שיכרון (צמח)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריאת טבלת מיוןשיכרון
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: דו-פסיגיים
סדרה: סולנאים
משפחה: סולניים
סוג: שיכרון
שם מדעי
Hyoscyamus
ליניאוס, 1753

שיכרון (שם מדעי: .Hyoscyamus Tourn. ex L) הוא סוג של צמחים עשבוניים חד-שנתיים, דו-שנתיים או רב-שנתיים ממשפחת הסולניים. הסוג מונה בין 17 עד 31 מינים (קיימת מחלוקת בין החוקרים) שרובם פזורים באזורים הממוזגים, מרכז יבשת אסיה, האזור הים-תיכוני ויבשת אירופה ממקרונזיה לסהרה ולצפון מזרח אפריקה הטרופית ולאזורים הממוזגים של אירו-אסיה[1][2].

במינים השונים ניתן למצוא עשבים או שיחים בעלי עלים גזורים או משוננים. פרחי השיכרון מתקבצים לתפרחת והם בעלי צבעים משתנים (לפי המינים). עלי הכותרת הם דמויי משפך, בולטים ומרושתים. זהו פרח לא סימטרי. האבקנים קבועים בצינור הכותרת ולרוב בולטים מתוכה. גביע הפרח גדל עם הפרי. הפרי הוא הֶלקט.

המינים השונים מכילים אלקלואידים בכמויות משתנות, ולפיכך השיכרון הוא צמח רעיל. בכמויות מזעריות ניתן להפיק ממיני השיכרון השונים משככי כאבים. עוד בתקופות קדומות היה הצמח ידוע.

תכונותיו הרפואיות תוארו על ידי פליניוס הזקן. בנוסף, הבדואים נהגו לעשן את עלי הצמח להקלה בכאבי שיניים.

כיום ידוע כי ניתן להפיק מצמח השיכרון גם אטרופין.

מורפולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיכרון מרושת

עשבים רב-שנתיים, דו-שנתיים או חד-שנתיים, ברובם שעירים ודביקים.

הלוואים נעדרים. הפטוטרות קיימות

העלים מסורגים, פשוטים.

התפרחות הן אשכול או שיבולת חד-צדדיות. כלומר, הפרחים מרוכזים על פי רוב בצד אחד של גבעול התפרחת כאלו נעמדו בטור.

הפרחים חיקיים, יושבים (ללא פטוטרת), דו-מיניים, ובלתי נכונים, בעלי שחלה עילית, בעלי עטיף כפול.

הגביע מאוחה בעל צינור דמוי צינור-פעמון, מסתיים בחמש שיניים והוא משתייר בפרי וגדל עמו. בפרי הוא נוקשה ועם עורקים מוגבהים ובולטים.

אוגן הכותרת בלתי נכון, בעל 5 אונות, לעתים קרובות סדוק בין האונות הקדמיות. האונות בלתי שוות פחות או יותר ומעוגלות בראשן.

הכותרת מאוחת עלים דמוית משפך עד פעמון; אוגן הכותרת בלתי נכון, בעל 5 אונות, ולעתים קרובות סדוק בין האונות הקידמיות. האונות בלתי שוות פחות או יותר, וקהות (מעוגלות בראשן).

האבקנים 5, כמספר אונות הכותרת, אינם שווים באורכם זה לזה, על פי רוב וקבועים בבסיס צינור הכותרת ובולטים כרגיל מתוכה. הזירים דקיקים וארוכים מהמאבקים.

השחלה עילית, עמוד שחלה ארוך בולט מחוץ לכותרת, הצלקת דמוית גולה.

הפרי הלקט בלתי קוצני, מרובה זרעים, בן 2 מגורות, כלוא בתוך גביע מתפרה שגדל עם הפרי והתקשה, ולאורכו עורקים מוגבהים ובולטים. ההלקט נפתח על ידי מכסה. הפתיחה היא היקפית על ידי סדק רוחב ברקמת הניתוק שהתפתחה סביב, באופן שנוצר מכסה.

הזרעים מגובששים או מגוממים[3].

מינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיכרון פעוט מנחל שיזף בערבה
שיכרון מרושת באבו מכתוב בירדן

בישראל וסביבתה גדלים בר שבעה מינים של שיכרון: חמישה בישראל ושניים נוספים בסיני.

  • שיכרון זהוב (Hyoscyamus aureus) - ראו ערך מורחב.
  • שיכרון פעוט (Hyoscyamus pusillus) - צמח עשבוני מדברי, חד-שנתי אוהב חום, נדיר, עדין, קטן ונמוך, גובהו 5 עד 30 ס"מ, אינו עולה כרגיל על 20 ס"מ. טיפוס תפוצתו אירנו-טורני. תפוצתו משתרעת מדרום רוסיה האירופית ועד מונגוליה ועד ערב הסעודית. בישראל הוא גדל בערבות, במדבריות ובערבות על תשתית לס בוואדיות ובקרקע מעובד. הוא מצוי באדום; נדיר בהר הנגב ובערבה ונדיר מאוד בצפון הנגב ובדרומה. אונות הגביע דוקרניות. הכותרת ארוכה במקצת מהגביע וכל צינור הכותרת בתוך הגביע, רוחבו של אוגן הכותרת הוא כס"מ אחד או פחות, אורך הכותרת כ-8 עד 14 מ"מ, צבעה צהוב חיוור; בסיס לוע הכותרת בצבע ארגמן כהה. הפריחה מסוף פברואר ועד תחילת מאי.
  • שיכרון מרושת (Hyoscyamus reticulatus) - צמח עשבוני חד-שנתי או דו-שנתי, שעיר, דביק וגובהו 40 עד 50 ס"מ. טיפוס תפוצתו מערב אירנו-טורני ותפוצתו משתרעת ממזרח התיכון ועד מרכז אסיה. בישראל הוא גדל כעשב רע בשטחים מעובדים ובאפיקים, בעיקר על קרקעות לס בחבלים ים-תיכוניים, בבתות ספר ובערבות. הוא נפוץ בצפון הנגב; מצוי בהרי יהודה; נדיר בשפלה, במערב הנגב, בהר הנגב ובאדום; נדיר מאוד בגולן, במישור החוף הדרומי, ובמדבר יהודה ובעמון. מין זה מכוסה בשערות בלוטיות עד מקריח. הגבעול חזק, פשוט או מסועף לרוב מהבסיס ונושא עלים ופרחים יחד. הלוואים נעדרים והפטוטרות קיימות. העלים מסורגים, פשוטים, מאורכים עד אזמליים, בעלי אונות עמוקות פחות או יותר, אורכן ארוך מרוחבן. העלים התחתונים בעלי פטוטרת. עלי הגבעול יושבים או קצרי פטוטרת. עלי הפרחים יושבים, שלמים או כמעט כך, חדים עד מתחדדים, לרוב בולטים החוצה מן הפרחים. הפרחים חיקיים, דו-מיניים ובלתי נכונים ובעלי שחלה עילית ועטיף כפול, הכותרת והגביע מאוחים, האבקנים ועמוד השחלה בולטים מלוע הכותרת. הגביע מאוחה, בעל צינור דמוי צינור-פעמון, מסתיים בחמש שיניים בלתי שוות פחות או יותר, וקהות (מעוגלות בראשן). הגביע משתייר בפרי וגדל עמו. ובפרי הוא נוקשה ועם עורקים מוגבהים ובולטים. הכותרת מאוחת 5 עלים, אורכה 20 עד 25 מ"מ, ארוכה בהרבה מהגביע, דמוית משפך עד פעמון והיא בעלת רשת צפופה של עורקים שצבעם סגול על רקע צהבהב עד סגול חיוור. אוגן הכותרת בלתי נכון, דמוית פעמון רחב, בקוטר של 2 עד 3 ס"מ, עם 5 אונות  כמעט שוות ומעוגלות בקציהן (קהות). האבקנים 5, כמספר אונות הכותרת, אינם שווים באורכם זה לזה, וקבועים בבסיס צינור הכותרת ובולטים כרגיל מתוך הלוע. הזירים דקיקים וארוכים מהמאבקים. השחלה עילית, עמוד שחלה ארוך ובולט מחוץ ללוע. הצלקת דמוית גולה. הפרי הלקט בלתי קוצני, מרובה זרעים, בן 2 מגורות, כלוא בתוך גביע מתפרה שגדל עם הפרי. ההלקט הקטן נפתח על ידי מכסה. הפתיחה היא היקפית היא נוצרת על ידי סדק רוחב ברקמת הניתוק שהתפתחה סביב, באופן שנוצר מכסה. גביע הפרי 2 עד 3 ס"מ, דמוי צינור-פעמון, נוקשה, בעל עורקים בולטים ומוגבהים; רוחב הצינור כ-1 ס"מ, לא מכווץ מעל האמצע; השיניים מתפשטות-מעוקלות, דוקרניות, אורכו כאורך צינור הגביע. הזרעים מגובששים או מגוממים. הפריחה מסוף ינואר עד תחילת מאי.
  • שיכרון לבן (Hyoscyamus albus) - צמח עשבוני חד-שנתי או דו-שנתי נדיר מאוד. טיפוס תפוצתו ים-תיכוני וחרמון. תפוצתו משתרעת במקרונזיה ומאגן הים התיכון עד צפון עיראק ועד ערב הסעודית. בישראל הוא גדל על חומות או סלעים ובצדי דרכים, הוא נדיר בגליל העליון, ונדיר מאוד בחרמון, בכרמל, ובחוף הגליל. כל הצמח מכוסה שערות קצרות לבנות ומפושקות שאינן בלוטיות. רוחב העלים של הגבעול דמויי ביצה רחבה, רוחבם שווה כמעט לאורכם, אונות העלים קצרות ורוחבן גדול מאורכן. במילים אחרות, כל העלים בעלי אונות משולשות גדולות, תמימות, קהות פחות או יותר ואינן משוננות. אורך הגביע לעת ההבשלה כ-3 ס"מ או יותר. הכותרת ארוכה בהרבה מהגביע, אורכה 15 עד 30 מ״מ וצבעה לבן או צהוב חיוור (קרם), צבע לוע הכותרת עם כתם ארגמן כהה. הפריחה מסוף פברואר עד תחילת יולי.
  • שִׁכָּרוֹן מִדְבָּרִי (Hyoscyamus desertorum) - צמח עשבוני חד-שנתי דביק וצהבהב, צמח חולות של מדבר קיצוני אוהב חום. טיפוס תפוצתו סהרו-ערבי ותפוצתו מצומצמת ומשתרעת מסוריה בצפון ועד מצרים ועד צפון מזרח חצי האי-ערב. בישראל הוא נפוץ בדרום הנגב; מצוי במערב הנגב ובערבה, נדיר בבקעת ים המלח ובהר הנגב ונדיר מאוד באדום. מין זה דביק וכולו מכוסה בשערות בלוטיות קצרות וצפופות. העלים בחלק העליון של הגבעול תמימים או כמעט כך, צורתם דמוית ביצה או אליפסה. העלים בעלי אונות משולשות גדולות, תמימות, קהות פחות או יותר ואינן משוננות. אורך הגביע בעת ההבשלה כ-2 ס"מ. הכותרת ארוכה בהרבה מהגביע, אורכה כ-30 מ"מ, וצבעה צהוב ולועה ארגמן כהה. הפריחה מסוף פברואר ועד תחילת יוני לפעמים עד אוגוסט.
  • שיכרון סיני (Hyoscyamus boveanus) - בן-שיח מדברי חצי בשרני, שטיפוס תפוצתו אירנו-טורני - סהרו-ערבי ותפוצתו מצומצמת למצרים ולסיני. אונות העלים אינן משוננות. רוב העלים של הגבעול דמויי מעוין ומחודדים בשני קצותיהם. רוחבם קטן כמעט פי 2 מאורכם. במילים אחרו, אונות העלים ארוכות ומחודדות מאוד. הכותרת ארוכה בהרבה מהגביע, פי 2 מהגביע, וצבעה לבן עם לוע כהה, אונות הגביע בעת הפריחה ארוכות מרוחבן.
  • שִׁכָּרוֹן קֵהֶה (Hyoscyamus muticus subsp. muticus) - צמח חולות של מדבר קיצוני אוהב חום, בן-שיח או רב-שנתי שטיפוס תפוצתו סהרו-ערבי ותפוצתו משתרעת ממדבר סהרה ועד המזרח התיכון (סוריה בצפון) ועד הודו. אונות העלים אינן משוננות. הכותרת בולטת רק במעט מהגביע, צבעה לבן והלוע ארגמני. הכותרת הצעירה כהה, מבהירה עם התבגרות הפרח. אונות הגביע בעת הפריחה רחבות מאורכן. צמח נדיר הגדל בסיני וחודר לפעמים לנגב. הפריחה מסוף אפריל עד תחילת יוני.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שיכרון בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ [POWO plants of the World Online. Published on the Internet Hyoscyamus Tourn. ex L], POWO plants of the World Online. Published on the Internet
  2. ^ Hyoscyamus Tourn. ex L, WFO: World Flora Online. Published on the Internet, ‏18-07-2023
  3. ^ מיכאל זהרי, מגדיר חדש לצמחי ישראל, מהדורה חדשה מתוקנת ומורחבת, תל אביב: עם עובד, 1989, עמ' 397-401