שיחה:נקמתו המתוקה של פיקאסו

תוכן הדף אינו נתמך בשפות אחרות.
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מבקר אמנות אלמוני אמר כך:

"מעניין אם צוואתו של פיקאסו היתה להשראה אצל אנדי וורהול כאשר זה הדפיס ויצר תמונה מלאה בשטרות. אמן שאומר חד וחלק מה הוא רוצה. אם הוא לא מספיק מומחה ליצור כסף שנראה אמיתי, לפחות ימכור תמונת כסף בעד כסף (הקונה, או שאינו מבין, או שיש לו המון הומור עצמי. ). שקלים תמורת דולרים. הציור מתפקד כמו רשימת קניות לאנאלפבית ("זה מה שאני רוצה"), או אפילו שרטוט אדריכלי ("הנה, ככה אני רוצה שזה יראה"). "אברא כאדברא". "פשוטו כמשמעו". זה יכול להיות שיר הילל לכסף. תמונה שתגרום לכסף להיות נערץ בעיני כל הרואים. כפסל אלילי. צריך לשמור היטב על הציור. הדולר: הסמל האמריקאי היחיד שבן לאדן חיבב. הבעיה עם זכויות יוצרים ברדי מייד, שהוא לא יכול למכור תמונה זו בתור דיוקן של ג'ורג' וושינגטון. שבקושי ניתן לזיהוי. רק כסף. ועם מרילין: נשים וכסף. שתי היצירות האלו של וורהול הולכות יד ביד עם האמנות הרומנטית, מפני שהן מבטאות את חלומותיהם המתוקים של יוצריהן. כך גם "פחית קמפבל". ואולי גם צילומו של דאלי: גולגולת המורכבת מנשים?
רק כסף. כבר אין נשמה.מאז המהפכה התעשייתית והמצאת המצלמה. צרכני האמנות המודרנית כבר לא כמהים לדו-שיח עם היוצר, אלא רק מהנהנים לשמע דיבורים בלתי מובנים, ונוהרים אחרי המיסתורין והחידתי כמעריצי השפה העלפית, או התמימים שהולכים עם קעקוע בסינית (שסביר להניח שאומר משהו חיובי, לא?). אך אין הם חופרים וחוקרים (שהרי גם בלשים וארכיאולוגים מונעים מאהבת המסתורי. אך זה נקרא סקרנות. צורך במשמעות, מטרה, פיתרון) ואוהבים להשאר בחוסר הידיעה. אין זה משנה אם סדרת הקווים בשוליים הם כתב סתרים בר פענוח שמוביל למשמעות או או סתם קישוט. וכך להשאר הפראייר שלא יודע לשאול. כבר אין משמעות לכישרון וליכולת האוּמנוּת. רק לכריזמה ולפסאודו פילוסופיה. ואולי יש מי שיגיד כי זה כמו המהפכה הפמיניסטית: כבר אין משמעות למספר האשכים אלא רק להבנה בתחום. אך החוקים משתנים, ועם החייאת המילה "אמנות" נעשתה טעות שגרמה למילה להפוך לרבת משמעויות שאין קשר ביניהן. כי המשמעות המודרנית היא: הבעה של רעיון כלשהו באמצעות מעשים, שלרוב בולטים על פני השגרה, ואף ניתן לאפשר לצופה לפרש את הדבר כרצונו כיד הדמיון. מה שבהכרח הופך את המעשה לחסר משמעות. וכל אדם שבאצמע הרחוב עושה פתאום איזושהי תנועה או מעשה ומתבלט על פני שגרתו וזולתו (חוקי לרוב. אך גם נושא כללי הממסד הם נושא טעון המזמין "דו-שיח".) עלול להחשב כמשוגע, אלא אם תיאם מראש עם צוות תיעוד ודיון. מה שיכול לתת לו תקווה כי איזה-שהוא בעל כח יבין כי מדובר בגאון. (הרי גאונות וטירוף תמיד הולכים יד ביד: כמי שנותן הרצאה על קוואנטים בדייט ראשון.). עד כה ידועים לי שלושה סוגי "אמנות" עיקריים: האמנות היפה, והאמנות המודרנית, והאמנות הביקורתית. האמנות הביקורתית בכוונה מכערת את עצמה כתגובה לאמנות המודרנית, וכך ניתן להבדיל בקלות בין הסוגים: [...]"

"הספר מהווה פובליציסטיקה באורך מלא..." - משפט משונה. ראובן מ. - שיחה 23:12, 29 במאי 2016 (IDT)[תגובה]

לי זה לא נשמע צורם כל כך. בכל אופן, ערכתי מחדש משפטים רבים בערך, קיצרתי וסגננתי, כולל את המשפט הזה, שהיה ארוך מאוד וחילקתי אותו למספר חלקים. אם יש לך רעיון כיצד לשנות כך שיישמע לך בסדר, אתה מוזמן. אלדדשיחה 23:15, 29 במאי 2016 (IDT)[תגובה]
מה משמעות הצירוף "פובליציסטיקה באורך מלא"? ראובן מ. - שיחה 23:22, 29 במאי 2016 (IDT)[תגובה]
אם אתה יודע מה זה "סרט באורך מלא", תציב במקום המילה "סרט" את המילה "פובליציסטיקה". כאמור, אם יש לך צורך לנסח באופן שונה כך שרוח הדברים תישמר (או שאתה חושב שזה מיותר לגמרי – זכותך), נסח כרצונך. אלדדשיחה 23:28, 29 במאי 2016 (IDT)[תגובה]
הסבר קצת יותר ברור: פובליציסטיקה בדרך כלל מופיעה בעיתון, במאמר בן טור או שניים (או אפילו דף שלם). כאן לא מדובר בפובליציסטיקה של עיתון, אלא באורך של ספר שלם. כלומר, "פובליציסטיקה באורך מלא". אלדדשיחה 23:30, 29 במאי 2016 (IDT)[תגובה]