שיחה:קרל הקירח
שארל או קרל?[עריכת קוד מקור]
למה נכדו של קרל הגדול קיבל את ההגייה הצרפתית ולא נקרא כמו סבו? בספר "ראשיתה של אירופה" של האוניברסיטה הפתוחה, כרך ב, יחידה 4 (כתב: יצחק חן), עמ' 162 הוא נקרא "קרל הקרח", ללא הערה כלשהי על הצורה הצרפתית. Liad Malone - שיחה 01:02, 12 באוגוסט 2021 (IDT)
ניתן לראות גם בכרך ב, עמ' 100: "לוח גנאולוגי של הקרולינגים". Liad Malone - שיחה 14:38, 29 באוגוסט 2021 (IDT)
- דרך אגב, זכור לי גם שהצרפתים בני אותה תקופה הגו את השם „צ’ארל״ (ומכאן הגרסה האנגלית) ושההגייה „שארל״ מאוחרת יותר. Tzafrir - שיחה 16:10, 29 באוגוסט 2021 (IDT)
- ועד איפה ממשיכים? מה עם בנו לואי השני, מלך צרפת (לואי? לודוויג?) בערך על לואי מסופר שהיו לו שלושה בנים: לואי, קרלומן ושארל: צרפתי, גרמני, צרפתי. ובטח שלא צריך לשכוח את אביו של שארל, לואי החסיד (לודוויג, בפרנקית). Tzafrir - שיחה 16:20, 29 באוגוסט 2021 (IDT)
- מענין, הספר שציינתי למעלה, שמשתמש בצורה "קרל", משתמש דווקא בצורה "לואי" לגבי לואי החסיד, בלי "לודוויג". אני תוהה אם השימוש הזה, שעל פניו נראה כסתירה פנימית, נובע מהצורות שהתקבלו ונתקבעו בעברית, קרל ולואי, ותוהה גם אם הבחירה ב"לואי" היא בבחינת השלכה לאחור מה"לואים" המאוחרים של צרפת. הערת שוליים בערך באנגלית על לודוויג הגרמני אומרת: "in German Ludwig. The Frankish pronunciation was like Hlu-do-vig. The name literally means "famous battle. כלומר, הצורה "לודוויג" היא בגרמנית ולא בפרנקית, אבל היא מאד קרובה לצורת המקור הפרנקי. Liad Malone - שיחה 22:14, 29 באוגוסט 2021 (IDT)
לגבי התעתיקים שבשימוש בספר "ראשיתה של אירופה", בפתח דבר של יחידה 3 (כתבה אורה לימור, כרך ב, עמ' 10), מוסבר:
- "שמותיהם הפרטיים של גיבורי ימי הביניים המוקדמים נכתבים ונהגים בצורות שונות, אם משום אי–האחידות בין כתבי היד המזכירים אותם, או בשל הצורה המודרנית הנהוגה בארצות שונות. כמה דוגמאות בולטות הן קרל, שרל, קרלו וקרלוס; כילפריך ושילפריך; ברונהילדה וברונכילדיס. לפיכך... במקום שיש צורה עברית מקובלת (קרל הגדול, למשל) השתמשנו בה. את השמות הנפתחים באותיות CH, שאפשר להגותם כ, ח, או ש (כילפריך, כלודובך ועוד) כתבנו באות כ, הן בשל כללי התעתיק, הן משום שזו צורת ההגייה הנהוגה במחקר האנגלו–סקסי והגרמני. כמו כן, השמות המסתיימים באות C, שאפשר להגותה ק או ך, כתבנו באות ך, שוב, משום צורת ההגייה הנהוגה במחקר הגרמני."