שינייד או'קונור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שינייד או'קונור
Sinéad O'Connor
או'קונור, 2013
או'קונור, 2013
לידה 8 בדצמבר 1966 (בת 56)
אירלנדאירלנד דבלין, אירלנד
שם לידה שינייד מארי ברנדט או'קונור
מוקד פעילות אירלנד עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1987–2002
2005 – הווה
מקום לימודים Newtown School, Waterford עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה רוק, רוק אלטרנטיבי, פופ רוק, רגאיי ופולק אירי
סוג קול מצו-סופרן עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת אנגלית, אירית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה גיטרה, חלילית אירית, כלי הקשה, פסנתר עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת תקליטים אנסיין (1987-1997)
אטלנטיק רקורדס (2000)
ונגארד (2002-2005)
צ'וקלט אנד ונילה (2005 עד היום)
בן או בת זוג ג'ון ריינולדס עריכת הנתון בוויקינתונים
www.sineadoconnor.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
או'קונור בהופעה, 2007

שוהאדה סאדאקאט (באנגלית: Shuhada' Sadaqat; שם מלא לשעבר: שינייד מארי ברנדט או'קונור; באנגלית: Sinéad Marie Bernadette O'Connor; נולדה ב-8 בדצמבר 1966) היא זמרת אירית. בנוסף למוזיקה שלה, היא ידועה בשל החזות הייחודית שלה (מופיעה לעיתים קרובות עם קרחת) ובדעותיה השנויות במחלוקת.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שינייד מארי ברנדט או'קונור נולדה בדבלין שבאירלנד, ונקראה על שם שינייד דה ואלירה, אשתו של הנשיא האירי איימון דה ואלירה ואמו של הרופא המיילד, ועל שם ברנדט הקדושה מלורד. הוריה התגרשו כשהייתה בת שמונה. היא ושני אחיה הגדולים עברו לגור עם אמם, שם לטענתה חוו לעיתים קרובות אלימות פיזית. אביה, ג'ון או'קונור, פתח במאבק על המשמורת, אשר הפך מפורסם באירלנד השמרנית, שבה גירושים היו חריגים וגברים לא קיבלו משמורת על ילדיהם לאחר גירושים.

בגיל 15, בעקבות היעדרות מלימודים ועבירות של גנבה שביצעה, עברה או'קונור לבית מחסה מגדלנה. היא חיזקה שם את יכולות הכתיבה והמוזיקה שלה, אבל סבלה מהדרישה לקונפורמיות שנכפתה עליה. ב-1983 שלח אותה אביה לפנימייה בעיר ווטרפורד, שהייתה יותר ליברלית מבית הספר הקודם שלה. בעידוד מורתה הקליטה או'קונור קלטת דמו עם שני שירים מקוריים ושני ביצועים מחודשים לשירים קיימים.

בקיץ של 1984 פרסמה מודעה בעיתון וכך מצאה מספר חברים ללהקה שרצתה להקים. הלהקה נקראה "Ton Ton Macoute" על שם מיתוס האיטיאני על זומבים. הלהקה ניגנה מוזיקה שהושפעה מתחומי עניין של חבריה כגון מוזיקת עולם, מיסטיקה וכישוף, והופעותיה זכו לביקורות חיוביות. ב-10 בפברואר 1985 נהרגה אמה של או'קונור בתאונת דרכים, והיא עזבה את הלהקה.

תשומת הלב שקיבלה או'קונור מתעשיית המוזיקה כשהייתה בלהקה הובילה להחתמתה בחברת תקליטים קטנה. היא עבדה מעט עם דה אדג', גיטריסט להקת U2, אבל לאחר מכן, בהשפעת המנהל שלה שפוטר מהלהקה, אמרה בתקשורת מספר אמירות שליליות על U2 ועל ה-IRA.

או'קונור התחילה להקליט את אלבומה הראשון, אולם ההקלטות התעכבו בעקבות מחלוקות קשות עם המפיק. באותו זמן היא נכנסה להריון מהמתופף ג'ון ריינולדס. חברת התקליטים שלה לחצה עליה לבצע הפלה מלאכותית. הודות למנהל שלה, הסכימה חברת התקליטים שאו'קונור, אשר הייתה בת 20 ובחודש השביעי להריונה, תפיק את אלבום הבכורה שלה בעצמה.

ב-1988 יצא האלבום הראשון של או'קונור, The Lion & the Cobra, שלמרות הביקורות הטובות עליו לא זכה להצלחה במכירות.

באלבומה השני, "I Do Not Want What I Haven't Got"(אנ'), נכללה גרסת כיסוי שביצעה לשירו של פרינס "Nothing Compares 2 U"(אנ'). השיר הפך ללהיט גדול בכל העולם, והאלבום היה אחד מרבי המכר הגדולים של 1990. האלבום אף זכה בפרס גראמי בקטגוריית "הביצוע המוזיקלי האלטרנטיבי הטוב ביותר" לשנה זו, והיה מועמד בשלוש קטגוריות נוספות (כולן על "Nothing Compares 2 U"),[1] אך הזמרת סירבה לקבל את הפרס.[2] השיר אף נכלל ברשימות משאלי קוראים ל־"50 גרסאות הכיסוי הגדולות בכל הזמנים" שערכו "Observer Music Monthly" (של "האובזרבר") ב־2007,[3] ו־"NME" ב־2013.[4] לימים סיפרה הזמרת שפרינס, שהיה מפורסם ביחסו הרכושני והקנאי במיוחד לזכויות היוצרים שלו, לא אהב את העובדה שהיא הקליטה את השיר "סתם כך" מבלי להיות אחת מהזמרות בנות החסות שלו (אנ'). הוא הזמין אותה לביתו, שם אמר לה זאת, הביע רצון שהיא תהיה אחת מבנות החסות שלו ואף הורה לה, לדבריה, לא להישבע בראיונות:

אמרתי לו לאן הוא יכול ללכת והוא תקף אותי. הוא עלה לקומה העליונה והביא כרית והיה משהו קשה בתוך הכרית. ברחתי מהבית והתחבאתי מאחורי עץ. אנחנו נפגשים על הכביש המהיר במאליבו בחמש בבוקר – אני יורקת עליו, הוא מנסה להכות אותי. נאלצתי ללכת לצלצל בפעמון הדלת של מישהו, שזה דבר שאבא שלי תמיד אמר לי לעשות אם אני נקלעת למצב מעין זה.

ביולי אותה שנה השתתפה או'קונור בהופעה גדולה של רוג'ר ווטרס בברלין, יחד עם גדולי האמנים של אותה תקופה. היא ביצעה את השיר "Mother", וביצועה זכה לתשבחות רבות.

או'קונור חוללה שערורייה זוטא באוגוסט 1990, כאשר סירבה להופיע בניו ג'רזי לאחר הקלטה של ההמנון האמריקאי. מארגני ההופעה אישרו לה לבסוף להופיע ללא ההמנון, אולם לאחר מכן הטילו עליה חרם. פרנק סינטרה, אשר הופיע ביום למחרת באותו מקום, אמר שהיה רוצה "לבעוט לה בתחת", ועל כך הגיבה או'קונור: "אני לא האישה הראשונה שהוא מאיים להכות". עוד שערורייה שעוררה או'קונור התחוללה באפריל 1999. לאחר שישה שבועות של לימודי תאולוגיה, היא הוסמכה ככומר על ידי הבישוף העצמאי מייקל קוקס, ראש "הכנסייה הקתולית האורתודוקסית האפוסטולית של אירלנד" (גוף פסבדו-קתולי שאיננו מצוי בקומוניון עם האפיפיור) ואימצה את השם הדתי "מרי ברנדט".

א'קונור הקליטה גרסה ללהיטו של אלטון ג'ון "Sacrifice", לרגל הוצאת אלבום המחווה לאלטון ג'ון וברני טופין "Two Rooms: Celebrating the Songs of Elton John & Bernie Taupin" שיצא באוקטובר 1991.

ב-1992 הוציאה או'קונור אלבום של שירי ג'אז מחודשים, שעליהם גדלה. הביצועים לא היו לטעם הקהל, ויחד עם השערורייה שחוללה בניו ג'רזי איבדה או'קונור את התנופה שהייתה לה לפני כן.

ב-3 באוקטובר 1992 השתתפה בתוכנית סטרדיי נייט לייב. היא ביצעה א-קפלה לשיר "War" של בוב מארלי, כמחאה על ניצול מיני בכנסייה הקתולית והוסיפה לו את המילים "Child Abuse" (התעללות בילדים). בסוף השיר, וללא ידיעת מפיקי התוכנית, שלפה או'קונור תמונה של האפיפיור יוחנן פאולוס השני, קרעה אותה כשהיא משליכה את הקרעים אל עבר המצלמה ואמרה "הילחמו באויב האמיתי". מחאה זו התרחשה תשע שנים לפני שהאפיפיור יוחנן פאולוס השני הכיר והתנצל על מקרי התעללות מינית בילדים בכנסייה הקתולית (אנ'). כשבועיים לאחר התקרית הופיעה או'קונור בקונצרט מחווה לבוב דילן במדיסון סקוור גארדן שבניו יורק, אך מחאה קולית בלתי פוסקת של הקהל מנעה ממנה להתחיל לשיר. כתגובה ביקשה או'קונור להפסיק את המוזיקה ולהגביר את המיקרופון ששימש אותה והחלה לשיר את השיר "War" כשהיא מדגישה את המילים "Child Abuse".

ב-1994 הוציאה את האלבום Universal Mother, שלא הצליח לשנות את הדימוי השלילי שלה למרות היותו יותר רגוע ומיינסטרימי.

או'קונור הכריזה על עצמה כלסבית בשנת 2000, עת שהוציאה את אלבומה Faith and Courage. הכרזה זו הופרכה לאחר מכן על ידה, אך עוררה את תשומת הלב של הקהל בכל העולם, וכך גם הסינגל "No Man's Woman" ("לא אישה של אף גבר"). באותו אלבום ניכרו השפעותיהם של הרגאיי ושל האמונה הראסטפארית, אליה החלה להתקרב.

ב-2002 יצא האלבום Sean-Nós Nua, שהכיל ביצועים של או'קונור לשירי עם איריים, חלקם באירית. זמן קצר לאחר מכן יצא אלבום ההופעה She Who Dwells in the Secret Place of the Most High Shall Abide Under the Shadow of the Almighty, ובאותו זמן היא הכריזה על פרישה מקריירת המוזיקה. הכרזתה הופרכה עם הוצאת אלבום הרגאיי Throw Down Your Arms, בשנת 2005.

ב-2007 הוציאה את אלבומה השמיני, "Theology". ב-2012 הוציאה אלבום בשם "How About I Be Me (And You Be You)?".

לאו'קונור ארבעה ילדים מארבעה אבות.

ב-2003 אובחנה כסובלת מהפרעה דו־קוטבית. ב-12 בינואר 2012 דווח כי בשבוע שלפני כן ביצעה או'קונור שני ניסיונות התאבדות באמצעות בליעת מנת יתר של תרופה בה היא מטופלת.[5]

בעקבות יציאת השיר "Wrecking Ball" ב-2013 של מיילי סיירוס המלווה בוידאוקליפ פרובוקטיבי בו בין השאר רוכבת סיירוס על כדור הריסה בעירום מלא, פרסמה או'קונור מכתב פומבי ובו הזהירה אותה מכך שהיא נותנת לתעשיית המוזיקה לסרסר אותה ושהופעתיה בעירום שולחות את המסר ש"זה מגניב להיות זונה".[6] פרסום המכתב עורר עניין רב בתקשורת והתפתח לעימות בין שתי הזמרות כאשר סיירוס פרסמה תגובה לעגנית בטוויטר ואו'קונור איימה בתביעה משפטית אם סיירוס לא תתנצל.[7]

שינייד או'קונור הופיעה בישראל בשנת 1995. בשנת 1997 הייתה אמורה להופיע בירושלים, באירוע פוליטי תחת הכותרת "שתי בירות, שתי מדינות", אך ביטלה את הופעתה לאחר שקיבלה איומים על חייה.[8]

ב-2014 הייתה אמורה שוב להופיע בישראל אך ביטלה את הופעתה לאחר לחצים של תנועת ה-BDS שמקדמת חרם תרבותי על ישראל. היא נימקה את החלטתה בטענה "שלא ידעה שיש חרם על ישראל, ושהיא משתתפת בצערם של הפלסטינים".

ב־2017 שינתה את שמה למגדה דאויט (באנגלית: Magda Davitt).[9] באוקטובר 2018 הודיעה כי התאסלמה ושינתה את שמה לשוהאדה סאדאקאט (באנגלית: Shuhada' Sadaqat).[10][11]

בנובמבר 2018 תקפה בסדרת ציוצים בטוויטר כל מי שאינו מוסלמי, אמרה שלעולם אינה רוצה להיות יותר עם "אנשים לבנים" (הגדרתה למי שאינו מוסלמי) והגדירה אותם כ"מגעילים", ותקפה את התנ"ך והתלמוד היהודיים, את הקאנון הנוצרי, את המהאבהארטה ה"ניבזית" ואת דונלד טראמפ.[12] בספטמבר 2019 התנצלה בטוויטר על דבריה "כנגד אנשים לבנים" ועל "הכאב שהם גרמו", אמרה שהם "לא היו אמיתיים אז ולא אמיתיים עכשיו" והגנה על עצמה בטענה שהיא הייתה "כועסת ולא בקו הבריאות" ושהדברים נאמרו בתגובה ל"איסלמופוביה שהושלכה עלי" (באותו חודש התארחה בתוכנית טלוויזיה כשהיא לבושה בחג'אב ועונדת טבעת עם מגן דוד על אצבעה[13]).[14]

בינואר 2022, לאחר שבנה שיין בן ה-17 דווח כנעדר במשך יומיים, הוא נמצא מת על ידי המשטרה.[15][16] לאחר מותו ביצעה ניסיון התאבדות נוסף.[17]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שינייד או'קונור בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ היסטוריית פרסי גראמי של הזמרת, באתר גראמי, בדיקה אחרונה 15 באוקטובר 2020
  2. ^ שינייד שרה ואומרת מה שהיא חושבת, באתר CBS, ‏13 ביוני 2000, בדיקה אחרונה 15 באוקטובר 2020
  3. ^ לוק ביינברידג', ‏רשימת 50 גרסאות הכיסוי הטובות בכל הזמנים של קוראי OMM (יש ללחוץ על '50 greatest covers ever'), באתר הגרדיאן, ‏14 ביולי 2007, בדיקה אחרונה 15 באוקטובר 2020
  4. ^ אמילי ברקר, קוראי "NME" בוחרים את גרסאות הכיסוי הטובות בכל הזמנים, באתר NME, ‏12 בספטמבר 2013, בדיקה אחרונה 15 באוקטובר 2020
  5. ^ שירות וואלה! סלבס‏, שינייד או'קונור ניסתה להתאבד, באתר וואלה!‏, 12 בינואר 2012
  6. ^ המכתב של שייניד אוקונר מתורגם באתר "חורים ברשת", 3 באוקטובר 2013.
  7. ^ שייניד או'קונור מאיימת לתבוע את מיילי סיירוס אם לא תתנצל, אתר "חורים ברשת", 4 באוקטובר 2013.
  8. ^ "שינייד או'קונור ביטלה את הופעתה לאחר שקיבלה איומים על חייה", באתר "הארץ" (באנגלית).
  9. ^ "Sinead O'Connor announces she is legally changing her name". Metro (באנגלית בריטית). 2017-09-09. נבדק ב-2017-12-05.
  10. ^ עמי פרידמן, איבדה את זה שוב: שינייד אוקונור התאסלמה, באתר ynet, 25 באוקטובר 2018
  11. ^ דנה קסלר, ‏התמוטטות העצבים, ניסיון ההתאבדות וההתאסלמות: שינייד או'קונור חוזרת, באתר מעריב אונליין, 21 בדצמבר 2019
  12. ^ אנדרו טרנדל, שינייד או'קונור אומרת שאינה רוצה יותר להיות עם אנשים לבנים לעולם, באתר NME, ‏6 בנובמבר 2018, בדיקה אחרונה 15 באוקטובר 2020
  13. ^ זה אותו הקול: שינייד אוקונור מבצעת את הלהיט הגדול שלה בחיג'אב, באתר ynet, ‏7 בספטמבר 2019, בדיקה אחרונה 16 באוקטובר 2020
  14. ^ ניק ריילי, שינייד או'קונור מתנצלת אחרי שטענה שהיא "לא רוצה להיות יותר עם אנשים לבנים לעולם", באתר NME, ‏9 בספטמבר 2019, בדיקה אחרונה 15 באוקטובר 2020
  15. ^ טרגדיה: בנה של שינייד אוקונור נמצא מת בגיל 17, mako, ‏2022-01-08
  16. ^ Sinéad O’Connor’s son Shane dies, aged 17, The Independent, ‏2022-01-08 (באנגלית)
  17. ^ שינייד או׳קונור התאשפזה: "החלטתי ללכת אחרי הבן שלי", mako, ‏2022-01-14
פרס המוזיקה הבריטית לזמרת הבינלאומית הטובה ביותר
טרייסי צ'פמן (1989) • שינייד או'קונור (1991) • ביורק (1994) • קיי די לאנג (1995) • ביורק (1996) • שריל קרואו (1997) • ביורק (1998) • נטלי אימברוליה (1999) • מייסי גריי (2000) • מדונה (2001) • קיילי מינוג (2002) • פינק (2003) • ביונסה (2004) • גוון סטפאני (2005) • מדונה (2006) • נלי פורטדו (2007) • קיילי מינוג (2008) • קייטי פרי (2009) • ליידי גאגא (2010) • ריהאנה (2011) • ריהאנה (2012) • לנה דל ריי (2013) • לורד (2014) • טיילור סוויפט (2015) • ביורק (2016) • ביונסה (2017) • לורד (2018) • אריאנה גרנדה (2019) • בילי אייליש (2020) • בילי אייליש (2021)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=שינייד_או%27קונור&oldid=35354354"