שימאזו טקאהיסה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שימאזו טקאהיסה
大友 宗麟
לידה 28 במאי 1514
יפן
פטירה 15 ביולי 1571 (בגיל 57)
מדינה יפן
שושלת בית שימאזו
אב שימאזו טדיושי עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים שימאזו יושיהיסה
שימאזו טושיהיסה
שימאזו יושיהירו
Shimazu Iehisa עריכת הנתון בוויקינתונים
הדאימיו ה־15
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
יפןיפן זהו שם יפני; שם המשפחה הוא שימאזו.

שימאזו טקאהיסהיפנית: 島津 貴久; ‏ 28 במאי 151415 ביולי 1571) היה שליט פיאודלי יפני (דאימיו) בתקופת סנגוקו בתולדות יפן. הוא היה השליט החמישה-עשר ממשפחת האצולה של בית שימאזו.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1526 נבחר טקאהיסה כיורשו של שימאזו קצוהיסה והפך לראש שבט שימאזו ולשליט ההאן של סצומה. לכאורה היה בית שימאזו השוּגוֹ (守護 - שליט צבאי עליון) על המחוזות סצומה, אוסומי והיוגה, בפועל שלטו בהם שליטים מקומיים (国人 - קוֹקוּג'ין), ולכן הוא החל בסדרת מערכות צבאיות על מנת להשתלט מחדש על שלושת המחוזות. הוא אומנם נחל כמה הצלחות, אבל רק הדור הבא של שבט שימאזו הצליח להשתלט עליהם בפועל. הוא טיפח מנהיגים לעתיד כמו שימאזו יושיהיסה, ובניו יושהירו, טושיהיסה ואהיסה שלמשך זמן קצר עתידים היו להשתלט על כל האי קיושו.[1]

טקאהיסה תמך ביצירת קשרים עם נוכרים ועם ארצות זרות. הוא קשר קשרים דיפלומטיים עם ממלכת ריוקיו הסמוכה, והיה הדאימיו הראשון להביא כלי ירייה מערביים ליפן, בעקבות הגעתם של צמד סוחרים פורטוגזים לאי טנגשימה, דרומית לאי קיושו על סיפונה של ג'ונקה סינית ב-23 בספטמבר 1543.[2] כבר ב-1554 השתמש מפקד הצבא שלו שימאזו טאדמסה ברובים בעת כיבוש מבצר איווטסורוגי.[1]

ב-1549 קיבל שימאזו טקאהיסה את פניו של פרנסיסקו חאווייר והתיר לו להטיף בתחום שלטונו בבירה קגושימה. אולם מכיוון שחאווייר נהג לתקוף בהטפותיו את הפעילות הבלתי מוסרית לדעתו של הנזירים הבודהיסטיים, הבינו הנזירים בקגושימה כי חאווייר חותר תחתיהם, והם החלו להסית כנגדו ופנו לטקאהיסה בדרישה שיפסיק את פעילותו של חאווייר. בסופו של דבר הוא נעתר להם ואסר על המרות דת לנצרות, איסור שהמעבר עליו היה עונש מוות. בתגובה ביקש חאווייר את רשותו של טקאהיסה להגיע למייאקו (都 ביפנית עיר בירה), כינויה של קיוטו. טקאהיסה הסכים והעמיד לרשותו של חאווייר ספינה שהובילה אותו להיראדו, עיר ונמל מסחר באי באותו שם סמוך לקצה המערבי של קיושו.[3]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 John Whitney Hall, The Cambridge History of Japan: Early modern Japan, Cambridge University Press, 1991, ISBN 0521223555, Page 305
  2. ^ Olof G. Lidin Tanegashima: the arrival of Europe in Japan, NIAS Press, 2002 ISBN 8791114128
  3. ^ Donald Frederick Lach, Asia in the making of Europe: The century of discovery, Volume 2, University of Chicago Press, 1994, ISBN 0226467325 Pages 666-667