לדלג לתוכן

שכול וכשלון וזומבים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שכול וכישלון וזומבים
עטיפת הספר. איור ועיצוב: אמרי זרטל (שימוש הוגן)
עטיפת הספר. איור ועיצוב: אמרי זרטל (שימוש הוגן)
מידע כללי
מאת אמיר חרש
סוגה היסטוריה חלופית, אפוקליפסת זומבים, רומן מאש-אפ
הוצאה
הוצאה עם עובד עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך הוצאה 2025 עריכת הנתון בוויקינתונים
עורך יהונתן דיין
פרסים
פרס ספיר (2025) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

שכול וכישלון וזומבים הוא ספר מאת אמיר חרש שיצא בשנת 2025 בהוצאת עם עובד ובעריכת יהונתן דיין. הספר זכה בפרס ספיר לשנת 2025.

העלילה מספרת את סיפור רצח יוסף חיים ברנר וחבריו - אולם במציאות אלטרנטיבית בה מאורעות תרפ"א היו למעשה אפוקליפסת זומבים שהתרחשה, לכאורה, בארץ ישראל המנדטורית. הסיפור מסופר מנקודת מבטו של הסופר יוסף חיים ברנר, מחבר הספר שכול וכישלון. בפתיח הספר, נכתב בשם 'המביא לבית הדפוס' כי מדובר בקובץ מחברות של ברנר (או לפחות 'ברנר כלשהו') אשר התגלגל לידיו, זאת בדומה למהלך הספרותי שנקט ברנר עצמו בספרו מכאן ומכאן.[1] ברנר מצוין כ'כותב משותף' לצד חרש על כריכת הספר.

זהו הרומן העברי הראשון מתחום המאש־אפ הספרותי, שסופרים עכשוויים מתבססים בו על יצירות מהקָאנון הספרותי הקלאסי וכותבים מתוך דיאלוג איתן יצירות חדשות בסוגות אחרות לגמרי.[2][3] זאת, בדומה לספר גאווה ודעה קדומה וזומבים, מאת סת' גראהם-סמית.

כתיבת הספר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

חרש החל לעבוד על הספר בגיל 40, שהיה הגיל בו נרצח ברנר, בשנת המאה למותו. לדבריו, שאב השראה מהתבטאויות של ברנר דוגמת "אני כותב, ויודע אני שאני כותב, אבל האם אני חי?" והעיסוק הנרחב של ברנר בנושאים הנוגעים למהות החיים, נוכחות המוות בחיים, תחיית העם היהודי וכו'. לחרש היה חשוב שהסגנון בספר יהיה קרוב לסגנונו של ברנר, ועורך הספר ד"ר יונתן דיין הוא חוקר של כתבי ברנר.[4]

מבקר הספרות אריק גלסנר התייחס לספר בידיעות אחרונות וב-ynet והביע תמיהה על החיבור בין הסוגות.[1] חרש הגיב לביקורתו של גלסנר, והסביר את הקשר בין הזומבי לבין מוטיב המת החי, הקיים כמוטיב בספרות העברית עד אצל אלתרמן וביאליק. את מאמר התגובה שלו סיכם במילים "גבולות הריאליזם צרים מדי עבור השיחה על חיינו, כדי לדבר על תהום־חיינו אנחנו זקוקים לשדים ולרוחות רפאים, וכן, אנחנו זקוקים גם לזומבים.".[5] הספר זכה לביקורות גם בישראל היום (דפנה לוי)[6] ובהארץ (יוני ליבנה).[7]

בפברואר 2026 זכה הספר בפרס ספיר לשנת 2025.[8] בנימוקי הזכייה בפרס ספיר כתבו השופטים: "אמיר חרש הוא קורא מזהיר של הספרות העברית, יודע נפש התרבות הישראלית, ומשיב נפשה".[8]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]