שייקה לוי

שייקה לוי

שייקה לוי, 2009
לידה	13 בדצמבר 1939 (בן 81) קהיר,
שם במה	שייקה
סוגה מועדפת	הומור
מדינה	ישראל
תקופת הפעילות	1960–הווה (כ־61 שנים)
שפה מועדפת	עברית
עיסוק	זמר, שחקן, שחקן טלוויזיה
פרסים והוקרה	פרס ישראל (2000)
פרופיל ב-IMDb

ישעיהו (שייקה) לוי (נולד ב-13 בדצמבר 1939) הוא שחקן, קומיקאי וזמר ישראלי. ידוע במיוחד בהיותו חלק משלישיית "הגשש החיוור". חתן פרס ישראל לשנת תש"ס.

ביוגרפיה

שייקה לוי נולד בקהיר שבמצרים. עלה ארצה יחד עם אמו אחיו ואחותו ב-1944 והם הגיעו למחנה העולים בגבעות זייד. ממחנה העולים עבר שייקה לבדו לקיבוץ עין הים. את כל שנות ילדותו ונעוריו עד לגיוסו לצה"ל הוא העביר בקיבוצים עין הים, עין כרמל וגבעת ברנר. את שירותו הצבאי עשה בלהקה הצבאית של פיקוד הגדנ"ע ואחר כך בלהקת פיקוד המרכז. לאחר שחרורו התקבל לתיאטרון הקאמרי, ואף הספיק לשחק בתפקיד קטן במחזה "הלילה השנים עשר". זמן קצר לאחר מכן הצטרף ללהקת התרנגולים.

ב-1963 הקים אברהם דשא (פשנל) בצוותא עם לוי, גברי בנאי וישראל פוליאקוב, גם הם מלהקת התרנגולים, את שלישיית "הגשש החיוור". הגשש החיוור העלתה במשך ארבעים שנה עשר תוכניות בידור, יצרה מספר סרטי קולנוע, הקליטה שירים רבים והפכה לנכס צאן ברזל של הבידור הישראלי.

ב-1962 שיחק בסרט "סיניה". ב-1966 שיחק בסרט "פורטונה". ב-1967 שיחק בסרט "ארבינקא".

ב-1976 שיחק ב"גבעת חלפון אינה עונה", שם גילם את ויקטור חסון, דמות שהפכה לקאלט.

ב-1979 גילם את שוקי חפציבה בסרט "שלאגר".

ב-1986, גילם את יו"ר הוועד בבניין בתל אביב, בסרט "הקרב על הוועד".

בין 1993 ל-1999 שימש לוי כיושב-ראש אמ"י, אגודת אמני ישראל.

ב-1999 הוציא את אלבום הסולו הראשון שלו: "שייקה לוי".

החל משנת 1993 ועד היום משמש שייקה כחבר הנהלת אשכולות החברה לזכויות מבצעים של אמני ישראל.

ב-1996 הוציא שייקה את הספר "סיפורים עם רוטב", ספר בישול פרי עטו, המכיל סיפורים משעשעים מהחיים ו-33 מתכונים.

ב-2000 זכתה שלישיית הגשש החיוור בפרס ישראל למפעל חיים - תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה.

ביום העצמאות ה-56 הנחה בטלוויזיה את המשדר "56 סיבות לאהוב את ישראל".

בעת המחאה החברתית בשנת 2011 הלחין ושר את שיר המחאה של חברו קובי לוריא "נומי ארץ אהובה". השניים כתבו הלחינו ושרו שירים יחד במשך שנים אחדות.

ב-2013 קיבלה שלישיית הגשש החיוור פרס מפעל חיים במסגרת טקס פרסי אופיר של האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה.

ב-2020 הוענקו לשייקה לוי ולגברי בנאי תוארי "יקיר העיר תל אביב-יפו".

חיים אישיים

לוי נשוי לאורנה ומתגורר בתל אביב.

שייקה לוי בהלוויתו של אריק איינשטיין

יצירותיו

דיסקוגרפיה

• פסקולים, תוכניות ואוספים של הגשש החיוור.
• שייקה לוי (אלבום סולו, 1999)
• כמו שקיויתי (אלבום סולו, 2010)
• רציתי לומר (אלבום סולו, 2012)
• שייקה לוי דור 3 (מארז משולש)

פילמוגרפיה ותוכניות טלוויזיה

*סיניה (1962) סאלח שבתי (1964) פורטונה (1966) מוישה ונטילטור (1966) ארבינקא (1967) השכונה שלנו (1968) המטרה טיראן (1968) הצד השני (1968) כל ממזר מלך (1968) התרוממות (1970) גבעת חלפון אינה עונה (1976)

*חמש מאות אלף שחור (1977) שלאגר (1979) הקרב על הוועד (1986) המלך ואני - דיבוב (1999) אסתי המכוערת (2003) אדומות (2004) אלביס, רוזנטל והאשה המסתורית (2005) העולם מצחיק ׁ(2012) בתפקיד עצמו המופע של שביט ונטורה (2012) בתפקיד יו"ר ועד הבית מלך הפינגווינים (2013) בתפקיד המספר

תוכניות לילדים

• במבוני אין כמוני (2005)

תוכניות בידור ומחזות זמר

• ישעיהו פרק ב' (2005) (מופע יחיד)
• גבירתי הנאווה (2002) בתפקיד אלפרד דוליטל

ספרים

• סיפורים עם רוטב

קישורים חיצוניים

• שייקה לוי, סרטונים בערוץ היוטיוב
• שייקה לוי, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• שייקה לוי, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
• שייקה לוי, באתר AllMovie (באנגלית)

• שייקה לוי, באתר שירונט
• שייקה לוי, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• שייקה לוי, באתר Tab4u
• שייקה לוי, באתר בית לזמר העברי
• שייקה לוי, באתר MOOMA (בארכיון האינטרנט)
• שייקה לוי, בריאיון לליאת רגב, 70 פנים בערוץ כאן 11, ינואר - אפריל 2018, באתר יוטיוב
• שייקה לוי, בתוך: שמעון לב-ארי, "מדריך 100 שנה לתיאטרון העברי", באתר החוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב
• יואב גינאי משוחח עם שייקה לוי בתוכנית "לגעת ברוח", בערוץ ה-YouTube של רשות השידור
• שייקה לוי "המפקח" מתוך סיפורי גבעת ברנר
• הגר רם, ‏גשש חיוור, אבל אופטימי, באתר ‏מאקו‏‏, ‏28 באפריל 2009‏
• אור ברנע, שייקה מביט קדימה בתקווה, באתר ynet, 15 במרץ 2010
• יובל אברמוביץ', ‏הגשש הבודד, באתר ישראל היום, 7 בדצמבר 2012
• קובי מידן, ‏"אנשים בלילה" עם שייקה לוי, באתר iCast‏, 7 באוקטובר 2013
• סמדר שיר, ‏"אני לא מתגעגע לימי הגשש", באתר "ידיעות אחרונות", 6 בפברואר 2019