שייח' סאפי א-דין חנגה ומתחם המקדשים בארדביל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שייח' סאפי א-דין חנגה ומתחם המקדשים בארדביל
Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
Sheikh-safi tomb.JPG
קבר שייח' סאפי א-דין
מדינה Flag of Iran.svg איראן
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2010, לפי קריטריונים 1, 2, 4
קואורדינטות 38°14′55″N 48°17′29″E / 38.248611111111°N 48.291388888889°E / 38.248611111111; 48.291388888889 
Şeyx Səfi komleksinin planı-001.jpg
חצר המתחם

שייח' סאפי א-דין חנגה ומתחם המקדשים בארדביל (פרסית: مجموعه آرامگاه و خانقاه شیخ صفی الدین) הוא קברו של השייח' סאפי א-דין ארדבילי, שליט האימפריה הספווית, הנמצא בעיר ארדביל שבאיראן. מאז הקמתו ועד היום משמש האתר כמרכז רוחני וכאתר עלייה לרגל. בשנת 2010 הוכרז הקבר על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסוּפיות, או סוּפיזם, היא זרם מיסטי באסלאם, השם את הדגש על האהבה והכוונה שבעשיה, יותר מאשר על ההלכה עצמה. הסופיות התגבשה כתנועה רוחנית משמעותית במאה ה-9 ובמאה ה-10, ונחשבת לאחד הגורמים העיקריים להתפשטות האסלאם ברחבי אפריקה ואסיה. תור הזהב של הסופיות מבחינה דתית ואינטלקטואלית היה בין המאה ה-13 למאה ה-16. המוסלמים הסופיים הותירו אחריהם מפעלי בנייה ידועים, בעיקר במרכז אסיה. כאשר אירעה הפלישה המוסלמית לפרס הייתה ארדביל העיר הגדולה ביותר באזור שבו שוכן כיום החלק הצפון-מערבי של איראן. העיר שגשגה עד שהאימפריה המונגולית כבשה והחריבה אותה, והיא נותרה בחורבנה עד לעליית השושלת הספווית הקרויה על שם שייח' סאפי א-דין שחי בין 1252 ל-1334.

שייח' סאפי א-דין נהג על פי תורתו של השייח' זאהד ג'ילאני, ולאחר מות ג'ילאני פיתח תורה משל עצמו שהושפעה מהסופיות. לימים ייסד סאפי א-דין את החנגה בארדביל, אשר הפך למקדש לזכרו. במתחם המקדשים נבנו גם באזארים, בתי מרחץ ובתים רגילים, כיכרות ומשרדים, והוא היה כמעט כמו עיר קטנה. בתקופת האימפריה הספווית נודעה למתחם חשיבות פוליטית ולאומית כאתר הנצחה למייסד האימפריה. אסמאעיל הראשון, יורשו של שייח' סאפי א-דין, היה לשאה הראשון של האימפריה הספווית ומי שקבע את האסלאם השיעי כדת המדינה. שליטי האימפריה הקדישו ממון רב לצורך הפיכת המקדש בארדביל למקום מפואר ויוקרתי. המקדש הפך לאתר עלייה לרגל עבור מוסלמים מכל רחבי העולם, ולמתחם דתי חשוב הידוע ביצירות האמנות ובממצאים הארכאולוגיים השוכנים בו.

על פי המחקרים שנערכו במתחם זוהו ארבעה שלבי בנייה עיקריים:

  • 1300 - 1349: הנחת התשתית למקדש ובניית שייח' סאפי א-דין ארדבילי חנגה, אולם דאר אל-חופאז, החצר התיכונה, הצ'ילה חאנה החדשה, חאראם-חאנה, כיפת אללה אללה, סאהאט, ושאהנישין.
  • 1349 - 1544: רוב פעילות הבנייה בתקופה זו נעשתה במאה ה-16, ובמהלכה נבנו מערות קבורה לאישים שונים כגון אסמאעיל הראשון ואמו, ובנוסף לכך גם חצר מערות קרובה דרומית לקברו של שייח' סאפי א-דין.
  • 1544 - 1752: נבנו חצר הגן, הצ'יני-חאנה, ושער שאה עבאסי.
  • 1752 - המאה ה-20: רוב הבנייה בתקופה זו נעשתה במאה ה-20, ובה הוקמו בית ספר, חדר מנוע, חממה ומשאבה.

החלקים העיקריים במתחם[עריכת קוד מקור | עריכה]

החנגה והמקדש של שייח' סאפי א-דין נבנו לפי סגנון אדריכלי איראני שנוצל לצורך הגדלת החלל הפנימי, כך שניתן היה להכניס לתוכו אלמנטים רבים כגון בית ספר, בית חולים, מאוזוליאום, מסגד, ספרייה וכדומה). בנוסף, בתוך החלל נבנה נתיב גישה בן שבעה חלקים המוביל אל קבר השייח', כשכל אחד מהשלבים מסמל שלב במיסטיקה הסופיסטית. השלבים הללו מופרדים זה מזה על ידי שמונה שערים, שכל אחד מהם מסמל "גישה" בסופיזם. לקישוט בחנגה ובמקדש נודעה חשיבות כאמצעי מייצג של הסימבוליזם במיסטיקה הסופיסטית. קישוטים אלו כוללים חזיתות וקירות פנימיים מקושטים, אוסף עתיקות, דלתות כסופות עם כתובות, ומצבות מעוצבות.

מקדש שייח' סאפי א-דין נבנה בין 1334 ל-1349. בנו ויורשו של שייח' סאפי א-דין הקים על בסיס אבן במקדש מבנה גלילי מאבן, ועליו מופיעה פעמים רבות המילה אללה. בשל כך ידוע המקום בכינוי כיפת אללה אללה. צורת המגדל החיצונית היא מעגל, וצורתו הפנימית הינה מתומן. בראש המגדל נבנתה כיפה דו-שכבתית בצורת חצי סהר, ועליה כתובות בקליגרפיה. בתוך הכיפה נמצאות עבודות אמנות וכתובות קליגרפיות. מקדש שאה אסמאעיל נבנה בין 1524 ל-1529. מקדש זה הוא מבנה בן חדר אחד המוגן על ידי כיפת לבנים דו-שכבתית. צדה החיצוני של הכפה מקושט באריחים צבעוניים, וצדה הפנימי מקושט בכתובות, ציורים בטכניקת טמפרה, ושידת עץ עם פיתוחים פנימיים עדינים וכתובות טיח. מקדש מוחי אלאל-דין מוחמד נבנה בערך ב-1323, וממדיו גדולים יותר בהשוואה לשני המקדשים שתוארו לעיל. מקדש זה מורכב משני חדרים ומסדרון. בחדרים אוכסנו ארונות הקבורה. בראשו של מקדש זה נבנתה כיפה בצורת חצי עיגול.

אולם דאר אל-חופאז הוא מבנה מלבני מקורה שנבנה בין 1339 ל-1349, ובו התכנסו עולי רגל מוסלמים על מנת לשנן פסוקים מהקוראן. חזית האולם מחולקת לחמישה מקטעים שבכל אחד מהם משובצים שני חלונות עם מסגרות עשויות מחרסינה מצופה בבדיל. הכניסה לאולם היא מצד שמאל, והיא מורכבת משער שמעליו חצי כיפה עם מבנים דמויי נטיף. חזית השער מקושטת באפריז שעליו חקוקים פסוקים מהקוראן, ובקרניז שגם עליו מבנים דמויי נטיפים. לאחר המעבר בשער הגיעו המבקרים על מסדרון שבקצהו גרם מדרגות המוביל לאולם. לאורך קירות העולם משובצות גומחות עם חלונות שבאמצעותן הואר המקום, ומעבר לכך הם קושטו בכתובות, נטיפים וציורי פרחים.

הצ'יני-חאנה נבנה בין 1605 ל-1611 בקירוב. קומת הקרקע של המבנה בנויה בצורת ריבוע, אך ככל שעולים במעלה המבנה הוא הופך למתומן באמצעות מערכת של קשתות אלכסוניות. בראש המבנה הוקמה כיפה דו-שכבתית, אך לאחר הקמת המבנה נוספה לה שכבה פנימית שלישית על מנת ליצבו. פנים המבנה מקושט בפאר רב. הג'אנאט-סארה נבנה בין 1524 ל-1576 בקירוב, והוא המבנה הגדול ביותר במקדש. הכניסה למבנה היא דרך חצר. בחזית המבנה ניצבת מרפסת גדולה התחומה על ידי סבכה מקושטת. החצר (סאהאט) שנבנתה ב-1349 היא חלל פתוח מלבני שבמרכזו בריכה. הבריכה מחולקת ל-12 חלקים המייצגים את כל אחד מ-12 האימאם הקדושים לשיעה. חצר זו היא צומת דרכים שממנה ניתן להגיע אל חלק מהמבנים שהוזכרו לעיל וכן למבנים שיוזכרו להלן.

הדאר אל-חדית' נבנה בין 1502 ל-1541. המבנה מורכב מחלל קמרוני גדול שתחום על ידי שבכת עץ מקושטת, ומשני צדדיו ממוקמים חדרים קטנים יותר שתקרתם מעוצבת אף היא בצורת קמרון. חזית המבנה מקושטת באלמנטים פרחוניים ובאריחים שעליהם כתובות. המבנה שימש כחדר לימוד וכאולם קבלת אורחים. גן החצר (ארסה) הוקם בערך ב-1448. הגן הוא חלל פתוח בצורת טרפז ארוך. במרכז הגן ניצבת מזרקה ששימשה כמקום טהרה עבור עולי הרגל שהגיעו למתחם. בצלעות הקצרות של הגן נמצאים שני שערים שדרכם עוברים אל החצר התיכונה ואל המיידאן. המיידאן הוא חלל פתוח מרובע, הניצב בצמוד לשער הראשי של המתחם. במשך השנים בוצעו באזור המתחם עבודות בנייה ששינו את צורתו למלבן. השער הראשי שממנו נכנסו המאמינים אל המתחם אינו קיים עוד. בדרום ובמזרח המתחם נמצא בית הקברות, שבו נקברו תלמידיו של שייח' סאפי א-דין ואישים בכירים בדת ובפוליטיקה מהתקופה הספווית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קואורדינטות: 38°14′54″N 48°17′28″E / 38.24833°N 48.29111°E / 38.24833; 48.29111


Flag of Iran
סמל אונסק"ו
אתרי מורשת עולמית באיראן

בםכתובת ביסותוןמיידאן-אה שאה באספהאןפסארגאדהפרספוליססולטאנייהתחת-א סוליימאןצ'וגהא זנביל • האתרים הנזיריים הארמניים באיראן: מנזר תדאוס הקדוש, מנזר סטפנוס הקדוש ודזורדזורהמערכות ההידראוליות ההיסטוריות של שושטארשייח' סאפי א-דין חנגה ומתחם המקדשים בארדבילמתחם הבאזאר ההיסטורי בתבריזהגן הפרסימסג'ד-י ג'אמע באספהאןמגדל גונבאד-א קבוסארמון גולסתאןשאהר-אה סוחתה