שיחת משתמש:מי-נהר/ארגז חול/חיפה הנסתרת
"עתיד הקב"ה להביא סיני תבור כרמל וחרמון ולבנות בית המקדש עליהם" (פסיקתא דרב כהנא א, ד). מי-נהר - שיחה 20:28, 16 בפברואר 2011 (IST)
"מדד הקב"ה את כל ההרים ולא מצא הר שתינתן בו תורה אלא סיני" (ויקרא רבה י"ג). ובמסכת מגילה כט.: "ומה תבור וכרמל שלא באו אלא לפי שעה ללמוד תורה נקבעין בארץ ישראל" . ויש מדרש אחר במילים שלי איני מוצא כעת אותו, שאומר שההרים שבאו לטעון שעליהם צריכה להינתן התורה הונמכו.
"עַםִים הַר יִקְרָאו, שָם יִזְבְחו זִבְחֵי צֶדֶק, כִי שֶפַע יַםִים יִינָקו ושְפונֵי טְמונֵי חוֹל" )דברים פרק ל"ג, יט( - "כי שפע ימים יינקו - זה ימה של חיפה שגנוז לצדיקים לעתיד לבוא... ספינה אובדת בים הגדול וצרור של כסף ושל זהב ואבנים טובות ומרגליות וכלי זכוכית וכל כלי חמדה... הים הגדול מקיאה לימה של חיפה שגנוז לצדיקים לעתיד לבוא" )ספרי דברים, פיסקא שנ"ד(, "זה ים שלחיפה, שאין לך צרור שלכסף וזהב וספינה אבידה בים עד שהוא מקיאו ומשליכו לים של חיפה שהוא משמרתו... והוא מתוקן לצדיקים לעתיד לבוא )מדרש תנאים לדברים פרק ל"ג, יט( מסתבר שגם בעולמנו זה זכה ימה של חיפה לסגולה מיוחדת המכניסה הון לכיסים, והיא החילזון, )שממנו הופק "התכלת" המפורסם( במימיו: "אלו ציידי חלזון, מסולמות של צוֹר ועד חיפה" )בבלי שבת דף כ"ו ע"א(.
"וָאָבִיא אֶתְכֶם אֶל אֶרֶץ הַכַרְמֶל לֶאֱכלֹ פִרְיָה וְטובָה" )ירמיהו פרק ב', ז(. בפסוק שלעיל מבטא הכרמל את טובה של הארץ, ואכן חלק מקרקעות ההר נחשבות למעולות לחקלאות. מן המקרא עולה כי הגידול העיקרי בו התברך ההר הוא הגפן: "וְנֶאֱסַף שִמְחָה וָגִיל מִן הַכַרְמֶל וּבַכְרָמִים לֹא יְרֺמָן" )ישעיהו פרק ט"ז, י(, "וְנֶאֶסְפָה שִמְחָה וָגִיל מִכַרְמֶל ומֵאֶרֶץ מוֹאָב, וְיַיִן מִיקָבִים הִשְבַתִי )ירמיהו פרק מ"ח, לג(, "וַטִבֶן עֺזִטָהו מִגְדָלִים בִירושָלִַם... ובַשְפֵלָה ובַםִישוֹר אִכָרִים, וְכרְֹמִים בֶהָרִים וּבַכַרְמֶל כִי אהֵֹב אֲדָמָה הָיָה" )דברי הימים ב פרק כ"ו, ט-י(.
"ראֹשֵךְ עָלַיִךְ כַכַרְמֶל וְדַלַת ראֹשֵךְ כָאַרְגָמָן" )שיר השירים פרק ז', ו( - ראשך עליך ככרמל - אלו תפילין שבראש, שנאמר בהן )דברים כ"ה( "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" הרי היא חוזקן ומוראן כסלע הרים, וכרמל הוא ראש ההרים" )רש"י(
"כיון שביקש הקב"ה ליתן תורה לישראל, בא כרמל מאספמיא ]מספרד[, ותבור מבית אלים... זה אומר: נקראתי הר תבור, עלי נאה שתשרה שכינה, לפי שאני גבוה מכל ההרים, ולא ירדו עלי מי המבול, וזה אומר: אני נקראתי הר הכרמל, עלי נאה שתשרה שכינה, לפי שאני נתמצעתי בתווך, ועלי עברו את הים. אמר הקב"ה: כבר נפסלתם לפני בגָבְהות שיש בכם, כולכם פסולים לפני. אמרו לפניו: וכי משוא פנים יש לפניך, או שמא אתה מקפח את שכרנו? אמר להם הקב"ה: הואיל והטרחתם לפני בשביל כבודי, אשלם לכם שכר - הרי נתתי להר תבור תשועה לישראל בימי דבורה... ובהר הכרמל תשועה לאליהו... )מדרש תהילים, מזמור ס"ח( הכרמל אף מופיע בלא מעט מדרשים, המתארים את ימי ביאת המשיח ואת מקומו של ההר בבניית המקדש השלישי: "וְהָיָה בְאַחֲרִית הַטָמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵית ה' בְראֹש הֶהָרִים וְנִשָא מִגְבָעוֹת וְנָהֲרו אֵלָיו כָל הַגוֹיִם" )ישעיהו פרק ב', ב( עתיד הקב"ה להביא סיני ותבור וכרמל, ולבנות בית המקדש על גבי ראשיהם. ומה טעמא? "והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים" )פסיקתא דרב כהנא, פרשה כ"א ד"ה ]ד[ ר' פנחס( "מַה מָאוו עַל הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵר מַשְמִיעַ שָלוֹם מְבַשֵר טוֹב מַשְמִיעַ יְשועָה" )ישעיהו פרק נ"ב, ז(, ללמדך שעתיד הקב"ה להוריד ירושלם בנויה מן השמים ולהעמידה על ארבעה ראשי הרים, על סיני ועל תבור ועל חרמון ועל כרמל, והיא עומדת על ראשי ההרים ומבשרת לישראל קץ הגאולה )פסיקתא דרב כהנא, נספחים פרשה ה( http://www.zofim.org.il/pics/center/%D7%97%D7%99%D7%A4%D7%94%20%D7%95%D7%94%D7%9B%D7%A8%D7%9E%D7%9C%20-%20%D7%91%D7%95%D7%A0%D7%95%D7%A1.pdf
במקביל לכיבוש ירושלים וההאחזות בה, יצאו הצלבנים למסעי כיבוש ברחבי הארץ, ביולי 1100 ערכו מתקפה צבאית על היישוב העירוני בחיפה (ששכן באיזור שכונת בת גלים כיום). על פי ספרות המחקר, התגוררה בחיפה באותה תקופה קהילה יהודית גדולה. ההיסטוריון בן ציון דינור הדגיש את דימויה: "העיר היא עיר יהודית ... אזרחיה - יהודים (סארצינים (מוסלמים) נמצאים רק בחיל-המצב!), הגנתה - הגנת יהודים, ונצחונה - חרפת הנוצרים. ואת העובדה הזאת מזכירים האחד לשני וחוזרים ומזכירים" מנהיגי הצלבנים ולוחמיהם.[4] ההתקפה הצלבנית על העיר מוקפת החומה, שילבה כוחות מן היבשה ומן הים. כוחות הימיָה שנעו בכ-200 כלי שיט אל חיפה, הגיעו מרפובליקת ונציה. התושבים היהודים הצטרפו אל חיל המצב הפאטימי הקטן; הם עמדו על נפשם איתנים", עד שהכוחות הצלבנים התייאשו ונסוגו.[5] כאשר חזרה הסתערות הצלבנים, עמדו היהודים והמוסלמים "בפניהם בגבורה ללא הפוגה".[6] אולם הכובשים הצלבנים הפעילו כוחות מסתערים איתנים. ולאחר כ-27 ימי מצור, נפל "מבצר חיפה" כשמו העברי, או Castellum Caiphas כשמה הלטיני, בידי הכובשים הצלבנים.[7] חלק מהתושבים נמלטו אל קיסריה ועכו, שאר התושבים, שלא הספיקו להמלט, נרצחו בידי הצלבנים. ההיסטוריון בנימין זאב קדר מציין כי "היתה זו הפעם האחרונה, לפני הופעתם של הגדודים העבריים במלחמת העולם הראשונה, שכוח יהודי נטל חלק במערכה צבאית על אדמתה של ארץ-ישראל".[8]