות האפורות של חיי היום-יום שלנו, להרשות לעצמנו את המותרות של התפנקות באור קרן-השמש של ההיסטוריה. זוהי זכותנו. וכשעברתי בקרב ההמונים שהתקהלו היום בחיפה, י-ם, ת"א ובמעברות שביקרתי בהן בדרכי, נוכחתי כי אכן הקיף מצב הרוח המרומם את כולם. אמנם, לא אכחד מכם כי נפגשתי במספר אנשים (ודבר זה טבעי הוא, מאחר שמדינתנו היא דמוקרטיה המורכבת מטיפוסים וסוגים שונים של אזרחים) שנשארו ביום זה בביתם, והשקיפו מלמעלה למטה דרך החלון על ההמונים הרוקדים ברחוב, בהבעת יוהרה צינית כאומרים: "ושמחה מה זו עושה? על מה ולמה הם רוקדים ושרים כל-כך? וכי כה טוב להם כאן? האם כלכלתנו מבוססת כל כך? האם יש לנו כל מה שאנו רוצים? כלום סבורים הם שהם נמצאים בגן-עדן התחתון?".
אין חלקי עם אלה הרואים את הארץ וכל הנעשה בה דרך משקפיים ורודים, אם כי משוכנעני שיש הרבה מן הורוד בחיינו כאן גם לעין שאינה מזויינת במשקפיים ורודים דווקא, אף אם אלה מכם שאין להם הזדמנות לסייר ברחבי הארץ ולראות במו עיניהם את כל הנעשה סביבם בשטח הבניין והיצירה, מטילים אולי ספק בכך. איני נמנה, כאמור, עם אלה הגורסים שאין מקום לביקורת. אלא שכבר אמר החכם מכל האדם: "לכל זמן, ועת לכל חפץ תחת השמיים. עת לבכות ועת לצחוק. עת ספוד ועת רקוד". ולדעתי יום העצמאות הוא לאו-דווקא עת למתוח ביקורת ולהטיל דופי. אין זו עת לעמוד מן הצד ולפרוש מציבור החוגגים, ובעמדתם זו אין ציבור הציניקנים המושבעים מביאים טובה לאיש, לא לנו, לא למדינה ואף לא לעצמם.
על כן, שמחתי להיווכח כי רק בודדים הם, לעומת קהל החוגגים, ושחדוות החג הקיפה היום את העם רובו ככולו. אמנם, המצב קשה היום בישראל בסופו של דבר, הרי אנו ארץ חלוצית, ועודנו עומדים על הסף בראשית התפתחותנו. עלינו ליצור הכל מחדש בעצם ידינו. שום דבר לא ניתן לנו מן המוכן, ועל-כן טבעי הדבר, שהרמה החומרית של חיינו אינה כה משביעה-רצון כבארצות ותיקות ומבוססות יותר. אולם דבר זה אינו צריך לטוח את עיננו מראות את עוצמת השגנו, את גודל המשימה שנטלנו על עצמנו, את שגב המטרה שלשמה נוסדה מדינתנו, ואת משמעות המקום שכבשנו לעצמנו תחת השמש.
זכור לי שבהיותי סטודנט, נהגנו להתווכח בסמינרים להיסטוריה בשאלה המעניינת, אם בני תקופה היסטורית שהצטיינה בגבורתה הבינו בעצמם מה רבה הייתה גבורתם, או לא. זכור לי שרובנו הביע את הדעה שבדר"כ מצטיירת משמעותם המיוחדת של תקופה מסויימת או של עם מסויים רק בפרספקטיבה היסטורית, וכי בעצם התהוותה של דרמה היסטורית מסויימת, אין המשתתפים בה, למעשה, מסוגלים למצות את משמעותו של המעשה הרב שהם עושים, ואינם סבורים כלל שהם עושים משהו החורג משגרת החיים היומיומית. מובטח לי שדבר זה נכון הוא לגבי רובנו כאן. אנו קמים בבוקר, הולכים לעבודתנו ואוכלים את לחם חוקנו בגדר אמצעינו הצנועים. אנו דואגים למשפחותינו ומשתדלים שחיי ילדינו יהיו קלים מחיינו אנו. אנו קוראים בעיתונינו או מאזינים לרדיו שלנו כדי ללמוד על המתרחש מחוץ לד' האמות שלנו. אולם בדר"כ רק מעטים מאוד הם ביננו היוצאים מתחום עיירתם או שכונתם, ולמחרת היום שוב אנו חוזרים למשוך בעול הפרנסה ושוקעים בטרדותנו היומיומיות. על כן, רק מעטים ביננו מעלים על דעתם כי שונים אנו מבני ארצות אחרות העוסקים אף הם בעבודת יומם, ומתלבטים בבעיות האפורות של עבודה, פרנסה שיכון וצער גידול בנים.
אולם לאמיתו של דבר, שונים אנו תכלית שינוי מבני עמים אחרים וקיים הבדל מהותי ביננו לבינם, ואני כשלעצמי סבור שחגיגות יום העצמות מסייעות לנו לרענן בזכרוננו, אולי זכרון שבלב יותר מזכרון שבמח, את טיבו המיוחד של הבדל זה והאופי המיוחד שהוא משווה לחיינו. אנו בונים מדינה חדשה. מדינה משלנו. כל אחד מאיתנו, עפ"י דרכו המיוחדת לו, הוא חלוץ. אנו בונים מחדש ארץ עתיקת יומין, שנותרה חרבה ושוממה והוזנחה זה מאות בשנים. אנו כובשים שממות ומביאים להן בשורת חיים חדשים. אנו מקבצים את נידחינו ויוצאים מחדש את עמנו. שום דבר לא עולה בידינו על נקלה. היה עלינו ללחום לעצמאותנו ולהאבק קשה על חרותנו, וכדי להחיות את אדמתנו עלינו להלחם במכשולים טבעיים. בעזרת הכח החושב שלנו והטכניקה המודרנית, אנו נלחמים אף בגיאוגרפיה, ועוקרים סלעי-עד מבין צלעות ההרים כדי לסלול לעצמנו דרך בערבה, דוגמת הכביש לסדום. עלינו לבנות סכרים ובריכות ענק כדי להביא מים מן הצפון הרוה לנגב החרב, לחצוב מכרות כדי להעלות את אוצרות הטבע החבויים במעמקי האדמה. כל הדברים הללו כרוכים בעמל מפרך ועולים כסף רב, אולם שמחת הכיבוש והנצחון שקולה כנגד העמל וההוצאות, בין שהיריב הוא אדם או דומם.
אכן, מודה אני כי היינו אנשים משעממים ובלתי-אהודים בהחלט אילו היינו מסתכלים על עצמנו יום-יום בראי, מבליטים את חזנו, תופכים לעצמנו על השכם ואומרים: "מי כמונו? עם נפלא אנחנו! פעלנו גדולות ונצורות, הגענו להשגים נפלאים, אין עוד בריות נפלאות כולנו בעולם!". אילו כך נהגנו, היינו יצורים נלעגים שאין הדעת סובלת אותם. ראשית, אין אני סבור כי טובים אנחנו מאחרים. הדבר המייחד אותנו הוא שאנו אנשים רגילים אשר הצליחו להתעלות על עצמם וליצור השגים החורגים מגדר הרגיל. לא עוד אלא שהתנשאות לאומית אינה טובה מהתנשאות אישית, וכלל גדול הוא שעפ"י רוב, המרבה לדבר אינו מרבה לעשות.
כאמור, אילו תפכנו לעצמנו על השכם יום-יום, היינו עם נלעג. אולם אחת לשנה, מן הראוי הוא שנתהה על קנקננו ונרשה לעצמנו את המותרות להרהר על המיוחד שבמטרתנו ובמפעלנו. אין בכך כל רע אם נחשוב על עצמנו לפעמים, כשם שהעולם הסובב אותנו חושב כיום לעיתים קרובות עלינו וכשם שאנשים יחשבו על אבותינו כעבור אלף שנים כשיקראו על פועלנו. ויש עוד צד אחר לדבר - מן הראוי שילדינו ידעו משהו על כל הקורות אותנו, ויבינו שמדינת ישראל כפי שהם רואים אותה כיום לא קמה ונהייתה מאליה, אלא נרכשה במאבק קשה ובעמל מפרך. יש בתוכנו גם עולים חדשים רבים שלא היו כאן בשעת הכרזת עצמאותנו ובימי מלחמת השחרור שלנו. מן הראוי שהמציאות החדשה שהם רואים אותה כאן היום תוצג לפניהם כהמשך למה שקדם לה. מן הראוי להמחיש בפניהם בטקס הזכרון לחללי מלחמת השחרור את גובה המחיר ששילמנו תמורת עצמאותנו. יש להציג לפניהם, זה לעומת זה, להקות מטוסים חדישים ואת הפרימוס הישן, שהיה אוירון הקרב היחידי שלנו בשנת 48'. מן הראוי להראות להם את הדוידקה, שקדם לתותחים ולטנקים המודרניים, המהוים את הציוד התקין של צבאנו כיום. ומן הראוי להחדיר לליבם משהו מן הרוח הלאומית של שמחה ביום העצמאות, שאינה אלא הלך-רוח המורכב מהרגשת סיפוק שקט מעורב בפליאה ורגש של "דחילו ורחימו" אשר שאנו, יהודים פשוטים, הצלחנו, בעיקר הודות לכח הרצון החזק שלנו, ונאמנותנו למטרתנו ולעקרונותנו, ליצור השגים כה רבי-משמעות בשביל עצמנו, בשביל ארצנו ובשביל בני עמנו - הן אלה הנמצאים איתנו פה והן אלה שבגולה.
ככלות הכל - כלום לא הלך-רוח זה הוא המניע אותנו לפעולות ונותן בנו השראה וכח נפשי להמשיך במאמצינו המפרכים ליצירת ההיסטוריה? כלום אין חגנו זה בבחינת הרמת כוס לחיים, לא רק לכבוד מוצאי השנה החמישית לעצמאותנו, אלא אף מעין קבלת-פנים לשנה השישית לחרותנו הבאה עלינו לטובה? אמנם לא כולנו עושים ביום זה ביודעין את חשבון הנפש מכל מה שפעלנו בעבר וממה שמצפה לעשייתנו בעתיד. אין זה מטבע אנוש (ואפילו לא מהטבע היהודי) להרהר כל שעה וכל רגע במה שאנחנו עושים וכיצד ולמה אנו עושים זאת. הנפש היא דבר מורכב ובלתי-נתפש על-נקלה. רובנו עושים את אשר אנו עושים מתוך קורח פנימי, הדוחף אותנו לפעולה, שלא תמיד הוא נהיר לנו כל צרכו. ואף כשאנו יודעים למה אנחנו עושים מעשה מסויים, הרי אנו נחבאים אל הכלים וענווים מלהביעו במילים.
החלוצים שלנו, אשר מובטחני כי הם יודעים היטב מדוע הם נוטלים על עצמם משימות קשות הכרוכות בקרובנות גדולים, אינם נוהגים להתייצב בקרן-רחוב כדי להכריז מעל-גבי דוכן גבוה, ומתוך הבלטת החזה: "אני עושה זאת למען המולדת! אני עושה זאת משום שבעשותי כן, אני מסייע להרמת קרנם של בני עמי, אני מציל את חייהם, משקם את נפשותיהם ועושה אותם בני-חורין ועצמאיים!". אין זה מדרכם של חלוצים לעשות כן, אילו היה זה מדרכם, כי אז לא היו חלוצים אלא היו מסתפקים בדיבורים על חלוציות. לא, רובנו חיים את חיינו היומיומיים ונתונים לדאגות היום-יום שלנו. אולם מובטחני שבליבו של כל אחד מאיתנו, ובכלל זה גם אלו הנוהגים למתוח ביקורת ולהטיל דופי, מפעם משהו הגורם לנו להרגיש, ולו רק מתחת לסף ההכרה, שאנו עושים מעשה אשר כדאי לעשותו. שיש טעם ומשמעות לחיינו, משמעות שונה לגמרי מזו שיש למעשיו של היהודי הבינוני העוסק באותה עבודה בכל מקום אחר בעולם.
ביום העצמאות ניתנת לנו הזדמנות חולפת להרשות לרגשות תת-הכרתיים אלה לעלות ולצוף על פני השטח העליון, להניח לחזית לב להסתנן אל תחום המוח. ביום זה, אנו מרשים לעצמנו להציץ לתחומם של אותם המניעים הבלתי-נתפשים, המהווים את הרוח החיה וההשראה המפעמים בכל מעשינו כאן. זהו הדבר המשרה עלינו בטחון ואמונה בעומדנו על סף השנה השישית לעצמאותנו, ונותן לנו כח להגשים את המשימות הקשות, אך גם נעלות, המוטלות עלינו.
אנו יודעים היטב כי קשה וארוכה היא הדרך וזרועה מכשולים, אבל לגבינו אין בזה כל חדש. אנו יוצאים לדרך זו ברוח עשויה לבלי חת, מתוך ההכרה שאנו היננו יהודי ישראל, בני הדור הזה, שלא היססנו לעצב את גורלנו בעצם ידנו, ובעשותנו כן, הקימונו לתחיה עם וארץ, ורשמנו פרק חדש, מזהיר ובן-אלמות, בדברי ימי עמנו. לילה טוב.
הקלטות בשפה האנגלית[עריכת קוד מקור]
האם קיימות הקלטות או ראיונות שלו בשפה האנגלית?
משוב מ-21 בנובמבר 2019[עריכת קוד מקור]
כתוב שהיה דובר עד 1952 וכן שפשט את מדיו בשנת 1951??? 31.168.33.130 17:18, 21 בנובמבר 2019 (IST)