שכווי הצפון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריאת טבלת מיוןשכווי הצפון
Rock Ptarmigan (Lagopus Muta) (cropped).jpg
מצב שימור
נכחדנכחד בטבעסכנת הכחדה חמורהסכנת הכחדהפגיעקרוב לסיכוןללא חששconservation status: least concern
ללא חשש (LC)‏[1]
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: עופות
סדרה: תרנגולאים
משפחה: פסיוניים
סוג: שכווי לבן
מין: שכווי הצפון
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Lagopus muta
מונטין, 1781
תחום תפוצה
Rock Ptarmigan Lagopus muta distribution map.png
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

שֶׂכְוִי הַצָּפוֹן [2] או שֶׂכְוִי הַשֶּׁלֶג[3] (שם מדעי: Lagopus muta; באנגלית: ptarmigan) הוא מין של שכווי בגודל בינוני מהסוג שכווי לבן, המצוי באזור הארקטי והתת-ארקטי של אירואסיה ואמריקה הצפונית לרבות גרינלנד; ישנן אוכלוסיות שלו גם באזורים הרריים דרומיים יותר בעולם, כגון בסקוטלנד, הפירנאים, האלפים, הרי אורל, הרי פמיר ויפן, בה הוא מצוי רק באי הונשו.[4]

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

השכווי הוא עוף קטן שאורכו 28–40 ס"מ.[5] הוא מחליף את צבעי נוצותיו בין עונות השנה. בחורף, צבע נוצותיו לבן כליל, מלבד זנבו השחור וקו שחור מעל לעיניו, מה שמסייע לו להסתוות בשלג. גם באביב צבע נוצותיו אינו מבליט אותו בסביבתו: גבו של הזכר מנומר בכתמים בצבע חום ואפור, בעוד חזהו ובטנו לבנים, ובגב ראשו יש ציצת נוצות אדומה; לעומתו, כל פלומתה של הנקבה מנומרת.[5] קל להתבלבל בינו לקרוביו לסוג: שכווי אירופי ושכווי לבן-זנב החופפים את אזורי תפוצתו וכמוהו משנים את צבעם על פי העונות. עם זאת הם בדרך כלל נמצאים באקלימים מעט יותר חמימים ונמוכים.

הוא אוכל כל והמזון המועדף עליו הוא פירות, ניצנים וגבעולים. השכוויים הבוגרים צמחוניים כמעט לחלוטין, בעוד שהצעירים, ולעיתים רחוקות יותר הבוגרים, ניזונים גם מחרקים, חלזונות ועכבישים.[6] הוא עצמו נטרף בידי שועלים, סמוריים שונים, עופות דורסים שונים ועורב שחור וכן ניצוד בידי האדם. להגנתו הוא מנצל את הסוואתו הטבעית המתאימה את הרקע ללבן.

בתי הגידול האופייניים לשכווי הם טונדרה הנמצאת ברום גבוה, ומדרונות הרים סלעיים.[5] בשל בתי הגידול המבודדים יחסית בהם הוא מצוי, שכווי השלג נהנה ממיעוט טורפים (העיקרי שבהם הוא העיט הזהוב) – ואינו חושש מהאדם. הוא אינו נודד, אך במהלך החורף, עשוי להתרחק מעט מבית גידולו הטבעי בחיפושיו אחר מזון. בחורף, הזכרים והנקבות חיים בקבוצות נפרדות.

בעונת הרבייה, הזכרים בוחרים טריטוריה ומגינים עליה. אם פולש מתקרב, הם קופצים לאוויר, מנפנפים בכנפיהם ופורשים את זנבם. במהלך החיזור, הזכרים מסתובבים סביב הנקבה בעוד אחת מכנפיהם על הקרקע,[6] פורשים את זנבם ומרימים את נוצות הציצה האדומות שלהם. הנקבה מטילה שש עד עשר ביצים בגומה מרופדת בעשב וטחב. הזכר עוזב לקראת אמצע תקופת הדגירה, שנמשכת כ-21 ימים. הנקבה משגיחה על האפרוחים במשך כ-10 עד 12 ימים, והם נהיים עצמאיים בגיל שלושה חודשים.

תפוצת השכווי גדולה ולא נשקפת לו סכנת הכחדה בטבע.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שכווי הצפון בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שכווי הצפון באתר הרשימה האדומה של IUCN
  2. ^ מילון בעלי חיים: נכר (תשל"ב), 1972, באתר האקדמיה ללשון העברית
  3. ^ קיליאן מולארני, לארס סוונסון, דן צטרסטרום, פיטר ג'. גרנט, לקסיקון מפה: הציפורים - המדריך השלם לציפורי אירופה וישראל, עריכה: דן אלון, יוסי לשם, אבי ארבל, מפה הוצאה לאור, 2003, עמ' 102
  4. ^ Lagopus muta (Ptarmigan, Rock Ptarmigan), www.iucnredlist.org
  5. ^ 1 2 3 Rock Ptarmigan - Lagopus mutus - NatureWorks, www.nhptv.org
  6. ^ 1 2 "Rock Ptarmigan". Audubon (באנגלית). 2014-11-13. נבדק ב-2017-07-13.