שי גור
 | |
| לידה |
1904 יפו, ישראל |
|---|---|
| פטירה |
1986 (בגיל 82 בערך) ישראל |
| לימודי רפואה | אדינבורו, סקוטלנד |
| התמחות | וטרינריה |
| תואר | M.R.C.V.S |
| תפקידים | ראש השירותים הווטרינריים ובריאות המקנה |
שי גוּר (גְרָזוֹבְסקי) (אנגלית: Shai Goor; 1904 - 1986) היה וטרינר מומחה בגידול בקר, ראש השירותים הווטרינריים ובריאות המקנה של מדינת ישראל בשנים 1962–1969. פרסם עשרות מחקרים בכתבי-עת מקצועיים בארץ ומחוצה לה.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד בשם ישעיהו גרזובסקי ביפו, בן זקונים של הבלשן, המחנך והמילונאי העברי יהודה גור (גרזובסקי) ורחל בת מרדכי ניימן. אחיו עמיהוד התקשה באמירת השם ישעיהו וקיצר ל"שי", שם שאימצו כולם. מאוחר יותר שינה גור את שמו באופן רשמי בתעודת הזהות. ככל הידוע היה הילד העברי הראשון שנשא בשם זה.[דרוש מקור] כבן לאחד ממובילי חידוש השפה העברית הייתה העברית שפת האם שלו.
בשנת 1907 עברה המשפחה לבhירות, שם למד בגן ילדים עברי. לאחר מלחמת העולם הראשונה, עם גירוש יהודי תל אביב יפו, עברה המשפחה לירושלים, בעוד שאבי המשפחה, שהיה מנהיג ציוני, הוגלה לדמשק. לאחר שחרור תל אביב חזרה המשפחה לביתה.
שי גור למד בבית הספר לבנים שבו נלמדה השפה העברית, ולאחר מכן למד בגימנסיה העברית "הרצליה". בצעירותו ניגן בכינור, ושיחק כחלוץ מרכזי בקבוצת הכדורגל "המכבי" תל אביב (אז קבוצת הכדורגל העברית היחידה).
הסמכה וטרינרית ועבודה בשירות הווטרינרי[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר שסיים לימודיו בתיכון נסע לאדינבורו שבסקוטלנד ללימודי רפואה וטרינרית שם קיבל תואר M.R.C.V.S (חבר הקולג המלכותי לרופאים וטרינרים) ואף השתלם בבית הספר למחלות טרופיות בלונדון. עם סיום לימודיו ב־1930 שב ארצה והתקבל לעבודה בשירות הווטרינרי המנדטורי. ב־1934 התחתן עם צילה מילר, בתו של טוביה זיסקינד מילר, מראשי עסקני התאחדות האיכרים.
עם קום המדינה התמנה ליועץ וטרינרי לממשלה הזמנית, ולאחר מכן עבד בשירות הווטרינרי במשרד החקלאות. גור מילא שורה של תפקידים, ובהם: קצין למחלות עופות, קצין וטרינרי מחוזי, מנהל המחלקה למניעת מחלות מידבקות ויועץ וטרינרי לפיקוח על יבוא מזונות. במסגרת תפקידיו הרבה לנסוע בעולם על מנת לפקח על יבוא בשר ליישוב היהודי בארץ ישראל.
בשנת 1962 התמנה לראש השירותים הווטרינריים בישראל. בתקופתו שופר מהותית מצבו של השירות הווטרינרי, עם יישום פעולות חיוניות כגון: הנהגת חיסון מניעה כללי כנגד מחלת הפה והטלפיים, הנהגת סימון חובה בבקר, ביעור מחלת השחפת בבקר, התחלת ייצוא בשר מישראל, ועוד. בשנת 1969, לאחר פרישתו לפנסיה, התבקש לנסוע בשליחות משרד החקלאות לארגנטינה ולפקח על ייבוא בשר בקר מדרום אמריקה לישראל.
בשנות עבודתו כתב גור עשרות מאמרים בתחומים וטרינריים בעיתונות מקצועית מקומית ובינלאומית, והוציא ספר על מחלות עופות. את מאמריו הרבים כתב בשמות עט שונים: שץ (שי וצילה), אפיטרוס (רופא סוסים ובהמות בלטינית), שי, מ.ר.ק.ו.ס, אבירמה, אביגיל, סבא שי, ועוד.
בשנת 1986 נפטר שי גור. בקשתו האחרונה הייתה להיקבר בבית העלמין היהודי ביפו, העיר שבה נולד. בבית קברות זה לא בוצעה קבורה במשך 66 שנים (משנת 1920). צוות מיוחד של החברה קדישא איתר חלקת קבר מתאימה וכך הוגשמה צוואתו.
משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
שני אחיו של שי גור פנו אף הם לחקלאות: ד"ר אסף גור, מומחה לגידול עצי פרי ומטעים, היה מופקד על ענף המטעים בארץ מ-1929 ועד 1963; וד"ר עמיהוד גור (1888–1982) היה יערן בעל שם. כיהן במשך שנים רבות כמנהל מחלקת הייעור הממשלתית. שתי אחיותיו הן הדסה (נישאה לאדווין סמואל, בנו הבכור של הנציב העליון הבריטי הראשון, הרברט סמואל) ונחמה. שי גור הותיר אחריו שני ילדים.
מפרסומיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Grasovsky, Y.S., On the Different Forms of Catarrh in Poultry, The Veterinary Journal, 1932, pg. 118-120
- Grasovsky, Y.S., The Occurrence of Salmonella disease in Rabbits, The Veterinary Journal. 1939, Vol. 95, pg. 294-296
- Komorov A. and Y.S. Grasovsky, Notes on a specific infectious respiratory disease affecting baby Chicks, The Veterinary Journal, 1941, Vol. 97. Pg. 407-410
- גור שי, תוצרת חלב נקי, "השדה", תרפ"ז, חוב' ז',
- גור שי, השפעת הגורמים השונים על תנובת החלב ואיכותו, "השדה", תרפ"ז, חוב' י"ב
- גור שי, מחלות מידבקות בעופות בא"י והעזרה הוטרינרית, "השדה למשק העופות", כרך ד', חוב' א-ב'
- שץ (גור שי), מלכת הרפת – הפרה הג'רסית, "השדה", תרצ"ד, כרך י"ד, עמ' 29–31
- שץ (גור שי), השווייצרית החומה, "השדה", תרצ"ד, כרך י"ד, עמ' 337–338
- היפיאטרוס (גור שי), האלון כרעל לבהמות הבית, "השדה" תרצ"ה, כרך ט"ו עמ' 243
- אפיאטרוס (גור שי), הרופא הווטרינרי הראשון בארץ, "השדה" תרצ"ה, כרך י"ד, חוברת ט'-י', עמ' 542–543
- גור שי, מחלת הפה והטלפיים בארץ ישראל במשך 25 השנים האחרונות, 1946, רפואה וטרינרית, כרך ג', חב' ג, 118-126
- גור שי, תולדות העזרה הווטרינרית בארץ ישראל, 1947, רפואה וטרינרית, כרך ד', חב' ג, 117-118
- גור שי, העזרה הווטרינרית בתקופת השלטון הצבאי, 1947, רפואה וטרינרית, כרך ד', חב' ד, 158-162
- גור שי, הגחלת בארץ ישראל, 1947, רפואה וטרינרית, כרך ד', חב' ד, 149-155
- גור שי, דבר הבקר במזרח התיכון, 1948, רפואה וטרינרית, כרך ה', חב' ג, 43-49
- גור שי, הכלבת בארץ ישראל, 1949, רפואה וטרינרית, כרך ו', חב' א, 1-15
- גור שי, הפלה מדבקת בבקר, 1946, רפואה וטרינרית, כרך ו', חב' א, 45-56
- גור שי, קדחת שלושת הימים בארץ ישראל, 1950, רפואה וטרינרית, כרך ז'
- גור שי, שחפת הבקר בארץ ישראל, 1949, רפואה וטרינרית, כרך ז', חב' ב
- גור שי, כחלון הלשון של הכבשים, 1950, רפואה וטרינרית, כרך ז', חב' ד, 147-148
- גור שי, ממק תפיחותי, 1950, רפואה וטרינרית, כרך ז', חב' ב
- גור שי, הגמרת בארץ ישראל, 1951, רפואה וטרינרית, כרך ח', חב' ג, 78-79
- גור שי, טריפנוזומיאזיס במקנה, 1951, רפואה וטרינרית, כרך ח', חב' ד, 76-78
- גור שי, מחלות מידבקות בקלוטי פרסה, 1951, רפואה וטרינרית, כרך ח', חב' ד, 101-108
- גור שי, הבקר מגזע הרפורד, 1951, "השדה", חב' ט', 451-452
- גור שי, ויבריוזיס הבקר, 1952, רפואה וטרינרית, כרך ט', חב' ד, 107
- גור שי, טריכומוניאזיס, 1952, רפואה וטרינרית, כרך ט', חב' ד, 108
- גור שי, אירוע של כמה מחלות מידבקות בבקר בישראל, 1952, רפואה וטרינרית, כרך ט', חב' ד, 107-109
- גור שי, מחלת הפה והרגלים, 1952, רפואה וטרינרית, כרך ט', חב' ד, 129
- גור שי, תולדות המכון הווטרינרי, 1953, רפואה וטרינרית, כרך י', חב' א, 20-22
- גור שי, קדחת הקרצית בארץ ישראל, 1954, משק הבקר והחלב, כרך יא', חב' 7, 26-38
- גור שי, איך נילחתם במחלת הפה והטלפיים, 1957, משק הבקר והחלב
- סבא שי (גור שי), גזע השארולה, 1961, "השדה" חב'48, 29-39
- גור שי, הכלבת בארץ ישראל בשלהי תקופת המדנט הבריטי, 1982, רפואה וטרינרית, כרך 39, חב' ד, 140-141
- גור שי, וטרינרים בריטים בפלשתינה, 1984, Vetrinary History
- גור שי, מאה שנה להובלת בשר בקירור, "המהנדס", 1977, חב' 129, 12-13
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Israeli Journal of Veterinary Medicine, Vol. 43, No.1, 1987, H. Kamal. Obituary, p 67-69
- חקלאות בישראל, מדור אישים, 3 דצמבר 1969, עמ' 23–24
- משק הבקר והחלב, תש"ל, נובמבר 1969, עמוד 104, אורי יטבת
- נריה עמי, רפואה וטרינרית בארץ ישראל, תל אביב: גל אור, 2003