שיטת ויקרס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
העקבה שמשאיר החודרן בשיטת ויקרס

שיטת ויקרסאנגלית: Vickers) היא שיטה לבדיקת קשיות מתכות. השיטה בודקת את התנגדות המתכת לחדירת חומר זר (חודרן) לתוכה. באמצעות בדיקה זו ניתן לקבוע תכונות טכנולוגיות ומכניות של החומר.

השיטה פותחה ב-1922 בחברת ויקרס (Vickers Ltd) על ידי רוברט סמית' וג'ורג' סנדלנד. החברה פורקה בשנות ה-60 של המאה ה-20.

החודרן בבדיקה זו הוא פירמידת יהלום מרובעת בעלת זווית חוד של 136o בין הפאות המנוגדות. את העומס נהוג לשנות בין 1 ל-120 קג"כ. מספר הקשיות VHN מבוסס על העומס הפועל מחולק בשטח פני העיקבה. שטח זה מחושב על ידי מדידת אלכסוני ריבוע העיקבה והקשיות מחושבת לפי הנוסחה:

 VHN=\frac{2Psin(136/2)}{L^2}=\frac{1.854P}{L^2}[Mpa]

כאשר:

  • \  P העומס בניוטון כח
  • \  L האורך הממוצע של אלכסוני העקבה במילימטר

לא נשתמש בנוסחאות אלא בטבלאות מיוחדות לשיטה המבוססת על הנוסחה, בדומה לשיטת ברינל.

חסרונות ויתרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. כל ההנחיות לגבי פני השטח הנבדק זהות לאלו שבבדיקת ברינל: ליטוש, מקבילות ניקיון.
  2. אין אפשרות של בדיקת שטחים לא מישוריים אלא רק באופן השוואתי היות שהאלכסונים אינם בעלי אורך אמיתי.
  3. עבור בדיקה מדויקת יש צורך במכשור מיקרוסקופי יקר ועבודה זהירה עם חודרן היהלום (מאוד שביר).
  4. לצורך דיוק יתר נהוג למדוד בעומסים שונים ולהשוות את התוצאות – גוזל זמן רב.
  5. היתרון העיקרי בשיטה זו הוא השימוש בחודרן יהלום, המאפשר בדיקה של קשיות חומרים קשים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]