שירת עצמי

"שירת עצמי" (באנגלית: Song of Myself) הוא שיר מאת וולט ויטמן (1819–1892) הנכלל ביצירתו "עלי דשא" (Leaves of Grass). הוא תואר כ"מייצג את ליבת החזון הפואטי של ויטמן".^[1]

היסטוריית פרסום[עריכת קוד מקור | עריכה]

השיר פורסם לראשונה ללא חלוקה לחלקים^[2] בתור השיר הראשון מתוך שנים עשר שירים ללא כותרת, במהדורה הראשונה (1855) של "עלי דשא". המהדורה הראשונה יצאה לאור על ידי ויטמן ועל חשבונו.

במהדורה השנייה (1856) השתמש ויטמן בכותרת "שירו של וולט ויטמן, אמריקאי", שקוצר ל"וולט ויטמן" במהדורה השלישית (1860).^[1]

השיר חולק לחמישים ושניים חלקים ממוספרים במהדורה הרביעית (1867) ולבסוף קיבל את התואר "שירת עצמי" במהדורה האחרונה (1891–1892).^[1] הסברה המקובלת היא שמספר הקטעים משקף את מספר השבועות בשנה.^[3]

התקבלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר פרסומו ב-1855, "שירת עצמי" סומן מיד על ידי המבקרים והקוראים כיצירה מוערכת, והיצירה נותרה בין המוערכות והמשפיעות ביותר בשירה האמריקאית.^[4] בשנת 2011, הסופר ואיש האקדמיה ג'יי פאריני כינה אותו השיר האמריקאי הגדול ביותר שנכתב אי פעם.^[5]

בשנת 1855, כתב העת "Christian Spiritualist" (הספיריטואל הנוצרי) נתן סקירה ארוכה ומשבחת של "שירת עצמי", ובה שיבח את ויטמן על כך שהוא מייצג "מדיום פואטי חדש", אשר באמצעות דמיון פעיל חש ב"זרימת הרוח והנשימה האלוהית".^[6] ראלף וולדו אמרסון כתב גם הוא מכתב לוויטמן, ושיבח את עבודתו על "שנינותה וחוכמתה".^[1]

עם זאת, הקבלה הציבורית בוששה מלהגיע. השמרנים החברתיים גינו את השיר כמתעלל בנורמות מוסריות מקובלות בשל התיאורים הבוטים של המיניות האנושית. ב-1882, התובע המחוזי של בוסטון איים בפעולה נגד "עלי דשא" בגין הפרת חוקי הצניעות של המדינה ודרש לבצע שינויים במספר קטעים מהשיר "שירת עצמי".^[1]

סגנון ספרותי[עריכת קוד מקור | עריכה]

השיר כתוב בסגנון פסוק חופשי. ויטמן משבח את המילים "פשוט כמו דשא" (קטע 39) ומוותר על תבניות פסוקים ותבניות סטנדרטיות לטובת סגנון פשוט וקריא שפונה לקהל הרחב.^[7]

המבקרים ציינו השפעה טרנסנדנטלית חזקה על השיר. בבית 32, למשל, ויטמן מביע רצון "לחיות בין החיות" ולמצוא אלוהות בחרקים.

בנוסף לנטיה זו לרומנטיקה, השיר מנבא סוג של ריאליזם שעתיד היה להפוך לחשוב בספרות ארצות הברית לאחר מלחמת האזרחים האמריקאית. בפסקה הבאה משנת 1855, למשל, מכליל ויטמן את הפרטים הקודרים של חיי היומיום:

המטורף נישא לבסוף לבית המקלט, (הוא לעולם לא יישן יותר כמו שישן במיטת התינוק בחדר השינה של אמו;)
עם ראש אפור ולסתות כחושות, עובד המדפיס על מכתבתו, הוא הופך את שקיק הטבק, עיניו מטושטשות נוכח כתב היד;
הגפיים הפגומות קשורות לשולחן המנתח, המנוסר נופל נוראות לדלי;
הנערה מעורבת הגזע (Quadroon) (אנ') נמכרת בדוכן המכירה הפומבית, השיכור מהנהן ליד התנור בחדר הבר... (בית 15)

"עצמי"[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויטמן מדגיש ה"אני" הכל יכול המשמש כמספר, "אני" שאין להגביל אותו או לבלבל אותו עם דמותו של וולט ויטמן ההיסטורי. הפרסונה המתוארת חצתה את הגבולות המקובלים של העצמי: "אני עובר את המוות עם הגוססים, ואני עובר לידה עם התינוקת הרחוצה... ואיני מוכל בין כובעי ומגפי" (בית 7).

ציטוטים מהשיר מבהירים שוויטמן אינו מחשיב את המספר כמייצג אדם בודד. במקום זאת, נראה שהוא מתאר את דמותו-שלו כמייצגת את הכלל:

"כי כל אטום ששייך לי הוא כשייך לך." (בית 1)
"בכל האנשים אני רואה את עצמי, לא גרגר שעורה אחד יותר ולא אחד פחות / והטוב או הרע שאני אומר על עצמי, אני אומר עליהם" (בית 20)
"זה אתה מדבר בדיוק כמוני. . . אני פועל כלשונך" (בית 47)
"אני גדול, אני מכיל המונים (I contain multitudes)." (בית 51)

אליס ל' קוק וג'ון ב' מייסון מציעים פרשנויות מייצגות של ה"עצמי" כמו גם חשיבותו בשיר. קוק כותבת שהמפתח להבנת השיר טמון ב"מושג העצמי" (שמאפיין ויטמן) כ"אינדיבידואלי ואוניברסלי כאחד",^[8] בעוד מייסון דן ב"מעורבות הקורא בתנועתו של המשורר מהיחיד אל הקוסמי".^[9] ה"עצמי" משמש אידיאל אנושי; בניגוד לעצמי הארכיטיפי בשירה האפית, האני הזה הוא אחד מפשוטי העם ולא גיבור.^[10] אף על פי כן, ויטמן מאתר את הגבורה בכל פרט כביטוי למכלול ("העלה" שבין "העשב").

אזכורים במדיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרופא הקנדי וידידו של ויטמן, ריצ'רד מוריס באק, ניתח את השיר בספרו המשפיע והנקרא "Cosmic Consciousness" משנת 1898, כחלק מחקירת התפתחותו של הקשר המיסטי בין האדם והאינסוף.

סיימון ויילדר מוסר את השיר הזה למונטי קסלר בקומדיה הקנדית With Honors (אנ'). יצירתו של ויטמן מופיעה באופן בולט לאורך הסרט, וסיימון ויילדר מכונה לעיתים קרובות "רוח הרפאים של וולט ויטמן".

השיר מופיע בעלילת הרומן לנוער משנת 2008, ערים של נייר מאת ג'ון גרין.^[11]

פרויקט דוקומנטרי, ויטמן אלבמה, הציג את תושבי אלבמה קוראים פסוקים משירתו של ויטמן לעין המצלמה.^[12]

השיר הוא מרכזי בעלילת המחזה "אני ואתה" מאת לורן גונדרסון.^[13]

"שירת עצמי" היה השראה מרכזית לאלבום המטאל הסימפוני Imaginaerum של נייטוויש משנת 2011, כמו גם לסרט פנטזיה המבוסס על אותו אלבום.

גיבור הסרט "תשעה ימים" (2020) מדקלם מבחר מהשיר בסיומו.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

"I Contain Multitudes", שיר של בוב דילן משנת 2020

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ ¹ ² ³ ⁴ ⁵ Greenspan, Ezra, ed. Walt Whitman’s "Song of Myself": A Sourcebook and Critical Edition. New York: Routledge, 2005. Print.
^ Loving, Jerome. Walt Whitman: The Song of Himself. California: University of California Press, 1999. Print.
^ Graves, P. "Whitman's "Song of Myself"" (PDF). Englishwithmrsgraves.weebly.com. נבדק ב-27 באפריל 2015. {{cite web}}: (עזרה)
^ Gutman, Huck. "Walt Whitman's 'Song of Myself'". The Oxford Encyclopedia of American Literature. Ed. Jay Parini. Oxford University Press, 2004. Oxford Reference Online. Oxford University Press. Web. 20 October 2011
^ Parini, Jay (11 במרץ 2011). "The 10 best American poems". The Guardian. נבדק ב-31 באוקטובר 2017. {{cite news}}: (עזרה)
^ Reynolds, David S. Walt Whitman’s America: A Cultural Biography. New York: Alfred A. Knopf, 1995. Print.
^ Redding, Patrick. "Whitman Unbound: Democracy and Poetic Form". New Literary Theory 41.3 (2010): 669-90. Project Muse. Web. 19 October 2011.
^ Cook, Alice L. "A Note on Whitman’s Symbolism in 'Song of Myself'". Modern Language Notes 65.4 (1950): 228-32. JSTOR. Web. 17 October 2011
^ Mason, John B. "Walt Whitman's Catalogues: Rhetorical Means for Two Journeys in 'Song of Myself'". American Literature 45.1 (1973): 34-49. JSTOR. Web. 17 October 2011.
^ Miller, James E. Walt Whitman. New York: Twayne Publishers, 1962. Print.
^ Christine Poolos (15 בדצמבר 2014). John Green. The Rosen Publishing Group, Inc. p. 41. ISBN 978-1-4777-7904-0. {{cite book}}: (עזרה)
^ "Whitman, Alabama | "Song of Myself" Documentary Series". Whitmanalabama.com. נבדק ב-23 במאי 2022. {{cite web}}: (עזרה)
^ Lauren Gunderson (20 בדצמבר 2018). I and You. Bloomsbury Publishing. p. 67. ISBN 978-1-350-10510-2. {{cite book}}: (עזרה)

[Greenspan-1] ¹ ² ³ ⁴ ⁵ Greenspan, Ezra, ed. Walt Whitman’s "Song of Myself": A Sourcebook and Critical Edition. New York: Routledge, 2005. Print.

[2] Loving, Jerome. Walt Whitman: The Song of Himself. California: University of California Press, 1999. Print.

[3] Graves, P. "Whitman's "Song of Myself"" (PDF). Englishwithmrsgraves.weebly.com. נבדק ב-27 באפריל 2015. {{cite web}}: (עזרה)

[4] Gutman, Huck. "Walt Whitman's 'Song of Myself'". The Oxford Encyclopedia of American Literature. Ed. Jay Parini. Oxford University Press, 2004. Oxford Reference Online. Oxford University Press. Web. 20 October 2011

[5] Parini, Jay (11 במרץ 2011). "The 10 best American poems". The Guardian. נבדק ב-31 באוקטובר 2017. {{cite news}}: (עזרה)

[6] Reynolds, David S. Walt Whitman’s America: A Cultural Biography. New York: Alfred A. Knopf, 1995. Print.

[7] Redding, Patrick. "Whitman Unbound: Democracy and Poetic Form". New Literary Theory 41.3 (2010): 669-90. Project Muse. Web. 19 October 2011.

[8] Cook, Alice L. "A Note on Whitman’s Symbolism in 'Song of Myself'". Modern Language Notes 65.4 (1950): 228-32. JSTOR. Web. 17 October 2011

[9] Mason, John B. "Walt Whitman's Catalogues: Rhetorical Means for Two Journeys in 'Song of Myself'". American Literature 45.1 (1973): 34-49. JSTOR. Web. 17 October 2011.

[10] Miller, James E. Walt Whitman. New York: Twayne Publishers, 1962. Print.

[Poolos2014-11] Christine Poolos (15 בדצמבר 2014). John Green. The Rosen Publishing Group, Inc. p. 41. ISBN 978-1-4777-7904-0. {{cite book}}: (עזרה)

[12] "Whitman, Alabama | "Song of Myself" Documentary Series". Whitmanalabama.com. נבדק ב-23 במאי 2022. {{cite web}}: (עזרה)

[Gunderson2018-13] Lauren Gunderson (20 בדצמבר 2018). I and You. Bloomsbury Publishing. p. 67. ISBN 978-1-350-10510-2. {{cite book}}: (עזרה)

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]