שינוי שיטת הממשל בישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: ויקיזציה.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

שינוי שיטת הממשל בישראל הוא כינוי למכלול הצעות שהועלו על סדר היום הציבורי והפוליטי החל משנות ה-80 במטרה לשנות את מבנה הממשל הפרלמנטרי הקיים בישראל. חלק מההצעות קוראות לערוך שינויים מבניים "קטנים" במסגרת השיטה הפרלמנטרית, בעוד שחלקן קוראות לשינוי "גדול" במבנה הממשל. מרבית ההצעות לשינויים "גדולים", הן לכיוון ממשל נשיאותי עם התאמות למציאות הפוליטית הישראלית. לאור התפתחות היכולות החישוביות והאמצעים לתקשורת אישית, יש גם הצעות בכיוון ההפוך. דהינו, להגדיל את הכח שניתן לציבור על חשבון הפוליטיקאים והפקידות הקימים.

הרקע והנסיבות שהובילו להעלאת ההצעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – שיטת בחירות

שיטות בחירה בדמוקרטיות בעולם מורכבות ממספר מרכיבים:

צורות משטר:

  1. ממשל נשיאותי, בו ראש הרשות המבצעת נבחר באופן נפרד מהרשות המחוקקת ונושא באחריות כלפי ציבור הבוחרים ‏‏[1]. ממשל כזה קיים לדוגמה בארצות הברית.
  2. ממשל פרלמנטרי, בו הציבור בוחר את נציגיו לפרלמנט. לאחר מכן מפלגת הרוב או הקואליציה מקימות מתוכן את הממשלה, שזקוקה לאמון הרוב בפרלמנט ‏‏[2].
  3. ממשל מעורב, כזה המשלב מאפיינים של ממשל פרלמנטרי וממשל נשיאותי, בו בדרך כלל נשיא המדינה מתמקד בענייני חוץ וראש הממשלה בענייני פנים. ממשל כזה קיים לדוגמה בצרפת.

שיטות בחירה:

  1. שיטת בחירות יחסית בה מתחלק מספר הקולות בבחירות במספר המושבים בפרלמנט וע"י כך נקבעת כמות המנדטים לכל מפלגה בפרלמנט.
  2. שיטת בחירות אזורית בה מספר המושבים בפרלמנט מחולק לפי אזורים במדינה כך שלכל אזור יש מספר מושבים (בצורה שווה בין כל האזורים או בחלוקה לפי גודל האוכלוסייה בכל אזור).

חלוקה למחוזות בחירה:

  1. בחירות ארציות, שבהן המדינה היא אזור בחירה אחד ויחיד.
  2. בחירות אזוריות, שבהן המדינה מחולקת למחוזות והבוחרים בוחרים את נבחריהם באותו מחוז. כך נוצר קשר בין הבוחר לנבחר.
  3. בחירות ארציות ואזוריות מעורבות, שבן אחוז מסוים מן הנבחרים בפרלמנט נבחר בבחירות אזוריות והחלק האחר בבחירות ארציות.

בישראל, נהוגה השיטה הפרלמנטרית ושיטת הבחירות היא ארצית-יחסית מאז קום המדינה ב-1948, ועד היום, למעט בין השנים 19962001, בהן יושם חוק הבחירה הישירה.

עד 1977 נשלטה המערכת הרב-מפלגתית על ידי מפא"י הדומיננטית (ובהמשך מפלגת המערך). מחילופי השלטון ב-1977 נהפך בהדרגתיות מבנה המערכת לדו-קוטבי. במבנה זה התחרו שתי המפלגות הגדולות, הליכוד והמערך, כאשר השוויון בכוחן (40 מנדטים לערך לכל מפלגה) סיפק למפלגות הקטנות יכולת סחטנות פוליטית גבוהה. זאת משום שבהיעדר תמיכתן לא היה רוב קואליציוני לממשלה. עם השנים, ירד כוחן של מפלגות הליכוד והעבודה ל20 מנדטים לערך, דבר אשר הגביר מגמה זו. כל זאת הוביל לאי-יציבות שלטונית, כפי שהתבטא למשל ב"תרגיל המסריח" ב-1990.

בין שנת 1996 לשנת 2001 התקיימו 3 מערכות בחירות תחת "חוק הבחירה הישירה", אשר היה אמור לחזק את ראש הממשלה ולהפחית מכוחן של מפלגות לשון המאזניים. בשנת 1996 לראשונה התאפשרה בחירה ב-2 פתקים - בחירת ראש הממשלה בבחירה ישירה ובחירה נוספת במפלגה לכנסת. עם זאת, החוק גרם לתוצאות ההפוכות: תלות הממשלה במפלגות הקטנות התעצמה בגלל התחזקותן כתוצאה מפיצול פתקי ההצבעה ‏‏[3]. לדוגמה ניתן לראות את התחזקות מפלגת ש"ס, אשר לאחר מערכת הבחירות ב-1999 הגיעה לשיא כוחה - 17 מנדטים. מנגד, מפלגת "ישראל אחת" היא מבין הקטנות שידעו מפלגות השלטון בממשלות ישראל עם 26 מנדטים בלבד.

כתוצאה מהאכזבה מהשיטה, עם בחירתו של אריאל שרון בשנת 2001, בוטל החוק וישראל חזרה לבחור בפתק אחד בלבד בבחירות בשנת 2003. עם זאת, הפיצול הפוליטי הגובר נותן את אותותיו גם לאחר ביטול חוק הבחירה הישירה, מה שגרר את המשך העיסוק בהצעות לשיפור המשילות ושינוי שיטת הממשל בישראל.

אם נמדוד את משך הכהונה של ממשלות כאינדיקטור ליציבות פוליטית, אזי ישראל מאופיינת בחוסר יציבות פוליטית: במשך 67 שנות קיום המדינה כיהנו שלושים וארבע ממשלות, כלומר ממוצע של פחות משנתיים ‏‏[4], כאשר משך כהונתה החוקי של הכנסת הוא ארבע שנים ‏‏[5]. הממוצע אף נמוך יותר אם מתחשבים בעובדה שממשלה מכהנת כממשלת מעבר מרגע ההכרזה על בחירות - כלומר 4 חודשים לפני הבחירות שבהן הממשלה איננה מתפקדת כממשלה לכל דבר.[6]

מצב זה הוחמר בעשור האחרון בשל חילופים מהירים של שרים. חוסר יציבות זה גורם לבעיית משילות, כפי שמתבטא לעתים בעת שהממשלה נוטה להעדיף שיקולים קואליציוניים קצרי טווח על-פני גיבוש עדיפויות לאומיות לטווח הארוך.

כשלי ממשל אלו הובילו גורמים שונים בשדה הפוליטי ובמרחב הציבורי להעלות הצעות לשינוי שיטת הממשל בדרך זו או אחרת.

הצעות חוק עיקריות לשינוי שיטת הממשל[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצעות חוק לשינוי בכיוון ממשל נשיאותי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים האחרונות הוגשו שתי הצעות חוק מרכזיות לשינוי שיטת הממשל בכיוון הדגם הנשיאותי: האחת היא הצעת חוק יסוד: נשיא המדינה (נוסח חדש), שהוגשה ב-2003 על ידי חיים רמון, אז חבר כנסת במפלגת העבודה, והשנייה היא הצעת חוק יסוד: הממשלה (הפרדת רשויות ומשטר נשיאותי), שהוגשה ב-2006 על ידי אביגדור ליברמן.

מטרת שתי הצעת החוק היא להגביר את יציבות השלטון ולתת מענה לתלות הממשלה בהסכמים קואליציוניים ובמנגנונים הבירוקרטיים. בעיה נוספת אותה באות הצעות החוק לפתור היא הפגיעה בביקורת הפרלמנטרית עקב הרוב הקואליציוני עליו נשענת הממשלה. כפתרון לכך הציעו רמון וליברמן לכונן ממשל בעל יסודות נשיאותיים המשלב התאמות למוסדות הממשל הקיימים בישראל ‏‏[7], ‏‏[8]. המשותף לשתי ההצעות הוא שראש הרשות המבצעת נבחר בבחירות נפרדות מהכנסת, נוסח צרפת, לתקופת כהונה של ארבע שנים ‏‏[9], ‏‏[10]. ראש הרשות המבצעת אף ממנה את שרי הממשלה, שנושאים באחריות כלפיו ‏‏[11], ‏‏[12] ולא יכולים לכהן כחברי כנסת ‏‏[13], ‏‏[14]. הכנסת מצידה תתרכז בחקיקה ובפיקוח פרלמנטרי.

יש גם כמה נקודות שוני בין ההצעות:

  1. רמון מציע לבטל את מוסד נשיא המדינה במתכונתו הנוכחית ולמנות כנשיא את ראש הרשות המבצעת. בניגוד אליו ממשיך ליברמן לקרוא לראש הרשות המבצעת בשם ראש הממשלה.
  2. אצל רמון ניתן להעביר ראש ממשלה מכהונתו ברוב של תשעים חברי כנסת בפעולה משולבת עם הרשות השופטת ‏‏[15], בעוד אצל ליברמן- דרוש רוב של שמונים חכי"ם ‏‏[16].
  3. אצל רמון יש הגבלה למספר השרים (לא יפחת משמונה ולא יעלה על שמונה- עשר)‏‏[17] וזכות וטו לנשיא על חוק של הכנסת. ביטול החוק יחזירו לכנסת לחקיקה מחודשת וסופית ‏‏[18].
  4. אצל ליברמן הדחת ראש הממשלה אין משמעה גם הפלת הממשלה ‏‏[19]. בנוסף ראש הממשלה רשאי בהסכמת נשיא המדינה לפזר את הכנסת ‏‏[20]. עוד מציע ליברמן להעלות את אחוז החסימה ל-10%[21].

הצעות חוק לשינוי במסגרת הממשל הפרלמנטארי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2006 הגיש מנחם בן-ששון, חבר כנסת מטעם קדימה ויו"ר ועדת חוקה חוק ומשפט דאז, הצעת חוק שעניינה שינוי שיטת הממשל במסגרת הממשל הפרלמנטרי הקיים. לפי ההצעה, תונהג "זכות ראשונים" אשר תבטיח את זהות ראש הממשלה למועמד שמפלגתו זכתה במספר הקולות הגדול ביותר ‏‏[22]. כמו כן, מוצע להגדיל את הרוב הדרוש לפיזור הכנסת ולהבעת אי-אמון בממשלה לשבעים חברי כנסת. גם סמכות ראש הממשלה לפזר את הכנסת נשארת בעינה ‏‏[23].

בן-ששון אף רוצה להחיל את "החוק הנורווגי" האומר כי כהונתו של חבר-כנסת תיפסק במידה ויתמנה לשר ויבוא במקומו החבר הבא ברשימתו ‏‏[24]. הסיבה לכך נעוצה בניגוד האינטרסים בין תפקיד השר לבין תפקיד המחוקק. בנוסף, אדם המכהן כשר אינו יכול להשקיע את הזמן הנדרש לפעילות פרלמנטרית ראויה ולהפך. כמו כן, מוצע לקבוע את מספר השרים על לא יותר משמונה עשר ולא פחות משמונה ‏‏[25]. אחוז החסימה יועלה בהדרגה ל-4% ‏‏[26].

גם חברי-הכנסת אבישי ברוורמן, גלעד ארדן ועמי איילון, הגישו ב-2006 הצעת חוק הדומה מאוד לזאת של בן-ששון בתוספת שינויים מסוימים: ראשית, אי אישור תקציב המדינה על ידי הכנסת לא יביא לסיום כהונתה של הממשלה ‏‏[27]. כמו כן, יקבע הסף לפיזור הכנסת ולהבעת אי אמון בראש הממשלה על רוב של 66 חברים ‏‏[28].

הדיון הפוליטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

על רקע המגעים לכניסת ישראל ביתנו לממשלת אהוד אולמרט באוקטובר 2006, אישרה הממשלה את העברת הצעת החוק לשינוי שיטת הממשל של ח"כ אביגדור ליברמן להצבעה טרומית במליאה ‏‏[29]. יחד עם זאת, ציין אולמרט כי הוא אינו תומך בממשל נשיאותי אלא בעריכת שינויים שיאפשרו את יציבות הממשל ‏‏[30].

בהצעה שגובשה לאחר דיונים סוכמו העקרונות הבאים: ראש המפלגה הגדולה בכנסת יהיה ראש הממשלה, ראש הממשלה ימנה את שרי הממשלה ללא צורך באמון הכנסת, אי אמון יושג רק בתמיכה של 66 חברי כנסת, אחוז החסימה יעלה ל-3 אחוז (עם כוונה ל-4), מספר השרים בממשלה לא יעלה על 18 שרים, שר לא יוכל לכהן כחבר כנסת, פיזור הכנסת יהיה בסמכות ראש הממשלה או בחוק שיועבר על ידי 73 חברי כנסת לפחות ורבע משרי הממשלה יהיו אנשי מקצוע ‏‏[31].

הצעה זו עוררה התנגדות מימין ומשמאל כאחד. יו"ר העבודה דאז, השר עמיר פרץ, אמר כי ההצעה עלולה לפגוע במעמד הכנסת וביכולתה לפקח על הממשלה ‏‏[32].חברת הכנסת שלי יחימוביץ' טענה כי ההצעה מעניקה כוח ללא מיצרים לאדם אחד - ראש הממשלה ‏‏[33]. הליכוד גם הוא הביע התנגדות נחרצת להצעה וגרס כי יש לדון בשינוי שיטת הממשל עם כל סיעות הבית. לדברי יו"ר הליכוד, בנימין נתניהו, "נמצא פתרון הפלא לכל הבעיות שלנו - שינוי שיטת הממשל. הדבר דומה למכונית שנוסעת לתהום ורוצים לשנות את הדגם שלה. צריך לשנות כיוון. אין תחליף לדרך ולמנהיגות". גם מפלגות הסקטוריאליות, כמו ש"ס והאיחוד הלאומי-מפד"ל, הביעו אי-שביעות רצון בגלל דאגה לשמירת האינטרס של ציבור בוחריהן[32].בין המתנגדים התקיפים לרעיון היה גם שמעון פרס, שנכנס זמן לא רב לאחר מכן לתפקידו כנשיא. לדעתו, ההצעה שגובשה מתאימה רק למדינה עם שתי מפלגות, אחרת נהיה עדים למקח וממכר קואליציוני בלתי פוסק. לדבריו, ראשי הממשלות בעבר כדוד בן-גוריון ומנחם בגין קידמו נושאים שנויים במחלוקת למרות השיטה הקיימת[33].בסופו של דבר, נתקלה יוזמת ליברמן בהתנגדות הכנסת.

בעקבות תוצאות בחירות 2009, שנתנו לקדימה יתרון של מנדט אחד בלבד על פני הליכוד, עלו שוב קריאות לשנות את שיטת הממשל באופן כזה שבבחירות הבאות יהיה מנצח ברור ‏‏[34].

בכנסת התשע עשרה בוצעו תיקונים לשיטת הבחירות על מנת להגביר את יציבות הממשלה ולהקטין את מספר המפלגות בכנסת:

  • כחלק מתיקון חוק יסוד: הממשלה נחקקו התקנות הבאות:
    • מספר השרים לא יעלה על 18 (לבד מראש הממשלה) ומספר סגני השרים לא יעלה על 4.
    • לא ימונו שרים ללא תיק.
    • הפלת ממשלה מכהנת בהצבעת אי אמון תתממש רק בהצגת ממשלה חלופית - דבר אשר יאפשר קיום ממשלת מיעוט. (הדבר שונה מהחוק שהיה קיים עד כה - הפלת ממשלה בהצגת ראש ממשלה חלופי בלבד, ללא צורך בהצגת ממשלה חלופית מלאה, הכוללת קווי יסוד, שרים וכו').
  • כחלק מתיקון חוק הבחירות לכנסת הועלה אחוז החסימה ל-3.25% על מנת להעלות את מספר המנדטים המינימלי למפלגה בכנסת ולצמצם את מספר המפלגות בה.

הדיון הציבורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

השיח האקדמאי והמחקרי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעד שינוי במסגרת השיטה הפרלמנטרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מי שעומד בראש החזית האקדמאית למען שינוי השיטה תוך שמירה על המסגרת הפרלמנטרית, הוא המכון הישראלי לדמוקרטיה. חוקרי המכון, בראשותו של ד"ר אריק כרמון, סבורים כי משטר נשיאותי אינו הפתרון המתאים לישראל. לראיה, הם מצביעים על כך שרוב המדינות הדמוקרטיות המפותחות הן דמוקרטיות פרלמנטריות, פרט לארצות-הברית. לעומת זאת, רוב המשטרים הנשיאותיים לוקים בחוסר יציבות. לדעת חוקרי המכון, המשטר הנשיאותי סובל מכמה חסרונות מרכזיים:

  1. חיזוק ראש הרשות המבצעת ללא חיזוק המפלגות והכנסת יוביל לחוסר משילות. הוכחה לכך היא הניסיון הכושל של הבחירה הישירה.
  2. מוקד הלגיטימציה הדואלי עלול לגרום למצב של פרלמנט לעומתי.
  3. הנשיא אינו תלוי באמון הרשות המחוקקת, מה שמחליש את אפקטיביות הפיקוח הפרלמנטארי.
  4. תיפגע יכולת חברי הכנסת להשפיע על מדיניות הממשלה.
  5. ממשלת שרים, הנושאת באחריות כלפי הנשיא, תהפוך לממשלת אומרי הן.
  6. משטר נשיאותי הוא משטר של הכרעות רוביות ולא של פשרות. בחברה מקוטבת ומשוסעת כמו החברה הישראלית עלול הדבר לגרום לניכור של מיעוטים ושל מי שלא הצביעו עבור הנשיא‏‏[35].

במקביל, מציע המכון מספר הצעות לתיקון השיטה הפרלמנטרית:

  1. העלאת אחוז החסימה ל-3.25% (בוצע)
  2. יצירת הגבלה בחוק על התפצלות סיעות לאחר הבחירות.
  3. הגברת חובת הדיווח של שרים ועובדי ציבור מול הכנסת.
  4. בחינת הנושא של בית מחוקקים שני (כמו באנגליה למשל).
  5. החלת "החוק הנורווגי" אשר מחייבת ח"כ שמתמנה לשר להתפטר מהכנסת.
  6. הכנסת מרכיב אזורי לבחירות (אזור) כך שיווצר קשר בין הבוחר לנבחר ‏‏[36].

מלבד המכון הישראלי לדמוקרטיה ישנם עוד כמה חוקרים ידועי שם המתנגדים לדגם הנשיאותי. כך למשל טוען פרופסור שלמה אבינרי שמעבר לשיטה נשיאותית הוא רדיקלי מדי, משום שהוא מתעלם ממורכבות החברה הישראלית ‏‏[37].מכאן מסקנתו היא כי יש לתקן את השיטה הקיימת ‏‏[38].גם פרופסור אברהם דיסקין מהאוניברסיטה העברית מזהיר מפני כל שיטה שבה נבחר המנהיג ישירות על ידי העם. לדבריו, ארצות הברית היא היוצא מן הכלל, בעוד שמרבית המדינות שבחרו בממשל נשיאותי שילמו על כך בהפיכה צבאית או במלחמת אזרחים ‏‏[39].

גוף נוסף אשר מקדם את סוגיית שינוי שיטת הממשל זה שנים רבות הוא המרכז הישראלי להעצמת האזרח. המרכז מציע חלופות לשיטת הממשל לשיפור להבטחת יציבות שלטונית בישראל באמצעות מחקר, הגשת הצעות חוק ולובי. המרכז מפעיל גם את הפורום לייצוב הממשל, אשר מקדם באופן סדיר את הסוגיה באמצעות קיום מפגשים עם בכירים בפוליטיקה הישראלית. המרכז גם השתתף בוועדת נשיא המדינה לבחינת מבנה הממשל אשר הגישה המלצותיה בינואר 2007.

בעד שינוי לכיוון ממשל נשיאותי[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרופסור גדעון דורון, פרופסור בחוג למדעי המדינה באוניברסיטת תל אביב ויו"ר האגודה הישראלית למדע המדינה, היה אחד מהתומכים הבולטים בממשל נשיאותי בקרב השיח האקדמי. דורון הצביע על משבר משילות קשה, כך שהוא צפה כי במשבר המשטרי הבא יתבקש הציבור להכריע בין משטר פרלמנטרי לא מתפקד לבין משטר שאינו דמוקרטי. לאותה עת הוא הציע את חלופת הממשל הנשיאותי. למעשה הוא ראה את הברירה האמיתית שתעמוד בפנינו לא כברירה בין משטר נשיאותי ופרלמנטרי, אלא בין משטר נשיאותי ודיקטטורה ‏‏[40]. עוד הוסיף דורון כי חוקה תקל מאוד על הצלחת הדגם הנשיאותי ‏‏[41]. בין שאר יתרונות הדגם הנשיאותי הוא מנה את הגברת היציבות השלטונית וכושר המשילות על ידי ריכוז סמכויות הביצוע ברשות אחת, הפרדת רשויות יעילה, יצירת איזון בין הרשויות, שרים מקצועיים ולא פוליטיים, ריכוז עבודת הפרלמנט בחקיקת חוקים ובפיקוח על הרשות המבצעת ועוד ‏‏[42].

פרופסור אוריאל רייכמן, נשיא המרכז הבינתחומי הרצליה, מציע להעניק סמכויות "נשיאותיות" לראש הממשלה אך עם זאת להשאיר את מוסד הנשיא על כנו, עם אותן סמכויות סמליות המוענקות לו כיום, כדי לאזן קצת את הסכנה הפסיכולוגית של גבהות הלב של ראש הממשלה[37]. עוד תומך מרכזי בדגם הממשל הנשיאותי הוא פרופסור יחזקאל דרור, פרופסור למדע המדינה באוניברסיטה העברית ונשיאו הראשון של המכון לתכנון מדיניותו של העם היהודי. לטעמו, הבעיה העיקרית של הממשל בישראל אינה הסכנה לדמוקרטיה אלא חוסר היכולת לקבל החלטות. מתוך ראייתו את מצבה של ישראל, כמצב שבו הכרחי לקבל הכרעות גורליות, הוא מעדיף את הסיכונים האפשריים של ממשל נשיאותי על פני ודאות חוסר היכולת לקבל הכרעות בממשל הפרלמנטרי[37]. פרופסור דרור אף מזכיר את השינוי בשיטת הבחירה לראשות הערים והמועצות המקומיות שנעשה באמצע שנות השבעים. במקום שיטה קואליציונית עברו הערים לבחירות בשני פתקים. לדבריו, התוצאה היא טובה יותר מאשר השיטה הקודמת[39].

דיון ציבורי במסגרות נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנשיא לשעבר, משה קצב, הקים ב-2005 את ועדת נשיא המדינה לבחינת מבנה הממשל. הוועדה, אותה ניהל הפרופסור מנחם מגידור, הגישה את המלצותיה בינואר 2007. מסקנתה העיקרית הייתה שהנהגת ממשל נשיאותי דורשת תנאים מקדימים שאינם קיימים בישראל - חוקה ותרבות פוליטית. לכן המליצה הוועדה שלא להנהיג ממשל נשיאותי אלא לשפר את תפקוד הממשל הפרלמנטארי ‏‏[43]. לעומת זאת במסגרות ציבוריות אחרות, כמו תנועת האזרחים "ישראלים לשיטת הממשל " ‏‏[44] או תנועת לאו"ר ‏‏[45] עולה הקריאה לשינוי השיטה לעבר ממשל נשיאותי.

תוצאות לטווח הקצר ולטווח הארוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

בטווח הקצר, נפלו עד כה כל הצעות החוק הקוראות לשינוי שיטת הממשל עקב התנגדות הכנסת. מכיוון שתהליך זה החל רק בשנות ה-80 והוא עדיין בהתהוות, לא ניתן לחזות את השפעותיו לטווח ארוך. יחד עם זאת, אין ספק[דרוש מקור] כי חוסר היציבות השלטונית ומשבר המשילות בשני העשורים האחרונים הובילו להתעצמות המודעות הפוליטית והציבורית לצורך בשינוי השיטה הקיימת.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏נויברגר, 1998, ע' 9‏
  2. ^ ‏נויברגר, 1998, ע' 10‏
  3. ^ ‏היימין-רייש, 2009, "שובה של הבחירה הישירה?"
  4. ^ דו"ח ועדת נשיא המדינה לבחינת מבנה הממשל,2007, ע'17‏
  5. ^ ‏דורון, 2006, ע' 164‏
  6. ^ ‏רובינשטיין, 2012‏
  7. ^ ‏‏‏רמון, 24/3/03, עמ' 13-14‏
  8. ^ ‏ליברמן ואחרים, 17/7/06, ע' 14‏
  9. ^ ‏רמון, 24/3/2003, סעיף 4א‏
  10. ^ ‏ליברמן ואחרים 17/7/06, סעיף 4‏
  11. ^ ‏רמון, 24/3/03, סעיף 21ד‏
  12. ^ ‏ליברמן ואחרים, 17/7/06, סעיף 29ג‏
  13. ^ ‏רמון, 24/3/03, סעיף 20ד‏
  14. ^ ‏ליברמן ואחרים, 17/7/06, סעיף 16ה‏
  15. ^ ‏רמון, 24/3/03, סעיף 13‏
  16. ^ ‏‏‏‏‏‏ליברמן ואחרים, 17/7/06, סעיף 25‏
  17. ^ ‏רמון, 24/3/03, סעיף 21א‏
  18. ^ ‏רמון, 24/3/03, סעיף 25‏
  19. ^ ‏ליברמן ואחרים, 17/7/06, סעיף 25ה‏
  20. ^ ‏ליברמן ואחרים, 17/7/06, סעיף 20‏
  21. ^ ‏ליברמן ואחרים, 17/7/06, סעיף 21א‏
  22. ^ ‏בן ששון ואחרים, 16/10/06, סעיף 1(2)א‏
  23. ^ ‏בן ששון ואחרים, 16/10/06, ע' 6‏
  24. ^ ‏בן ששון ואחרים, 16/10/06, סעיף 2(2)‏
  25. ^ ‏בן ששון ואחרים, 16/10/06, סעיף 1(1)‏
  26. ^ ‏בן ששון ואחרים, 16/10/06, סעיף 5(5)‏
  27. ^ ‏ברוורמן, ארדן ואיילון, 30/10/06, סעיף 2‏
  28. ^ ‏ברוורמן, ארדן ואיילון, 30/10/06, סעיף 1יא‏
  29. ^ ‏רביד,22/10/06‏
  30. ^ ‏בנגל ורביד, 15/10/06‏
  31. ^ ‏‏‏שומפלבי,9/11/06‏
  32. ^ 32.0 32.1 ‏‏‏‏זינו ושומפלבי, 9/11/06‏‏
  33. ^ 33.0 33.1 ‏‏בנדר, 15/7/07‏‏
  34. ^ ‏כספית, 13/2/09‏
  35. ^ ‏עמיתי המכון הישראלי לדמוקרטיה,"לא למשטר נשיאותי בישראל!", 18 באוקטובר 2006
  36. ^ ‏המועצה הציבורית של המכון הישראלי לדמוקרטיה:הכינוס הראשון, 6- 7 יולי 2007, דגם המשטר הראוי לישראל,ע' 68‏
  37. ^ 37.0 37.1 37.2 ‏שלג, 26/4/04‏
  38. ^ ‏אבינרי,19/2/09‏
  39. ^ 39.0 39.1 ‏‏‏רוזן, 7/10/05‏
  40. ^ ‏דורון, 2006, ע' 41‏
  41. ^ ‏דורון, 2006, ע' 313‏
  42. ^ ‏דורון, 2006, ע' 282‏
  43. ^ דו"ח ועדת נשיא המדינה לבחינת מבנה הממשל,2007, ע' 7‏
  44. ^ אתר "ישראלים לשיטת הממשל"
  45. ^ שינוי שיטת הממשל באתר תנועת לאו"ר‏