שירי עבד ה'

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שִירֵי עֶבֶד ה' - שיר ראשון

א הֵן עַבְדִּי אֶתְמָךְ-בּוֹ, בְּחִירִי רָצְתָה נַפְשִׁי; נָתַתִּי רוּחִי עָלָיו, מִשְׁפָּט לַגּוֹיִם יוֹצִיא. ב לֹא יִצְעַק, וְלֹא יִשָּׂא; וְלֹא-יַשְׁמִיעַ בַּחוּץ, קוֹלוֹ. ג קָנֶה רָצוּץ לֹא יִשְׁבּוֹר, וּפִשְׁתָּה כֵהָה לֹא יְכַבֶּנָּה; לֶאֱמֶת, יוֹצִיא מִשְׁפָּט. ד לֹא יִכְהֶה וְלֹא יָרוּץ, עַד-יָשִׂים בָּאָרֶץ מִשְׁפָּט; וּלְתוֹרָתוֹ, אִיִּים יְיַחֵלוּ. ה כֹּה-אָמַר הָאֵל ה', בּוֹרֵא הַשָּׁמַיִם וְנוֹטֵיהֶם, רֹקַע הָאָרֶץ, וְצֶאֱצָאֶיהָ; נֹתֵן נְשָׁמָה לָעָם עָלֶיהָ, וְרוּחַ לַהֹלְכִים בָּהּ. ו אֲנִי ה' קְרָאתִיךָ בְצֶדֶק, וְאַחְזֵק בְּיָדֶךָ; וְאֶצָּרְךָ, וְאֶתֶּנְךָ לִבְרִית עָם--לְאוֹר גּוֹיִם. ז לִפְקֹחַ, עֵינַיִם עִוְרוֹת; לְהוֹצִיא מִמַּסְגֵּר אַסִּיר, מִבֵּית כֶּלֶא יֹשְׁבֵי חֹשֶׁךְ.

ישעיהו מ"ב, א'–ז'

שִירֵי עֶבֶד ה' הם ארבעה שירים המופיעים בספר ישעיהו, שתכנם מספר על עבד ה' ומעשיו בעולם. גישת המשורר היא אוניברסלית אשר משתקפת בה ראייה דתית-לאומית. בשירה זו נאמר כי "עֶבֶד ה'", יושיע את ישראל, יביא שלום לעמו ולעולם ועוד מסופר כי איש זה יהיה "אור לגויים". חוקרים רבים נחלקו בזיהוי העבד בשירה. האם זה ישעיהו, משה, חוטר מבית דוד, אחד ממלכי יהודה או המשיח.[1] החלוקה לארבעת השירים נקבעה על ידי ברנרד דוהם בן המאה ה-19 בפירושו לספר ישעיהו משנת 1892 ונתקבעה מאז.[2] ארבעת שירים אלה המצויים בספר ישעיהו מיוחסים על ידי כמה מחוקרי המקרא לישעיהו השני.[3]

זמנו של החיבור[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספר ישעיהו הוא הספר הראשון בסדרת ספרי נביאים ראשונים. בתרגום השבעים לתנ"ך מופיע הספר לאחר קובץ ספרי תרי עשר. יש שחלקו על אחידות ספר ישעיה וחילקו אותו לשני חלקים: פרקים א'–ל"ט ופרקים מ'–ס"ו אותו הם מכנים ישעיהו השני. לשיטתם חלקו השני של הספר אינו שייך מבחינות רבות לנבואותיו של הנביא. בחלקו הראשון של הספר ממלכת אשור ומולה שתי ממלכות ישראל ויהודה, זוכה לאיזכור בנבואות ישעיהו וכך הם מאשרים את תיארוך האירועים למאה השמינית לפנה"ס. בחלקו השני ממלכת בבל היא האויב המוזכר בנבואות הספר ואילו ממלכת ישראל כבר הוגלתה על שליטיה ותושביה והתיארוך הנכון הוא לגבי תקופה זאת לדידם הוא המאה השישית לפנה"ס. דוגמה נוספת היא שישעיהו השני והשלישי דוגלים באלוהות אוניברסלית וזאת ניתן לראות בהצהרת כורש ובהכרת הגויים בה' כאל עליון. דוהם מייחס לישעיהו השלישי את פרקים נ"ו–ס"ו.[4]

שִירֵי עֶבֶד ה' – שיר שני

א שִׁמְעוּ אִיִּים אֵלַי, וְהַקְשִׁיבוּ לְאֻמִּים מֵרָחוֹק; ה' מִבֶּטֶן קְרָאָנִי, מִמְּעֵי אִמִּי הִזְכִּיר שְׁמִי. ב וַיָּשֶׂם פִּי כְּחֶרֶב חַדָּה, בְּצֵל יָדוֹ הֶחְבִּיאָנִי; וַיְשִׂימֵנִי לְחֵץ בָּרוּר, בְּאַשְׁפָּתוֹ הִסְתִּירָנִי. ג וַיֹּאמֶר לִי, עַבְדִּי-אָתָּה--יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר-בְּךָ אֶתְפָּאָר. ד וַאֲנִי אָמַרְתִּי לְרִיק יָגַעְתִּי, לְתֹהוּ וְהֶבֶל כֹּחִי כִלֵּיתִי; אָכֵן מִשְׁפָּטִי אֶת-ה', וּפְעֻלָּתִי אֶת-אֱלֹהָי. ה וְעַתָּה אָמַר ה', יוֹצְרִי מִבֶּטֶן לְעֶבֶד לוֹ, לְשׁוֹבֵב יַעֲקֹב אֵלָיו, וְיִשְׂרָאֵל לא (לוֹ) יֵאָסֵף; וְאֶכָּבֵד בְּעֵינֵי ה', וֵאלֹהַי הָיָה עֻזִּי. ו וַיֹּאמֶר, נָקֵל מִהְיוֹתְךָ לִי עֶבֶד, לְהָקִים אֶת-שִׁבְטֵי יַעֲקֹב, ונצירי (וּנְצוּרֵי) יִשְׂרָאֵל לְהָשִׁיב; וּנְתַתִּיךָ לְאוֹר גּוֹיִם, לִהְיוֹת יְשׁוּעָתִי עַד-קְצֵה הָאָרֶץ.

ישעיהו מ"ט, א'–ו'

זהות העבד[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתן לחלק את זהות העבד לשתי קבוצות. האחת רואה בעבד דמותו של אדם מסוים, מלך, אישיות היסטורית מעברו של עם ישראל, המשיח. בנצרות ייחסו את זהות העבד על סמך הכתוב בישעיהו נ"ג לישו.[5] הנביא עצמו והשנייה רואה בנביא קבוצה או קהילה, עם ישראל. יש שייחסו את דמותו של העבד עם משה, ירמיהו, זרובבל בן שאלתיאל ויאשיהו מלכה של יהודה. הפירוש הרואה בדמות העבד כקבוצה מבקש לראות את דמותו בעם ישראל המיוסר. יש אף הרואים בדמות העבד רק את הצדיקים, שסבלו במהלך הדורות. לדעת יאיר הופמן העבד הוא הנביא עצמו המייצג את עם ישראל כאור לגויים.[6] מלבי"ם בפירושו לספר ישעיהו, פרק מ"ב, פסוק א' מזהה את העבד עם המלך המשיח: "עבדי שהוא המלך המשיח והנה מתנאי הנבואה בייחוד אם תחול עליו הנבואה בשפע רב עד שישפיע לזולתו, ויהיה נביא מורה ומצוה גוים רבים, הם שני עניינים. א. ההכנה הבחיריית, שהנביא יכין את עצמו לנבואה על ידי הטהרה והקדושה והלימוד, שזה היה עניין בני הנביאים."

שיר ראשון: ישעיהו מ"ב, א'–ז'[עריכת קוד מקור | עריכה]

השיר הראשון בנוי משני חלקים. בחלקו הראשון (ספר ישעיהו, פרק מ"ט, פסוקים א'-ד') מתאר המשורר המקראי את העבד הסובל. בחלקו השני של השיר השני (ספר ישעיהו, פרק מ"ט, פסוקים ה'-ז') המחבר פותח בדברי שבח לאל ומונה את תפקידיו ויעודו של העבד בעולם. העבד בשיר הוא עם ישראל, בחיר האל. חרף מצבו המיוסר והעייף של העם, עליו להעביר את חוקי ה' ומצוותיו לאומות העולם. משימותיו הן לאומית-דתית ואוניברסלית. רעיון זה של עם שהוא בחירו של האל, מתואר גם בכתובות באזור מסופוטמיה המתארות את בחירת המלך בידי האלים. השוני הוא בכך שהבחירה מתייחסת לכלל העם.[7]

שיר שני: ישעיהו מ"ט, א'–ו'[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשיר השני מתוארים דברי האדם והאל. לפי אחד מהפירושים העבד בשיר הוא הנביא ישעיהו ולכן יש שסברו כי הדובר בשיר הוא הנביא. שיר זה מבטא תופעה ידועה בספרות הנבואה בה הדובר הוא דמות אנושית. ייתכן כי חלקו הראשון של השיר: ספר ישעיהו, פרק מ"ט, פסוקים א'-ד' משמש שהקדמה לתשובת האל בחלקו השני של השיר: ספר ישעיהו, פרק מ"ט, פסוקים ה'-י"א.[8]

שיר שלישי: ישעיהו נ', ד'–ט'[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשיר זה הדובר הוא העבד. בשיר זה מספר הדובר על תפקידו בעולם אשר הוטל עליו על ידי האל ועל הייסורים המלווים את תפקידו. תפקידו של הנביא הוא לשמוע לדברי ה' ולהעביר את מסריו של האל לעם. תגובותיו של הנביא משלבות סצנת דפוס ידועה בתנ"ך של הקדשה ומינוי מנהיג או נביא. בשיר זה מוטיב זה של מינוי מנהיג בא על דרך הניגוד. לא כגדעון בן יואש ומשה אשר סירבו לקבל את המינוי בתחילה הנביא מקבל את השליחות שהוטלה עליו. העבד בשיר מקבל בשלווה את סבלו ומגיש את הלחי השנייה. דמות העבד בשיר זה אינה ידועה. בפסוק ח' המשורר מנגיד את העתיד עם עברו וזהו הרעיון המרכזי בשיר הרביעי המופיע בישעיהו נ"ב.[9]

שִירֵי עֶבֶד ה' – שיר שלישי

ד אֲדֹנָי ה', נָתַן לִי לְשׁוֹן לִמּוּדִים, לָדַעַת לָעוּת אֶת-יָעֵף, דָּבָר; יָעִיר בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר, יָעִיר לִי אֹזֶן, לִשְׁמֹעַ, כַּלִּמּוּדִים. ה אֲדֹנָי ה' פָּתַח-לִי אֹזֶן, וְאָנֹכִי לֹא מָרִיתִי: אָחוֹר, לֹא נְסוּגֹתִי. ו גֵּוִי נָתַתִּי לְמַכִּים, וּלְחָיַי לְמֹרְטִים; פָּנַי לֹא הִסְתַּרְתִּי, מִכְּלִמּוֹת וָרֹק. ז וַאדֹנָי ה' יַעֲזָר-לִי, עַל-כֵּן לֹא נִכְלָמְתִּי; עַל-כֵּן שַׂמְתִּי פָנַי, כַּחַלָּמִישׁ, וָאֵדַע, כִּי-לֹא אֵבוֹשׁ. ח קָרוֹב, מַצְדִּיקִי--מִי-יָרִיב אִתִּי, נַעַמְדָה יָּחַד; מִי-בַעַל מִשְׁפָּטִי, יִגַּשׁ אֵלָי. ט הֵן אֲדֹנָי ה' יַעֲזָר-לִי, מִי-הוּא יַרְשִׁיעֵנִי; הֵן כֻּלָּם כַּבֶּגֶד יִבְלוּ, עָשׁ יֹאכְלֵם.

ישעיהו נ', ד'–ט'

שיר רביעי: ישעיהו נ"ב, י"ג – פרק נ"ג, י"ב[עריכת קוד מקור | עריכה]

השיר מחולק לארבעה חלקים. בחלקו הראשון מופיעים דברי האל (נ"ב, י"ג–ט"ו) בשיר זה נמסרים פליאתם של הגויים על הצלחת העבד בעתיד למרות מצבו. בחלקו השני נמסרי דברי העם (נ"ג, א'–ו') המתארים את מצבו של העבד שבעצם סבלו מכפר על חטאי העם. בחלקו השלישי של השיר (נ"ג, ז'–ח') מתוארת בגוף שלישי דרך החתחתים שהביאה את העבד אל מצב בו הוא כמעט מאבד את חייו בלא שחטא. בחלקו האחרון והרביעי של השיר מספר המשורר את הבטחת האל (נ"ג, י'–י"ב) ואת הברכה שהוא נותן לעבד בצאצאים רבים. העבד יעמוד לצד העם ויצדיק אותו, הוא יתפלל בשבילם ויזכה לגמולו. חוקרי מקרא התקשו בזיהוי העבד. האם זה הנביא, או אישיות ידועה בימיו של ישעיהו, דמות היסטורית כמשה או ירמיהו או שמא דמות אלגורית לעם ישראל. המשורר מעמיד את הגויים ה"רַבִּים" המופיעים בפסוק ט"ו אל מול רובו של עם ישראל אליו מתייחס השיר בפרק נ"ג.[10]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בוסתנאי עודד, גלות ישראל ויהודה באשור ובבבל (מאות ח' – ו' לפנה"ס), תל אביב: פרדס, 2010, עמ' 361.
  2. ^ מנחם הרן, האסופה המקראית : תהליכי הגיבוש עד סוף ימי בית שני ושינויי הצורה עד מוצאי ימי הביניים – האסופה המקראית – חלק ג' , ירושלים: מוסד ביאליק, 2008, עמ' 592
  3. ^ יעקב מיליגרם, ויקרא: ספר הפולחן והמוסר, ירושלים, מוסד ביאליק, 2014, עמ' 181
  4. ^ אלכסנדר רופא, מבוא לספרות המקרא, ירושלים, כרמל, 2006, עמ' 230–233
  5. ^ הברית החדשה, הבשורה על-פי יוחנן, פרק י"ב, פסוקים 37–38
  6. ^ יאיר הופמן, עולם התנ"ך: ישעיהו, תל אביב: דודזון-עתי, 1994, עמ' 205–206
  7. ^ שמואל אחיטוב, מקרא לישראל: ישעיהו מ'–מ"ח, ירושלים: מאגנס, 2008, עמ' 141–142
  8. ^ גרשון ברין, מחקרים בספרות הנבואה הקלאסית, ירושלים: מוסד ביאליק, 2006, עמ' 34
  9. ^ יאיר הופמן, עולם התנ"ך: ישעיהו, תל אביב: דודזון-עתי, 1994, עמ' 236
  10. ^ שמואל אחיטוב, מקרא לישראל: ישעיהו מ'–מ"ח, ירושלים: מאגנס, 2008, עמ' 362