שיחת משתמש:בן נחום/רחובות מרכזים בעיר העתיקה
אשמח עם כל מי שיסייע בעצה איך לעצב את הערך. --בן נחום - שיחה 17:42, 15 באוקטובר 2013 (IDT)
רחוב ויה דולורוזה[עריכת קוד מקור]
- אשמח לקבל עצות מה מתוך התוכן להן שהיה בדף שנמחק רחוב ויה דולורוזה]], מתאים להיכנס לערך הנוכחי.
רחוב ויה דולורוזה הוא רחוב מרכזי בעיר העתיקה בירושלים. מרבית הרחוב בתחום הרובע המוסלמי וחלקו ברובע הנוצרי. ברחוב עובר רוב מסלול ויה דולורוזה ומכאן שמו. הרחוב בנוי בתוואי של דקומנוס קדום[1]. רחוב ויה דולורוזה מתחיל ברחוב שער האריות ומסתיים ברחוב בית הבד. הרחוב חוצה את הרחובות: הגיא, אל ביירק ומעלות חנקה. הרחוב אינו בנוי ברצף, אלא בשני חלקים נפרדים[2].
היסטוריה[עריכת קוד מקור]
בשנת 1869 נבנתה ברחוב האכסניה האוסטרית אשר תוכננה על ידי האדריכל אנטון אנדליכר (Anton Endlicher).
בתקופה העות'מאנית שכן ברחוב בניין "הסראיה" (כיום בי"ס עומריה) שהיה משכנו של מושל ירושלים, שכונה "מותסלם". במאה ה-19 עבר בית הסראיה ממשכנו ברחוב ויה דולורוזה, לארמון הגבירה טונשוק.
בשנת 1923 הוקם ברחוב בית ספר לבנים "עומריה".
בשבת חול המועד סוכות ה'תשמ"ח (10 באוקטובר 1987), נרצח ברחוב ישראלי בידי מחבל ערבי.[3].
במוצאי יום כיפור ה'תשנ"ז, 24 בספטמבר 1996 הודיע ראש הממשלה בנימין נתניהו על פתיחת מוצא מנהרות הכותל לרחוב ויה דולורוזה. בעקבות זאת פרצו מהומות מנהרת הכותל. הממשלה התכנסה לדיון מיוחד, והחליטה להשאיר את היציאה לרחוב[4].
רחוב ויה דולורוזה כיום[עריכת קוד מקור]
במרכז רחוב ויה דולורוזה, סמוך למפגש עם רחוב הגיא, קיים הריצוף המקורי מתקופת בית שני.
בחלקו המערבי של הרחוב שוכן שוק גדול הנקרא "ח'אן א'זית" (אכסניית שמן הזית)[5].
ברחוב מספר גלריות לאומנות ולעתיקות[6], ברחוב ויה דולורוזה פינת רחוב הגיא פועלת אכסניה לצליינים[7]. בצדו המזרחי של הרחוב פועל בית ספר לבנים.
בריכת הסטרותיון משתרעת ברובה מתחת הרחוב ומתחת הרחוב מסתיימת מערת צדקיהו.
מהרחוב יוצאת מנהרה ארוכה וחשוכה (מתחת לבית הספר עומריה), המנהרה מגיעה לשער הר הבית "השער החשוך". לדעת חלק מהחוקרים נקודת המוצא של המנהרה שברחוב, היא מקומה של מצודת האנטוניה ששכנה מצפון להר הבית[8].
בנוסף ממוקמים סמוך לרחוב שער הר הבית "בני ע'ואנימה".
רחוב ויה דולורוזה מרושת במצלמות אבטחה שמשדרות במעגל סגור לחדר פיקוד בתחנת המשטרה בשער יפו.
- ^ אתר רשות העתיקות
- ^ כלומר הרחוב מתחיל כאמור ברחוב שער האריות, ממשיך עד רחוב הגיא ושם אינו ממשיך באותו מקום אלא מאות מטרים דרומה משם[1]
- ^ ארץ זוכרת יושביה
- ^ חמישים לישראל,בעמוד על שנת 1996
- ^ ויה דולורוזה
- ^ "גאלרי חמדיאן" שמציעה עתיקות וגם שטיחים אפגניים איראנים וטורקיים, ו"אברהם עתיקות" - חנות מוארת בשלל נברשות יוקרתיות שמציעה פריטי אמנות עתיקים ומקוריים"רחוב ויה דולורוזה"
- ^ "ישראל היום"
- ^ טוביה שגיא (שקרקה), תחומין יד (תשנ"ד), עמ' 472-437
רחוב ויה דולורוזה הוא רחוב מרכזי בעיר העתיקה בירושלים. מרבית הרחוב בתחום הרובע המוסלמי וחלקו ברובע הנוצרי. ברחוב עובר רוב מסלול ויה דולורוזה (בלטינית: דרך הייסורים), הדרך שבה, על פי האמונה הנוצרית, צעד ישו מהמקום בו נגזר דינו לצליבה ועד גבעת הגולגולתא שבה בוצע גזר הדין. הרחוב בנוי בתוואי של דקומנוס קדום[1]. רחוב ויה דולורוזה מתחיל ברחוב שער האריות ומסתיים ברחוב בית הבד. הרחוב חוצה את הרחובות: הגיא, אל ביירק ומעלות חנקה. הרחוב אינו בנוי ברצף, אלא בשני חלקים נפרדים[2].
היסטוריה[עריכת קוד מקור]
דרך הייסורים[עריכת קוד מקור]
ערך מורחב – ויה דולורוזה
במאות השנים הראשונות לאחר מותו של ישו לא היה קיים כלל המושג "ויה דולורוזה" ולא היה כל זכר לתחנות המקובלות כיום. למרות זאת היו צליינים נוצרים שנהגו להתחקות אחר תוואי משוער בו הלך לדעתם ישו. כל אלה היו ספקולציות בלבד, שכן ירושלים נהרסה כמעט לחלוטין עם חורבן בית המקדש בשנת 70. אתרים ומבנים שהיו בה נחרבו ונבנו מחדש פעמים רבות, כך שלא ניתן כלל לשחזר אל נכון את מסעו האחרון של ישו.
התוואי המוכר לנו היום הוא במידה רבה מעשה ידיו של המסדר הפרנציסקני, שבשנת 1342 מונה לשומר המקומות הקדושים בארץ ישראל. הקמת התחנות לאורך ויה דולורוזה הייתה חלק מאידאולוגיה פרנציסקנית שדגלה בגאוגרפיה דתית[3]. התוואי ששרטט המסדר הפרנציסקני נותר בלתי מגובש במשך מאות שנים. הדבר בא לידי ביטוי בתוואי עצמו שעבר שינויים, וכן במספר התחנות, במיקומן ובאירוע שנועדו להנציח. תקוותם כי תחנות אלו תיחשבנה לנכסים נוצריים שאין לפגוע בהם או להזיז אותם הסתמכה על הסכם שחתמו עם השלטון הממלוכי בשנת 1333 בו הכירו השלטונות בבעלותם של הפרנציסקנים על אתרי דת נוצריים שונים.[4] תהליך גיבושה של ויה דולורוזה הואץ מאד באמצע המאה ה-15, כשהפרנציסקנים גורשו מהר ציון, אז גם נוצר ספר תפילות ייחודי שהותאם לתחנות ויה דולורוזה, ואיפשר לצליין לעקוב אחר הדרך מראשיתה ועד סופה.
תקוותם של הפרנציסקנים לנוכחות נוצרית לאורך תוואי ויה דולורוזה נגוזה במאה ה-16, עקב איסור שהטילו העות'מאנים המוסלמים על צליינים נוצרים לקיים פולחן דתי ליד התחנות, ואפילו רק להתעכב לידן[5].
הפופולאריות העצומה שהייתה למסורת ויה דולורוזה באירופה השפיעה מאד על הנעשה בירושלים. היא הביאה את הפרנציסקנים להעתיק את תחנות ויה דולורוזה האסורות לפולחן אל תוך כנסיית הקבר, כך שהצליינים יוכלו לעבור דרכן ולשאת בהן את התפילות המתאימות להן.
מהמאה ה-19[עריכת קוד מקור]
.jpg)
במאה ה-19, עם ביטול רבים מחוקי עומר ושיפור מעמד הנתינים הזרים באימפריה העות'מאנית (הקפיטולציות), חזרו הצליינים בהמוניהם לתחנות ויה דולורוזה, עד כי גם היום נחשבת הצעידה לאורכה כאחד משיאי הביקור של צליין בארץ הקודש.
בשנת 1838 אישר השליט איברהים פאשה למסדר הפרנציסקני לחדש את הפולחן הנוצרי בקפלת ההלקאה בין השנים 1927-1929 נבנתה הכנסייה מחדש על ידי אנטוניו ברלוצי אשר הסתמך על שרידי הכנסייה הצלבנית המקורית. הפרנציסקנים חשפו שרידים מהתקופה הצלבנית, דוגמת חלקי עמודים וכתובות צלבניות, ושימרו אותם.
בשנת 1857 החל להיבנות מנזר האחיות ציון ביוזמתו של אלפונס רטיסבון, יהודי מומר משטראסבורג, המנזר והכנסיה שבו נחנכו בשנת 1867 והם מאופיינים בסגנון רומי-ביזאנטי במטרה להשתלב עם השרידים הקדומים שנמצאו במקום.
בשנת 1869 נבנתה ברחוב האכסניה האוסטרית אשר תוכננה על ידי האדריכל אנטון אנדליכר (Anton Endlicher).
הוקמה בשנת 1874 הוקמה כנסיית 'גבירתנו הדואבת' על שרידיה של כנסייה צלבנית.
בתקופה העות'מאנית שכן ברחוב בניין "הסראיה" (כיום בי"ס עומריה) שהיה משכנו של מושל ירושלים, שכונה "מותסלם". במאה ה-19 עבר בית הסראיה ממשכנו ברחוב ויה דולורוזה, לארמון הגבירה טונשוק.
בשנת 1903 בקירוב, הוקמה ברחוב קפלת ההרשעה וכפיית הצלב, קפלה נוצרית קתולית, הנמצאת בחזקת משמורת ארץ הקודש הפרנציסקנית. מספר שנים לפני הקמתה, התגלו במקום חורבותיה של כנסייה ביזנטית ששמה אינו ידוע ואשר הפכה לימים למסגד. בשנת 1923 הוקם במקום בית ספר מוסלמי לבנים "עומריה".
בשנת 1924 הוקם בסמיכות לקפלת ההלקאה, מוסד אקדמי איטלקי ללימודי מקרא, בשם בית הספר הפרנציסקני למקרא. ב-2005 הוכר במעמד של אוניברסיטה אפיפיורית. במקום קיימת ספריה עם כ-50,000 ספרים בנושאי ארכאולוגיה, המזרח הקדום, מקרא, פטרולוגיה, יהדות מוקדמת, וכתבי עולים רגל לארץ ישראל משנת 1931 קיים במוסד זה מוזיאון לאריכואולגיה.
בשבת חול המועד סוכות ה'תשמ"ח (10 באוקטובר 1987), נרצח ברחוב ישראלי בידי מחבל ערבי.[6].
במוצאי יום כיפור ה'תשנ"ז, 24 בספטמבר 1996 הודיע ראש הממשלה בנימין נתניהו על פתיחת מוצא מנהרות הכותל לרחוב ויה דולורוזה. בעקבות זאת פרצו מהומות מנהרת הכותל. הממשלה התכנסה לדיון מיוחד, והחליטה להשאיר את היציאה לרחוב[7].
רחוב ויה דולורוזה כיום[עריכת קוד מקור]
במרכז רחוב ויה דולורוזה, סמוך למפגש עם רחוב הגיא, קיים הריצוף המקורי מתקופת בית שני.
בחלקו המערבי של הרחוב שוכן שוק גדול הנקרא "ח'אן א'זית" (אכסניית שמן הזית)[8].
ברחוב מספר גלריות לאומנות ולעתיקות[9], ברחוב ויה דולורוזה פינת רחוב הגיא פועלת אכסניה לצליינים[10]. בצדו המזרחי של הרחוב פועל בית ספר לבנים.
מול מנזר האחיות ציון, קיים זאווית אל בוחריה, מרכז סופיי של המסדר הנקשבנדי בישראל. במקום מסגד סופי קטן, אחוזת קבר משפחתית. ומוזיאון קטן לתולדות הקהילה האוזבקית בירושלים בו גם אוסף נדיר של כתבי יד ישנים הקשורים לתורה הסופית והעדה האוזבקית.
בריכת הסטרותיון משתרעת ברובה מתחת הרחוב ומתחת הרחוב מסתיימת מערת צדקיהו.
מהרחוב יוצאת מנהרה ארוכה וחשוכה (מתחת לבית הספר עומריה), המנהרה מגיעה לשער הר הבית "השער החשוך". לדעת חלק מהחוקרים נקודת המוצא של המנהרה שברחוב, היא מקומה של מצודת האנטוניה ששכנה מצפון להר הבית[11].
בנוסף ממוקמים סמוך לרחוב שער הר הבית "בני ע'ואנימה".
רחוב ויה דולורוזה מרושת במצלמות אבטחה שמשדרות במעגל סגור לחדר פיקוד בתחנת המשטרה בשער יפו.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור]
- ^ אתר רשות העתיקות
- ^ כלומר הרחוב מתחיל כאמור ברחוב שער האריות, ממשיך עד רחוב הגיא ושם אינו ממשיך באותו מקום אלא מאות מטרים דרומה משם[2]
- ^ יצירת מקומות קדושים על מנת למשוך נוכחות קבע (או לפחות נוכחות צליינית) במקומות מרכזיים. אידאולוגיה זו נולדה בעקבות כישלון ניסיונות קודמים ליצור עובדות בשטח בכוח הזרוע, דוגמת הכיבושים הצלבניים.
- ^ רוני אלנבלום, "מים לירושלים, הרובע המוסלמי ויצירת הוויה דולורוזה בירושלים בשנות ה-30 של המאה ה-14", הרצאה בכנס השנתי ה-33 של המחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכאולוגיה, אוניברסיטת בר-אילן מאי 2013
- ^ כך בספרו של ז'אן זואלארט (Zuallardo) משנת 1587
- ^ ארץ זוכרת יושביה
- ^ חמישים לישראל,בעמוד על שנת 1996
- ^ ויה דולורוזה
- ^ "גאלרי חמדיאן" שמציעה עתיקות וגם שטיחים אפגניים איראנים וטורקיים, ו"אברהם עתיקות" - חנות מוארת בשלל נברשות יוקרתיות שמציעה פריטי אמנות עתיקים ומקוריים"רחוב ויה דולורוזה"
- ^ "ישראל היום"
- ^ טוביה שגיא (שקרקה), תחומין יד (תשנ"ד), עמ' 472-437
רחוב ויה דולורוזה הוא דרך רוחב מרכזית בעיר העתיקה בירושלים, מצפון למתחם הר הבית, המחבר בין שער האריות ודרכי האורך רחוב הגיא ורחוב בית הבד, והמשכו מגיע עד לאיזור השער החדש. מרבית הרחוב בתחום הרובע המוסלמי וחלקו ברובע הנוצרי. ברחוב עובר רוב מסלול ויה דולורוזה (בלטינית: דרך הייסורים), הדרך שבה, על פי האמונה הנוצרית, צעד ישו מהמקום בו נגזר דינו לצליבה ועד גבעת הגולגולתא שבה נצלב, ועל שמה קרוי הרחוב בשמו.
הרחוב מורכב למעשה משני חלקים נפרדים, מזרחי ומערבי, המרוחקים זה מזה כמה עשרות מטרים, כאשר החיבור ביניהם נעשה באמצעות רחוב הגיא. במפגש עם רחוב בית הבד משתנה שמו של הרחוב לרחוב אל ח'נקה (ובהמשך לרחוב סנט פרנציס), המסתיימים באיזור השער החדש.
היסטוריה[עריכת קוד מקור]
הרחוב בנוי בתוואי של דקומנוס (דרך רוחב רומאית) קדום[1].
דרך הייסורים[עריכת קוד מקור]
- ערך מורחב – ויה דולורוזה
במאות השנים הראשונות לאחר מותו של ישו לא היה קיים כלל המושג "ויה דולורוזה" ולא היה כל זכר לתחנות המקובלות כיום. למרות זאת היו צליינים נוצרים שנהגו להתחקות אחר תוואי משוער בו הלך לדעתם ישו. כל אלה היו ספקולציות בלבד, שכן ירושלים נהרסה כמעט לחלוטין עם חורבן בית המקדש בשנת 70. אתרים ומבנים שהיו בה נחרבו ונבנו מחדש פעמים רבות, כך שלא ניתן כלל לשחזר אל נכון את מסעו האחרון של ישו.
במאה ה-5 נבנתה בו כנסיה שנשאה את שמה של סופיה. אין מידע באשר לאתר עד המאה ה-12, עת הקימו בו הצלבנים כנסייה חדשה.
התוואי המוכר לנו היום הוא במידה רבה מעשה ידיו של המסדר הפרנציסקני, שבשנת 1342 מונה לשומר המקומות הקדושים בארץ ישראל. הקמת התחנות לאורך ויה דולורוזה הייתה חלק מאידאולוגיה פרנציסקנית שדגלה בגאוגרפיה דתית[2]. התוואי ששרטט המסדר הפרנציסקני נותר בלתי מגובש במשך מאות שנים. הדבר בא לידי ביטוי בתוואי עצמו שעבר שינויים, וכן במספר התחנות, במיקומן ובאירוע שנועדו להנציח. תקוותם כי תחנות אלו תיחשבנה לנכסים נוצריים שאין לפגוע בהם או להזיז אותם הסתמכה על הסכם שחתמו עם השלטון הממלוכי בשנת 1333 בו הכירו השלטונות בבעלותם של הפרנציסקנים על אתרי דת נוצריים שונים.[3] תהליך גיבושה של ויה דולורוזה הואץ מאד באמצע המאה ה-15, כשהפרנציסקנים גורשו מהר ציון, אז גם נוצר ספר תפילות ייחודי שהותאם לתחנות ויה דולורוזה, ואיפשר לצליין לעקוב אחר הדרך מראשיתה ועד סופה.
תקוותם של הפרנציסקנים לנוכחות נוצרית לאורך תוואי ויה דולורוזה נגוזה במאה ה-16, עקב איסור שהטילו העות'מאנים המוסלמים על צליינים נוצרים לקיים פולחן דתי ליד התחנות, ואפילו רק להתעכב לידן[4].
הפופולאריות העצומה שהייתה למסורת ויה דולורוזה באירופה השפיעה מאד על הנעשה בירושלים. היא הביאה את הפרנציסקנים להעתיק את תחנות ויה דולורוזה האסורות לפולחן אל תוך כנסיית הקבר, כך שהצליינים יוכלו לעבור דרכן ולשאת בהן את התפילות המתאימות להן.
מהמאה ה-19[עריכת קוד מקור]
במאה ה-19, עם ביטול רבים מחוקי עומר ושיפור מעמד הנתינים הזרים באימפריה העות'מאנית (הקפיטולציות), חזרו הצליינים בהמוניהם לתחנות ויה דולורוזה, עד כי גם היום נחשבת הצעידה לאורכה כאחד משיאי הביקור של צליין בארץ הקודש.
בשנת 1838 אישר השליט איברהים פאשה למסדר הפרנציסקני לחדש את הפולחן הנוצרי בקפלת ההלקאה בין השנים 1927-1929 נבנתה הכנסייה מחדש על ידי אנטוניו ברלוצי אשר הסתמך על שרידי הכנסייה הצלבנית המקורית. הפרנציסקנים חשפו שרידים מהתקופה הצלבנית, דוגמת חלקי עמודים וכתובות צלבניות, ושימרו אותם.
בשנת 1857 החל להיבנות מנזר האחיות ציון ביוזמתו של אלפונס רטיסבון, יהודי מומר משטראסבורג, המנזר והכנסיה שבו נחנכו בשנת 1867 והם מאופיינים בסגנון רומי-ביזאנטי במטרה להשתלב עם השרידים הקדומים שנמצאו במקום.
בשנת 1869 נבנתה ברחוב האכסניה האוסטרית אשר תוכננה על ידי האדריכל אנטון אנדליכר (Anton Endlicher).
הוקמה בשנת 1874 הוקמה כנסיית 'גבירתנו הדואבת' על שרידיה של כנסייה צלבנית.
בתקופה העות'מאנית שכן ברחוב בניין "הסראיה" (כיום בי"ס עומריה) שהיה משכנו של מושל ירושלים, שכונה "מותסלם". במאה ה-19 עבר בית הסראיה ממשכנו ברחוב ויה דולורוזה, לארמון הגבירה טונשוק.
בשנת 1903 בקירוב, הוקמה ברחוב קפלת ההרשעה וכפיית הצלב, קפלה נוצרית קתולית, הנמצאת בחזקת משמורת ארץ הקודש הפרנציסקנית. מספר שנים לפני הקמתה, התגלו במקום חורבותיה של כנסייה ביזנטית ששמה אינו ידוע ואשר הפכה לימים למסגד. בשנת 1923 הוקם במקום בית ספר מוסלמי לבנים "עומריה".
בשנת 1924 הוקם בסמיכות לקפלת ההלקאה, מוסד אקדמי איטלקי ללימודי מקרא, בשם בית הספר הפרנציסקני למקרא. ב-2005 הוכר במעמד של אוניברסיטה אפיפיורית. במקום קיימת ספריה עם כ-50,000 ספרים בנושאי ארכאולוגיה, המזרח הקדום, מקרא, פטרולוגיה, יהדות מוקדמת, וכתבי עולים רגל לארץ ישראל משנת 1931 קיים במוסד זה מוזיאון לאריכואולגיה.
במהלך הקרב על ירושלים במלחמת ששת הימים פרצו כוחות חטיבה 55 לעיר העתיקה משער האריות דרך רחוב זה, לאחר שהושלם כיתורה של העיר העתיקה מכל כיווניה. מהרחוב נעו חלק מהכוחות דרומה למתחם הר הבית והכותל המערבי, בעוד כוחות אחרים החלו בטיהור העיר העתיקה.
בשבת חול המועד סוכות ה'תשמ"ח (10 באוקטובר 1987), נרצח ברחוב ישראלי בידי מחבל ערבי.[5].
במוצאי יום כיפור ה'תשנ"ז, 24 בספטמבר 1996 הודיע ראש הממשלה בנימין נתניהו על פתיחת מוצא מנהרות הכותל לרחוב ויה דולורוזה. בעקבות זאת פרצו מהומות מנהרת הכותל. הממשלה התכנסה לדיון מיוחד, והחליטה להשאיר את היציאה לרחוב[6].
רחוב ויה דולורוזה כיום[עריכת קוד מקור]
במרכז רחוב ויה דולורוזה, סמוך למפגש עם רחוב הגיא, קיים הריצוף המקורי מתקופת בית שני.
בחלקו המערבי של הרחוב שוכן שוק גדול הנקרא "ח'אן א'זית" (אכסניית שמן הזית)[7].
ברחוב מספר גלריות לאומנות ולעתיקות[8], ברחוב ויה דולורוזה פינת רחוב הגיא פועלת אכסניה לצליינים[9]. בצדו המזרחי של הרחוב פועל בית ספר לבנים.
מול מנזר האחיות ציון, קיים זאווית אל בוחריה, מרכז סופיי של המסדר הנקשבנדי בישראל. במקום מסגד סופי קטן, אחוזת קבר משפחתית. ומוזיאון קטן לתולדות הקהילה האוזבקית בירושלים בו גם אוסף נדיר של כתבי יד ישנים הקשורים לתורה הסופית והעדה האוזבקית.
בריכת הסטרותיון משתרעת ברובה מתחת הרחוב ומתחת הרחוב מסתיימת מערת צדקיהו.
מהרחוב יוצא מעבר מקורה חשוך (מתחת לבית הספר עומריה), המגיע לשער הר הבית הנקרא "השער החשוך" או "שער פייצל". לדעת חלק מהחוקרים נקודת המוצא של המעבר המקורה, היא מקומה של מצודת האנטוניה ששכנה מצפון להר הבית[10]. במעבר זה נמצאים פתחיהן של שלוש מדרסות מן התקופה הממלוכית, הדוואדריה (נבנתה ב-1295), הסלאמיה (נבנתה ב-1300) והאמיניה (נבנתה ב-1330)[11], במתחם שלושת המדרסות הללו נמצאים כיום מוסדות של אלווין ישראל המספקים שירותי יום לאנשים עם צרכים מיוחדים מגיל ינקות ועד זקנה[12].
בנוסף ממוקמים סמוך לרחוב שער הר הבית "בני ע'ואנימה".
רחוב ויה דולורוזה, כמו כל הרחובות המרכזים בעיר העתיקה, מרושת במצלמות אבטחה שמשדרות במעגל סגור לחדר פיקוד בתחנת המשטרה בשער יפו.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור]
- ^ אתר רשות העתיקות
- ^ יצירת מקומות קדושים על מנת למשוך נוכחות קבע (או לפחות נוכחות צליינית) במקומות מרכזיים. אידאולוגיה זו נולדה בעקבות כישלון ניסיונות קודמים ליצור עובדות בשטח בכוח הזרוע, דוגמת הכיבושים הצלבניים.
- ^ רוני אלנבלום, "מים לירושלים, הרובע המוסלמי ויצירת הוויה דולורוזה בירושלים בשנות ה-30 של המאה ה-14", הרצאה בכנס השנתי ה-33 של המחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכאולוגיה, אוניברסיטת בר-אילן מאי 2013
- ^ כך בספרו של ז'אן זואלארט (Zuallardo) משנת 1587
- ^ ארץ זוכרת יושביה
- ^ חמישים לישראל,בעמוד על שנת 1996
- ^ ויה דולורוזה
- ^ "גאלרי חמדיאן" שמציעה עתיקות וגם שטיחים אפגניים איראנים וטורקיים, ו"אברהם עתיקות" - חנות מוארת בשלל נברשות יוקרתיות שמציעה פריטי אמנות עתיקים ומקוריים"רחוב ויה דולורוזה"
- ^ "ישראל היום"
- ^ טוביה שגיא (שקרקה), תחומין יד (תשנ"ד), עמ' 472-437
- ^ יוסף דרורי, ירושלים בתקופה הממלוכית בתוך: אלי שילר (עורך), תולדות ירושלים מחורבן בית שני ועד לתקופה העות'מאנית, אריאל 83-84, 1992. עמ' 206-169
- ^ אלווין אל קודס