שירות האיתור הבינלאומי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Disambig RTL.svg המונח "ITS" מפנה לכאן. לערך העוסק במערכות תבוניות לתחבורה, ראו איגוד ITS.
בניין מטה שירות האיתור הבינלאומי, בבאד ארולסן

שירות האיתור הבינלאומיראשי תיבות: ITS) הוא ארכיון ומרכז מידע ותיעוד אודות פשעי הנאציונאל-סוציאליזם והניצולים לאחר שחרורה של אירופה. למעלה מ-30 מיליון המסמכים השמורים בארכיון מספקים לנרדפים לשעברו לקרוביהם מידע פרטני אודות מאסר, עבודות כפייה והתקופה שלאחר השחרור. ארכיון ה-ITS מהווה בנוסף מוקד למחקר היסטורי. כדי להתמודד עם משימותיו, משתף ה-ITS פעולה עם מוסדות הנצחה ומחקר רבים ברחבי העולם.

ה-ITS מנציח את קורבנות הרדיפה הנצית ומהווה נדבך מרכזי בתרבות ההנצחה. מאז 2013 מהווה התיעוד המקורי בארכיון חלק ממורשת התיעוד האנושי של UNESCO "זכרון העולם" (Memory of the World).[1]

ה-ITS מופעל על ידי ועדה בינלאומית שמיוצגות בה איטליה, ארצות הברית, בלגיה, בריטניה, גרמניה, הולנד, יוון, ישראל, לוקסמבורג, פולין ו-צרפת. פעילותו של שירות האיתור הבינלאומי ממומנת על ידי משרד התרבות והתקשורת הגרמני (BKM). [2]

החל מ-2013 פועל ה-ITS בשותפות עם ארכיון המדינה הגרמני (Bundesarchiv).

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1943 הורתה המפקדה העליונה של חיל המשלוח של בעלות הברית (SHAEF) למחלקה הבינלאומית של הצלב האדום הבריטי להקים שירות לרישום ולאיתור נעדרים. הארגון הוקם ב-15 בפברואר 1944 בכפיפות למיפקדת בעלות הברית וכונה "משרד האיתור המרכזי". עם התמשכות המלחמה, הועבר המשרד מלונדון לורסאי, מאוחר יותר הועבר לפרנקפורט ולבסוף לבאד ארולסן, שנחשב מיקום מרכזי בתוך השטחים שנכבשו על ידי בעלות הברית.

ב-1 ביולי 1947 הועבר ניהול המשרד לארגון הפליטים הבינלאומי. ב-1 בינואר 1948 שונה שמו לשם הנוכחי - שירות האיתור הבינלאומי. באפריל 1951 סמכויות הניהול של השירות הועברו אל הוועדה העליונה של בעלות הברית לגרמניה. לאחר סיום הכיבוש של גרמניה ב-1954, הוכפף השירות מינהלתית לצלב האדום.

בשנת 2007 , לאחר לחץ ציבורי רב מצד הציבור וגופי מחקר מובילים החליטה הועדה הבינלאומית המפעילה את ה-ITS על פתיחת הארכיון לקהל הרחב. בשנת 2011 נחתם הסכם חדש המתווה את פעילותו של ה-ITS ונחתם על הסכם שיתוף פעולה עם ארכיון המדינה הגרמני. בשנת 2012 וויתר הצלב האדום על ניהולו של ה-ITS לנוכח השינוי באופיו של המוסד. כיום מתמקד הארגון בהמשך הביצוע של מטלות הליבה שלו בתחום האיתור והמענה לפניות, כמו גם על שיפור הגישה לתיעוד הארכיוני ופעילות בתחום המחקר.

בשנת 2014 התקבל ה-ITS כשותף קבוע בקואלציית הנצחת השואה הבינלאומית (IHRA).

פעילות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מענה לפניות: בירור גורלם של נרדפי המשטר הנאצי, חיפוש קרובים ומענה לפניות של ניצולים וקרוביהם בנוגע לגורלם של בני משפחותיהם הן מטלות הליבה של הארגון. למעלה מ-70 שנים מתום מלחמת העולם השנייה ממשיך הארגון לקבל למעלה מ-1,000 פניות מדי חודש מכל קצוות תבל. מרבית הפניות הן של בני הדור הצעיר, אשר מבקש מידע אודות גורלם של בני משפחותיהם בתקופת מלחמת העולם השנייה. לצד מידע פרטני אודות גורלם של בני המשפחה והעתקים של התיעוד הרלוונטי המצוי בארכיון ה-ITS, מספק השירות גם אודות הרקע ההיסטורי. ניתן לפנות בבקשת מידע לאיתור גורלם של בני משפחה באתר האינטרנט של ה-ITS. [3]

שירות האיתור של הארגון, אשר פועל זה למעלה מ-70 שנים מאחד כ-30 משפחות מדי שנה. השירות מאפשר מפגש בין קרובי משפחה שלא זכו להכיר זה את זה בשל צעדי רדיפה כשילוח לעבודות כפייה או הגירה. בתחום איחוד המשפחות פועל ה-ITS בשיתוף פעולה צמוד עם משרדי האיתור המקומיים של ארגון הצלב, הסהר ומגן דוד אדום.

ה-ITS מספק מידע אודות קבוצות נרדפי הנאצים הבאות:

  • בני כל הלאומים, אשר שגורשו, נאסרו במחנות ריכוז, גיטאות, מחנות עבודה ובבתי כלא של הגסטפו.
  • אנשים שאולצו לעבוד בכפייה בשטח הרייך.
  • עקורים (DPs) שהיו באחריות ארגון הפליטים הבינלאומי לאחר השחרור.
  • קטינים מתחת לגיל 18 בזמן השחרור, אשר השתייכו לאחת מקבוצות הנרדפים.
  • שבויי מלחמה סובייטיים ואיטלקיים, אשר גורשו למחנות ריכוז או הועבדו בעבודות כפייה.

גישה למסמכי ה-ITS: ה-ITS החל בדיגיטציה של כלל התיעוד בארכיון כבר בשנת 1998. הזרז העקרי לפרויקט הדיגיטציה היה זירוז הטיפול בפניות, כמו גם שמירה על התיעוד המקורי וביטול הצורך להשתמש בו לצורך העבודה היומיומית. חלקים רבים מהארכיון נגישים דיגיטאלית. ה-ITS מנצל כיום את הדיגיטציה הנרחבת כדי לאפשר גישה קלה ככל היותר לאוסף המסמכים העצום שברשותו.

  • במושבו של הארגון בבד-ארולסן יכולים המבקרים להשתמש במאגרי המידע של ה-ITS.
  • עותקים מלאים של הארכיון הדיגיטאלי של ה-ITS עומדי לרשות שבעה ארגונים שותפים: ארכיון המדינה הבלגי, הארכיו הלאומי הצרפתי, ספריית וינר בלונדון, יד ושם בירושלים, מרכז המחקר וההנצחה של תנועת ההתנגדות בלוקסמבורג, מכון הזכרון הלאומי בפולין (IPN) ומוזיאון השואה בוושינגטון.
  • משנת 2015 עמל ארכיון ה-ITS על בניית ארכיון מקוון. בשנים הקרובות צפוי ה-ITS להרחיב את כמות התיעוד הזמינה לגולשים[4].

מאז פתיחתו של הארכיון בשנת 2007 ושינוי אופיו של ה-ITS משירות איתור למרכז תיעוד אודות פשעי הנאציונאל-סוציאליזם עמל הארכיון לגוון את דרכי הגישה לתיעוד המצוי ברשותו, אשר אורכב לצרכיו הפרטניים של שירות איתור העוסק בגורלם של פרטים.

מחקר: ה-ITS יוזם ותומך בפעילות מחקרית, סדנאות מחקר, אוצר תערוכות ומפרסם מחקרים ומאמרים בתחום העסוק שלו. עובדי מחלקת המחקר של הארגון עונים לפניות של חוקרים ומדקיכים חוקרים המבצעים מחקר במטה הארגון בבד-ארולסן. פניות מחקריות ל-ITS ניתן להגיש באופן מקוון. [5]

חינוך: ה-ITS מפתח תוכניות לימוד לבתי ספר, מוסדות הנצחה ומוסדות חינוך אחרים. נדבך משמעותי בעבודת החינוך של ה-ITS מההות סדנאות העבודה שמתקיימות בו מעת לעת, בהם נוטלים חלק משתתפים ממוסדות מגוונים. ה-ITS מפרסם חומרים חינוכיים מגוונים.

ארכיון ה-ITS[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוספי הארכיון: ארכיון ה-ITS הוא אחד מהאוספים הגדולים ביותר של תיעוד אודות הקרובנות האזרחיים של השלטון הנאצי. האוסף כולל יותר מ-30 מיליון מסמכים, חלקם מהשנים 1933-1945 וחלקם מהשנים שלאחר המלחמה. המסמכים מנכחים את מימדי הרדיפה והרצח שבוצעו על ידי השלטון הנאצי, ואת היקף ניצול כח העבודה של אזרחי הארצות שנכבשו על ידי גרמניה במהלכה של מלחמת העולם השנייה.

את בסיס לאוספי הארכיון מהווים מסמכים שהעבירו אליו בעלות הברית לאחר כיבושה של גרמניה. מסמכים אלה כוללים רבים מהמסמכים ששרדו ממחנות ריכוז, גיטאות ובתי כלא. בארכיון ה-ITS תיעוד מקורי רב ממחנות הריכוז דכאו, בוכנוולד,פלוסנבורג ומחנות נוספים כמו גם העתקים רבים מתיעוד שצולם במספר רב של ארכיונים ומחנות ברחבי אירופה. היקף הניצול של עובדי כפייה מתועד גם הוא על ידי ספרי עבודה, מסמכי ביטוח, תיקים רפואיים ותיעוד רשמי נוסף. בין אוספי הארכיון מצויים גם תיקים של ארגונים נאציים כלבנסבורן (Lebensborn), ארגון טודט (Organisation Todt) ותיקים של הגסטפו וה-ס.ס (SS).

לאוספי הליבה של הארכיון מצטרפים מסמכים רבים המתעדים את פעולות האיתור כמו גם את הטיפול בעקורים לאחר המלחמה. מקום של כבוד בין אוספי הארכיון שמור לכרטסת השמות המרכזית המכילה כ-50 מליון כרטיסים אשר מתייחסים לכ-17.5 מיליון איש. עד להקמתו של מאגר המידע הדיגיטלי היוותה הכרטסת את כלי העבודה העקרי של שירות האיתור.

כרטסת השמות המרכזית מכילה למעלה מ-17.5 מליון שמות של נרדפי השלטון הנאצי

אוסף ייחודי נוספי בין אוספי ה-ITS הוא אוסף החפצים שלו הכולל חפצים שנלקחו מאסירים במחנה הריכוז דכאו ומחנות ריכוז אחרים (רב רובם של החפצים הם של אסירים לא יהודים). ה-ITS עמל על איתורם של בעלי החפצים ויורשיהם, על מנת להשיב להם את החפצים. גרסא דיגטלית של אוסף זה הועלתה במלואה לארכיון המקוון של ה-ITS.

בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל מופעל השירות על ידי יחידת האיתור הבינלאומית של מגן דוד אדום בשיתוף עם יד ושם. במסגרת היחידה הוכשרו קציני איתור בקורס שנערך בהשתתפות הצלב האדום הבינלאומי, אשר מגן דוד אדום הינו חלק ממנו. שירות האיתור הבינלאומי שימש כאחד ממקורות המידע עבור המדור לחיפוש קרובים של הסוכנות היהודית.

ביקורת ומחלוקת[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך השנים נמתחה כלפי השירות ביקורת על כך שאינו פותח את גנזכיו לציבור. השירות, בגיבוי הממשל בגרמניה, הסתמך על חוק הארכיבים הגרמני, המחייב תקופה של מאה שנים לפני שחרור רשומות, ממניעים של צנעת הפרט. המבקרים משיבים מנגד, כי הארגון הוקם על ידי הצלב האדום ומצוי באחריותו ועל כן אינו כפוף לחוק הגרמני.

הועלתה אף טענה כנגד גרמניה ושירות האיתור הבינלאומי כי אינם פותחים את הארכיבים על מנת להסתיר מידע אודות השואה. המבקרים מצטטים את העובדה כי כל אחת עשרה המדינות החברות בוועדה המפקחת על השירות אישרו את הצהרת סטוקהולם מינואר 2000, הכוללת קריאה לפתיחת ארכיונים מתקופת השואה. אולם מאז אישור ההצהרה כמעט לא חל שינוי בפועל בפעילות הארגון, וזאת למרות משא ומתן חוזר ונשנה בין שירות האיתור הבינלאומי והצלב האדום לבין מגוון קבוצות מייצגות של יהודים וניצולי שואה.

הודעה לעיתונות של מוזיאון השואה האמריקאי מ-7 במרץ 2006 האשימה כי "בפועל, שירות האיתור הבינלאומי והצלב האדום סירבו בעקביות לשתף פעולה עם מועצת הוועדה הבינלאומית והותירו את הארכיב סגור"[6].

בתחילת 2006 מספר מאמרי עיתונים העלו תהיות לגבי טיב הניהול של השירות ולגבי המניעים לפיגור שנצבר בטיפול בפניות, בהציגן טיעונים כי התנהלות זו נובעת ממניעים של הכחשת השואה[7][8] [9] .

החל משנת 2007 נפתח הארכיון לקהל הרחב ואוספיו מונגשים בחלקם באופן מקוון, בכך הפכו הטענות על סגירות נחלת העבר.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קואורדינטות: 51°22′41″N 9°01′09″E / 51.37806°N 9.01917°E / 51.37806; 9.01917