שיחת פורטל:הומור/מאמר נבחר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

כל המאמרים:

נתן אלתרמן

"הטור השביעי" הוא מדור של המשורר נתן אלתרמן שהופיע במשך 24 שנים בעיתון "דבר", וכלל טור מחורז בענייני אקטואליה. השם "הטור השביעי" נובע ממיקומו של הטור, השביעי מימין (או הראשון משמאל) בעמוד הפנימי של העיתון, שמנה שבעה טורים. הטורים היו סאטיריים וביקורתיים, אך רבים מהם הגיעו לדרגת שירה לירית ופואמה לאומית. בשנים האחרונות להופעת הטור נכתבו חלק מן הטורים בפרוזה.

שירי "הטור השביעי" קובצו בסדרת ספרים הנקראים "הטור השביעי", שלושה מהם הופיעו בימי חייו של המשורר, ולאחר פטירתו הופיעו קבצים אחדים ובהם לקט משירי הטור השביעי.

לערך המלא
Rocky Horror Picture Show Cover.jpg

מופע הקולנוע של רוקי (הוקרן לראשונה בבריטניה ב-14 באוגוסט 1975) הוא סרט קומדיה-אימה מוזיקלי בבימויו של ג'ים שרמן, ומבוסס על תסריט מאת שרמן וריצ'רד אובריאן שגם הלחין את השירים. הסרט מתבסס על מחזה בשם The Rocky Horror Show שהוצג מ-1973. הסרט הוא פארודיה על סרטי האימה של תקופתו, בין היתר פרנקנשטיין. הסרט נחשב לאחד מסרטי הפולחן המובהקים ביותר, ואולי המפורסם שבהם. בסרט מככבים ברי בוסטוויק, סוזן סרנדון וטים קרי. שחקני המשנה בסרט הם נל קמפבל, פטרישיה קווין, פיטר הינווד, ג'ונתן אדמס, צ'ארלס גריי וריצ'רד אובריאן. זמר הרוק מיט לוף מופיע בסרט בסצנה אחת. קרי, אובריאן וקמפבל השתתפו גם בהצגה עליה מבוסס הסרט, ומיט לוף הצטרף אליהם בבכורה בברודוויי.

לערך המלא
דוקטור סוס

דוקטור סוס הוא שם העט של תאודור סוס גַייזֶל (2 במרץ 1904 - 24 בספטמבר 1991) שהיה סופר ומאייר אמריקאי הידוע במיוחד בשל ספרי הילדים שכתב ואייר.

דמויותיו המאוירות של ד"ר סוס הן לעיתים תכופות עגלגלות ושחוחות במקצת. לדוגמה ניתן לציין את פניהם של הגרינץ' ושל חתול תעלול. קביעה זו תקפה גם לרובם המוחלט של הבניינים והמכונות שצייר סוס: אף על פי שחפצים אלו בנויים בקווים ישרים בעולם הממשי, סוס נמנע בקפידה מקווים ישרים כאשר צייר אותם.

במשך השנים תורגמו רבים מספריו של ד"ר סוס לעברית. במלאכת התרגום עסקו בין השאר לאה גולדברג, לאה נאור ואבירמה גולן, והספרים זכו להצלחה גדולה בישראל.

לערך המלא
עטיפת התקליט "שלמה המלך ושלמי הסנדלר", גירסת 1964. מימין לשמאל: יונה עטרי, אילי גורליצקי ורחל אטאס

"שלמה המלך ושלמי הסנדלר", מחזמר עברי שכתב המחזאי סמי גרונמן ותרגם המשורר נתן אלתרמן. נחשב אחד המצליחים בכל הזמנים במדינת ישראל מבחינה אומנותית וקופתית. הוא הוצג לראשונה כמחזה בשנת 1943, וב-1964 נוספו לו שירים והוא הפך למחזמר בתיאטרון הקאמרי. הוא עלה שוב ב-1982, וב-2005 עלה בהפקה מחודשת בתיאטרון הבימה.

לערך המלא
ריצ'רד פריור בהופעה

ריצ'רד פרנקלין לנוקס תומאס פּרַיוֹר השלישי (1 בדצמבר 1940 - 10 בדצמבר 2005) היה קומיקאי, שחקן ותסריטאי אפרו-אמריקני, הנחשב לאחד הסטנדאפיסטים הגדולים ביותר שצמחו בארצות הברית של המאה ה-20.

פריור נחשב לבדרן, סטנדאפיסט ומספר סיפורים מוכשר. הוא הרבה לשלב בהופעתו וסיפוריו סאטירה חברתית, הכרוכה בשפה בוטה ובכינויים לא תקינים פוליטית כלפי לבנים ושחורים כאחד, תוך שהוא מנתח את קשיי האדם הפשוט בחברה המודרנית. הוא הצליח לצבור לעצמו קהל נרחב, תוך שבירת מחסומי הגזע שבדרנים אפרו-אמריקאים אחרים סבלו מהם באופן מסורתי. פריור זכה בעשרות פרסים שונים, ביניהם האמי והגראמי, ובערוב ימיו אף נבחר על ידי ערוץ קומדי סנטרל כסטנדאפיסט הטוב בהיסטוריה. סגנון ההופעה הבוטה והפרוע שהציג לא עמד בסתירה, ואף שאב את השראתו מחייו ההפכפכים, רצופי האלימות והסמים. גם נישואיו המרובים והמספר הגדול של צאצאיו, יחד עם חיי המין הפרועים שלו, השתלבו והשפיעו על הופעתו.

לערך המלא


"לא לדאוג לעולם, יאצק תמיד נופל - וקם!"

המשפט הקבוע של יאצק
(שלמה בראבא) בפינתו

זהו זה הייתה תוכנית בידור ששודרה בטלוויזיה החינוכית וערוץ 2 במשך כ-20 שנה.

התוכנית הייתה בתחילה תוכנית נוער שכללה אוסף של קטעי משחק שקישרו בין פינות שונות, אולם בתחילת שנות השמונים הפכה לתוכנית נושא שבה כל פרק סבב סביב נושא מסוים עם קו עלילתי מנחה. התוכנית, שמשכה היה כשעה, שודרה בשידור חי בימי חמישי בשעה ארבע אחר הצהריים, והשידור החוזר היה למחרת בשעה אחת ושלושים בצהריים. התוכנית שודרה במהלך שנת הלימודים, ויצאה לפגרה בפרק חגיגי בפורים, למשך ארבעה חודשים, עד הקיץ.

לערך המלא

שדרות סאנסט (סאנסט - שקיעת החמה) הוא סרטו של הבמאי והתסריטאי בילי ויילדר משנת 1950, הכולל אלמנטים של דרמה, אימה, וקומדיה שחורה. הסרט קיבל את שמו משמה של השדרה המפורסמת העוברת לאורך לוס אנג'לס ובברלי הילס.

הסרט זכה לשבחי הביקורת בעת הקרנתו, ואף היה מועמד לאחד עשר פרסי אוסקר. רבים מגדירים אותו כ"סרט קלאסי", ויש אף המציינים אותו כאחד הסרטים הטובים ביותר שנעשו אי פעם בארצות הברית. הסרט הוכרז כ"בעל חשיבות תרבותית" על ידי ספריית הקונגרס בשנת 1989. "שדרות סאנסט" נשמר בארכיב הסרטים הלאומי של ארצות הברית, ובשנת 1998 דורג כמספר 12 ברשימת מאה הסרטים האמריקנים הטובים ביותר שנעשו במהלך המאה ה-20 על ידי קרן הקולנוע האמריקנית.

הסרט נחשב לאחד המבטים החושפניים והציניים ביותר שהנפיקה הוליווד לתוככי עצמה, ולניסיון רב עוצמה לנפץ את המיתוס הריקני של "כוכב הקולנוע", שהייתה זו הוליווד שעמלה במשך עשרות השנים שקדמו ליצירת הסרט לבנות ולשווק ברחבי העולם.

לערך המלא

אפרים קישון

אפרים קישון (23 באוגוסט 1924 - 29 בינואר 2005), סופר, סאטיריקן, מחזאי ואיש קולנוע ישראלי. הבמאי הישראלי היחיד שסרטיו זכו בפרס גלובוס הזהב.

השפעתו של קישון על התרבות הישראלית היא עצומה, וניכרת בתרומותיו לשפה העברית בהמצאת מטבעות לשון, לא פחות מאשר בתרומותיו כמבקר חברתי ביצירותיו הכתובות, המומחזות והמוסרטות.

לערך המלא
Lewis Carroll - Henry Holiday - Hunting of the Snark - Plate 1.jpg

ציד הסנרק (מסכת ייסורים בשמונה צירים) מאת לואיס קרול הוא ספר משעשע על קבוצת הרפתקנים שיוצאים לצוד סנרק - יצור אגדי שטבעו לא ברור. זוהי אחת מיצירות האיגיון החשובות ביותר.

ב"ציד הסנרק" רמיזות לשיר הקצר ג'ברווקי מתוך מבעד למראה ומה אליס מצאה שם (במיוחד היצורים והלחמי המילים המופיעים בספר) אבל היצירה, שפורסמה ב-1876 בהוצאת מקמילן, עומדת בפני עצמה. המונחים והציטוטים המובאים כאן הם מהגרסה העברית שתורגמה על ידי ניצה בן-ארי.

לערך המלא

דודו גבע

דודו גבע (14 במרץ 1950 - 15 בפברואר 2005). אמן, מאייר ומחבר ספרי קומיקס, קריקטוריסט והומוריסטן ישראלי. גבע פרסם לאורך שנים רצועות קומיקס סאטיריות ומדורים הומוריסטיים בעיתונות הארצית והמקומונית, שחלקן הגדול גם יצא לאור בעשרות ספריו. בשנותיו האחרונות פעל גבע גם מחוץ למסגרת העיתונות הממוסדת, והיה בין פעילי זירת הקומיקס האלטרנטיבית והתרבות המחתרתית.

מסיום שירותו הצבאי ועד יום מותו, לא חדל גבע לעבוד ולפתח את תרבות הקומיקס, האיור וההומור הישראלית. גבע פרסם קריקטורות ומדורי סאטירה בעיתונים "העולם הזה" (זו ארץ זו), "חדשות" (המדורים "שירת הברווז", "משמעות החיים" ואחרים), "כל העיר" ("אהלן וסהלן בפרשת הפנדל המפוקשש"), "העיר" ("יוסף ואחיו", "שתיקת הברווז"), "מעריב" ("יומן גבע", "הדרך אל האושר") ו"הארץ". בנוסף לעבודתו העיתונאית, פרסם גבע עשרות ספרים והיה שותף, בעיקר באיור, לספר "זו ארץ זו", שאיגד את מדורי הסאטירה שהופיעו ב"העולם הזה".

לערך המלא