שירה עברית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

שירה עברית נכתבה עוד מימי המקרא והמשיכה להיכתב עד ימינו. לאורך הדורות התעצב והשתכלל סגנון השירה, והמשוררים בני התקופות המאוחרות כללו בשירתם התייחסות לשירי התקופות שקדמו להם.

השירה בתנ"ך ובימי חז"ל

ראשיתה של השירה העברית כבר בתנ"ך, שבו מופיעות שירות המשולבות בפרוזה, כגון שירת הים בספר שמות ושירת דבורה בספר שופטים, והן ספרים המכילים דברי שירה בלבד, בראש ובראשונה מזמורי ספר תהלים. שירי המקרא עדיין אינם מכילים חריזה או מקצב מפותח, מצויה בהם מאוד התקבולת לסוגיה, ורק במיעוטם קיים אקרוסטיכון אלפביתי או כיאסמוס. חלק מספרי הנבואה כתובים בפרוזה הקרובה לשירה. כדוגמה לשיר מקראי אפשר להביא את פתיחת שירת האזינו:

הַאֲזִינוּ הַשָמַיִם וַאֲדַבֵּרָה / וְתִשְמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי-פִי.
יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי / תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי
כִּשְׂעִירִם עֲלֵי-דֶשֶׁא / וְכִרְבִיבִים עֲלֵי-עֵשֶׂב.
כִּי שֵם ה' אֶקְרָא / הָבוּ גֹדֶל לֵאלֹהֵינוּ.

— דברים ל"ב, א-ג

ישנה הנחה מחקרית כי השירות בתורה ואף חלק מהשירות בנביאים (כגון שירת הים הנחשבת כאחד הטקסטים העתיקים במקרא) עתיקות יותר מהחלקי הפרוזה. כמו כן, ישנה השערה כי במקור כל התורה הייתה בצורת שירה ובשלב מאוחר יותר "תורגמה" לפרוזה.

בחיבורים העיקריים של תקופת חז"ל, המשנה, התלמוד והמדרשים, כמעט לא מצויים קטעי שירה, למעט כמה קטעי שירה קצרים וחידתיים. המשל השירי הבא מופיע בתלמוד הבבלי, במסכת מועד קטן דף כ"ה ע"ב:

אם בארזים נפלה שלהבת / מה יעשו איזובי קיר?
לויתן בחכה הועלה / מה יעשו דגי רקק?
בנחל שוטף נפלה חכה / מה יעשו מי גבים?

ואולם בתקופת חז"ל החלו ניצניו של השלב הבא בשירה העברית, הפיוט, שהלך והתפתח בימי הביניים.

שירת ימי הביניים

ראשית השירה בימי הביניים היא בפיוטים שנוצרו בשירה הארץ-ישראלית. תחילה ביצירתם של הפייטנים הקדומים האנונימיים במאות השלישית והרביעית, אחר כך ביצירת הפייטנים יוסי בן יוסי ויניי, ובעיקר בפיוטיו של אלעזר הקליר בן המאה השישית או תחילת המאה השביעית, שנחשב גדול פייטני ארץ ישראל. בתקופה זו כבר השתכללו קישוטי השיר ונוספו חריזה, מקצב מילים, כינויים ושעשועי לשון וגם האקרוסטיכונים החלו להשתכלל. מבין שיריו של הקליר מפורסם הפיוט לפורים "אץ קוצץ", שזו תחילתו:

אָץ קוֹצֵץ בֶּן קוֹצֵץ / קְצוּצַי לְקַצֵּץ
בְּדִבּוּר מְפוֹצֵץ / רְצוּצַי לְרַצֵּץ
לֵץ בְּבוֹא לְלוֹצֵץ / פֻּלַּץ וְנִתְלוֹצֵץ
כְּעָץ מְחַצְּצִים לְחַצֵּץ / כְּנֵץ עַל צִפּוֹר לְנַצֵּץ

מארץ ישראל עברו הפיוטים ליהדות בבל, שם התבלט במיוחד רס"ג בפיוטיו, ואחר כך עברו לאירופה. פיוטים רבים נכתבו אצל יהודי איטליה, צרפת ואשכנז, ואולם בעיקר ידועה השירה שנתחברה בתור הזהב של יהדות ספרד, במקביל לשירה הערבית בת התקופה. שירת ימי הביניים של יהדות ספרד פרצה גם אל שירת החולין, ונתחברו בה גם שירי יין ושירי תענוגות. גם סגנון השירה התפתח מאוד, והתחדש המשקל ההברתי. בין משוררי ספרד ידועים שמואל הנגיד, שלמה אבן גבירול, יהודה הלוי ועוד.

אחרי תום תקופת השירה הספרדית דעכה השירה העברית, והצטצמה בעיקר לשירי קודש שלא חידשו הרבה בתחום התוכן והסגנון. שירים ופזמונים נכתבו בתקופה זו אצל יהדות איטליה, למשל בידי עמנואל הרומי, ובחוג מקובלי צפת כרבי ישראל נג'ארה ורבי אלעזר אזכרי.

שירה עברית מודרנית

את השירה העברית המודרנית פתח ר' משה חיים לוצאטו והיא השתכללה עם פעולתם של אנשי תנועת ההשכלה, שראו בשירה את הז'אנר האיכותי ביותר לכתיבה עברית. משורר ההשכלה הראשון, שהשפיע רבות על הבאים אחריו, היה נפתלי הרץ וייזל, בסוף המאה ה-18, ואחריו באו שלום הכהן, מאיר הלוי לטריס, אד"ם הכהן ובנו מיכ"ל, יהודה לייב גורדון ואחרים. השירה המשכילית שאבה רבות מן השירה האירופית בת הזמן וגם מתקופות השירה שקדמו לה, ובעיקר תקופת המקרא, אך מצד תוכנה לא הצליחה לפרוץ לעולמות חדשים. היא הייתה שירה דידקטית בעיקרה ועסקה בהגות ובעולם הכלל והציבור, ולא פנתה כמעט אל עולם הנפש והאדם היחיד. בדור שאחרי תקופת ההשכלה פעלו משוררי חיבת ציון, בהם למשל נפתלי הרץ אימבר מחבר התקווה.

את המהפך בשירה העברית יצרו בעשור האחרון של המאה ה-19 ביאליק וטשרניחובסקי. הם ויתרו על עקרונות הסגנון שנהגו עד זמנם, והחלו לכתוב את שירת הפרט, שירים שעסקו בפנים האדם ובנפשו. בתקופת התחייה קמו משוררים רבים כממשיכיו של ביאליק וגם בסגנונות אחרים. בשנות העשרים והשלושים של המאה העשרים עבר מרכז הכובד של השירה העברית החדשה לארץ ישראל. החלה להיכתב שירת נשים (יוכבד בת מרים, אסתר ראב, רחל המשוררת ואחרות) והתפתח הסגנון האקספרסיוניסטי (בעיקר אורי צבי גרינברג ודוד פוגל). בשנות השלושים והארבעים קמה האסכולה הנאו-סימבוליסטית של שלונסקי ואחריו אלתרמן, ואחר כך דור הפלמ"ח. בשנות החמישים פעל דור המדינה שמרד כנגד שלונסקי ואלתרמן, ובו בין השאר נתן זך, דוד אבידן, יהודה עמיחי ודליה רביקוביץ'. לצד אלה נמשך גם קו של שירה דתית, למן יוסף צבי רימון, דרך זלדה ועד גל השירה הדתית של סוף המאה העשרים.

ראו גם

לקריאה נוספת

  • אמיר אביאל אור (עורך), המיטב: שירה ישראלית 1990-2006, הליקון, גיליון 71, 2006
  • רחל וייסברוד, בימים האחרים - תמורות בשירה העברית בין תש"ח לתש"ך, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 2002
  • דן מירון, מול האח השותק - עיונים בשירת מלחמת העצמאות, כתר הוצאה לאור, 1992
  • אהרן מירסקי, "השירה העברית בתקופת התלמוד", ירושלים ב (תשכ"ז), עמ' 161–179 (נדפס גם בשם "השירה בתקופת התלמוד", א' מירסקי, הפיוט, ירושלים תש"ן, עמ' 57–76).
  • בעז ערפלי, חדוות ההשוואה - תמורות בתולדות השירה העברית, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2006
  • יוסף פונד, ילקוט רעים חרדים שירת משוררים אגודאיים צעירים בארץ-ישראל בשנות השלושים והארבעים של המאה העשרים, ירושלים: כרמל, תשס"ח
  • רונית שושני, "שירה מקראית ושירה חדשה: מבנה פרוזודי וסיגור פואטי בשיר 'Living' ללברטוב ובהושע ה, א–ד", דפים למחקר בספרות 8 (תשנ"ב), עמ' 139–157.

שירה עברית

ערך זה הוא קצרמר בנושא ספרות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=שירה_עברית&oldid=10567631"