שירה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

שירה היא צורה של אמנות כתיבת יצירה ספרותית, בה נעשה שימוש בתכונותיה האסתטיות של השפה בנוסף למשמעות המילולית או במקומה. שימוש זה עשוי לכלול כתיבה בשורות קצוצות (בניגוד לפרוזה); עיסוק במצלול, במשקל וחריזה; כתיבה בשפה ציורית (פיגורטיבית); וטכניקות ספרותיות נוספות, שאינן נפוצות בפרוזה ובסוגים אחרים של ספרות.

הגדרות לשירה וגבולות התחום[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאורך השנים נעשו ניסיונות רבים להגדיר בצורה מפורשת יותר מהי שירה, ולהבחין אותה מסוגים אחרים של ספרות, כגון פרוזה או מסה, שכן שירה אינה סוגה ספרותית במובן המקובל של המלה. קשה, ואולי אף בלתי אפשרי, למצוא כללים פורמליים שכל היצירות המוגדרות כ"שירה" עונות עליהם וקשה אף יותר למצוא תכנים תמטיים שבהם עוסקת השירה.

ניסיונות מוקדמים לשׂרטט את גבולות השירה, למשל בידי אריסטו בספרו פואטיקה, התמקדו בשימוש בדיבור ליצירת אפקטים דרמטיים, קומיים ורטוריים. מאוחר יותר התמקדו הניסיונות בהדגשת הגורמים הסגנוניים בשירה, כגון חריזה ומשקל כהבדלים בינה לבין פרוזה, אך בשירה מודרנית ננטשו רבים מגורמים אלו לטובת אחרים, כך שההבדלה בין שירה לפרוזה באופן זה אינה מספקת.

במאמרו "בלשנות ופואטיקה"[1] הגדיר הבלשן רומאן יאקובסון את השירה: "מבע שבו הפונקציה הפואטית היא הדומיננטית – משיכת תשומת הלב למבע השירי כתכלית לעצמה"; כלומר השירה, בניגוד לטקסטים אחרים, באה בראש ובראשונה להבליט את החומר המילולי שבה, ולא רק להצביע על המציאות שמעבר למילים. המסמנים לא רק מורים על המסומנים, קרי על האובייקטים בעולם, אלא בעיקר על עצמם.

דרך אחת לעשות כך היא בלשונו של יאקובסון: "השלכת עקרון הדמיון על ציר הרצף לצורך יצירת שוויון ערך כתחבולה הבונה את הרצף". ובמילים פשוטות, אם ניקח את הדוגמה: "דני אכל תפוח", נראה כי כל אחת משלוש המילים לקוחה משדה סמנטי אחר. "דני" - שם פרטי; "אכל" - פעולה; "תפוח" - מאכל; הפעלה של פונקציה פואטית על הטקסט תדגים מבע פואטי: "סעדיה סעד סעודה".

הגדרה נוספת לשירה סיפק קולרידג', המשורר הרומנטי והפילוסוף אנגלי, שחי בסוף המאה ה-18: "השירה היא מיטב המילים במיטב סדרן". ההוגה הצרפתי ז'אק מאריטן הגדיר את השירה באופן קולע:

"השירה היא אש אשר מדבירים אותה בידיים הלובשות כפפות של היגיון".

אמילי דיקנסון, המשוררת האמריקאית בת המאה ה-19, תיארה במכתבה לעורך הספרותי תומאס היגינסון כיצד היא מזהה שיר:

אם אני קוראת ספר ומרגישה כפור בכל גופי עד כי שום אש לא תוכל לחממני, אני יודעת שזהו שיר. אם אני חשה תחושה פיזית, כאילו הסירו ממני את קדקודי, אני יודעת שזהו שיר. האם יש דרך אחרת להגדיר "שיר"? (תרגום: לאה גולדברג).

שירה אינה חייבת להיות קצרה (אם כי קיימים ז'אנרים של שירה קצרה כהייקו) או ארוכה. כיום אמנם מקובל לחשוב על שירה כעל יצירה קצרה בשורות קצוצות, אולם בתקופות אחרות נכתבה שירה בעלת היקף רחב יותר (למשל רפואות האהבה לאובידיוס) ואף שירה "בפרוזה" (כמו חלקים מסוימים בשירתם של דוד אבידן, שארל בודלר, ארתור רמבו ואחרים).

חוקרים מסוימים טוענים כיום כי המבדיל שירה מצורות ספרות אחרות הוא דווקא האופן בו אנו קוראים אותה. משמעות הדבר היא שאם נתקל ביצירה מסוימת, ונאמין שהיא שירה, אנו נקרא אותה ככזו. אם נקרא את אותה יצירה תחת הרושם שהיא פרוזה, למשל, אנו נקרא אותה אחרת. עם זאת, אין הסכמה עד היום לגבי אופיה של השירה, ואף לגבי השאלה האם ניתן בכלל להגדיר אופי זה נוכח מגוון השירים הקיים בתרבות האנושית.

מול האמור לעיל, ראוי לציין כי שירה נתפסת כיום כיצירה קצרה, בשורות קצוצות, שעושה שימוש הן בתכונותיה הצליליות של הלשון (על ידי מצלול, משקל וחריזה, למשל) והן בתכונותיה הפיגורטיביות (על ידי דימויים ומטאפורות וכן הלאה). הגדרה זו, כאמור, אינה ממצה, והיא מוציאה אל מחוץ לתחום השירה יצירות רבות הנחשבות "שיריות".

נהוג להבדיל בין שירה לפזמון. פזמון הוא שיר שנועד להיות מלווה על ידי לחן ומהווה יצירה מוזיקלית שלמה, והוא לרוב ברור לקורא מהקריאה הראשונה. שירה, לעומת זאת, כוללת רבדים רבים שניתן לנתחם ולגלות בהם כוונות ורבדים נוספים. ישנם גם שירים שהולחנו למרות שלא נועדו לכך.

פואמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פואמה (Poiema) (מיוונית: "יצירה"), היא תבנית ספרותית המציינת שיר ארוך, על פי רוב בחרוזים.

מסוגי הפואמות:

משוררים עבריים כתבו בצורת הפואמה, בהם יהודה לייב גורדון, שאול טשרניחובסקי חיים נחמן ביאליק, אורי צבי גרינברג ויעקב כהן.

מונחים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מושגי יסוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שיר - יצירה ששייכת לז'אנר השירה.
  • טור - שם לשורה בשיר.
  • רגל - היחידה הבסיסית בשיר, מורכבת מצירוף מסוים של הברות מוטעמות ולא-מוטעמות. בכל טור מספר רגליים.
  • בית - מספר שורות היוצרות יחד יחידה בשיר, בדרך כלל מופרדת מקודמותיה ומהבאות אחריה בשורה רווח.
  • חרוז - שתי מילים, אשר סופיהן נשמעים דומה ויוצרים אפקט של לשון נופל על לשון. דוגמה לחרוז: תָּפַל - נָפַל.
    • חרוז זכרי - חרוז, שבו המילים החורזות הן בהטעמה מלרעית;
    • חרוז נקבי - חרוז, שבו המילים החורזות הן בהטעמה מלעילית;
    • חרוז פנימי - חריזה בין שתי מילים בתוך אותו טור, ולא בין שני טורים. לדוגמה: "מליצתי בדאגתי הדופה, ושמחתי באנחתי דחופה..." ("מליצתי" / שלמה אבן גבירול)
  • משקל - מאפיין חשוב של השירה, שמתקיים בה מימים ימימה, ונוגע בשמירה על מבנה קבוע של הברות, הטעמות או שניהם בכל טור. בשיטות שונות יש לו משמעות שונה: בשיטה הסילבית יש להקפיד על מספר הברות שווה בכל טור בשיר, ואילו בשיטה הסילבו-טונית יש להקפיד בעיקר על סדר מסוים של הברות מוטעמות ולא-מוטעמות, והמשקל נקבע לפי סוגי הרגליים ולפי מספרן בכל טור.

אמצעים אמנותיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמצעים פיגורטיביים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דימוי - בדימוי משווים דבר אחד למשנהו באופן ישיר. לדוגמה: "המלך יושב בקריית דמפרלין / שותה את יינו האדום כדם" (מתוך הבלדה "סר פטריק ספנס")
  • מטאפורה (השאלה) - במטאפורה החשוב ביותר הוא ההשאלה, כלומר תכונה של חפץ אחד "מולבשת" על חפץ אחר. אנו משתמשים במטאפורה גם בחיי היום-יום, כמו בצירוף "לב שבור".
  • מטונימיה - ייצוג שלם על ידי חלק האופייני לו. הצירוף "רודף שמלות", כאשר "שמלות" מציינות נשים, הוא דוגמה מחיי היום-יום למטונימיה.
  • סינקדוכה - אמצעי אמנותי קרוב למטאפורה - דבר מיוצג על ידי פרט קטן ממנו ולהפך. לדוגמה, כאשר "הבחור מבקש את ידה של הבחורה" - אמנם הוא מבקש את כולה, אך ידה היא סינקדוכה.
  • סינסתזיה - ערבוב שני חושים בביטוי אחד. לדוגמה, "אוויר מתוק", כאשר המילה "אוויר" קשורה לחוש הריח והמילה "מתוק" קשורה לחוש הטעם.
  • הגזמה (היפרבולה) - תיאור מופרז, מעבר לאמת הגלויה, שנועד להעצים את האובייקט המתואר, ובכך ליצור רושם על הקוראים/השומעים. משמש גם ביום-יום, למשל במשפט כמו 'אמרתי לך כבר מיליון פעם...'
  • אנטונומזיה - שם פרטי שמציין מושג כללי, כגון "ביאליק" במקום "המשורר הלאומי" במשפט: שייקספיר הוא הביאליק האנגלי.

אמצעים מצלוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אונומטופיה - מילה או צירוף מלים שצלילן מחקה את משמעותן. המילה 'רשרוש' מחקה את צליל הנייר המרשרש.
  • אליטרציה - חזרה על צליל או צירוף צלילים במספר מלים קרובות, כמו בצירוף 'גד גדוד יגודנו'.
  • אסוננס - חזרה על אותו מבנה תנועות עם עיצורים שונים.
  • קונסוננס - חזרה על אותו מבנה עיצורים עם תנועות שונות.

אמצעים אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אוקסימורון - צירוף מילים שיש בו סתירה פנימית. לדוגמה: שתיקה רועמת, יין העצב, חתן גלמוד וכדומה.
  • אנאפורה - פתיחת מספר שורות באותה מילה.
  • אפיפורה - סיום מספר שורות באותה מילה.

מבני שירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • סונטה (שיר זה"ב) - שיר בן 14 שורות עם מבנה חריזה נוקשה.
  • אוקטבה - שיר או בית בן 8 שורות עם מבנה חריזה קבוע.
  • ססטינה - שיר של 39 שורות עם מבנה חריזה וסדר מילים נוקשה מאוד.
  • ססטט - שיר או בית בן שש שורות.
  • קטרן - בית בן ארבע שורות.
  • מרובע - צורה שירית בת ארבע שורות, שמקורה בפרס הקדומה.
  • טרצינה - מבנה של שיר שבנוי בבתים בני שלוש שורות כל אחד עם שיטת חריזה ייחודית.
  • קופלט - מבנה בן שתי שורות (חרוזות לרוב).
  • דיסטיכון - שתי שורות שאינן חרוזות, במשקל קבוע ונוקשה.
  • חמשיר - שיר בן חמש שורות עם משקל וחריזה נוקשים.
  • אקרוסטיכון - שיר, שהאותיות הראשונות של שורותיו יוצרות מילה או אף משפט.
  • פנטום - שיר בעל מספר בלתי מוגבל של בתים בני ארבע שורות, המאופיין בחזרה על שורות שלמות בין הבתים.
  • האיקו - שיר קצרצר המכיל שלוש שורות בנות 5, 7 ו-5 הברות (או יחידות זמן, במקור היפני).
  • וילאנל

סוגות שירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מתוך סמיוטיקה, בלשנות, פואטיקה, מבחר מאמרים של רומאן יאקובסון, הוצאת המכון הישראלי לפואטיקה וסמיוטיקה ע"ש פורטר והקיבוץ המאוחד, 1986, עמ' 166-138
  2. ^ חיים שירמן, השירה העברית בספרד ובפרובנס, ספר שני, כרך א', הוצאת מוסד ביאליק ודביר, תל אביב, תשכ"א