שייח' מופיד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שייח' מופיד
محمَّد بن محمَّد بن النعمان العكبري
לידה 22 במאי 948 עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 29 בנובמבר 1022 (בגיל 74) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה בית עבאס עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק תאולוג עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אבו עבד אללה מוחמד אבן מוחמד אבן אל-נועמאן אל-עכּבארי אלבע'דאדי, המכונה אל-שייח' אל-מופידערבית: محمَّد بن محمَّد بن النعمان العكبري; פרסית: شیخ مفید), אבן אל-מועלים (נולד ב-948 בקירוב–נפטר ב-1022 לספירה), היה תאולוג מוסלמי שיעי בולט, שהשתייך לאסכולת התריסריים.[1] אביו היה מורה (מועלים), ומכאן השם אבן אל-מועלים. התואר "אל-מופיד" ניתן לו או על ידי מוחמד אל-מהדי, האימאם השיעי השנים עשר,[2] או על ידי אל-רומאני, סוני מלומד, אחרי שיחה איתו.[3] כמנהיג הקהילה השיעית,[4] הוא היה תאולוג ומשפטן שיעי.

אל-מופיד למד אצל אבן באבוויה (השייח' צאדוק) וכמו כן אצל אבן קולאוויה, אל-חארת' אל-מוחאסבי ואבו אל-חסן א-רומאניא-שריף אל-מורתאצ'א ושייח' טוסי היו בין תלמידיו. רק 10 מתוך 200 עבודות שלו שרדו, ביניהן ניתן למנות את אל-אמאלי (ערבית: الأمالي ההכתבות), אל-אירשאד (ערבית: ספר ההדרכה), אל-מוקניעה (ערבית: المقنعة, השכנוע) ותצחיח אל-אעתיקאדאת (ערבית: تَصحیحُ الاِعتقاداتِ, תיקון האמונה).

חיים מוקדמים וחינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

אל-מופיד נולד בעוכברא, עיירה קטנה מצפון לבגדאד, ב-11 בדו' אל-קעדה שנת 336 להיג'רה. לדברי שייח' טוסי, עם זאת, הוא נולד ב-338 לאחר ההיג'רה, ובהמשך עבר עם אביו לבגדאד, שם שלטו השיעים הבויהים. הוא למד עם אבן באבאוויה.

שריף אל-מורתאצ'א והשייח' טוסי היו בין תלמידיו. הקריירה שלו הקבילה בד בבד עם זו של התאולוג המועתזילי ומנהיג אסכולת הבאהאשמייה, עבד אל-ג'באר, ולעיתים קרובות אל-מופיד הותקף, וספרייתו האישית ובית הספר בו הוא לימד נהרסו.

הוא נקרא גם אבן מועלים, שמשמעותו "בנו של המורה";[5] אביו היה מורה. בין מוריו היו התאולוגים השיעים אבו עלי אבן ג'ונייד אל-אסכּאפי, אבו עבד אללה אל-מרזובּאני, אבו עבד אללה אל-בצרי, אבו אל-חסן, עלי אבן עיסא א-רומאני.

בהיותו ידוע באופן עממי כמנהיג השיעים,[6][7] אל-מופיד נחשב המלומד המפורסם ביותר של התקופה הבויהית וכמשפטן נודע, בעיקר בשל תרומתו בתחום הכלאם. על פי אבן א-נדים, אשר הכיר את  אל-מופיד באופן אישי, הוא היה ראש המותכאלימון בתחום הכלאם, ואל-תווחידי, שאף הוא הכיר באופן אישי את אל-מופיד, תיאר אותו כ "רהוט ומיומן בדיאלקטיקה (ג'דל, جدل)". מיומנותו בפולמוס הייתה כזאת שנאמר עליו שהוא היה  מסוגל לשכנע את מתנגדיו "שבול עץ היה למעשה זהב". הוא למד חדית' מפיו של שייח' א-סאדוק.

כינויו אל-מופיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

נאמר כי קיבל את הכינוי "אל-מופיד" כתוצאה ממחלוקת על ערכם היחסי של שני אירועים, חדית' ע'דיר ח'ם וסיפור המערה. אל-מופיד השתתף בהרצאה שניתנה על ידי עיסא  א-רומאני.  במסגרת ההרצאה, בתשובה לשאלה שהעלה א-רומאני, א-רומאני טען כי  אירוע ע'דיר ח'ם היה מבוסס רק על ריוואיה (מסורת שמועברת בעל פה), בעוד סיפור המערה היה מבוסס על דיראיה (ידע). לאחר ההרצאה, אל-מופיד ביקר את א-רומאני ושאל אותו על טאלחה וזובייר, אשר התמרדו נגד עלי, "האימאם הלגיטימי". א-רומאני השיב לו  כי הם היו חוזרים בתשובה, ואל-מופיד טען כי סיפור החרטה שלהם היה בסך הכל בהתבסס על ריוואיה (מסורת שהועברה בעל פה). או אז, א-רומאני  החליט לשלוח את אל-מופיד לאל-בצרי, עם פתק בו הוא נותן לו את הכינוי "אל-מופיד" ("המדריך"). עם זאת, לדברי אבן שהר-אשובּ, בספרו מעאלים אל-עולמא, הכינוי ניתן לו על ידי מוחמד אל-מהדי, האימאם השיעי השנים עשר.

כתאולוג[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתלמידו של עבד אללה אל-בצרי, התאולוג המותעזילי והמשפטן החנאפי, אל-מופיד אימץ דעות תאולוגיות רבות.[8] מאקדרמוט מאמין[דרוש מקור] שהתאולוגיה של אל-מופיד קרובה יותר לאסכולה הבגדאדית המותעזילית השינה מאשר לשיטתו הבסרית המאוחרת של עבד אל-ג'באר. המתודולוגיה שלו קרובה יותר לזו של האסכולה הבגדאדית,  ונראה שהוא הולך בדעותיו אחר האסכולה הבגדאדית והמותעזילים לגבי שאלות כגון אחדותו של האלוהים ולגבי צדק. עם זאת, אל-מופיד שונה מהמותעזיליזם בנוגע להשקפתו ותפיסתו את האימאמאה (שלטון האימאמים)  ואת המיקום של חטא חמור בחיי האדם. אל-מופיד  ניסה להגן על תפקידו של ההגיון הוא תיאר זאת במסגרת המושג אל-נזאר וגם נלחם והתווכח על האמת, תוך שהוא שם בצד כשלים לוגיים, תוך שהוא נעזר בטענות והוכחות. כמו כן, אל-מופיד האמין כי המשימה של תאולוג היא ללכת לפי סיבה וטענה. השקפותיו אומצו על ידי התלמידים שלו, עבד אל ג'באר ושריף אל-מורטאזה.[9]

תכונות האלוהים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אל-מופיד הגדיר את אחדות האלוהים בדרך הזו: "אני אומר שאלוהים הוא אחד באלוהות ובנצח. שום דבר אינו דומה לו ולא ניתן להשוות לו דבר. הוא לבדו ראוי להערצה. אין לו אף ישות שהיא משנית לו, בכל מובן או הקשר" לדברי אל-מופיד, כל המאמינים באחדותו של האלוהים, למעט "כמה אקסצנטרים אנתרופומורפיים", מסכימים  עם דבר זה. כמו חכמי המועתזילה, אל-מופיד דחה "את הריאליזם הפשוט של הא'שעריטים לגבי תיאורית הייחוסים". עם זאת, אל-מופיד ועבד אל-ג'באר נותנים הסברים שונים של מה הוא מאפיין, והאם הוא אובייקט ממשי או קיים רק במוחו של התופס.

הנבואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לדברי אל-מופיד, יש הכרח מוחלט בנביאים, שכן כדי לדעת את אלוהים ואת עקרונות המוסר אדם צריך התגלות, הוא ציין כי "כל שליח (רסול) הוא נביא אבל לא כל נביא (נבי) הוא שליח". למרות שהוא דאג להבחין בין שליח ונביא כפי שהקוראן עושה, הוא לא מאמין שיש הבדל בפונקציות שלהם, דבר שאפשר לו לשים את האימאמים ברמה של הנביאים והשליחים למעט שימוש במונחים של השמות שלהם.

הנהגת האימאמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אל-מופיד הגדיר את האימאמיה כאלה המאמינים בצורך בשלטון האימאמים, בעיסמא (הגנה),  ובנאס האישי, כלומר, ייעוד אישי. הוא נוטה להחזיק באמונה שהאימאמים עדיפים על כל הנביאים והשליחים, עם היוצא מן הכלל של מוחמד. לדברי אל-מופיד, אימאמים יכולים "לקחת את מקומם של הנביאים באכיפת פסקי דין, פיקוח על  אכיפתם  של חוקי העונשין, שמירה על החוק, חינוך האנושות", פירוש כזה שהופך אימאם לא רק "לראש קהילה מנהלית, שיפוטית וצבאית", אלא גם "סמכות הוראה עבור האנושות". גישה זו לגבי האימאם השיעי מהווה את הבסיס לעקרונות נוספים בשיטת ההוראה של אל-מופיד כגון חסינות האימאם  מפני חטאים וטעויות, את הצורך באימאם בכל הזמנים  ואפילו הדרך שבה האימאם צריך להיות מיועד ולהיבחר.

הביקורת שלו על שייח' אל-סאדוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר פעמים אל-מופיד היה ביקורתי כלפי מורהו, אל-שייח' אל-סאדוק, כאשר תסחיח' אל עיתיקאדת (ערבית: تَصحیحُ الاِعتقاداتِ, ,תיקון האמונה)  היה תיקון של רסאלת אל-אעתיקאד (رسالت  الاِعتقاد, מדריך מעשי לאמונה) לאל-סאדוק. כשהוא לא מגביל את עצמו לנושאים תאולוגיים, אל-מופיד דחה את פנייתו של אל-סאדוק לכיוון אח'בר אל אחאד (מקור מסורת אחד), במיוחד כאשר הצהרה חוקית אמורה להינתן. עם זאת, הוא אינו מתנגד לדעותיו של אל-סאדוק בנוגע להיקפו של הקוראן; הוא רק העביר ביקורת על השקפתו בנוגע לטבעו של הקוראן. בניגוד לאל-סאדוק, אל-מופיד קיבל על עצמו תאולוגיה דתית-ספקולטיבית". בעוד אל-סאדוק התיר מחלוקות "רק בצורת ציטוט וסבר את מילותיו של אלוהים, הנביא, האימאמים", כשהוא מתבסס על העברת המסורת מבית ג ' עפר אל-צאדק, האימאם השישי של השיעים, אל-מופיד האמין כי היו שני סוגים של פולמוס כלומר, "אמת" ו "שווא".

עבודות[עריכת קוד מקור | עריכה]

השייח' אל-מופיד כתב 200 יצירות, אשר רק מעט יותר מעשרה שרדו.[10] כמה מעבודותיו כדלקמן:

  • אל-אמאלי (ערבית: الأمالي ההכתבות) הידוע גם בשם "אל-מג'אליס", מסורות שנרשמו על ידי תלמידיו של אל-מופיד, במהלך השיעורים, כאשר אל-מופיד  מעביר  את שרשרת מסירת ההוראה, שמשתלשלת עד לימיו שלו.
  • תסחיח' אל עיטיקאדאת (ערבית: تَصحیحُ الاِعتقاداتِ, ,תיקון האמונה) תיקון לריסאלאת אל עיתיקאד של אל-סאדוק (رسالت الاِعتقاد). 
  • َאווייל אל מקאלאת (اوائل المقالات, מסות מוקדמות), שכלול של התאולוגיה של אל-מופיד, ו "קטלוג מעשי של  עמדות האימאמים לגבי שאלות שנויות במחלוקת"[11]
  • כתאב אל-אירשאד, כתאב אל ארשאד (الإرشاد في مَعرفَة حُجَج الله عَلَى العِباد, ספר ההדרכה), על חייהם של האימאמים השיעים
  • אל-פוסול אל עשארה פי אל-ע'אייבה (الفصول العشارة فِي لالغیبه, עשר העונות שבנסתר)
    [12]
  • חוכמת הנשים (أحـكـام الـنـسـاء،), על ההתחייבויות לגבי נשים.[13]
  • ריסאלה מספר חמש, על הנסתר 
  • [14]
  • אל-מוק'ניה (החוק המספק), פרשנות לספר זה מפי השייח' טוסי (تهذیب الاحکام فی شرح المقنعه, תדח'יב אל אחכאם פי שרח' אלמוק'ניה)   הוא בין ארבעת הספרים החשובים לשיעים.[15][16]

המכתבים החתומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אל-מופיד קיבל ממוחמד אל-מהדי שני תאוקים (מכתבים חתומים), במהלך היעלמותו העיקרית.[17]

מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אל-מופיד נפטר ביום השלישי של הרמדאן, שנת 413 להיג'רה. לדברי הסופר השיעי, שייח' טוסי, "יום מותו משך את הקהל הגדול ביותר, שנראה בהלוויה כלשהי והן חברים והן אויבים, בכו באופן בלתי נשלט". הוא נשאר קבור בביתו שלו למשך שנתיים ולאחר מכן גופתו הועברה למסגד אל-קאד'ימיה ונקברה לצד מורו אבן קולוויה אל-קומי. .[18][19] קברו נמצא למרגלות שני קבריהם של האימאמים השיעים מוסא אל-כאת'ם ונכדו מוחמד אל-ג'אווד .

בתרבות הפופולרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

היום התשיעי של חודש אזאר שבלוח השנה האיראני, מהווה את יום ההנצחה לשייח' אל-מופיד.[20] הוכח שציור של השייח' אל-מופיד הוא למעשה ציור לא אמיתי.[21]

מחקרים משניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Paul Sander, Zwischen Charisma und Ratio, Berlin, 1994
  • Tamima Bayhom-Daou, Shaykh Mufid, Makers of the Muslim World, Oxford, 2005

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שייח' מופיד בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Al-Amali, The Dictations of Shaykh al-Mufid". Al-Islam.org. בדיקה אחרונה ב-14 בפברואר 2016. 
  2. ^ Ak̲h̲tar, Vaḥīd (1 בינואר 1988). Early Shīʻite Imāmiyyah Thinkers. Ashish Publishing House. ISBN 978-81-7024-196-6. 
  3. ^ Kraemer, Joel L. (1992). Humanism in the Renaissance of Islam: The Cultural Revival During the Buyid Age. BRILL. עמ' 67–. ISBN 90-04-09736-8. 
  4. ^ McAuliffe, Jane Dammen (1991). Qurānic Christians : an analysis of classical and modern exegesis (מהדורה digital). Cambridge: Cambridge University Press. עמ' 46. ISBN 978-0-521-36470-6. 
  5. ^ Glassé, Cyril (1991). The Concise Encyclopedia of Islam. HarperSanFrancisco. עמ' 279. ISBN 978-0-06-063126-0. 
  6. ^ Shaykh Abu Jaʻfar Mohammad ibn Hasan ibn ʻAli al-Tusi (2008). Al-nihayah : concise description of Islamic law and legal opinions (al-Nihayah fī mujarrad al-fiqh wa al-fatawa). by A. Ezzati. London: ICAS Press. עמ' i. ISBN 978-1-904063-29-2. 
  7. ^ Walbridge, Linda S. (6 באוגוסט 2001). The Most Learned of the Shi`a : The Institution of the Marja` Taqlid: The Institution of the Marja` Taqlid. Oxford University Press. עמ' 216–. ISBN 978-0-19-534393-9. 
  8. ^ Heemskerk, Margaretha T. (2000). Suffering in the Mu'tazilite Theology: ʻAbd Al-J̆abbār's Teaching on Pain and Divine Justice. BRILL. ISBN 90-04-11726-1. 
  9. ^ McDermott, Martin J. (1978). The Theology of Al-Shaikh Al-Mufīd. Dar el-Machreq éditeurs. ISBN 978-2-7214-5601-4. 
  10. ^ Marcinkowski, Christoph (2010). Shi'ite identities : community and culture in changing social contexts. Wien: Lit. עמ' 59. ISBN 978-3-643-80049-7. 
  11. ^ J. McDermott, Martin (18 באוגוסט 2011). "AWĀʾEL AL-MAQĀLĀT". Irannica. 
  12. ^ Young, M. J. L.; Latham, J. D.; Serjeant, R. B. (2 בנובמבר 2006). Religion, Learning and Science in the 'Abbasid Period. Cambridge University Press. עמ' 30–. ISBN 978-0-521-02887-5. 
  13. ^ Powers, David; Spectorsky, Susan; Arabi, Oussama (25 בספטמבר 2013). Islamic Legal Thought: A Compendium of Muslim Jurists. BRILL. עמ' 175. ISBN 978-90-04-25588-3. 
  14. ^ Rizvi, Sayyid Saeed Akhtar. Prophecies about Occultation of Imam al-Mahdi (a.s.). Bilal Muslim Mission of Tanzania. עמ' 13. ISBN 978-9987-620-23-4. 
  15. ^ Nāṣirī, ʻAlī (28 בפברואר 2013). An Introduction to Hadith: History and Sources. MIU Press. עמ' 265. ISBN 978-1-907905-08-7. 
  16. ^ Dabashi, Hamid (7 במאי 2012). Shi'ism. Harvard University Press. עמ' 66. ISBN 978-0-674-05875-0. 
  17. ^ Hadad Adel, Gholam Ali (1375). The Islamic world encyclopedia (בפרסית) 3 (מהדורה second). Tehran: Islamic Encyclopedia Foundation. עמ' 577. 
  18. ^ "The Past Master: Sheikh Al-Mufid". Al-Islam.org. בדיקה אחרונה ב-14 בפברואר 2016. 
  19. ^ McDermott, Martin. "EBN QŪLAWAYH, ABU’L- QĀSEM JAʿFAR". Irannica 8. עמ' 47. 
  20. ^ Staff. "Shakh Mofid; The great reviver of Islamic sciences". Islamic Development Organization. בדיקה אחרונה ב-24 בדצמבר 2015. 
  21. ^ http://edu.uokufa.edu.iq/index.php/2013-10-02-07-00-56/1086-2017-04-10-07-16-55