שיחת משתמש:Daniel123/ארכיון 50

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

היינריך גרינוולד גרמנית: Heinrich Gruenwald‏; 22 בספטמבר 1880 - 1955) היה יהודי גרמני.

חייו[עריכת קוד מקור]

גרינוולד היה היה מוכר ציורים. היה לגרינוולד אוסף ציורים. היה לו ציור של טיציאן שמו של ציור הוא באיטלקית, " ז'ודיתה " (Giudita). היה לו גם ציור של אנדריאה דל ורוקיו .

סילוקו של אוסף ציורים של גרינוולד מהכלכלת היילברון הקרוי בשם "אריזציה" (בגרמנית Arisierung) הסילוק הוא אירע כשהנאצים ביצעו שוד האמנות ושוד הרכוש של גרינוולד בשנת 1938.

ב-1922 הוא הפך ל"סנאטור" כבוד של אוניברסיטת שטוטגרט לכל חייו.


גרינוולד היה היה גם יושב-ראש "האגודה להגנה מפני אנטישמיות" .הנאצים שנאו את גרינוולד בשל המשימה הפוליטית שלו.


גרינוולד נולד ב-22 בספטמבר 1874 בהיילברון אשר בפרנקוניה, גרמניה, למשפחה של בנקאים. גרינוולד היה בן של אדולף גרינוולד גרמנית: Adolph Gruenwald ‏; 22 במאי 1840 - 1925)


היה יושב-ראש חברת עורכי הדין ויושב-ראש "האגודה המרכזית של אזרחים גרמנים בני הדת היהודית" ברפובליקת ויימאר. הוא היה היה גם חבר מועצת העיר של היילברון. סילוקו של זיגפריד גומבל ממועצת העיר של היילברון הקרוי בשם "אריזציה" (בגרמנית Arisierung) הוא אירע כשביקשו מזיגפריד גומבל הנאצים לעזוב את מועצת העיר בשנת 1933 ועיריית היילברון אסרה עליו לעסוק בעריכת דין ולהיכנס לישיבת מועצת העיר. גומבל אמר:" זה קשה - קשה להיות שעיר לעזאזל בשל טעויות של אחרים, בשל רעיונות גזעניים, בשל התנהגות גזענית של אחרים, בשל אנטישמיות וגזענות".

גומבל היה היה גם נשיא של המועצה המרכזית של יהודי וירטמברג בין 1933 ועד להירצחו במחנה הריכוז דכאו בשנת 1942.

ראו גם[עריכת קוד מקור]

[[קטגוריה:יהודים בשואה|גומבל, זיגפריד] [[קטגוריה:יהודים גרמנים|גומבל, זיגפריד]


האגודה להגנה מפני אנטישמיות גרמנית: Abwehrverein-Verein zur Abwehr des Antisemitismus - בקיצור AV) הייתה ארגון פוליטי יהודי בשנים 1933 - 1890 בגרמניה. מטרת האגודה היתה לפעול כנגד עלית האנטישמיות באימפריה הגרמנית . בתוך כך גם להבטיח שוויון זכויות לכל אזרחי גרמניה.

האגודה נוסדה ב-1890 על ידי יהודים בברלין. זמן קצר לאחר הווסדה מנתה 14.000 חברים. האגודה שמה לה למטרה ללחום בהתעוררות האנטישמיות.

Publikationen der Ortsgruppe Heilbronn des Abwehr Vereins waren:
Mitteilungen aus dem Verein zur Abwehr des Antisemitismus
Abwehr-Blätter
Abwehr-ABC


Heinrich Mann

Nach der nationalsozialistischen Machtübernahme mußte der "Verein zur Abwehr des Antisemitismus" seine Aktivitäten einstellen. Die letzte Ausgabe der "Abwehr-Blätter" erschien im März 1933. http://www.sussex.ac.uk/Units/cgjs/publications/pulzer.html

Otto Landsberg

בתחילת 1925 הוציאה האגודה שבועון בשם “ Abwehr-Blätter ” (עתון AV). באמצעות שבועון זה, פרסומים ושיחות עם הנשיא פאול פון הינדנבורג ומנהיגים כלכליים ניסתה האגודה לקרוא לתשומת לב לאיום האנטישמי.

בשנת 1928 הוקם בסיועו של אלפרד וינר[1] "משרד רחוב וילהלם" (“Büro Wilhelmstraße”) שעסק בתעוד פעולות הנאצים ופרסם מידע אנטי-נאצי עד עלית הנאצים לשלטון ב- 1933. בתקופת המשטר הנאצי חויבה האגודה לשנות שמה מספר פעמים. ב-1935 שונה שמו של הארגון ל"אגודה מרכזית של היהודים בגרמניה" (Centralverein der Juden in Deutschland). וב-1936 ל" אגודה המרכזית היהודית" (Jüdischer Centralverein). לאחר ליל הבדולח ב-1938 פסקה הוצאת שבועון האגודה וזמן קצר לאחר מכן נאסרה פעולתה כליל.



ניסו האגודה להגנה מפני אנטישמיות וארגונים אנטי אנטישמיים אחרים להפריך באמצעות חוברות את כל הנימוקים האנטישמיים והגזענים אחד לאחד על פי תכניהם - וכפי שידוע לנו ללא הצלחה רבה. החוברות הללו לא יכלו לאמצעי תקשורת המוניים, לרדיו ולסרטים. שוב הוכח שלהסברה אין סיכוי בוויכוח ענייני עם תבניות אנטישמיות.


האגודה המרכזית הייתה הארגון הגדול ביותר בגרמניה של האזרחים הגרמנים בני דת משה. כלומר, בני הדת היהודית שראו עצמם שיכים ללאום הגרמני ולא ללאום היהודי. ראשי האגודה האמינו כי "מאות שנים של חיים משותפים עם העם הגרמני סופם להתגלות כחזקים יותר מכל המשפטים הקדומים". עיקר פועלם של ראשי האגודה היה בתחום המשפטי בניסיון לעכב את הנישול הכלכלי של היהודים ממעמדם החברתי, הכלכלי והמקצועי. אנשי האגודה הסתייגו מרעיון ההגירה המואצת מגרמניה. קבוצה נוספת שפעלה תחת אותו רעיון של "עד יעבור זעם" הייתה הברית הארצית של חיילי החזית היהודים. קבוצה זו הדגישה את העבר הצבאי של חבריה שהבדל היחיד בניהם לבין חבריהם לחפירות היה ההבדל הדתי ובהתאם לכך ניסתה האגודה להשיג עבור חבריה הקלות בהשוואה ליהודים האחרים. ואכן, אחרי יום החרם, נענה הנשיא הינדנבורג לדרישתם למנוע את אפלייתם, אך עם חוקי נירנברג ב- 1935, נסתיים הגולל על נסיונם זה. 2. תגובה שנייה : התארגנות מלוכדת וטיפוח הזהות והתודעה היהודית: יהודי גרמניה עברו תהליך של התלכדות, איחודו התכנסות בתוך עצמם, בניגוד לדרך התנהגותם לפני עלות הנאצים לשלטון. ב - 1933 התארגנו יהודי גרמניה והקימו את "הנציגות הארצית של יהודי גרמניה" – הנציגות איחדה בתוכה את הארגונים היהודיים הקיימים : הליברלים, הציונים האורתודוכסים לארגון גג משותף. בראש הנציגות עמד הרב לאו בק. בתחילה סברו ראשי הנציגות כי יוכלו לייצג את היהודים מול המשטר הנאצי וניסו לנהל מאבק משפטי ופוליטי, אך כשגילו את חוסר יכולתם ואי ההתחשבות של השלטונות בבקשותיהם, עברו לפעילות פנימית מחודשת למען היהודים. הם התכנסו בתוך עצמם והקימו מוסדות משלהם, שנועדו לפתור את בעיותיהם של היהודים בתחומים השונים שמהם נושלו, וכך ליכדו את הציבור היהודי: בתחום הכלכלי, הם עסקו בהענקת סעד ותמיכה ביהודים נזקקים, בהקמת לשכות תעסוקה והסבה מקצועית ליהודים שפוטרו ממשרותיהם. בתחום החינוך הקימו מוסדות חינוך ,בהם לימדו מורים יהודים רבים שפוטרו ולמדו ילדים יהודים שקבלו סיוע לעמוד במשבר הרוחני בו היו שרויים יחד עם ידע על מורשתם. בבתי הספר האלה לימדו תנ"ך ועברית . כן הוקמו מוסדות תרבות מיוחדים ליהודים. אמנים יהודים רבים שפוטרו, או שלא יכלו להופיע בפני קהל גרמני, הקימו את : איגוד התרבות היהודי; איגוד נפרד לאמנים ויוצרים יהודים שהופיעו בפני קהל יהודי. כך הקימו תזמורת, תיאטרון ואופרה יהודיים בברלין ובערים נוספות. הפעילות הציונית גדלה: התנועה הציונית גדלה מתנועה קטנה ביותר לתנועה גדולה ומשגשגת. הפעילות של תנועות הנוער הלכה וגברה. בקרב הצעירים. תנועות הנוער הקימו הכשרות חקלאיות , להכנת הנוער לעלייה לארץ, הם העמיקו את החינוך היהודי והציוני ועודדו וסייעו לעלייה. הוקם ארגון "עליית הנוער". כך פעלה הנהגת תנועות הנוער למען הגירה חוקית ומתוכננת של הצעירים היהודים שהיה להם סיכוי, להיקלט בארצות שונות

אגודה מרכזית של אזרחים גרמנים בני הדת היהודית ארגון שפעל .( CV– Centralverein Deutscher Staatsbürger Jüdischen Glaubens ) בשנים 1938-1893 להגנת שוויינם של יהודי גרמניה וזכויותיהם ברוח של טיפוח זהותם הגרמנית. בעקבות עליית התנועה האנטישמית בגרמניה ברבע האחרון של המאה ה- 19 עלה הרעיון לייסד ארגון יהודי מרכזי, שיטול עליו את ההגנה על שוויונם של היהודים וזכויותיהם במדינה ובחברה. ב- שביקשה לשלב את המאבק לזכויות היהודים עם טיפוח זהותם ,(CV) ' 1893 נוסדה הא' המ .(Deutsche Gesinnung) הגרמנית בעת ייסודה נתקבלה האגודה בהסתייגות בקרב הצבור היהודי, ואולם, עד מהרה נקלטו רעיונותיה. 64,000 ). אליהם יש – מספר חבריה עלה מ- 2,000 ב- 1894 ל- 72,500 ב- 1924 (ב- 1933 להוסיף את החברים מכוח הצטרפותם הקולקטיווית של איגודים שונים. בשיא פעולתה היתה 'האגודה המרכזית' הארגון הגדול ביותר של יהודי גרמניה, ולפיכך ראתה עצמה כנציגתם. ראשיה .( הראשונים היו מקסימלין הורוביץ ( 1917-1893 ) ואויגן פוקס ( 1919-1917 עד מלחמת-העולם הראשונה פעלה האגודה בעיקר באמצעים משפטיים, וניהלה פעולת הסברה לרוב ברוח אפולוגטית. נוכח גל האנטישמיות – (Abwehrkampf – ' (שהיתה קרויה 'לוחמה מגננה הגואה שלאחר מלחמת-העולם הראשונה, ניתנה קדימה למאבק באמצעים מדיניים. נקשרו קשרים עם מפלגות וגופים תומכי הרפובליקה ועם המתייצבים נגד הלאומנות הגרמנית הקיצונית, ובראש ובראשונה נגד הלאומנות הנאצית. בכול מערכת בחירות סופק חומר תעמולה במיליוני עותקים. ב- 1929 נוסד ארכיון מיוחד, והוא היה לאוסף המידע השלם ביותר בגרמניה על פעולות הנאצים ומגמותיהם. שירות מיוחד העמיד חומר ממאגר המידע ההוא לרשות העיתונות והמפלגות. לקראת מערכת הבחירות של ספטמבר 1930 , שבה עתידים היו הנאצים להשיג את פריצת הדרך המכריעה ככוח מדיני, נוצר שיתוף-פעולה בין הא' המ' ובין הציונים, אך עד מהרה פורקה השותפות מחמת חילוקי-דעות עקרוניים ומעשיים. שהופיע Im Deutschen Reich בצד הפעילות המדינית גברה והעמיקה פעולת ההסברה. הירחון Allgemeine Zeitung des Judentums משנת 1894 , הפך אחרי מיזוגו עם העיתון היהודי הוותיק Der וסופק גם לרבבות נמנעים לא-יהודים. דו-ירחון הגותי-ספרותי CV - Zeitung לשבועון ושמו פנה אל חוגי האינטליגנציה. מנהיגיה הבולטים של הא' המ' בין שתי מלחמות-העולם היו Morgen יוליוס ברודני, לודוויג הולנדר ואלפרד וינר. הדגש ששמה הא' המ' בטיפוח התודעה הגרמנית ובראיית היהדות כקבוצה דתית-רוחנית בלבד קבעו את עמדתה השלילית לציונות. עם זאת היו בין ראשיה, בעיקר בקרב מנהיגותה הצעירה, שתבעו מן הא' המ' גילוי יחס חיובי למפעל הבניין בארץ-ישראל, ולו רק בשל חובת הסולידריות היהודית, ופעלו במגמה זו. מקרב אותו חוג באו לימים מרבית נציגי הא' המ' בראשות המוסדות המרכזיים של יהדות גרמניה.

עם עליית הנאצים לשלטון לא נפסקה פעולת ה'מגננה', אך היה עליה להסתגל לתנאים החדשים. בטאון הא' המ' ניסה להתמיד בקו ההגנה בדרך הצהרתית ('כול ניסיון לפגוע [בזכויותינו על-פי החוקה] ימצא אותנו על משמרתנו לשם הגנה תקיפה'), ובהזכירו חזור והזכר לשמרנים הגרמנים, שהשתתפו בממשלת היטלר, ולנשיא הינדנבורג את חובתם להגן על זכויותיהם של כול אזרחי המדינה בלי הבדל דת. עם זאת היה בהקמת מחלקה משפטית ליד הנהלת הא' המ' רמז ברור להכרה בכך, שהייעוץ המשפטי נשאר הכלי היחידי, שבאמצעותו עוד ניתן לנסות ולהגן על זכויות היהודים. כלפי פנים פיתחה הא' המ' פעולת הסברה עניפה, אם במסגרת ארגונית עצמית ואם על-פי הזמנות הקהילות. רבבות יהודים, צמאים לעידוד ולהדרכה, נעו ובאו לשמוע את ראשי הא' המ', שברובם ניסו להרגיע ולעודד את הציבור בדביקותו במולדתו הגרמנית. אך משהתמידו הפגיעות, ובמיוחד אחרי הלם החרם אחד באפריל 1933 , גבר קו חדש – יוזמה להתארגנות ולפעילות יהודית עצמית. חברי הא' המ' היו גם בין היוזמים את הקמת (ה)'נציגות הארצית של יהודי גרמניה', הגוף החדש שהוקם בספטמבר 1933 , מתוך הישענות על שיתוף-פעולה בין הארגונים היהודיים השונים. גם להתארגנות לפעילות העצמית בתחום החינוך והרוח נתנו חברי הא' המ' יד ביוזמה ובפעילות, וזמן מה אף קיוו כי ההתארגנות ההיא תהיה בסיס להסדר עם השלטון, בחינת 'אמנציפציה שנייה', קבוצתית, שתיכון על הכרה ביהודי גרמניה כקבוצה נפרדת במדינה. בסופו של דבר התנפצו התקוות ההן מול חומת האיבה של השלטון. ביטוי בולט לתמורה בעמדתה של ה'אגודה המרכזית' לפעילות היהודית העצמית היה השינוי שחל בבטאונה, שהתרחב, הוסיף מדורים והחל לשקף את הנעשה בקרב יהודי גרמניה לכול תחומיו. בסתיו 1935 , בעקבות חוקי נירנברג, חוייבה הא' המ' להסב את ,(Centralverein der Juden in Deutschland) ' שמה ל'אגודה מרכזית של היהודים בגרמניה אחרי 1935 אף גברה ההכרה, כי ארגון ההגירה וההסבה המקצועית עומדים בראש סדר הקדימות. ועם זאת נמשכו המאבקים האידיאולוגיים והארגוניים עם זרמים אחרים, ובעיקר עם הציונות, הן בבטאון הא' המ' והן במוסדות המקומיים והארציים, אך ככול שחלפו השנים הצטמצמו הוויכוחים ההם יותר ויותר לתחום העיוני. ב- 1936 שונה שמה של האגודה ל'אגודה המרכזית היהודית' ( ב- 1937 קבע היושב-ראש האחרון של האגודה, ארנסט הרצפלד, כי .(Jüdischer Centraverein המחלוקת בין תומכי הא' המ' ובין הציונים הצטמצמה לשאלה, אם ההגירה אל ארצות שמחוץ לארץ- ישראל – יש לברך עליה מבחינה יהודית-כללית, או שיש לקבלה כרע הכרחי. בעקבות פרעות 'ליל הבדלח' חדלה הא' המ' להתקיים כארגון עצמאי, ובדומה לארגונים יהודיים אחרים שולבה בארגון המרכזי החדש, ה'התאחדות הארצית של היהודים בגרמניה' שנוסד בין פברואר ליולי ב- 1939 , ונציגיה (Reichsvereinigung der Juden in Deutschland) המשיכו למלא תפקידים מרכזיים בהנהגתו


בית הכנסת היילברון היה בית כנסת מרכזי בהיילברון שבגרמניה והיה אחד מבתי הכנסת היפים ביותר בהיילברון בשלהי המאה ה-19. בית הכנסת הוקם בין השנים 1873 - 1877, שאז נקרא "בית הכנסת החדש" .המבנה תוכנן על ידי האדריכל אדולף וולף (Adolf Wolff) בסגנון מורי. סגנון הבנייה הזכיר את סגנון הבנייה הממלוכי או ארמון האלהמברה. בית הכנסת נחרב באירועי ליל הבדולח ב-1938.




.בית הכנסת , ברחוב עלי(Allee) בנוי




כיפת בית הכנסת המוזהבת, שגובהה 50.21 מטרים ניראית למרחוק, ומשני צדדיה שתי כיפות קטנות יותר המזכירות מסגדים מוסלמיים.



היילברון (Heilbronn) היא עיר בצפון מדינת באדן-וירטמברג שבגרמניה, באזור פרנקוניה, על גדות נהר נקר. אוכלוסיית העיר מונה כ-120,000 תושבים, ובכך היא העיר השישית בגודלה בבאדן-וירטמברג. העיר משמשת כמרכז הכלכלי של צפון באדן-וירטמברג, ונודעת גם בזכות תעשיית היינות שלה. היא נחלקת לעשרה רובעים.

האזכור הכתוב הראשון של היילברון מתוארך לשנת 741. בעיר היה ארמון גדול שמקורו עוד במאה ה-10, הנקרא "קייזרפפאלץ", ואשר שימש בעבר את קיסרי בית זאליר הפרנקוניים. בשנת 1371 העניק הקיסר קרל הרביעי לעיר חוקה קיסרית והיילברון זכתה למעמד של עיר קיסרית. היא הייתה בעבר העיר היחידה בפרנקוניה,וכן עיר מגוריו של זיגפריד גומבל.

בהיילברון חיו במשך מאות שנים בנקאים יהודים וביניהם אברהם גומבל ואוטו איגרסהיימר. הקהילה היהודית בהיילברון הייתה בין הנפגעות של פוגרומי ליל הבדולח. בפרעות אלו נחרבו בית אבות היילברון אשר שירת את יהודי וירטמברג ובית הכנסת היילברון.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור]

  • ^ יהודי גרמני, מייסד "אוסף וינר" (אוניברסיטת תל אביב) לתיעוד הנאציזם