שלוה וייל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שלוה וייל
אין תמונה חופשית
לידה לונדון, אנגליה
ענף מדעי אנתרופולוגיה, סוציולוגיה
מקום לימודים

בית הספר של לונדון (L.S.E)

אוניברסיטת סאסקס, אנגליה
מוסדות האוניברסיטה העברית בירושלים

שלוה וייל היא חוקרת בכירה במכון לחקר הטיפוח בחינוך באוניברסיטה העברית בירושלים, ועמיתת מחקר במחלקה ללימודי מקרא באוניברסיטת דרום אפריקה (UNISA). בשנת 2017 הוזמנה לשמש כפרופ' אורח באוניברסיטת ג'ווהרלל נהרו, ניו-דלהי, הודו. תחומי ההתמחות שלה הם יהדות הודו, יהדות אתיופיה, עשרת השבטים ורצח נשים. כמו כן היא עוסקת גם בחקר שיטות איכותניות, אלימות, מגדר, אתניות, חינוך, דת והגירה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלוה וייל נולדה בלונדון וסיימה תואר ראשון בסוציולוגיה בהצטיינות בבית הספר לכלכלה של לונדון (L.S.E) שבאוניברסיטת לונדון. את תואר המוסמך בפסיכולוגיה (M.A) סיימה באוניברסיטת סאסקס (אנ'), אנגליה, שם חיברה תזה בנושא משבר הזהות הכפולה של "בני ישראל" בבריטניה בהנחיית פרופ' מארי ג'הודה (אנ'). וייל המשיכה בלימודי דוקטור (D.Phil) באנתרופולוגיה חברתית באוניברסיטת סאסקס בהנחיית פרופ' א.ל. אפשטיין. עבודת הדוקטורט שלה בנושא שמירת הזהות האתנית של "בני ישראל" הגרים בעיר לוד (1977) מבוססת על עבודת שדה שנמשכה שלוש שנים בקרב הקהילה.[1]

תחומי מחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

יהדות הודו[עריכת קוד מקור | עריכה]

וייל כתבה למעלה ממאה מאמרים מדעיים על אודות עדת "בני ישראל"[2][3][4], יהודי קוצ'ין[5], יהודי בגדד בהודו,[6] "בני מנשה"[7] ומהגרים אירופים בהודו. היא העורכת של ׁׁׁ(India's Jewish Heritage: Ritual, Art, and Life-Cycle (Marg 2002; 3rd edition 2009.[8] כמו כן, היא ערכה (יחד עם נתן כץ, רנביר צ'קרוואטי ובראד סינה) את Indo-Judaic Studies in the Twenty-First Century: A Perspective from the Margin (Palgrave-Macmillan, 2007),[9] וגם את (Karmic Passages: Israeli Scholarship on India (Delhi: Oxford University Press 2008 (יחד עם דוד שולמן). ב-2019 היא ערכה את The Baghdadi Jews in India: Maintaining Communities, Negotiating Identities and Creating Super Diversity בהוצאת Routledge,[10] וספר על יהודי גואה (Primus, 2019).

וייל יו"ר המייסדת של אגודת תרבות ישראל-הודו[11] (עם המנצח זובין מהטה כנשיא) אשר הוקמה בשנת 1992 עם כינון היחסים בין הודו לישראל, וכיום חברת ועד באגודה לקשרי ידידות ישראל-הודו. ב-1996 היא הוזמנה על ידי ראש ממשלת הודו, נרסימהא ראו, להרצות בסימפוזיון לימודי הודו,[12] ודיברה על "דו קיום בהודו: המקרה של יהודי קוצ'ין". ב-2002 ארגנה כנס בין-לאומי באוניברסיטת אוקספורד בתחום לימודי הינדואיזם-יהדות, בנושא שהיא אחת מהחלוצים בו.[12] היא חברה במערכת כתב העת Journal of Indo-Judaic Studies.[13] ב-2006 אצרה תערוכה בנושא יהודי צ'נדמנגלם בבית הכנסת המשוחזר בקרלה,[14] והיא הייתה מעורבת בשחזור של בית הכנסת של יהודי פרור קוצ'ין.[15]

במרץ 2013 וייל הרצתה וארגנה כנס באילת ובעקבה, על סחר עתיק בים האדום. במאי 2013, הוזמנה להרצות באוניברסיטת סטנפורד על "ה'קירטן' אצל יהודי הודו".[16] כמו כן הוזמנה להרצות במחלקה ללימודי דרום אסיה באוניברסיטת סנטה ברברה,[17] ובמוזיאון מגנס שבאוניברסיטת ברקלי בקליפורניה על שחזור בתי כנסת בקרלה.[18][19] בשנת 2017, הוזמנה להיות פרופ' אורח ב-Jawaharlal Nehru University) JNU), אוניברסיטת דלהי. ב-2018 היא השתתפה בפגישה במומבאי עם הקהילה היהודית בהודו יחד עם ראש הממשלה בנימין נתניהו, וביולי 2019 היא תרצה על יהודי גואה, נושא ספרה החדש, בכנס ICAS בהשתתפות חוקרים מאסיה, באוניברסיטת ליידן בהולנד.[20]

יהדות אתיופיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקריה של וייל על יהדות אתיופיה התמקדו בדת[21], בעדתיות[22], בציונות[23], במשפחות חד-הוריות[24], בחינוך[25][26], במנהיגות[27], במגדר[28] ולאחרונה גם ברצח נשים. ב-2005, נבחרה לנשיאות אגודת לימודי יהדות אתיופיה (SOSTEJE)[29] באוניברסיטת אדיס אבבה. במסגרת התפקיד ארגנה כנסים בין-לאומיים בנושא ביתא ישראל בפירנצה שבאיטליה ובגונדר שבאתיופיה, וכן בכתיבת עלון על יהדות אתיופיה עד להתפטרותה בשנת 2012. היא ערכה ספרים וכתבי עת רבים בנושא יהודי אתיופיה, ביניהם: "יהודי אתיופיה באור הזרקורים"[30], וספר בשיתוף עם עמנואלה טרוויסאן-סמי Beta Israel: the Jews of Ethiopia and beyond.[31] במשך שתים עשרה שנים היא ניהלה את התוכנית למנהיגות מצטיינת בחינוך בקרב יהודים אתיופיים בישראל[32]. כמו כן, היא כתבה על המורכבות של הגיור בקרב יהודי אתיופיה.[33] נוסף לכך ערכה מחקרים רבים בנושא: "תלמידים מ'ביתא ישראל' שהובאו על ידי ד"ר פייטלוביץ'[34] לאירופה בין 1935-1905".[35][36]

רצח נשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2009 כתבה וייל דו"ח עבור משרד הקליטה בנושא רצח נשים בקרב עולים מאתיופיה, אשר צונזר לאחר הגשתו.[37] ב-2012 היא הגישה הצעה למניעת רצח נשים באירופה ל-Cooperation on Science and Technology) COST),[38] הממומן על ידי האיחוד האירופי, ווייל נבחרה להובילו.[39][40][41] עד 2017, שלושים מדינות באירופה הצטרפו לפעילות הפרויקט. תחת פעילותו של הפרויקט הוקמו ארבע ועדות: להגדרות,[42] לדיווחים,[43] לתרבות[44] ולמניעה.[45] כנס הסיום של COST התקיים במרץ 2017 במלטה.[46] וייל פרסמה מאמרים רבים בנושא רצח נשים וקראה להכיר בתופעה כעובדה סוציולוגית,[47] תוך זיהוי האתגר החברתי בלמידתו.[48][49] רצח נשים הוא תחום קשה למחקר בקרב מהגרים ובשימוש בשיטות מחקר איכותניות;[50] הוא תקף גם לגבי בנות צעירות, במיוחד בארצות כמו הודו.[51] סיכום פרויקט COST התפרסם כספר בשם "רצח נשים ברחבי אירופה: תאוריה, מחקר ומניעה", ונערך בידי וייל יחד עם קונסואלו קורדי ומרסייין נאודי, (אוניברסיטת בריסטול: Press Policy, 2018).[52]

עשרת השבטים האבודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

וייל כתבה רבות על עשרת השבטים האבודים.[53][54] בנוסף לכתיבתה על ביתא ישראל, בני ישראל והפאשטונים (פתאנים),[55] כתבה גם על קבוצות מתייהדות ברחבי אפריקה, סין ומקומות נוספים. ב-1991 היא אצרה תערוכה בבית התפוצות בנושא עשרת השבטים האבודים בשם "מעבר לסמבטיון: מיתוס עשרת השבטים".[56] היא חברה בדירקטוריון הבין-לאומי של ISSAJ (האגודה הבין-לאומית לחקר יהדות אפריקה), והציגה מאמר בכנס האחרון שלהם בניירובי, על יהודי אפריקה.

שיטות מחקר איכותניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

וייל מתמחה בשיטות איכותניות ועושה שימוש במגוון רחב של כלים מתודולוגיים כגון כלי מיפוי, יומנים וראיונות.[57] בין המחקרים האיכותניים שערכה נכללים: תיעוד מעשי אלימות בבתי ספר במסגרת פרויקט ישראלי-פלסטיני משותף.[58] היא כיהנה כיו"ר רשת המחקר לשיטות איכותניות של האגודה האירופית לסוציולוגיה,[59] ולימדה על שיטות איכותניות בקורסי קיץ של האגודה האירופית לסוציולוגיה בפינלנד ב-2010.

ב-2010 וייל ערכה לפרופ' שמואל נח אייזנשטדט את הריאיון האחרון לפני מותו.[60] בנוסף, כעורכת כתב העת European Sociologist,[61] היא ראיינה את הפרופ' זיגמונט באומן. כמו כן, בשיתוף פעולה עם עמיתיה הובילה סדנה של הקרן האירופית למדע על הלגיטימיות של שיטות מחקר איכותניות. מ-2007 ועד 2011 הייתה חברה בחבר המנהלים של האגודה האירופית לסוציולוגיה, והיום היא חברת ועד של רשת המחקר בנושא מגדר ושיטות איכותניות של האגודה.

פרסומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1984. מקוצ'ין לישראל. ירושלים: קומו ברינה.
  • 1987. "קינה על מות ד"ר יעקב פייטלוביץ'". פעמים 33, עמ' 125-157.
  • 1987. "לזכרם: יונה בוגלה – ממנהיגי ביתא ישראל". פעמים 33, עמ' 140-144.
  • 1989. אמונות ומנהגים דתיים של יהודי אתיופיה בישראל. ירושלים: האוניברסיטה העברית, המכון לחקר הטיפוח בחינוך.
  • 1991. משפחות חד-הוריות בקרב עולי אתיופיה בישראל. ירושלים: האוניברסיטה העברית, המכון לחקר הטיפוח בחינוך.
  • 1994. "העילית הדתית והעילית החילונית בקרב בני ישראל בהודו". פעמים 60, עמ' 49-63.
  • 1997. יהודי אתיופיה באור הזרקורים. ירושלים: האוניברסיטה העברית, המכון לחקר הטיפוח בחינוך.
  • 1997. יוצאי אתיופיה בוגרי מערכת החינוך בישראל. תשמ"ז-תשמ"ט: עבר, הווה ועתיד. ירושלים: האוניברסיטה העברית, המכון לחקר הטיפוח בחינוך.
  • 1999. "ביקורת ספר: משה שוקד ושלמה דשן (עורכים). החוויה הבין־תרבותית: מקראה באנתרופולוגיה, בתוך: פעמים 77, 154-152
  • 2000. המפגש בין דתיות וחילוניות בין כתלי בית הספר: המקרה של בית-ספר "קשת" בירושלים. ש. וייל בשיתוף עם ד. רואר-סטריאר, ירושלים: האוניברסיטה העברית, המכון לחקר הטיפוח בחינוך.
  • 2005. "נשים אתיופיות יהודיות – תמורות ומגמות במעבר בין מדינות", בתוך: מ. שבתאי ול. קסן (עורכות), מולועלם: נשים ונערות יוצאות אתיופיה במרחבים, עולמות ומסעות בין תרבויות. לשון צחה. עמ' 19-33.
  • 2007. "'טוב שהייתי בפנימייה – אך לא הייתי רוצה להיות שם': עמדות של יוצאי אתיופיה לגבי מסלולי החינוך שבהם למדו (תשמ"ז - תשמ"ט)", בתוך: פ. פרי (עורכת), חינוך בחברה רבת-תרבויות. ירושלים: כרמל. עמ' 173-186.
  • 2008. "ציונות ועלייה", בתוך: ה. סלמון (עורכת), אתיופיה. ירושלים: משרד החינוך ומכון בן-צבי, תשס"ח, עמ' 187-200.
  • 2012. "מורה אני ונאוה: הפמיניזציה של מקצוע החינוך בקרב יוצאי אתיופיה בישראל". בתוך: פ. מורג-טלמון וי. עצמון, נשים מהגרות בישראל. ירושלים: מוסד ביאליק, 223-207.
  • 2012. "יהודי אתיופיה: הטרוגניות של עדה". בתוך נמרוד גריסרו ואליעזר ויצטום, היבטים חברתיים, תרבותיים וקליניים של עולי אתיופיה בישראל. באר שבע: אוניברסיטת בן-גוריון, 17-1.
  • 2008 ,Shulman, D. and Weil, S. Karmic Passages: Israeli Scholarship on India, New Delhi: Oxford University Press.   
  • 2009 Bene Israel Rites and Routines' in: Shalva Weil (ed.) India’s Jewish Heritage: Ritual, Art and Life-Cycle, Mumbai: Marg Publications. 
  • 2010 ,The Place of Alwaye in Modern Cochin Jewish History, Journal of Modern Jewish Studies 8 (3): 319-335
  • 2018 Indian Judaic Traditions In: Sushil Mittal and Gene Thursby (eds) Religions in South Asia: an Introduction, New York and London: Routledge, Taylor and Francis Group, pp.186-205.
  • 2018 ,Weil, S., Corradi, C. and Naudi, M. Femicide across Europe. University of Bristol: Policy Press.
  • 2019 ,The Jews of Goa (editing), New Delhi: Primus

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ http://www.qualitative-research.net/index.php/fqs/about/editorialTeamBio/30
  2. ^ 1994. "העילית הדתית והעילית החילונית בקרב בני ישראל בהודו". פעמים 60, עמ' 49-63.
  3. ^ 1981 The Jews from the Konkan: the Bene Israel Community of India, Tel-Aviv: Beth Hatefutsoth, the Nahum Goldman Museum of the Jewish Diaspora.
  4. ^ 2001. מסורות מוזיקליות של עדת בני ישראל. תל אביב: בית התפוצות על שם נחום גולדמן.
  5. ^ 1984. מקוצ'ין לישראל. ירושלים: קומו ברינה.
  6. ^ https://www.routledge.com/The-Baghdadi-Jews-in-India-Maintaining-Communities-Negotiating-Identities/Weil/p/book/9780367203252
  7. ^   'Lost Israelites from North-East India: Re-Traditionalisation and Conversion among the Shinlung from the Indo-Burmese Borderlands', The Anthropologist 6(3): 2004, 219-233.
  8. ^ https://www.amazon.com/Indias-Jewish-Heritage-Ritual-Life-Cycle/dp/8185026580
  9. ^ Indo-Judaic Studies in the Twenty-First Century, palgarave macnillan, ‏2007
  10. ^ THE BAGHDADI JEWS IN INDIA, Routledge - Taylor and Francis
  11. ^ Rachel Simon. "weil". Princeton.edu. 
  12. ^ 12.0 12.1 https://sites.google.com/site/snehasandesham/our-jewish-connection
  13. ^ Journal of Indo-Judaic Studies, MEI@ND
  14. ^ Jay A. Waronker, Chendamangalam Synagogue
  15. ^ ASIAN JEWISH LIFE
  16. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:קישור כללי

    פרמטרי חובה [ כותרת ] חסרים
    [1]
  17. ^ AJ Hinojosa, Shalva Weil, Senior Researcher, Hebrew University of Jerusalem, Santa Barbara - RELIGIOS STUDIES, ‏16 באפריל 2013
  18. ^ "UC Berkeley Events Calendar: The Reconstruction of Jewish Synagogues in Kerala, South India". Events.berkeley.edu. בדיקה אחרונה ב-1 בספטמבר 2013. 
  19. ^ The Reconstruction of Jewish Synagogues in Kerala, South India: Dr. Shalva Weil, Hebrew University of Jerusalem, CENTER for SOUTH ASIA STUDIES, ‏3 במאי 2013
  20. ^ 11th International Convention of Asia Scholars (ICAS 11)
  21. ^ 1989. אמונות ומנהגים דתיים של יהודי אתיופיה בישראל. ירושלים: האוניברסיטה העברית, המכון לחקר הטיפוח בחינוך.
  22. ^ 2012. "יהודי אתיופיה: הטרוגניות של עדה". בתוך נמרוד גריסרו ואליעזר ויצטום, היבטים חברתיים, תרבותיים וקליניים של עולי אתיופיה בישראל. באר שבע: אוניברסיטת בן-גוריון, 17-1.
  23. ^ 2008. "ציונות ועלייה", בתוך: ה. סלמון (עורכת),אתיופיה. ירושלים: משרד החינוך ומכון בן-צבי, תשס"ח, עמ' 187-200.
  24. ^ 1991. משפחות חד-הוריות בקרב עולי אתיופיה בישראל. ירושלים: האוניברסיטה העברית, המכון לחקר הטיפוח בחינוך.
  25. ^ 1997. יוצאי אתיופיה בוגרי מערכת החינוך בישראל. תשמ"ז-תשמ"ט: עבר, הווה ועתיד.ירושלים: האוניברסיטה העברית, המכון לחקר הטיפוח בחינוך.
  26. ^ 2007. "'טוב שהייתי בפנימייה – אך לא הייתי רוצה להיות שם': עמדות של יוצאי אתיופיה לגבי מסלולי החינוך שבהם למדו (תשמ"ז - תשמ"ט)", בתוך: פ. פרי (עורכת), חינוך בחברה רבת-תרבויות. ירושלים: כרמל. עמ' 173-186.
  27. ^ 2012. "מורה אני ונאוה: הפמיניזציה של מקצוע החינוך בקרב יוצאי אתיופיה בישראל". בתוך: פ. מורג-טלמון וי. עצמון, נשים מהגרות בישראל. ירושלים: מוסד ביאליק.
  28. ^ 2005. "נשים אתיופיות יהודיות – תמורות ומגמות במעבר בין מדינות", בתוך: מ. שבתאי ול. קסן (עורכות), מולועלם: נשים ונערות יוצאות אתיופיה במרחבים, עולמות ומסעות בין תרבויות. לשון צחה. עמ' 19-33.
  29. ^ http://www.qualitative-research.net/index.php/fqs/about/editorialTeamBio/30
  30. ^ שלוה וייל (עורכת),יהודי אתיופיה באור הזרקורים, האוניברסיטה העברית בירושלים, 1997.
  31. ^ Beta Israel: the Jews of Ethiopia and Beyond. History, Identity and Borders, cafoscarina
  32. ^ 2012. "מורה אני ונאוה: הפמיניזציה של מקצוע החינוך בקרב יוצאי אתיופיה בישראל". בתוך: פ. מורג-טלמון וי. עצמון, נשים מהגרות בישראל. ירושלים: מוסד ביאליק, 223-207.
  33. ^ Weil, S. 2016, “The Complexities of Conversion among the ‘Felesmura’”. In: Eloi Ficquet, Ahmed Hassen and Thomas Osmond (eds.), Movements in Ethiopia, Ethiopia in Movement: Proceedings of the 18th International Conference of Ethiopian Studies. Addis Ababa: French Center for Ethiopian Studies, Institute of Ethiopian Studies of Addis Ababa University; Los Angeles: Tsehai Publishers, Vol. 1 pp.435-445. http://www.store.tsehaipublishers.com/images/EF-ICES_Flyer.pdf
  34. ^ 1987. "קינה על מות ד"ר יעקב פייטלוביץ'". פעמים 33, עמ' 125-157.
  35. ^ 1987. "לזכרם: יונה בוגלה – ממנהיגי ביתא ישראל". פעמים 33, עמ' 140-144.
  36. ^ https://www.haaretz.co.il/literature/.premium-1.4704316
  37. ^ https://www.haaretz.co.il/news/education/1.1620888
  38. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:קישור כללי

    פרמטרי חובה [ כותרת ] חסרים
    [2], COST - אתר הבית
  39. ^ Femicide across Europe, cost
  40. ^ http://www.femicide.net
  41. ^ Weil, S., 2015, “Combatting femicide in multiple ways: the COST Action IS1206 on Femicide across Europe”. In: Filip A and Platzer M (eds) Femicide: Targeting Women in Conflict 3. Vienna: ACUNS, pp.139-141. Link
  42. ^ COST Action 1206 - Femicide, COST Action 1206 - Femicide
  43. ^ COST Action 1206 - Femicide, COST Action 1206 - Femicide
  44. ^ COST Action 1206 - Femicide, COST Action 1206 - Femicide
  45. ^ COST Action 1206 - Femicide, COST Action 1206 - Femicide
  46. ^ 'COST Action IS-1206 on Femicide across Europe - Final Conference', University of Malta Valletta Campus, 14–16 March 2017 Link
  47. ^ Weil, S. 2016, ‘Making Femicide Visible’, Current Sociology 64(7): 1124 –1137. Special Issue on Femicide. DOI:10.1177/0011392115623602. Link
  48. ^ Marcuello-Servós, C, Corradi, C., Weil, S. and Boira, S., 2016, ‘Femicide: a Social Challenge’, Current Sociology 64(7):967-974. Special Issue on Femicide. DOI: 10.1177/0011392116639358 Link
  49. ^ Corradi, C., Marcuello-Servós, C, Boira, S. and Weil, S., 2016, ‘Theories of femicide and their significance for social research’, Current Sociology 64(7): 975-995. Special Issue on Femicide. DOI: 10.1177/0011392116639358 [2] https://journals.sagepub.com/doi/abs/10.1177/0011392115622256?journalCode=csia
  50. ^ Weil, S., 2016, ‘Failed Femicides among Migrant Survivors’, Qualitative Sociology Review12(4):6-21. http://www.qualitativesociologyreview.org/ENG/archive_eng.php
  51. ^ Weil, S. and Mitra, N., 2016, ‘Femicide of Girls in India’, Femicide: Taking Action against Gender-Related Killing of Women and Girls 6. Vienna: ACUNS https://acuns.org/wp-content/uploads/2016/11/Femicide-Volume-vi.pdf%E2%80%8F
  52. ^ [https://policy.bristoluniversitypress.co.uk/femicide-across-europe Femicide across Europe Theory, Research and Prevention], POLICY PRESS
  53. ^ Weil, S., 2016, “The Unification of the Ten Lost Tribes with the Two “Found” Tribes”. In: Parfitt, T and Fisher N (eds) Becoming Jewish: New Jews and Emerging Jewish Communities in a Globalized World, Cambridge: Cambridge Scholars Publishing, pp. 25-35.
  54. ^ 1991. מעבר לסמבטיון: המיתוס של עשרת השבטים האבודים. תל אביב: בית התפוצות על שם נחום גולדמן.
  55. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:קישור כללי

    פרמטרים [ 1 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
    עשרת השבטים האבודים - מסע בעקבות המיתוס - - מסע אחר
  56. ^ 1991. מעבר לסמבטיון: המיתוס של עשרת השבטים האבודים. תל אביב: בית התפוצות על שם נחום גולדמן.  
  57. ^ 2000. המפגש בין דתיות וחילוניות בין כתלי בית הספר: המקרה של בית-ספר "קשת" בירושלים. ש. וייל בשיתוף עם ד. רואר-סטריאר, ירושלים: האוניברסיטה העברית, המכון לחקר הטיפוח בחינוך.
  58. ^ Weil, S. 2010 'Los límites de la colaboración: dilemas metodológicos en un proyecto de investigación conjunto de israelíes y palestinos' ('The Limits Of Collaboration: Methodological Dilemmas In A Joint Israeli-Palestinian Research Project'), Revista de Antropología Social 19:253-266 (Spanish).
  59. ^ https://www.europeansociology.org/research-networks/rn20-qualitative-methods.html
  60. ^ https://www.academia.edu/348048/Interview_with_Prof._S._N._Eisenstadt
  61. ^ https://www.europeansociologist.org/