לדלג לתוכן

שיקום הידרותרפי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מרכז לטיפול הידרותרפי באנגליה

שיקום הידרותרפי הוא שיקום פיזיולוגי המשתמש בטכניקות מים לא פולשניות, על מנת לשקם פגיעות גוף או לסירוגין לעזור להתמודד עם מומים מולדים או פציעות כרוניות..

השימוש הטיפולי במים תועד בתרבויות העתיקות של מצרים, יוון ורומי. בני מלוכה מצריים רחצו בשמנים אתריים ופרחים. לרומאים היו מרחצאות ציבוריים משותפים לאזרחיהם. היפוקרטס הנחה לרחצה במי מעיינות לטיפול במחלות. תרבויות אחרות הידועות בהיסטוריה ארוכה של הידרותרפיה, כגון, סין ויפן, כאשר האחרונה התמקדה בעיקר במעיינות חמים. היסטורית, רבות כאלה קדמו לימי המרחצאות החמים ברומי.

הידרותרפיה הפכה לבולטת יותר בעקבות הצמיחה וההתפתחות של שיטות רפואיות מודרניות במאות ה-18 וה-19. ככל שהפרקטיקה הרפואית המסורתית הפכה מקצועית יותר ויותר, הטיפול הרפואי הפך לאישי יותר. התפתחות ההידרותרפיה נחשבה כשיטה אישית יותר של טיפול רפואי שאינה מחיבת שימוש בשפה המדעית המנוכרת שההתפתחויות המודרניות של טיפול רפואי כרוכות בה.[1]

שתי עבודות על שימושים רפואיים במים, אשר חנכו את האופנה החדשה בהידרותרפיה פורסמו במאה ה-18. אחת מהן הייתה מאת הרופא סר ג'ון פלויר, מליצ'פילד, אשר התפעל מהשימוש הרפואי במעיינות מסוימים על ידי האיכרים הסמוכים, חקר את ההיסטוריה של הרחצה הקרה ופרסם ספר בנושא בשנת 1702. הספר יצא בשש מהדורות תוך מספר שנים, ותרגום הספר לגרמנית התבסס במידה רבה על ידי ג'.ס. האן משלזיה כבסיס לספרו בשם "על סגולותיהם המרפאות של מים קרים, מיושמות פנימה והחוצה, כפי שהוכח על ידי הניסיון",

"On the Healing Virtues of Cold Water, Inwardly and Outwardly Applied, as Proved by Experience." שפורסם בשנת 1738.[2] היצירה השנייה הייתה פרסום משנת 1797 מאת ג'יימס קארי (אנ') מליברפול על השימוש במים חמים וקרים לטיפול בחום ובמחלות אחרות, ומהדורה רביעית פורסמה בשנת 1805, זמן קצר לפני מותו. הספר תורגם גם לגרמנית על ידי מיכאליס (1801) והגוויש (אנ') (1807). הוא זכה לפופולריות רבה והציב לראשונה את הנושא על בסיס מדעי. כתביו של האן עוררו בינתיים התלהבות רבה בקרב בני ארצו, כאשר אגודות הוקמו בכל מקום לקידום השימוש הרפואי והדיאטטי במים; ובשנת 1804 פרופסור אורטל מאנספאך פרסם אותם מחדש והאיץ את התנועה העממית על ידי שבח בלתי מסויג של שתיית מים כתרופה לכל המחלות.

הרעיון הכללי מאחורי ההידרופתיה במאה ה-19 היה היכולת לגרום למין של משבר. הרעיון היה שמים פולשים לכל סדקים, פצעים או פגמים בעור, אשר היו מלאים בנוזלים טמאים. בריאות נחשבה למצבו הטבעי של הגוף, ומילוי חללים אלה במים טהורים אמור היה לשטוף את הזיהומים החוצה, אשר היו עולים אל פני העור ויוצרים מוגלה. אירוע הופעת המוגלה נקרא באותה תקופה משבר, והושג באמצעות מגוון שיטות. שיטות אלה כללו טכניקות כגון הזעה, אמבט טבילה, אמבטיה חלקה, אמבטיה לראש, אמבטיה בישיבה ואמבט רחצה. כל אלה היו דרכים לחשוף את המטופל בעדינות למים קרים בדרכים שונות.[3]

וינצנץ פריסניץ

[עריכת קוד מקור | עריכה]

וינצנץ פריסניץ (1799–1851), היה בנו של איכר אשר, כילד צעיר, צפה באייל פצוע רוחץ פצע בבריכה ליד ביתו. במשך מספר ימים, הוא ראה את האייל הזה חוזר, ובסופו של דבר הפצע נרפא.[1] מאוחר יותר, כנער, טיפל פריסניץ בעגלת סוסים, כאשר העגלה דרסה אותו ושברה שלוש מצלעותיו. רופא אמר לו שהן לעולם לא יגלידו. פריסניץ החליט לנסות את כוחו בריפוי עצמי ועטף את פצעיו בתחבושות לחות. על ידי החלפת תחבושות יומיומית ושתיית כמויות גדולות של מים, לאחר כשנה, צלעותיו השבורות החלימו.[3] פריסניץ זכה במהרה לתהילה בעיר הולדתו והפך לרופא המייעץ. מאוחר יותר בחייו, בשנת 1826, הפך פריסניץ למנהל מרפאת הידרופתיה בגראפנברג. הוא זכה להצלחה רבה ובשנת 1840 היו לו 1600 מטופלים במרפאתו, ביניהם רופאים רבים ודמויות פוליטיות חשובות כמו אצילים ופקידים צבאיים בולטים. משך הטיפול במרפאתו של פריסניץ השתנה. חלק ניכר מהתיאוריה שלו עסק בגרימת המשבר שיכול היה לקרות במהירות או להתרחש לאחר שלוש עד ארבע שנים.[3] תחת האופי הפשטני של ההידרופתיה, חלק גדול מהטיפול התבסס על אורח חיים פשוט. התאמות אורח חיים אלה כללו שינויים תזונתיים כמו אכילת מזון גס מאוד בלבד, כמו לחם מיובש, ושתיית כמויות גדולות של מים.[3] הטיפולים של פריסניץ כללו גם פעילות גופנית פחות מאומצת, בעיקר הליכה.[1] בסופו של דבר, מרפאתו של פריסניץ זכתה להצלחה רבה, והוא זכה לתהילה ברחבי העולם המערבי. דרכי הטיפול שלו אף השפיעו על ההידרופתיה שהשתרשה מעבר לים באמריקה.[3]

סבסטיאן קניפ

[עריכת קוד מקור | עריכה]

סבסטיאן קניפ (1821–1897) נולד בגרמניה, והוא ראה בתפקידו בהידרופתיה המשך עבודתו של פריסניץ. שיטות ההידרופתיה של קניפ היו עדינות אף יותר מהמקובל. הוא האמין ששיטות ההידרופתיה הטיפוסיות בהן נעשה שימוש באותה העת היו "אלימות מדי או תכופות מדי", והוא הביע חשש שטכניקות כאלה יגרמו לטראומה רגשית או פיזית למטופל. שיטות ההידרופתיה של קניפ היו מקיפות יותר משל פריסניץ, ועסקו בריפוי צרותיהם הפיזיות של המטופלים, אלא גם בבעיות רגשיות ונפשיות. הוא השתמש בעיסויים, תרפיה על ידי צמחי מרפא, תזונה נכונה וטיפול פסיכולוגי מתאים. הידרותרפיה ככלי רפואי רשמי מתוארכת לסביבות שנת 1829, כאשר וינצנץ פריסניץ (1799–1851), חקלאי מגרפנברג בשלזיה, אז חלק מהאימפריה האוסטרית, החל את הקריירה הציבורית שלו בחווה האבותית, שהורחבה כדי להתאים את עצמו למספר ההולך וגדל של רופאים שנמשכו לתהילת תרופותיו.

הכרה בהידרותרפיה ככלי טיפולי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

גורם משמעותי בתחיית ההידרותרפיה הפופולרית היה שניתן היה לתרגל אותה בזול יחסית בבית. צמיחת ההידרותרפיה (או 'הידרופתיה') נבעה, אם כן, בחלקה משני תחומים הפועלים באינטראקציה: "ההידרותרפיה והבית". בגראפנברג, שבה עבד פריסניץ הגיעו אנשים מכל הדרגים וממדינות רבות, ובלטו בה אנשי רפואה במספרם, חלקם נמשכו על ידי סקרנות, אחרים על ידי תשוקה לידע, אך רובם על ידי התקווה לריפוי ממחלות שעדיין הוכחו כבלתי ניתנות לריפוי. תיעודים רבים של חוויות בגראפנברג פורסמו, כולם פחות או יותר חיוביים לטענותיו של פריסניץ, וחלקם נלהבים בהערכתם את גאונותו וחודרותו.

הפצת ההידרותרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קפטן ר.ט. קלרידג' היה אחראי על החדרת וקידום ההידרופתיה בבריטניה, תחילה בלונדון בשנת 1842, ולאחר מכן באמצעות סיורי הרצאות באירלנד ובסקוטלנד בשנת 1843. סיורו בן 10 השבועות באירלנד כלל את העריים לימריק, קורק, ווטפורד, דבלין ובלפסט,[4] במהלך יוני, יולי ואוגוסט 1843, ולאחר מכן שתי הרצאות בגלאזגו.[5]

אנגלים נוספים קדמו לקלרידג' ולגרייפנברג, אם כי לא רבים. אחד מהם היה ג'יימס וילסון, שיחד עם ג'יימס מנבי גולי (אנ') הקים וניהל מוסד לטיפול במים במלוורן בשנת 1842.[6][7] בשנת 1843, וילסון וגולי פרסמו השוואה בין יעילות הטיפול במים לבין טיפולים תרופתיים, כולל דיווחים על כמה מקרים שטופלו במלוורן, בשילוב עם פרוספקט של מוסד הטיפול במים שלהם.[8][9] לאחר מכן, בשנת 1846, גולי פרסם את "טיפול במים במחלות כרוניות", ובו תיאר ביתר פירוט את הטיפולים הזמינים במרפאה.[10] תהילתו של מוסד ריפוי המים גברה, וגאלי ווילסון הפכו לדמויות לאומיות ידועות. שתי מרפאות נוספות נפתחו במלוורן.[11] בין המטופלים המפורסמים נמנו צ'ארלס דרווין, צ'ארלס דיקנס, תומאס קרלייל, פלורנס נייטינגייל, לורד אלפרד טניסון וסמואל ווילברפורס (אנ').[8] עם פרסום תהילתו הוא גם ספג ביקורת: וסר צ'ארלס הייסטינגס, רופא ומייסד האיגוד הרפואי הבריטי, היה מבקר גלוי של ההידרופתיה, ושל גאלי בפרט.[12]

משנות ה-1840 הוקמו ברחבי בריטניה מוסדות הידרופתיים. בתחילה, רבים מהם היו מוסדות קטנים, שסיפקו לכל היותר טיפול לעשרות מטופלים. בסוף המאה התשע-עשרה, המוסד ההידרופתי הטיפוסי התפתח למיזם משמעותי יותר, עם אלפי מטופלים שטופלו מדי שנה במשך שבועות בכל פעם בבניין גדול שנבנה במיוחד, עם מתקנים מפוארים שכלל אמבטיות, חדרי בילוי וכדומה, תחת פיקוחם של רופאים וצוות מוסמכים ומיומנים במלואם.

בגרמניה, צרפת, אמריקה ובריטניה[13] (במיוחד בסקוטלנד[14] ), מספר המוסדות ההידרופתיים גדל במהירות. התנגדות רבה שררה בין הנוהג הישן לחדש. גינויים קשים הוטחו על ידי כל אחד מהם; והעמדה לדין משפטית, שהובילה לוועדת חקירה מלכותית, לא רק עזרה לפריסליץ ולשיטתו להערכה הציבורית רחבה יותר. הפופולריות הגוברת הפחיתה במהרה את החשש לגבי היכולת של השיטה החדשה לסייע במחלות קלות ולהוועיל לפצועים קשה יותר. הידרופאתים עסקו בעיקר בחקר חולים כרוניים המסוגלים לשאת משטר טיפולים קפדני וחומרת המשבר הבלתי מוגבל. הצורך בהתאמה רדיקלית לסוג הראשון הוכר לראשונה כראוי על ידי גון סמדלי, יצרן מדרבישייר, אשר התרשם בעצמו מחומרתו כמו גם מיתרונותיו של ריפוי במים קרים, תרגל בקרב פועליו צורה מתונה יותר של הידרופתיה, והחל בסביבות 1852 עידן חדש בהיסטוריה שלה, כאשר ייסד במטלוק מוסד מקביל למוסד בגראפנברג.

ארנסט ברנד (1827–1897) מברלין, רליאן ותיאודור פון יורגנסן מקיל, וקארל ליברמייסטר מבזל, בין השנים 1860 ו-1870, השתמשו באמבט קירור לטיפול בטיפוס בטני עם תוצאות מרשימות, והובילו להכנסתו לאנגליה על ידי וילסון פוקס. במלחמת צרפת-גרמניה נעשה שימוש נרחב באמבט הקירור, לעיתים קרובות בשילוב עם כינין לטיפול בהיפרפירקסיה.

מגוון האפשרויות השונות לטיפול הידרותרפי מקנות ספקטרום רחב של תוכניות טיפול למגוון רחב של אוכלוסיות. שחייה טיפולית מותאמת בדרך כלל מגיל שש ומעלה ומתמקדת בעיקר לטיפול באנשים עם פתולוגיות נוירולוגיות ואורתופדיות. למים יש שש תכונות פיזיקליות עיקריות שעוזרות לטיפול: משקל סגולי, ציפה, צמיגות, לחץ הידרוסטטי, טמפרטורה והתנגדות. המטפל במים בשחייה שיקומית ישתמש בתכונות האלה לפי מצב המטופל ויבחר את סוג הטיפול, מיקום הטיפול (מים עמוקים או רדודים), ואופן הטיפול (הרפיה או מתיחה), יבחר בבריכה טיפולית שבה יש מים חמים או בריכה בטמפרטורה רגילה. וישלב במהלך הטיפול לפי צורכי המטופל, שיטות שונות, כגון: שחיה שיקומית, תרגולים במים, וואטסו, הליוויק, באד רגץ, ג'הארה, שיאצו, ווטר דאנס (ריקוד במים) ועוד לילדים בעלי צרכים מיוחדים הטיפול עוזר הן לגוף והן לנפש.

יתרונות גופניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיזוק והגמשת שרירים, שיפור ושימור טווחי תנועה, שיפור קואורדינציה, יציבות וגמישות, שיפור הנשימה, פיתוח סיבולת לב-ריאה וסיבולת שרירית שיקום הידרותרפי הוא כלי יעיל כפיזיותרפיה לספורטאים, אתלטים, בעיקר, להחלמה מנזקי הספורט באשר הוא.[15]

יתרונות נפשיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לטיפול ההידרותרפי יתרונות בחיזוק הביטחון והדימוי העצמי, עזרה בהתמודדות עם חרדות ומצבי מתח ולחץ, הרפיה נפשית וגופנית.[16]

טיפול כנגד כאב

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פגעי תאונות אשר סובלים מ-CRPS (תסמונת כאב כרוני) מוצאים נחמה בטיפול הידרותרפי, מאחר שהמים מקלים על ההתנגדות ומבטלים משקל הם חווים פחות כאב מהטיפול, דבר המאפשר משך טיפול ארוך יותר ויעיל. השיקום אינו רק פיזי, אלא אמור לסייע לאדם להתמודד טוב יותר עם תנועתו ומכאוביו גם מחוץ לבריכה הטיפולית ולפתח חוסן נפשי לבעיות המנטליות שנוצרות עקב מוגבלות פיזית.[17]

טיפול כנגד מחלות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתן ליישם טיפול הידרותרפי למגוון פגיעות ומחלות כרוניות שונות: החלפות מפרקים, אירוע מוחי (CVA), טרשת נפוצה, נפגעי עמוד שדרה (SCI), דלקות מפרקים, פרקינסון, פוליו, מחלות שרירים, לקויות התפתחותיות, פגיעות ראש

טיפול שיקומי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיקום מניתוחים בגב, בכתף, בברכיים, ובאגן.[18]

סוגי טיפול

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהידרותרפיה קיימים סוגי טיפול שונים המותאמים למטרות הטיפול

ערך מורחב – הליוויק

הליוויק היא שיטת טיפול הידרותרפי המעודדת את עצמאות המטופל, שיטה זו מטיבה במיוחד עם מטופלים הזקוקים לתחושת ביטחון ושליטה על חייהם, ניתן לומר שזו השיטה הנפוצה ביותר לטיפול הידרותרפי ובין השיטות הוותיקות בתחום.[דרוש מקור]

ערך מורחב – באד רגאץ

באד רגץ (טכניקת הטבעות), היא שיטת טיפול הכרוכה בהצפה של המטופל על גבי מצופים ייעודיים חלקיים, התומכים בגוף. במהלך הטיפול מבצע המטפל מניפולציות שונות בגוף המטופל. שיטה זו מתאימה במיוחד לשחרור שרירים ומיועדת לאנשים הסובלים מטונוס שרירים גבוה, כגון חולי שיתוק מוחין (cp). מטרתו המקורית של הטיפול הייתה לחזק את שרירי פלג הגוף העליון ולהאריך את טווחי התנועה. ברבות השנים השתכללה השיטה וכיום היא מופעלת במישור האופקי והאנכי ונעזרת בתרגילי התנגדות ויציבה.

ערך מורחב – וואטסו

וואטסו היא שיטת טיפול שהתפתחה במקור מטיפולי השיאצו ולמעשה מדובר בטיפול שיאצו במים חמימים. השיטה מעולה לשחרור מתחים והרפיה, אידיאלי לסובלים מבעיות טונוס שרירים וילדים בעלי שיתוק מוחין.

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Bruce E. Becker, MD, MS, Aquatic Therapy: Scientific Foundations and Clinical Rehabilitation Applications,January 19, 2009; accepted May 28

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 3 Bradley, Ian (2012). "Keep Taking the Liquids". Today's History: 44–46.
  2. ^ Page:EB1911 - Volume 14.djvu/178 - Wikisource, the free online library, en.wikisource.org (באנגלית)
  3. ^ 1 2 3 4 5 Weiss, Kemble, Harry B., Howard R. (1967). The Great American Water Cure Craze: A History of Hydropathy in the United States. Trenton, New Jersey: The Past Times Press.
  4. ^ Beirne, Peter (2008). "The Ennis Turkish Baths 1869–1878". The Other Clare. Vol. 32. pp. 12–7, see note 11. נבדק ב-30 באוקטובר 2009 – via County Cork Library. {{cite news}}: (עזרה)
  5. ^ Anon. (1843). Hydropathy, or the Cold Water Cure. The Substance of Two Lectures, delivered by Captain Claridge, F.S.A., at the Queens Concert Rooms, Glasgow. נבדק ב-12 ביוני 2010. {{cite book}}: (עזרה)
  6. ^ Wilson, James (1843). The Water-Cure. Stomach Complaints and Drug Diseases, their Causes, Con - sequences and Cure by Water, Air, Exercise and Diet...To which is Appended two Letters to Dr. Hastings, of Worcester, on the Results of the Water-Cure at Malvern (2nd ed.). London: J. Churchill. נבדק ב-4 בנובמבר 2009 – via Internet Archive. {{cite book}}: (עזרה)
  7. ^ Price, Robin (ביולי 1981). "Hydropathy in England 1840-70". Medical History. 25 (3): 269–80. doi:10.1017/s002572730003458x. PMC 1139039. PMID 7022064. {{cite journal}}: (עזרה)
  8. ^ 1 2 Swinton, William E. (1980). "The hydrotherapy and infamy of Dr James Gully". Canadian Medical Association Journal. 123 (12): 1262–4. PMC 1705053. PMID 7006778. אורכב מ-המקור ב-1 באוגוסט 2013. {{cite journal}}: (עזרה)
  9. ^ Wilson, James; Gully, James M. (1843). The Dangers of the Water Cure, and its Efficacy Examined and Compared with Those of the Drug Treatment of Diseases; And an Explanation of its Principles and Practice; With an Account of Cases Treated at Malvern, and a Prospectus of the Water Cure Establishment at That Place. London: Cunningham & Mortimer. נבדק ב-2 בנובמבר 2009 – via Internet Archive. {{cite book}}: (עזרה)
  10. ^ Gully, James Manby (1850). The Water-Cure in Chronic Disease; An Exposition of the Causes, Progress, and Termination of Various Chronic Diseases of the Digestive Organs, Lungs, Nerves, Limbs, and Skin; And of Their Treatment by Water, and Other Hygienic Means (3rd ed.). London: John Churchill – via Internet Archive.
  11. ^ "History of Water Cures at Malvern". malvernhealth.org.uk. אורכב מ-המקור ב-9 באוקטובר 2010. נבדק ב-6 בינואר 2010. {{cite web}}: (עזרה)
  12. ^ Bradley, J; Depree, M (2003). "A shadow of orthodoxy? An epistemology of British hydropathy, 1840–1858". Medical History. 47 (2): 173–94. doi:10.1017/s0025727300056702. PMC 1044596. PMID 12754763.
  13. ^ Metcalfe, Richard (1912) The rise and progress of hydropathy in England and Scotland (London: Simpkin, Marshall)
  14. ^ Durie, Alastair J. (2006) Water is best: the hydros and health tourism in Scotland, 1840–1940 (Edinburgh: John Donald)
  15. ^ Hydrotherapy: What It Is, Benefits & Uses, Cleveland Clinic (באנגלית)
  16. ^ Hydrotherapy and Mental Health: Therapeutic Benefits of Water, HydroWorx, ‏2024-08-16 (באנגלית)
  17. ^ Antonio Roberto Zamunér, Carolina Pieroni Andrade, Eduardo Aguilar Arca, Mariana Arias Avila, Impact of water therapy on pain management in patients with fibromyalgia: current perspectives, Journal of Pain Research 12, 2019, עמ' 1971–2007 doi: 10.2147/JPR.S161494
  18. ^ Post-Surgery Hydrotherapy, BRISBANE HYDROTHERAPY PHYSIOTHERAPY (באנגלית)