שירה באורדו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

לשירה באורדו אורדו: اُردُو شاعرى) יש מסורת ארוכת שנים ורבת סגנונות, והיא מהווה חלק חשוב ומרכזי בספרות האורדו. מקור רוב הצורות והמבנים הפואטיים של השירה באורדו הוא בשירה הערבית הקלאסית. כיום היא מהווה חלק חשוב בתרבות של דרום אסיה. שפת אורדו הגיעה לשיאה תחת הממשל הבריטי, אז קיבלה מעמד רשמי. בעקבות חלוקת הודו ב-1947, אנשי הרוח והמשוררים נחלקו לפי החלוקה הלאומית. עם זאת, השירה באורדו זוכה להערכה בשתי המדינות: גם המוסלמים וגם ההינדים ממשיכים להנות מן המסורת העשירה של השירה.

כינוס שירה בהיידראבאד, הודו

השירה באורדו היא ביסודה אמנות מוצגת ופומבית, שלעיתים מתקיימת במופעי שירה ציבוריים. לסרטי בוליווד יש תפקיד חשוב בהנגשת השירה באורדו לדורות הצעירים.

התפתחות השירה באורדו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שפת האורדו התחילה להתעצב תחת סולטנות דלהי, אך לא שימשה כשפת כתיבה או שירה עד המאה ה-14. בשלב הראשון שימשה הכתיבה באורדו בעיקר למטרות דתיות ולהפצת רעיונות האסלאם בתת-היבשת ההודית. רק במאה ה-18 החלו משוררים להשתמש באורדו לכתיבת שירה וספרות יפה. זו תקופתם של "ארבעת עמודי התווך" של האורדו: מירזא ג'אן ג'אנאן מט'הר (מת 1781), מוחמד רפיע סוודא (מת 1781), מיר דרד (מת 1785) ומוחמד תקי מיר (מת 1810). הם עידנו את שפת השירה באורדו ושכללו אותה במידה רבה.[1] סביב כל אחד מהם התפתח מעין חוג ספרותי ותלמידים רבים שהלכו בעקבותיו. מרכזי שירה מרכזיים התהוו בדלהי ולאחר מכן באווד ובלאקנאו.[2] פריחה מחודשת בשירת אורדו התגלמה בשיריו של ע'אלב (מת 1869), הנחשב למשורר הנערץ ביותר בתרבות דוברי האורדו. ע'אלב מפורסם בזכות הע'זלים שלו, הנחשבים לפורצי דרך מבחינת תוכנם. משוררים מאוחרים הניחו את היסודות לרפורמה בשירת אורדו, שתאמה את ההתפתחויות הפוליטיות והחברתיות של התקופה (סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20). סיר סייד אחמד ח'אן ומוחמד חוסיין אזאד הם שניים מהבולטים בדור משוררים זה.[3] לאחר חלוקת הודו, קיבלה השירה באורדו מימד פוליטי ולאומי הקושר אותה עם פקיסטן. הידוע מבין המשוררים המזוהים עם תקופה זו הוא מוחמד איקבאל. למרות שמת ב-1938 טרם החלוקה, הרי שהוא נחשב במידה רבה לאבי התנועה הלאומית של פקיסטן ולאחד ממעצבי התרבות באורדו.[4]

מושגי יסוד בשירה באורדו[עריכת קוד מקור | עריכה]

סגנונות ומושגים מרכזיים בשירה באורדו הם:[5]

  • חמד - (حمد) שיר שבח לאללה.
  • מנקבאת - (منقبت) מזמור צופי בשבח האמאמים או מורים צופיים.
  • מרת'יה - (مرثیہ) קינה, לרוב על מות חסן וחוסיין.
  • מת'נוי - (مثنوی) שיר הבנוי ממרובעים במשקל קבוע. המת'נוי עוסק בדרך כלל באהבה.
  • נעת - (نعت) שירת שבח לנביא מוחמד.
  • נט'ם - (نظم) שיר מחורז העוסק במגוון נושאים.
  • ע'זל - (غزَل) מורכב משני בתי שיר חורזים בעלי משקל קבוע. בכל ע'זל יש לפחות חמישה בתים. בית השיר הראשון צריך לכלול מעין פזמון, מילה או צירוף התואמים את החריזה בהמשך השיר.
  • רובאעי - (رباعی) שיר מרובע.
  • רח'תה - (رختہ) כינוי לשפה הפואטית באורדו.
  • תד'כירה - (تذکره) ביוגרפיה פואטית.
  • דיוואן - (دیوان) אסופה של ע'זלים.
  • כוליאת - (کلیات) אסופה הכוללת את כל השירים שנכתבו בידי מחבר אחד.
  • תח'לוצ - (تخلص) תַחַ'לֻצ. שם העט יכול להיות חלק משמו הפרטי של המשורר או כינוי שאימץ לעצמו. נהוג כי בסוף השיר המשורר מזהה את עצמו באמצעות שם העט.

סגנונות כתיב[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלפבית אורדו בנסתעליק ובדוונגארי

בפקיסטן ובאזור דקאן בהודו, השירה באורדו נכתבת בסגנון הקליגרפי נסתעליק של הכתיב הפרסי-ערבי. בצפון הודו, שם השירה באורדו פופולרית מאוד, נהוג לתעתק את השירה לכתב הדוונגארי, כדי להקל על דוברי האורדו שאינם קוראים את הכתב הפרסי-ערבי. לעיתים מתעתקים את הכתוב באורדו לאותיות לטיניות.[6]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • R. Russell and Khurshidul Islam, Three Mughal poets: Mir, Sauda, Mir Hasan, London 1969
  • S.R. Faruqi, The secret mirror: essays on Urdu poetry, Delhi 1981
  • M.A.R Barker and S.A. Salam, Classical Urdu poetry, 3 vols. Ithaca 1977
  • M. Jamal, The Penguin book of Urdu poetry, Harmondsworth 1986

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שירה באורדו בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Thomas Grahame Bailey, A history of Urdu literature, Calcutta: Association Press (Y.M.C.A.); London; New York: Oxford University Press, 1932, pp. 46-51.
  2. ^ C. Shackle, “Urdū. 2. Literature”, in Encyclopaedia of Islam2, online edition, s.v.
  3. ^ A. Schimmel, Classical Urdu literature, Harrassowitz, 1975, pp. 223-230.
  4. ^ Schimmel, Classical Urdu literature, pp. 243-250.
  5. ^ Bailey, A history of Urdu literature, pp. 2-4.
  6. ^ ראו למשל את האתר רח'תה, המציג שירה באורדו בכתיב לטיני.