שייח' טוסי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שייח' טוסי
شیخ طوسی
לידה 995
טוס, איראן עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 2 בדצמבר 1067 (בגיל 72 בערך)
נג'ף, עיראק עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה איראן, בית עבאס עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק פקיה, muhaddith
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אבּו ג'עפר מוחמד אבּן אל-חסן אבּן-עלי א-טוסי, הידוע כשייח' טוסי (شیخ طوسی) והמכונה גם "שייח' א-טאיפה" (בערבית ובפרסית: أبو جعفر محمد بن الحسن الطوسي, ‏ ספטמבר או אוקטובר 995 בטוס, בחבל חוראסאן - 2 בדצמבר 1067 נג'ף) היה מלומד פרסי, מלקט חדית, משפטן ותאולוג, נציג האסלאם השיעי התריסרי. היה תלמידו של שייח' מופיד. השתקע ופעל בעיראק, בח'ליפות העבאסית.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שייח' טוסי נולד בחודש הרמדאן בשנת 995 (385 אחרי הג'רה) בעיר טוס שבחוראסאן, באיראן, שהייתה אז בשליטתו החלקית של מחמוד מע'זנה. התחנך בעיקר בעיר הרב-תרבותית נישאפור. למד לא רק את תורת השיעה אלא גם המשפט השאפעי ואת ההגות של אסכולת המועתזילית מבגדד שמצאה חסידים רבים בחוראסאן. אצל האמאם אבו חאזם אל-ניסבורי למד את "באיאן א-דין" של אבו מנצור אל-צראם. בשנים 1017–1018 התיישב טוסי בבגדד והיה לתלמידו של שייח' אל מופיד (שמת ב-1022), ואחר כך של שריף אל-מורתד'ה. אחרי מותו של אל-מורתד'ה בשנת 1044, במושבו הקבוע שלו בחלק המערבי של העיר - אל-כּרך, הפך א-טוסי הסמכות התאולוגית החשובה ביותר בקרב השיעים התריסריים בבגדד. הגותו ובקיאותו הרשימו מאוד את הח'ליפה אל-קאדר ששבתאום עם המנהיג מהבית הבויהים מינה אותו למורה לתאולוגיה האלסאמית כלאם ונהג לבוא לשיעוריו.

בינתיים הסלג'וקים העוינים לשיעה הרחיבו את שליטתם במרחב האסלאמי על חשבון הבוויהים הסובלניים יותר. כשאחד ממנהיגיהם, טוגריל בק, כבש את בגדד בשנת 1056, אחד משריו, עבד אל-מליךּ, עשה טבח ברבים מהעולמא של בגדד, שיעים וסונים כאחד. חיפשו גם את שייח' טוסי כדי להורגו אבל לא מצאו אותו. לעומת זאת העלו באש את ביתו וספרייתו. רבים מכתביו, גם מן הספרים התאולוגים החשובים ביותר, אבדו בדליקה ובהרס שאר הספריות השיעיות בעיר. א-טוסי הצליח להימלט לנג'ף אשרף, העיר בו נקבר עלי בן אבי טאלב. הוא נשאר בה עד סוף חייו והקים בה מדרסה מפורסמת הקרויה "חווזה".

הוא הלך לעולמו בדצמבר 1067 בחודש מוחרם. נקבר בבית שנהפך למסגד בהתאם לצוואתו. את מעמדו ירש בנו, אל-חסן, שנודע בשם אל-מופיד א-ת'אני ונחשב גם הוא למלומד בולט בדורו.

שייח' טוסי כתב שניים מתוך ארבעת הספרים הקאנוניים של מסורת השיעים התריסריים ("אל-כותוב אל-ארבעה"): תהד'יב אל-אחכאם ואל-אסתיבסאר פימא אחתוליפה פיהי מן אל-אחבאר

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

תהד'יב אל-אחכאם, כתב יד

כתבי פירושים (תפסיר)[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • א-תִבְּיאן פי תפסיר אל-קוראן (التبیان الجامع لعلوم القرآن یا التبیان فی تفسیرالقرآن) - פירוש רציונליסטי ראשון במסורת האימאמית התריסרית

כתבי חדית'[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • תהד'יב אל-אחכאם ( (تهذيب الأحكام) (ליבון ההחלטות - באור הפירושים ל"אל-מוקנִעה" של שייח' מופיד), נודע גם כ"א-סחיח"
  • אל-אסתיבסאר פימא אח'תוליפה פיהי מן אל-אח'באר (اَلاِْسْتِبْصار فیما اختلف من الأخبار)

כתבי פיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • א-נִהאיַה (النهایة فی مجرد الفقه و الفتوی) - הפך לספר לימוד חשוב למשפט אסלאמי שיעי
  • אל-מבסוט (المبسوط فی الفقه) - ספר מקיף ל"פיקה"
  • אל-חִ'לאף (الخلاف) - כולל גם דעות של מלומדים סונים רבים

כתבי אוצול[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתבי כלאם[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • תמהיד אל-אוצול (تمهید الاصول)
  • כִּתאב אל-עֵ'יְבֵּה (کتاب الغیبَة) על העלמות האימאם השנים עשר

כתבים על אנשי החדית' ("ריג'אל")[עריכת קוד מקור | עריכה]

ָָ* א-פהריסת (الفهرست)

כתבי היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתבים על תפילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתבים אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אל-עֻדה פי אוצול א-דין (العُدّة في أصول الدين)

היחס לבני דתות אחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

להבדיל מהמלומדים המוסלמים הסונים הרואים בנוצרים וביהודים "ד'ימי" (אהל א-ד'ימה - אזרחים בדרגה ב' בחסות האסלאם) ובאותו זמן "עם הספר" (אהל אל-כיתאב), חכמי הדת השיעים, ובראשם אל מופיד, ותלמידו שייח' טוסי, מכריזים עליהם גם כ"כופרים באמונה" (כאפיר - כופאר). בעוד אל מופיד מגדיר גם את חסידי זורואסטר (זרדושט) כעם הספר, טוסי מבהיר כי הם אינם כאלה, אף על פי שיש להם "ספר קדוש" משלהם, אולם הם ד'ימי כופרים באמונה באותה מידה כמו הנוצרים והיהודים. כפי שכתב טוסי בספר "א-נהאיה", בני שלוש דתות אלה חייבים לשלם לרשויות מוסלמיות את מס הג'יזיה ובתמורה הם מוגנים מפני הוצאה להורג, עבדות, ונישול מנכסיהם. מי מביניהם שאינו משלם ג'יזיה, או ממיר דתו לדת אחרת מאשר האסלאם, יכולים להיהרג, להפוך לעבדים או לאבד את כל רכושם.[1] אל-מופיד, א-טוסי ומלומדים שיעים אחרים מטילים איסורים לא רק בנוגע למגעים עם בני דתות אחרות אלא גם ביחס למוסלמים סונים הקרויים בפיהם "נסיבים". אסור להתחתן עם סונים או לאכול מאכלים שהוכנו על ידם.[2]. אסור להתחתן עם נשים נוצריות או יהודיות, אלא במתכונת "נישואים זמניים" (מותעה) עם "ידועות בציבור".

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ב-2006 הוקמה בנג'ף בעיראק מכללת-אוניברסיטה על שם שייח' טוסי

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ' David M. Freidenreich Christians in early and classical Shi'i law in Barbara Roggema,David Thomas,David Richard Thomas,

Christian-Muslim Relations. A Bibliographical History . Volume 3 (1050-1200,

עמודים 29-30

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פורסם באתר של Ḥasan al-Hāshimī al-ʿAlawī ar-Raḍawī

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ D.Friedenreich עמוד 29-30
  2. ^ D.Friedenreich עמוד 38