שיחה:רשף
”"מְזֵי רָעָב וּלְחֻמֵי רֶשֶׁף, וְקֶטֶב מְרִירִי; וְשֶׁן-בְּהֵמֹת, אֲשַׁלַּח-בָּם,עִם-חֲמַת, זֹחֲלֵי עָפָר.” (משה בנבואתו על העם, בדברים ל"ב, כד). אביעדוס - שיחה 06:38, 12 באוקטובר 2008 (IST)
קישור שבור[עריכת קוד מקור]
במהלך מספר ריצות אוטומטיות של הבוט, נמצא שהקישור החיצוני הבא אינו זמין. אנא בדקו אם הקישור אכן שבור, ותקנו אותו או הסירו אותו במקרה זה!
--Matanyabot - שיחה 02:36, 9 ביולי 2013 (IDT)
משמעות רשף כמחלה - כל המקורות בעייתיים[עריכת קוד מקור]
כמעט כל קישור מוביל למשהו שמסתבר שאינו כך. אין אזכור בקישורים למחלת דבר, או לאלים שמביאים דבר. לא אפולון, ולא נרגל (שאמנם מזוהה עם מגיפה, אך כללית לאו דווקא דבר, ואין מקור).
בוודאי שלא מוזכרת בקישורים אלו מחלת הדבר במשמעות "המגיפה השחורה" הפוגעת באדם. מעבר לכך שהוכח בשנים האחרונות שהמגפה השחורה לא עברה ולא קשורה בעכברושים, אך זה עניין לזמן שיהיה לי לעדכן בערך דבר ולא כאן ברשף.
אפילו משמעות הדֶּבֶר המקראי כמחלה - אינה ברורה כלל. רשף ודבר קשורים עם המושגים קטב וברד, וגם שער (כלומר סערה) וגם עם המושג מדבר. ואולי ב'דבר' מדובר בסערת מדבר, ורשף - רוח נושפת ונושבת.
יתכן גם שמשמעותם - מחלות הקשורות עם סערה זו. אף על פי שאין פשט הכתובים מורה על כך, מסורת חז"ל מסבירה את כל אלו (קטב, מרירי וכדו') כ"מזיקים" כלומר "רוחות רעות" הנושאות עימן מגיפה. לפי זה רשף הוא פשוט שיעוּל או מחלה קשורה בשיעול כמו שחפת או דלקת ריאות. ודבר הוא הצטננות - בסיכול אותיות מהמילה ברד, שמשמעותה קור, ומקורה בצליל הרעידה שמשמיע אדם אשר קר לו, ואולי גם איזכור של האף הסתום שאינו יכול לבטא אותיות נו"ן ומ"ם ובמקומם אומר דל"ת ובי"ת.
לעניינינו, בעניין רשף: לא 'מקומות רבים בתנ"ך' אלא ארבעה מקומות בלבד.
- האזינו: "מזי רעב, וּלְחֻמֵי רשף, וקטב מרירי..."
- כאן, משמעות הפשט של רשף הוא רוח סערה - מלשון צליל הרשיפה, המגיע עם "קטב מרירי" - שפירושו שלג לח -- ראו ישעיהו: כזרם ברד, שער קטב -כלומר שערת שלגים, או: ערפל לח. מרירי: לח, מלשון ריר, וראו בפרשת תזריע-מצורע "רר בשרו".
- יתכן גם שקטב מרירי הוא הצטננות קשה והזלת ריר מהאף (קטב: אולי קט-אף) ו'לחוּם' אולי פירושו בעל-חום, כלומר חולה, ורשף - שיעול הנשמעת כמו רשיפה.
- חבקוק:
- אֱלוֹהַ מִתֵּימָן יָבוֹא וְקָדוֹשׁ - מֵהַר פָּארָן [סֶלָה] (כלומר: נקודותיים):
- כִּסָּה שָׁמַיִם הוֹדוֹ, וּתְהִלָּתוֹ - מָלְאָה הָאָרֶץ.
- וְנֹגַהּ - כָּאוֹר תִּהְיֶה (בלשון עתיד), קַרְנַיִם - מִיָּדוֹ לוֹ, וְשָׁם - חֶבְיוֹן (המחבוא של) עֻזֹּה.
- לְפָנָיו - יֵלֶךְ דָּבֶר, וְיֵצֵא רֶשֶׁף - לְרַגְלָיו.
- עָמַד - וַיְמֹדֶד אֶרֶץ, רָאָה - וַיַּתֵּר גּוֹיִם,
- וַיִּתְפֹּצְצוּ הַרְרֵי עַד, שַׁחוּ (התכופפו וירדו, מלשון השתחוויה) גִּבְעוֹת עוֹלָם, הֲלִיכוֹת עוֹלָם - לוֹ.
- תַּחַת אָוֶן - רָאִיתִי אָהֳלֵי כוּשָׁן, יִרְגְּזוּן - יְרִיעוֹת אֶרֶץ מִדְיָן. {ס}
- אֱלוֹהַ מִתֵּימָן יָבוֹא וְקָדוֹשׁ - מֵהַר פָּארָן [סֶלָה] (כלומר: נקודותיים):
- הֲבִנְהָרִים חָרָה ה'? אִם בַּנְּהָרִים אַפֶּךָ? אִם בַּיָּם עֶבְרָתֶךָ?
- כִּי תִרְכַּב עַל סוּסֶיךָ - מַרְכְּבֹתֶיךָ יְשׁוּעָה... (כלומר: כשתרכב על מרכבות ההצלה שלך, הטנקים של ימיהם)
- עֶרְיָה (אדמה חשופה) - תֵעוֹר (תעורר, ובעקבות זאת יתמלאו פרחים) קַשְׁתֶּךָ, שְׁבֻעוֹת (נשמעות הבטחות) - מַטּוֹת אֹמֶר (אומרות להימלט) [סֶלָה] (כלומר: נקודותיים): נְהָרוֹת - תְּבַקַּע אָרֶץ.
- רָאוּךָ? יָחִילוּ הָרִים! זֶרֶם מַיִם עָבָר! נָתַן תְּהוֹם קוֹלוֹ! רוֹם - יָדֵיהוּ נָשָׂא!
- שֶׁמֶשׁ? יָרֵחַ - עָמַד זְבֻלָה! לְאוֹר חִצֶּיךָ יְהַלֵּכוּ, לְנֹגַהּ בְּרַק חֲנִיתֶךָ. בְּזַעַם - תִּצְעַד אָרֶץ, בְּאַף - תָּדוּשׁ גּוֹיִם.
- יָצָאתָ לְיֵשַׁע עַמֶּךָ, לְיֵשַׁע אֶת מְשִׁיחֶךָ, מָחַצְתָּ רֹּאשׁ מִבֵּית רָשָׁע, עָרוֹת יְסוֹד עַד צַוָּאר. (סֶלָה - נקודותיים, סיום פיסקה)
- כאן מדובר בתיאור כוחות טבע המובילים לפני האל והולכים בעקבותיו, תיאור של הצלה ממלחמה בעזרת כוחות הטבע. הפסוקים סביב אמירה זו הם תיאור קרני השמש - כקרניים חזקות של חיה, והילת השמש בזריחה (נוגה), תופעה געשית ורעידת אדמה, דֶבֶר ורשף - סופת ברד (בסיכול אותיות) וברקים או רוח חזקה - מלשון אש, או מלשון נשיפה, ובהמשך: תפוצת העמים ונדידתם, סערה במדבר הפוגעת באוהלי הנוודים, וגם שיטפון. וניצחון השמש על הכוכבים והירח והיעלמותם עם שחר.
- יתכן אמנם שהקשר לנדידת העמים המוזכרת היא תוצאה של הדבר והרשף, כמחלות. אך מסתבר יותר שמדובר בדימוי של "בריחת הכוכבים" עם שחר, יחד עם העלמות הסופות המפחידות והבזקי הברקים של הלילה, כאשר השמש עולה.
- דברי הימים: ..."רשף בנו"...
- כמה שמות מוזכרים כשושלת, וביניהם רשף בן רפח (או: רפיח) ובהמשך, אם מדלגים על סוף הפסוק, מוזכר גם: בין לאדן (זו היתה הפסקה דידקטית קומית). תחילת השושלת בבני אפרים: שותלח וברד. שילוח חיצים - הוא אולי סימני פצעים המגיעים עם מחלות החורף, או סופת אבק חמה (לעומת ברד שמשמעותו "קור" בערבית, ומקורו בצלילי הרעד המושמעים על ידי אדם אשר קר לו. רפח או רפיח מזכיר גם הוא את עניין המפוח (מכשיר הנקרא בעברית: "פחם") והמפוח כמובן קשור בגיצים ובאש, כלומר: סופת ברקים.
- ואיוב: "...ומאדמה לא יצמח עמל, כי אדם לעמל יולד ובני רשף יגביהו עוף".
- האם זו שאלה? מיהם בני רשף, האם הם מקבילים לאדם?
- אם פירושו בני אדם, אולי יש להבינו כשאלה לעגנית:
- האדם לא יגיע לכלום, שהרי הוא תקוע קרוב לאדמה.
- האם אדם (המתנשף אחרי המאמץ הקל ביותר) מסוגל לעוף?
- ואולי בני רשף הם תנשמות או ינשופים? ומשווים את האדם לחיה "נאלחת" שיותר טובה ממנו.
- עמל הוא ביטוי שלילי, ונראה שמשמעותו מעילה וגניבה מהמעסיק.
- ישעיהו: ...בטוח על תהו וּדְבַר שוא' הרו עמל, והוליד און.
- ירמיהו: למה זה מרחם יצאתי? לראות עמל ויגון? - ויכלו בבשת ימי!
- וכך בפסוקים רבים מאוד בספר במדבר, בחבקוק, בדברי הימים ובתהלים, כולם עם המקבילה "און".
- לעומת זאת בקהלת לעתים עמל מובנו מאמץ, ואמנם מתכתב עם המשמעות האחרת:
- כי יש אדם שעמלו בחכמה ובדעת ובכשרון, ולאדם שלא עמל בו - יתננו חלקו? גם זה הבל ורעה רבה!
-- (משתמש:פשוט [משה] • שיחה) • ח' בניסן ה'תשע"ד • 12:27, 8 באפריל 2014 (IDT)