לדלג לתוכן

שי עבאדי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שי עבאדי
לידה 24 בספטמבר 1965 (בן 58)
ירושלים, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
לאום ישראלי
מקום לימודים
תחום יצירה ציור
shyabady.net/he/
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

שי עבאדי (נולד ב-24 בספטמבר 1965) הוא אמן ישראלי.

ביוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבאדי נולד וגדל בירושלים. למד ציור כנער במשך שלוש שנים אצל האמן אשר רודניצקי. ב-1987 השתתף בקורס רישום ב"בצלאל" בהדרכת יורם רוזוב, וב-1989 החל בלימודי האמנות במדרשה לאמנות ברמת השרון ולמד אצל רפי לביא, דגנית ברסט, ישראל הירשברג ואחרים. בין השנים 2012–2014 השלים את לימודי התואר השני בחוג לתולדות האמנות באוניברסיטת תל אביב.

עבאדי הוא בן זוגו של פרופ' שי לביא.

יצירתו

[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרק זה טעון שכתוב. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לשכתב אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא פירוט יתר חמור, היעדר מקורות.

במשך השנים יצר סדרות בעלות אופי ביוגרפי העוקבות אחר דמויות שונות (כגון ואצלב ניז'ינסקי, חנה ארנדט, ראדו קלפר ופאול צלאן) וסדרות בעלות אופי היסטורי-פוליטי ("גרמניה האחרת שלי", "אוגוסטה ויקטוריה", "בחזרה ללבנט", "בומרנג בדרכי הנשימה"). בסדרות נוספות ("איקונה-תור הזהב", "מרקוזה, פונטורמו ואני"), בוחן עבאדי את שפת האמנות עצמה, ואת מורשתה האסתטית של האמנות המערבית-נוצרית לעומת זאת היהודית –ישראלית.

עבודותיו משלבות לרוב רישום וטכניקה מעורבת[דרוש מקור], כאשר בשנים האחרונות אף יצר בטכניקה של צריבה חשמלית על עץ, בה חורך האמן את העץ ותוך כדי כך יוצר סימן או דימוי. עבודותיו הוצגו בישראל ומחוצה לה בתערוכות יחיד ובתערוכות קבוצתיות.

ב-1995 הציג את תערוכת היחיד הראשונה, "ממציאות למיתוס – ניז'ינסקי", שעסקה בדמותו ובחייו של הרקדן והכוריאוגרף הרוסי ואצלב ניז'ינסקי, שיצר את מהפכת המחול המודרני, וחי את רוב חייו הבוגרים כחולה נפש. בדמותו ותנועתו של ניז'ינסקי המשיך לעסוק גם בתערוכתו הבאה, "אנטומיה של מיתוס". בהמשך יצר שתי סדרות נוספות שעסקו בגוף ובתנועה: "מתגפף" שפירקה את הגוף הגברי לחלקיו, ו"לרגליך בלבד" שהתמקדה בהתבוננות בכפות רגליים ותנועתם ושילבה גם וידאו ופיסול.

בשנת 2000 במהלך מלגת-שהות במרכז האמנים "הסיטה" בפריז, יצר את הסדרה "איקונה – תור הזהב", שהוצגה בבית האמנים בתל אביב והשתמשה בשפה ובטכניקה של איקונות נוצריות ליצירת אמירה יהודית-ישראלית עכשווית, זאת באמצעות דיוקנאות עצמיים ודיוקנאות דמויי אייקונה של מכרים.

"Smoke", מתוך "פרויקט ארנדט", 2004, טכניקה מעורבת על נייר, על עץ

ב-2005 הציג במוזיאון היהודי בפרנקפורט את הסדרה "פרויקט-ארנדט", שעסקה בדמותה המורכבת והשנויה במחלוקת ובהגותה של התאורטיקנית הפוליטית היהודייה-גרמנית חנה ארנדט. הסדרה הבנויה מדיוקנאות של ארנדט ודימויים קונספטואליים מעולמה והגותה, הוצגה במקומות נוספים בגרמניה ובבית-האמנים בירושלים, וזכתה להדים רבים.

ב-2010 הוצגו שבע עבודות מן הסדרה בתערוכה, "גיבורי תרבות יהודים – אנדי וורהול ואמנים ישראלים" במוזיאון בית התפוצות בתל אביב. באותה שנה הופיע מאמר שכתב עבאדי על עבודתו על הסדרה באנתולוגיה: "Thinking in Dark Times - Hannah Arendt on Ethics and Politics" בהוצאת "פורדהם" (Fordham University Press) בניו יורק, ותמונה מן הסדרה שימשה ככריכת התרגום העברי לביוגרפיה של ארנדט מאת אליזבט יאנג-ברוהל בהוצאת "רסלינג".

ב-2006 החל ליצור את הסדרה "ראדו" העוקבת אחר דמותו של המשורר והסופר הישראלי-רומני, ראדו קלפר. הסדרה הוצגה לראשונה כגוף עבודות שלם ב-2012 ב-"גלריה צדיק" ביפו.

"הארמון", 2008 מתוך "גרמניה האחרת שלי", צריבה חשמלית ושמן על o.s.b

בין השנים 2007–2008 שהה עבאדי בברלין ושם יצר את הסדרה "גרמניה האחרת שלי", סדרה העוקבת באמצעות פסלים ומונומנטים לרוב ברלינאים, אחר היסטוריה ומיתוסים גרמנים וגרמנים-יהודיים. הסדרה, העשויה בטכניקה של צריבה חשמלית, יוצרת בעזרת מוטיבים של סיפור אגדה אלגוריה לאירועי המאה העשרים ומלחמת העולם השנייה. חמש עבודות מן הסדרה הוצגו ב-2014 בתערוכה "בחזרה לברלין" ב-מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית.

ב-2009 הציג במשכן לאמנויות הבמה בתל אביב את התערוכה "המהפכה שרקדה", תערוכה שהיוותה מחווה לניז'ינסקי ולבלט רוס של סרגיי דיאגילב במלאת 100 שנה להופעתם הראשונה בפריז. התערוכה שילבה עבודות מסדרות קודמות שעסקו בדמותו של ניז'ינסקי ועבודה חדשה.

ב-2010 החל ליצור בישראל את הסדרה "אוגוסטה ויקטוריה", שמהווה המשך לסדרה שיצר בברלין אך הפעם משלבת נקודת מבט ישראלית-מקומית. הסדרה בוחנת את הדיאלוג והמגעים בין הרצל לקיסר הגרמני וילהלם השני, גורל שתי משפחותיהם כאלגוריה לגורל שני העמים, וגורל עם שלישי, הפלסטיני. הסדרה שהוצגה לראשונה ב-2012 בגלריה "דן" בתל אביב, משלבת בין דיוקנאות של בני שתי המשפחות ובין מבנים ארכיטקטוניים הקשורים לסיפורם וגורלם. ב-2014 הוצגה עבודה מן הסדרה בתערוכה "העץ הנדיב" בגלריה לאמנות אום אל-פחם. עבודה נוספת מן הסדרה דיוקן הקיסר הגרמני וילהלם השני הוצגה באותה שנה בתערוכה הפוליטית-היסטורית "נקודות מפנה " בגלריה הלאומית של הונגריה בבודפשט. באותה תערוכה בהונגריה אף הוצגו שני דיוקנאות מתוך הסדרה "פרויקט ארנדט".

בין השנים 2012- 2022, יצר עבאדי את הסדרה "מרקוזה, פונטורמו ואני" הסדרה מנהלת דיאלוג עם שני ציירים ויצירתם, האחד האמן היהודי אליהו צבי מרקוזה (Marcuse) בן המאה ה-19 ויצירתו התנכית, האפית והסנסואלית, "מות שאול בגלבוע" והשני הצייר המנייריסטי האיטלקי יאקופו דה פונטורמו (Pontormo) בן המאה ה-16. בסדרה מבודד עבאדי דמויות ומרכיבים שונים מתוך יצירותיהם של השניים תוך ניהול דיאלוג חומרי ורעיוני ביניהם. דרך יצירותיהם של פונטורמו ומרקוזה בוחן עבאדי את היחסים המורכבים בין האמנות והמסורת הציורית המערבית - נוצרית לבין זאת היהודית– ישראלית. הסדרה נוגעת באפשרויות בהן יכלו לכאורה להתפתח האמנות היהודית- ישראלית וההיבטים החושניים והאסתטיים שבהן ביחס לאופן בו התפתחו אלו הנוצריים-מערביים. בדצמבר 2022 הוצגה הסדרה ב-"גלריית המדרשה הירקון 19 באוצרותו של אבי לובין.

"הכלה הסורית (אמא)", 2016, טכניקה מעורבת על עץ לבוד, קוטר 110 ס"מ, מתוך הסדרה "בחזרה ללבנט"

ב-2016, לאחר שנים בהן עסק בנושאים "מערביים-אירופאים", החל עבאדי ליצור את הסדרה "בחזרה ללבנט", סדרה עוסקת במרחב הלבנטיני וקורותיו ומפגישה בין ההיסטוריה האזורית המורכבת והטעונה לבין ההיסטוריה המשפחתית האישית של האמן. הסדרה מערבת את האישי עם הציבורי והפוליטי, ומטשטשת את הגבולות בין הזהות היהודית והערבית. עבאדי מצייר דיוקנאות של אישים פוליטיים ערביים ממרחב המזרח התיכון הנתפסים בעין הישראלית כדמויות עוינות (כמו גמאל עבד אל נאצר וחאג' אמין אל-חוסייני) לצד בני משפחתו, כולם ילידי האזור שחיו שנים רבות בקרב ערבים במזרח התיכון ובירושלים. כמו כן לצד כיתוב בערבית מופיעים גם בסדרה אתרים ומקומות קדושים וטעונים (כמו כיפת הסלע, קברי שייחים וקברי צדיקים). במקביל נוגעת הסדרה בנקודת המפגש בין המערב למזרח כחלק מזהות טעונה בתוך השיח הישראלי ובזהותו של האמן עצמו. מספר דימויים מוגדלים של העבודות מן הסדרה הוצגו באוקטובר 2016 בתערוכות החוצות בירושלים, "קופסה שחורה" ונתלשו תוך זמן קצר. באוקטובר 2017 הוצגו שתי עבודות נוספות מהסדרה במסגרת הביאנלה של ירושלים.

ב-2017 עלתה ב"גלריה שכטר" בנווה שכטר בתל אביב התערוכה "חסרי מנוח" של עבאדי. בתערוכה הוצגו דיוקנאות מסדרות שונות שיצר במהלך השנים בניהן דיוקנאות מתוך הסדרות, "שובה של התשוקה" ו"בחזרה ללבנט". התערוכה זכתה להדים רבים. היצירה "הכלה הסורית (אמא)", שהייתה לאחת מן עבודות המפתח בתערוכה, הוצגה בפברואר 2019 ב"מוזיאון ארץ ישראל" בתערוכה, "ז'קלין כהנוב: הלבנט כמשל".

באפריל 2021 חמש עבודות נוספות מהסדרה "בחזרה ללבנט" הוצגו בתערוכה "סברה" ב"גלריה שכטר". הפעם אלו הבוחנות את מיתוס "הצבר" כפי שהוא מופיע אצל יהודים וערבים בארץ. עבאדי השתמש בדמותם של גיבורי הסרט "הוא הלך בשדות (סרט)" אורי ומיקה (אסי דיין ואיריס יוטבת) ושיבש את המערך האיקוני המוכר של זהויותיהם תוך שימוש ברקעים מוזהבים, כיתוב בשפה העברית והערבית ועוד.

ב-2018 החל עבאדי ליצור את הסדרה "פאול צלאן-להט חום וצעקת החמור", סדרה שנולדה בעקבות יוזמה של אוניברסיטת תל אביב ואוניברסיטת סטנפורד לציון יובל לביקורו ההיסטורי של המשורר היהודי פאול צלאן בישראל (אוקטובר 1969). בסדרה שיצר כרך עבאדי בין דמותו, שירתו וחייו הדרמטיים של צלאן לבין חוויית ביקורו בירושלים המזרחית ובסביבתה. עבאדי דולה מילים ומשפטים מתוך שיר אחד ממחזור שירי ירושלים שכתב צלאן בהשראת הביקור ("לַהַט חוֹם מֵחָבֵּר אֶת שְׁנֵינוּ יַחְדָּו לְצַעֲקַת הַחֲמוֹר מוּל יַד-אַבְשָׁלוֹם,...") ומשלב אותם ביצירתו בערבית ובשפות נוספות. הכיתוב ביצירות מופיע על רקע אתרים היסטוריים במזרח ירושלים, דימויי החמור, דיוקנאות של צלאן ושל אילנה שמואלי חברת נעוריו מ-צ'רנוביץ שליוותה אותו בעת טיולו בארץ ועוד. עבאדי בוחר דווקא להדגיש את הצד הלבנטיני/ערבי של הביקור[דרוש מקור], צד שכמעט לא בא לביטוי ברשמיו של צלאן עצמו ובהתייחסות לביקורו לארך השנים. העבודות יוצרות זיקה בין הסדרות הגרמניות של עבאדי ("פרויקט ארנדט", "גרמניה האחרת שלי", "אוגוסטה ויקטוריה") לבין הסדרה ב"חזרה ללבנט". ביוני 2022, תשע יצירות מתוך הסדרה "פאול צלאן- להט חום וצעקת החמור", הוצגו בתערוכה, "פאול צלאן/69/ביקור", במוזיאון נחום גוטמן לאמנות בתל אביב באוצרותה של שלומית ברויר.

ב-2023 החל עבאדי ליצור את הסדרה, "בומרנג בדרכי הנשימה" המהווה מעין המשך לסדרה "גרמניה האחרת שלי" ומתכתבת עם ההיסטוריה היהודית-גרמנית ועם הוויית הקיום הישראלי. הפעם דרך הטקסט המכונן של ולטר בנימין: "מלאך ההיסטוריה" (אנגלוס נובוס)". הסדרה בוחשת בעבר ומעלה דמויות כחנה ארנדט, ולטר בנימין, פאול צלאן, יעקב שבתאי, גל גדות וכוכבה לוי, דמויות הטומנות בחובן יסוד של קטסטרופה וכח לצד כאוס ותקווה. לצידן מופיעים אתרים מדומיינים וסמלים בעלי מטען היסטורי רב כמו, "עיט הרייך" מגדל מים ו"מגן דוד". הסדרה נוצרה בשנה שבה המציאות הישראלית הפכה לכאוטית ותחושת המתח באוויר הפכה מאוד סמיכה. הסדרה הוצגה במרץ 2024 בגלריה ביתא ירושלים באוצרותה של שירה פרידמן.

תערוכות יחיד

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תערוכות קבוצתיות נבחרות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שי עבאדי בוויקישיתוף



אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=שי_עבאדי&oldid=39015888"