שכונת שלושת הבתים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שלושת הבתים - מבט מאחור
שלושת הבתים - מבט מקדימה
המבנה השמאלי משלושת הבתים, 2014

שכונת שלושת הבתים היא שכונה שהוקמה על ידי יק"א בסמוך לטבריה בשנת 1911. בראשיתה הייתה השכונה מוגדרת כחווה חקלאית נפרדת מטבריה בשם "המושבה טבריה" (כונתה גם "קולונית טבריה"). עם השנים התרחבה טבריה ובסופו של דבר הפכו השטחים החקלאים של החוות לשטחים עירוניים והמושבה נבלעה בעיר.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד תחילת המאה ה-20 התרכזו תושבי טבריה בתחום העיר העתיקה שעל שפת הכנרת ועסקו בעיקר במסחר ושירותים. חברת יק"א רכשה כ-1,000 דונם מחוץ לחומות העיר, על מנת ליישב בהם מתיישבים יהודים שיעסקו בחקלאות. התוכנית המקורית התייחסה לעשר חוות אך לבסוף הוקמו רק שלוש[1]. תוכניות השטח נעשו על ידי אליהו קנטור[2] והקמת בתי החווה נעשתה על ידי הקבלן טוביה קרופיק מזכרון יעקב אבן בזלת מקומית בשילוב אבן גיר בפינות הבניין. כל בית היה בן שתי קומות כשקומת הקרקע שימשה כרפת ולולים והקומה השנייה שימשה למגורים.

המתיישבים הראשונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנותיה הראשונות התגוררו במושבה מספר משפחות שעזבו עד ההתיישבות הקבועה של 3 המשפחות להלן:

משפחת טריפון[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיכאל טריפון (Trifon, Triffon) נולד בכפר גריגורקה שברוסיה באוגוסט 1881 להוריו יצחק וחיה (לבית צרקינסקי). טריפון עלה לארץ ב-1907 והחל לעבוד כחקלאי בכפר תבור ואחר כך היה לשומר הראשון של הכפר. בהמשך עבד בדגניה א', כנרת ומרחביה. ב-1910 הצטרף ליק"א (לימים פיק"א) וב-1911 התיישב באחד משלושת הבתים (במקום יעקב גרוזינסקי). ב-1913 נשא לאישה את פנינה (לבית אוברמן) מראש פינה. טריפון נפטר ב-1979 ונקבר בירושלים. אשתו פנינה נפטרה ב-1962 ונקברה בראש פינה.

הוריו ואחיו של מיכאל היו ממייסדי המושבה מצפה. עם זקנתו עבר האב יצחק ממצפה לטבריה וגר עם בנו מיכאל.

משפחת גרשוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

אשר זליג גרשוני

אשר זליג גרשוני (Gershoni, Gershony) נולד ב-1876 בטיפליק (Teplik) שבאוקראינה להוריו נתן וחנה חיילובסקי. גרשוני למד תכנון ומדידת קרקעות. ב-1903 התחתן עם חיה טובה, וב-1904 נולד בנו הבכור דב. ב-1905 גויס לצבא הרוסי ועל מנת להתחמק מהשירות כרת את אצבע ידו הימנית (כך שלא יוכל ללחוץ על ההדק). למרות המגבלה נשלח לחזית מלחמת רוסיה יפן. לאחר תבוסת רוסיה במלחמה חזר לכפרו וב-1908 עלה עם הוריו ואחיו לארץ ישראל במסגרת העלייה השנייה. זמן קצר טרם ההפלגה לארץ נפטרה אשתו אך עובדה זו לא מנעה ממנו את המעבר לארץ החדשה.

בארץ ישראל התיישבה המשפחה בזכרון יעקב ואחר כך, בבת שלמה. לאחר תקופה קצרה של עבודה חקלאית התקבל לעבודה כמודד בפיק"א ונשלח למשימות מדידה בגליל. ב-1912 נשא לאישה את רחל כהן (ממשפחות מייסדי זכרון יעקב) והמשפחה עברה להתגורר בשכונת שלושת הבתים (במקום משפחה שעזבה לאוסטרליה). בטבריה הקימו משק החקלאי המבוסס על גידולי שדה ומשק חי, ובנוסף סיפקו שרותי הובלה ואירוח. בטבריה נולדו לזליג ולרחל עוד ארבעה בנים ושתי בנות. רחל נפטרה ב-1963 וזליג נפטר כתשע שנים אחר-כך. שניהם קבורים בבית הקברות בטבריה.

משפחת הנקין[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצחק הנקין, אשתו סימה וששת ילדיהם עלו מרוסיה ב-1911 והתיישבו בטבריה. למרות קשיי החיים התקיימה המשפחה מהמשק כ-30 שנה. יצחק הנקין נפטר ב-1950. בתו, מרים, נישאה לחיים טריפון אחיו של מיכאל טריפון מהבית השכן.

חוזה השכירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשפחות המתיישבות חתמו על חוזה אריסות עם יק"א בשם "קונטרקט של אריסות-שכירות" (Contract de Metayage). החוזה כלל קבלת 200 דונם אדמה חקלאית, בית עם חצר, מחסן, אורווה, בהמות עבודה, מכשירי עבודה (עגלה, מחרשות), הלוואה לזריעה, הקצבה להוצאות חרישה ולצורך מחייתו של האיכר ומשפחתו עד עת הקציר בסך כולל של 3,000 פרנק צרפתי. החוזה חודש מדי שנה.

החיים במושבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המתיישבים עיבדו את הקרקע, גידלו חיטה, שעורה וירקות, הקימו משק חי ובנוסף עסקו, לצורך השלמת הכנסה, בהובלות ואירוח נוסעים שעברו בטבריה ומבריאים שבאו לחמי טבריה.

כבר משנתם הראשונה במקום התמודדו המתיישבים עם מזג האוויר קשה, מחסור במים ומעשי שוד והתנכלויות מצד השכנים הערביים. הקשיים גברו במיוחד במהלך מלחמת העולם הראשונה מאחר שהטורקים החרימו את רכושם ומזונם של המתיישבים.

עם סיום המלחמה חל שיפור איטי במצב הכלכלי כמו גם ביחסים עם השכנים הערבים[3] אולם המתיישבים נפגעו בשנית בתקופת המאורעות של 1936-1939 במהלכן נשרף המתבן של זליג גרשוני ובתוכו תוצרת חקלאית רבה.

סופה של המושבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלט של המועצה לשימור אתרים היסטוריים

בתחילת דרכה של המושבה נמצאו השטחים החקלאיים מחוץ לגבולות העיר אולם עם התפתחות השכונות מחוץ לחומות הפקיעה פיק"א אדמות חקלאיות מהמתיישבים לטובת פיתוח עירוני[4] . בסופו של דבר צומצמו השטחים החקלאיים כך שלמרות מאמציהם, לא הצליחו המתיישבים להתקיים מהחקלאות והשטחים נמכרו לבניה למגורים ולמבני ציבור (למשל התחנה המרכזית של טבריה ובית הספר "אליאנס")) והשכונה נבלעה בשכונת "מואריס" (ששמה שונה בהמשך לשכונת "אחווה").

הבתים נמצאים כיום ברחוב השילוח 15, 17, 19 והמקום הוכרז כאתר מורשת על ידי המועצה לשימור אתרים.

שימור המורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

אהוד ברק ונתן חברוני באירוע מורשת לשכונת שלושת הבתים ב 2010

בדצמבר 2010 נערך בטבריה, כנס משפחת גרשוני לציון מורשת שלושת הבתים והמתיישב זליג אשר גרשוני. הכנס נערך ביוזמת נתן חברוני (נכדו של זליג) ובחסות ראש העיר (דאז) זוהר עובד. שר הביטחון (דאז) אהוד ברק השתתף באירוע. באירוע סופרה והוצגה מורשת טבריה, שלושת הבתים ומשפחת גרשוני[5].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בת ציון זיו, דפנה שטיינברג שלושת הבתים בטבריה, עבודת גמר, אוניברסיטת חיפה, 2015
  • יוסי כץ "ראשיתה של טבריה החדשה: המאמצים להקמת שכונות יהודיות מחוץ לחומת טבריה בראשית המאה העשרים", מטוב טבריה, חוברת 4 (1986)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שכונת שלושת הבתים בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "שלושת הבתים הראשונים שנבנו מחוץ לחומות", מתוך: אריאל: כתב עת לידיעת ארץ ישראל - טבריה וסביבתה, ירושלים: הוצאת אריאל, חוברת 53-54, אוקטובר 1987 (גרסה דיגיטלית באתר כותר), עמ' 135
  2. ^ קנטור היה מבוגרי ה"ארבייט-שולה" בזכרון יעקב
  3. ^ "מטוב טבריה - דפים לחקר טבריה", המרכז לחקר טבריה גיליון 2, אוג' 1983, עמ' 73 - עדותו של מוחמד חסאן חמיס
  4. ^ חלק נהאדמות נלקחו אחרי מלחמת העולם הראשונה בתמורה לשיקום החוות
  5. ^ חיים חצב, שורשים:נתן חברוני ערך ערב הצדעה מרשים לסבו הטברייני זליג גרשוני, קפה דהמארקר, 31 בדצמבר 2010