שיירת השניים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ב-12 בינואר 1948, א' בשבט 1948, יצאה מירושלים לגוש עציון, שיירה שכללה ארבע משאיות ומונית ובה עשרה אנשי חי"ש וחמישה נוטרים. לשיירה הצטרף עוזי נרקיס שנסע על מנת לקבל את הפיקוד על הגוש מדני מס.

השיירה נשאה ציוד לחימה - חומר נפץ, בקבוקי מולוטוב וציוד משקי. השיירה הותקפה על ידי אנשי כנופיות ערבים ליד שער אל-ח'דר ובכניסה לגוש מול "המנזר הרוסי" אך הצליחה להיכנס לגוש ללא נפגעים.

למחרת, 13 בינואר 1948, ב' בשבט תש"ח, יצאה בשעה 05.30 מגוש עציון לירושלים שיירה שכללה ארבע משאיות ומונית. בשיירה היו 23 לוחמים ועל המשאיות הועמסו גם 20 כלובי תרנגולות ושתי פרות שהכבידו על הנסיעה.

השיירה חלפה על מספר מחסומים אך במבואות בית לחם נפתחה עליהם אש. שלוש משאיות הצליחו להגיע למשטרת בית לחם. המונית ומשאית אחת נעצרו. חנוך זילברשטיין חבר קיבוץ רבדים נפגע אנושות. הנוטר זרובבל עובדיה קפץ לעזור לו. שניהם לא נראו יותר. המשאית עם הפרות והמונית נשארו על הכביש והועלו אחר כך באש. השוטרים הבריטים הסכימו לבסוף ללוות את השיירה לירושלים והותקפו שוב ליד קבר רחל.

גופתו של חנוך זילברשטיין נמצאה אחר כך כשהיא שרופה ומושחתת בדקירות סכינים. גופתו של הנוטר זרובבל עובדיה לא נמצאה עד היום.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]