שינוי האקלים בישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מפת מדינת ישראל, על פי שיטת סיווג האקלים של קפן
הערכה עתידית של מפת מדינת ישראל, על פי סיווג האקלים של קפן

שינוי האקלים בישראל מתאר את ההשפעות של שינוי האקלים, המיוחס לעלייה בריכוז הפחמן הדו-חמצני באטמוספירה בעקבות פעילות אנושית, במדינת ישראל. המשרד להגנת הסביבה דיווח כי לשינוי האקלים "השפעה מכרעת על כל תחומי החיים ובהם: מים, בריאות הציבור, חקלאות, אנרגיה, מגוון ביולוגי, תשתיות חופיות, כלכלה, נזקי טבע, ביטחון לאומי וגאו-אסטרטגיה", וכי הוא ישפיע בצורה המשמעותית ביותר על אוכלוסיות חלשות כגון עניים, קשישים וחולים כרוניים.[1]

פגיעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עקב גידול משמעותי בשימוש ברכב וכן בפליטות מתחנות כוח מבוססות פחם ונפט, נוכחותן באוויר של תחמוצות חנקן (NOx) ותחמוצות גופרית (SOx) באזורי המרכזים העירוניים הגדולים בישראל עלתה משמעותית בין השנים 1980 ל-2002.[2][3] שיעור תחמוצות החנקן הוכפל פעמיים לאורך שנים אלה, שיעור הפחמן הדו-חמצני עלה ב-190%, ושיעור מקרי המחלות בדרכי הנשימה בקרב ילדים עלה מ-5% ל-17%.[4][5] על אף שפליטות גזי החממה עלו באופן קבוע בין השנים 1996 עד 2007, משנת 2010 פחתו הריכוזים של תחמוצות חנקן ושל גזים מזהמים אחרים סביב אזורי תנועה מרכזיים. כמו כן נצפתה ירידה ברמות תחמוצת הגופרית, אשר מיוחסת לשימוש יעיל יותר בדלק בתחנות כוח תעשייתיות.[6] עם זאת, למרות השפעות הטכנולוגיה בהפחתת הפליטות לנפש, גידול האוכלוסייה המהיר והצריכה העולה לנפש הובילו לירידה כוללת באיכות האוויר.[5]

בדו"ח שפרסם, השירות המטאורולוגי הישראלי הצביע על "מגמה מובהקת של התחממות בכל אזורי הארץ".[1] כל גל חום בישראל מביא ל-45 מקרי מוות בממוצע.[7][8]

בשנת 2020, המשרד להגנת הסביבה ציין כי שינוי האקלים צפוי להביא לירידה בכמות המשקעים, לצמצם את זרימת נהר הירדן בשיעור של עד 22% ולהקטין את זמינות המים המתוקים באזור עד כדי סיכון האפשרות להשתמש במים.[1] כמו כן, צוין כי במקביל עליית מפלס מי הים לאורך אגן הים התיכון "תפגע בטווח הרחוק בכל חופי ישראל, מראש הנקרה ועד לגבול רצועת עזה", שכן מבחינה הידרולוגית היא עלולה להוביל לחדירה מוגברת של מי ים לאקוות החוף ולנסיגה של קו המים עד למצוקי החוף. הדבר יחייב "להעתיק בתי מגורים, בתי מלון, אתרי מורשת, מפעלים וכדומה".[1] יבולים מסוימים צפוים להיפגע, וכך גם מערכות משק החי והדגה.[1]

צמצום[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי יעדיה הלאומיים להפחתת פליטות גזי חממה (Intended Nationally determined contribution) של ישראל, המטרות העיקריות עבורה הן להפחית את פליטות גזי החממה לנפש ל-8.8 טון של שווה-ערך לפחמן דו-חמצני (tCO2e) עד שנת 2025, ול-7.7 טון של שווה-ערך לפחמן דו-חמצני עד 2030. סך הפליטות הכולל אמור להגיע לכ-81.65 מיליון טון של שווה-ערך לפחמן דו-חמצני (MtCO2e) בשנת 2030. בתרחיש "עסקים כרגיל" (ללא כל שינוי), עד שנת 2030 יגיע סך הפליטות ל-105.5 MtCO2e (או 10.0 tCO2e לנפש). כדי להשיג יעד זה, על ממשלת ישראל להפחית את צריכת החשמל ב-17% ביחס לתרחיש הרגיל, להפיק 17% מהחשמל ממקורות אנרגיה מתחדשים ולהעביר 20% מהתחבורה ממכוניות פרטיות לתחבורה ציבורית, עד שנת 2030.[9]

במטרה להיענות ליעדי הפחתת פליטת גזי החממה, ישראל הקימה ועדה שמטרתה להעריך מהו הפוטנציאל של המדינה להפחית את הפליטות עד שנת 2030. ממצאי הוועדה הראו כי משק החשמל בישראל אחראי לכמחצית מסך פליטת גזי החממה במדינה. האחראי השני בגודלו הוא סקטור התחבורה, המייצר כ-19% מסך הפליטות.[10]

מחקר משנת 2002 של כתב העת הישראלי לכימיה (Israeli Journal of Chemistry) מצא כי מאמציה של ישראל למזער את השפעות הזיהום הכימי ולשפר את איכות הסביבה הוכחו כפחות יעילים ביחס לאלו של מדינות האיחוד האירופי ומדינות אחרות.[11]

עם הקמת ממשלת בנט-לפיד ביוני 2021, ההסכם הקואליציוני בין המפלגות שהקימו אותה כלל יצירת תקנות מחייבות להפחתת פליטות גזי חממה.[12]

באוגוסט 2021 אימצה הממשלה יעד של הפחתת הפליטות ב-27% עד 2030 וב-85% עד 2050. כמו כן, בפעם הראשונה בתולדות המדינה נוצר מנגנון של תמחור פחמן (אנ').[13] מס הפחמן (אנ') בישראל יוכנס בשנים 2023–2028 ויכסה 80% מהפליטות. בהמשך הוא יתרחב עוד יותר. המס כולל אמצעים מיוחדים למניעת השפעות שליליות על אזרחים מעוטי יכולת. המס לבדו אמור להפחית את הפליטות ב-67% עד שנת 2050.[14]

באותו חודש הפסיקה שרת האנרגיה דאז, קארין אלהרר, להעניק רישיונות חדשים לחיפושי נפט ביבשה בישראל. לדברי אלהרר, תינתן עדיפות לאנרגיות מתחדשות ולמלחמה בשינוי האקלים. זאת בניגוד לקודמה, יובל שטייניץ, שהעדיף את קידוחי הגז הימיים.[15]

בדצמבר 2021 הודיעה קארין אלהרר על הפסקת הנפקת רישיונות חדשים גם לחיפושי גז בים, לפחות למשך שנה אחת. היא הצהירה כי הממשלה תתמקד באנרגיה ירוקה.[16]

בשנת 2021, השרה לאיכות הסביבה תמר זנדברג חסמה את עסקת הנפט עם איחוד האמירויות הערביות שכללה הרחבה של הובלת הנפט מהמפרץ הפרסי לאירופה דרך ישראל. הדבר נעשה בין היתר בגלל חששות אקלים.[17]

במרץ 2022 קיבלה הממשלה החלטה לסגירת המפעלים הפטרוכימיים במפרץ חיפה תוך עשור.[18] ההחלטה חשובה מאוד למילוי הבטחות האקלים של ישראל.[19]

במאי 2022 אישרה הממשלה חוק אקלים. נקודותיו העיקריות: הפחתת פליטות גזי החממה ב-27% עד שנת 2030 בהשוואה ל-2015 (שנת הבסיס), איפוס הפליטות עד שנת 2050, תוכניות היערכות והסתגלות לשינוי האקלים, הליך הערכת סיכון אקלימית לפני אישור תוכניות ופרויקטים, הקמת ועדה מייעצת לשינויי אקלים, חובת דיווח ממשלתי על סיכוני אקלים ופליטות. על פי הודעת המשרד להגנת הסביבה, הוועדה המייעצת תכלול: "נציג התאחדות התעשיינים בישראל, נציג ארגוני הסביבה ונציגי הדור הצעיר".[20]

שיתופי פעולה בין-לאומיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישראל חתומה על מספר הסכמים בין-לאומיים בנושאי זיהום אוויר ושינוי אקלים, לרבות פרוטוקול קיוטו, אמנת המסגרת של האו"ם בנושא שינויי אקלים ופרוטוקול מונטריאול.[11][21] על אף חלקה בהם, הסביבה בישראל ממשיכה לסבול לנוכח האוכלוסייה הגדלה במהירות ורמת החיים, התורמות להגברת פליטות גזי חממה ומזהמי אוויר.[11][6][5] ב-22 בנובמבר 2016 חתמה ישראל על הסכם פריז. המדינה חתומה על שלוש יוזמות לצמצום והסתגלות למשבר האקלים ועל 16 יוזמות נוספות שננקטו על ידי גורמים לא-ממשלתיים.[22]

בשנת 2023 פירסם ארגון ה־OECD שישראל לא צפויה לעמוד באף אחד מיעדי האקלים אותם הציבה.[23] בדו"ח של הארגון נכתב כי מדיניות הממשלה אינה מסייעת בההתמודדות עם משבר האקלים. יתרה מכך, הממשלה ביטלה צעדים חיוביים שננקטו על־ידי הממשלה הקודמת, כמו הטלת מס על כלים חד־פעמיים והתקדמות לעבר מס פחמן.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שינוי האקלים בישראל בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 4 5 "מגמות והשפעות של שינוי האקלים בישראל". המשרד להגנת הסביבה. 2 בנובמבר 2020. נבדק ב-23 בפברואר 2023. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ Fisch, Daniel (1998). "Israel's Environmental Problems". Palestine-Israel Journal of Politics, Economics and Culture. 5.
  3. ^ "THE LAND: Environmental Protection". Israel Ministry of Foreign Affairs. State of Israel. אורכב מ-המקור ב-7 במרץ 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ Tal, Alon (2002). Pollution in a Promised Land. University of California Press.
  5. ^ 1 2 3 Orenstein, Daniel E. (2004). "Population Growth and Environmental Impact: Ideology and Academic Discourse in Israel". Population and Environment. 26 (1): 41–60. doi:10.1023/B:POEN.0000039952.74913.53. S2CID 144223300.
  6. ^ 1 2 Bar-Or, Yeshayahu; Matzner, Orna. "State of the Environment in Israel Indicators, Data and Trends 2010" (PDF). Israel Ministry of Environmental Protection. State of Israel Ministry of Environmental Protection Office of the Chief Scientist. אורכב מ-המקור (PDF) ב-4 במרץ 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  7. ^ לי ירון, המשרד להגנת הסביבה: זוהתה תמותה עודפת של 360 איש בעשור בגלי חום בישראל, באתר הארץ, 31 במאי 2022
  8. ^ STAFF, TOI (31 במאי 2022). "Heatwaves kill some 45 people in Israel every year, study finds". Times of Israel. נבדק ב-3 באוגוסט 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  9. ^ The State of Israel. "ISRAEL'S INTENDED NATIONALLY DETERMINED CONTRIBUTION (INDC)" (PDF). UNFCCC. אורכב מ-המקור (PDF) ב-22 באפריל 2021. נבדק ב-3 בפברואר 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  10. ^ "TARGETING CLIMATE CHANGE IN ISRAEL: TOWARD PARIS AND BEYOND" (PDF). Israel Environment Bulletin (42). בינואר 2016. אורכב מ-המקור (PDF) ב-11 בנובמבר 2018. {{cite journal}}: (עזרה)
  11. ^ 1 2 3 Haran, Miriam; Samuels, Rana; Gabbay, Shoshana; Mingelgrin, Uri (1 בנובמבר 2002). "Quality Indicators of the State of Chemical Pollution in Israel". Israel Journal of Chemistry (באנגלית). 42 (1): 119–132. doi:10.1560/QU9Q-XGF9-HUM6-DA61. ISSN 1869-5868. {{cite journal}}: (עזרה)
  12. ^ "These are the deals signed by the parties in the Bennett-Lapid coalition". Haaretz.
  13. ^ "הממשלה מעלה הילוך במלחמה במשבר האקלים: ישראל תיישם לראשונה תמחור פחמן". Gov.il. משרד האוצר. נבדק ב-23 בפברואר 2023. {{cite web}}: (עזרה)
  14. ^ SURKES, SUE (2 באוגוסט 2022). "Israel to impose carbon tax, starting with fossil fuels". Times of Israel. נבדק ב-15 במאי 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  15. ^ SURKES, SUE (31 באוגוסט 2022). "Israel to issue no further permits for terrestrial oil exploration". Times of Israel. נבדק ב-15 במאי 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  16. ^ "Israel to halt natural gas search, focus on renewable energy - Energy Minister". Jerusalem post. 15 בדצמבר 2021. נבדק ב-15 במאי 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  17. ^ "Israel's environment ministry blocks oil pipeline deal with UAE". Reuters. Jerusalem post. 18 בדצמבר 2021. נבדק ב-15 במאי 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  18. ^ "הממשלה אישרה פה אחד את ההחלטה להפסקת הפעילות הפטרוכימית במפרץ חיפה וקידום תוכנית לפיתוח תשתיות ומנועי צמיחה כלכליים במפרץ". Gov.il. המשרד להגנת הסביבה. נבדק ב-23 בפברואר 2023. {{cite web}}: (עזרה)
  19. ^ Rinat, Zafrir (6 במרץ 2022). "With No Set Plan, Israel to Shut Down Polluting Oil Refineries in Haifa". Haaretz. נבדק ב-15 במאי 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  20. ^ "רגע היסטורי: בפעם הראשונה בתולדותיה ממשלת ישראל מאשרת חוק אקלים; השרה תמר זנדברג הביאה לאישור ועדת שרים לחקיקה היום (08/05) את חוק האקלים הישראלי לאחר עבודה ממושכת ומשותפת עם משרדי הממשלה הרלוונטיים". Gov.il. נבדק ב-23 בפברואר 2023. {{cite web}}: (עזרה)
  21. ^ "The World Factbook — Central Intelligence Agency". www.cia.gov.
  22. ^ "Israel". Nazca. United Nations. אורכב מ-המקור ב-24 באפריל 2021. נבדק ב-3 בפברואר 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  23. ^ דו"ח ה-OECD: ישראל לא צפויה לעמוד באף אחד מיעדי האקלים שקבעה הממשלה עד 2030 | כלכליסט, באתר calcalist, ‏2023-05-31
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=שינוי_האקלים_בישראל&oldid=38494726"