שלוה וייל
לידה | לונדון, אנגליה |
---|---|
ענף מדעי | אנתרופולוגיה, סוציולוגיה |
מקום לימודים |
בית הספר לכלכלה של לונדון (LSE) אוניברסיטת סאסקס, אנגליה |
מוסדות | האוניברסיטה העברית בירושלים |
![]() ![]() |
שלוה וייל היא חוקרת בכירה בבית הספר לחינוך על שם סימור פוקס באוניברסיטה העברית בירושלים, נוסף על כך היא עמיתת מחקר במחלקה ללימודי מקרא באוניברסיטת דרום אפריקה (UNISA) וחברה (Life Member) באוניברסיטת קיימברידג' באנגליה. תחומי ההתמחות שלה הם אלימות, מגדר, אתניות, חינוך, דת והגירה. וייל מתמקדת ביהדות הודו, יהדות אתיופיה, עשרת השבטים ומומחית בנושא רצח נשים. היא ייסדה את התצפית הישראלית לרצח נשים, גוף מחקר מרכזי בתחום בישראל, שפועל מתוך האוניברסיטה העברית.[1]בשנת 2025 (תשפ"ה) קיבלה את עיטור "יקיר ירושלים".[2]
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]וייל נולדה בלונדון למשפחה ציונית. אבי המשפחה, ר' שמואל מקלם עלה מליטא לירושלים בשנת 1839 ונקבר בהר הזיתים.[3] בנו הסבא-רבה של וייל היה הרב אריה לייב פרומקין, מחבר הספר "תולדות חכמי ירושלים". וייל סיימה את לימודיה בהצטיינות בסוציולוגיה ב-London School of Economics, ובהמשך קיבלה תואר M.A בלימודים רב-תרבותיים מ-University of Sussex באנגליה, בהנחיית מארי ג'הודה. (אנ') את מחקר השדה האנתרופולוגי שלה לעבודת הדוקטורט ערכה במשך שלוש שנים בקרב "בני ישראל" מקהילות יהדות הודו - בעיר לוד. בשנת 1977 הוענק לה תואר דוקטורט באנתרופולוגיה מ-University of Sussex בהנחיית פרופ' א.ל. אפשטיין.
בשנת 1978 וייל התקבלה כמרצה בכירה באוניברסיטה העברית בירושלים, אשר נעשה לביתה האקדמי. כיום, וייל היא חוקרת בכירה בבית הספר לחינוך ע"ש סימור פוקס באוניברסיטה העברית בירושלים. נוסף על כך, היא עמיתה במחלקה ללימודי מקרא והעת העתיקה ב-UNISA (אוניברסיטת דרום אפריקה) ו-חברה לחיים (Life Member) באוניברסיטת קיימברידג' בבריטניה. כתוצאה מתרומתה לחקר האתנו-היסטוריה, היא מונתה כעמיתה של החברה ההיסטורית המלכותית של בריטניה (Royal Historical Society of Great Britain). וייל היא מהחוקרות המובילות בישראל ובעולם של יהודי הודו, יהודי אתיופיה, עשרת השבטים האבודים וגם של רצח נשים. היא פרסמה למעלה מ-250 מאמרים בכתבי עת מדעיים וכתבה ספרים פורצי דרך. מחקריה ופעילותה בשדה האקדמי ובשדה המעשי-יישומי העניקו לה הכרה בינלאומית.
בשנת 2025 (תשפ"ה) קיבלה את עיטור "יקיר ירושלים".[2] בנימוקים לקבלת העיטור נכתב "העיטור יוענק על פעילותה לקידום מחקרים חלוציים על קהילות ישראל הנידחות והזיקה בינן לבין ירושלים מעל לחמישה עשורים, וכן על עיסוקה בקליטת העלייה הגדולה מאתיופיה ופעילותה בייעוץ לגופים ממשלתיים בנושא הקליטה. בנוסף, יינתן לה העיטור על פעילותה הענפה בחיזוק היחסים שבין ישראל להודו, על פעילותה למיגור האלימות נגד נשים בירושלים ובישראל ועל כתיבת מחקריים חלוציים ובינלאומיים בנושא רצח נשים."
תחומי מחקר
[עריכת קוד מקור | עריכה]שיטות מחקר איכותניות
[עריכת קוד מקור | עריכה]וייל מתמחה בשיטות איכותניות ועושה שימוש במגוון רחב של כלים מתודולוגיים כגון כלי מיפוי, יומנים וראיונות.[4] בין המחקרים האיכותניים שערכה נכללים: תיעוד מעשי אלימות בבתי ספר במסגרת פרויקט ישראלי-פלסטיני משותף.[5] היא כיהנה כיו"ר רשת המחקר לשיטות איכותניות של האגודה האירופית לסוציולוגיה,[6] ולימדה על שיטות איכותניות בקורסי קיץ של האגודה האירופית לסוציולוגיה בפינלנד ב-2010.
ב-2010 וייל ערכה פרופ' שמואל נח אייזנשטדט את הריאיון האחרון לפני מותו.[7] נוסף על כך, כעורכת כתב העת European Sociologist,[8] היא ראיינה את הפרופ' זיגמונט באומן. כמו כן, בשיתוף פעולה עם עמיתיה הובילה סדנה של הקרן האירופית למדע על הלגיטימיות של שיטות מחקר איכותניות. מ-2007 ועד 2011 הייתה חברה בחבר המנהלים של האגודה האירופית לסוציולוגיה, והיום היא חברת ועד של רשת המחקר בנושא מגדר ושיטות איכותניות של האגודה.
יהדות הודו
[עריכת קוד מקור | עריכה]וייל כתבה מאמרים מדעיים על אודות עדת "בני ישראל",[9][10][11][12][13] יהודי קוצ'ין,[14] יהודי בגדאד בהודו,[15][16] "בני מנשה"[17][18] ומהגרים אירופים בהודו. היא העורכת של ׁׁׁ(India's Jewish Heritage: Ritual, Art, and Life-Cycle (Marg 2002; 3rd edition 2009.[19] כמו כן, היא ערכה (יחד עם נתן כץ, רנביר צ'קרוואטי ובראד סינה) את Indo-Judaic Studies in the Twenty-First Century: A Perspective from the Margin (Palgrave-Macmillan, 2007),[20] וגם את (Karmic Passages: Israeli Scholarship on India (Delhi: Oxford University Press 2008 (יחד עם דוד שולמן). ב-2019 היא ערכה את The Baghdadi Jews in India: Maintaining Communities, Negotiating Identities and Creating Super Diversity בהוצאת Routledge,[21] וספר על יהודי גואה (Primus, 2019).
וייל יושבת ראש והמייסדת של אגודת הידידות הראשונה בין ישראל-הודו (בה שימש המנצח זובין מהטה כנשיא) אשר הוקמה בשנת 1992 עם כינון היחסים בין הודו לישראל. ב־1996 - היא הוזמנה על ידי ראש ממשלת הודו, נרסימהה ראו, להרצות בסימפוזיון לימודי הודו, ודיברה על "דו קיום בהודו: המקרה של יהודי קוצ'ין." ב־2002 - ארגנה כנס בין-לאומי באוניברסיטת אוקספורד בתחום לימודי הינדואיזם-יהדות, בנושא שהיא אחת מהחלוצים בו. היא חברה במערכת כתב העת Journal of Indo-Judaic Studies.[22] ב־2006 - אצרה תערוכה בנושא יהודי צ'נדמנגלם בבית הכנסת המשוחזר בכפר בקרלה.
במרץ 2013 וייל הרצתה וארגנה כנס באילת ובעקבה, על סחר עתיק בים האדום. במאי 2013, הוזמנה להרצות באוניברסיטת סטנפורד על "ה'קירטן' אצל יהודי הודו". כמו כן הוזמנה להרצות במחלקה ללימודי דרום אסיה באוניברסיטת סנטה ברברה, ובמוזיאון מגנס שבאוניברסיטת ברקלי בקליפורניה על שחזור בתי כנסת בקרלה.[23][24] בשנת 2017, הוזמנה להיות פרופ' אורח ב-Jawaharlal Nehru University) JNU). ב-2018 היא השתתפה בפגישה במומבאי עם הקהילה היהודית בהודו יחד עם ראש הממשלה בנימין נתניהו, וביולי 2019 היא הרצתה על יהודי גואה, בכנס ICAS בהשתתפות חוקרים מאסיה, באוניברסיטת ליידן בהולנד.[25] בשנת 2023 הוזמנה להרצות לאגודה האנתרופולוגים הבינלאומית את ההרצאה העיקרית על יהודי הודו. בשנת 2024 הרצתה בקיימברידג' על בני ישראל יהודי הודו שחיו בעדן: המאמר בנושא זה התפרסם ב־2025.[26]
נוסף על מחקריה על בני ישראל ויהודי קוצין, וייל התמחתה בשנים האחרונות ביוצאי יהודים בגדדים בהודו. בשנת 2021, זכתה להיות עמיתה בדרווין קולג' באוניברסיטת קיימברידג' באנגליה כדי לחקור בארכיונים על משפחת ששון הבגדדית המפורסמת. בשנת 2024 הוזמנה ללונדון לשאת את הרצאת המאה (centenary lecture) על פלורה ששון, וכן הרצתה על דמות זו בספריה הלאומית בירושלים.[27]
יהדות אתיופיה[28][29]
[עריכת קוד מקור | עריכה]משנת 1982, החלה לעסוק בחקר יהדות אתיופיה ונעשתה מוכרת כמומחית בינלאומית ליהדות אתיופיה. היא ביקרה באתיופיה מעל ל-30 פעמים כדי לסייע בעלייתם ולראיין אינפורמנטים, כולל תלמידיו של ד"ר פייטלוביץ', היהודי שהגיע ל"ביתא ישראל״ בתחילת המאה העשרים ואסף תלמידים מקרב קהילה זו ללימודים באירופה ובירושלים. בין היתר, וייל גילתה ופרסמה, שביומנו של סולומון יצחק, אחד התלמידים, הוא תיאר איך ראה גנרל אלנבי נכנס לשער יפו.
מחקריה של וייל על יהדות אתיופיה התמקדו בדת,[30] בעדתיות,[31] בכיסופים לירושלים,[32] במשפחות חד-הוריות,[33] בחינוך,[34][35] במנהיגות,[36] במגדר[37] וגם ברצח נשים. בין הספרים שערכה: "יהודי אתיופיה באור הזרקורים",[38] וספר בשיתוף עם עמנואלה טרוויסאן-סמי Beta Israel: the Jews of Ethiopia and beyond.[39] במשך שתים עשרה שנים היא ניהלה את התוכנית למנהיגות מצטיינת בחינוך בקרב יהודים אתיופיים בישראל.[40] כמו כן, היא כתבה על המורכבות של הגיור בקרב יהודי אתיופיה.[41]מוקד מחקריה הוא "תלמידים מ'ביתא ישראל' שהובאו על ידי ד"ר פייטלוביץ'[42] לאירופה בין 1935-1905".[43][44][45]היא גם אצרה תערוכה בנושא זה במוזיאון יהודי בפריז.
בשנת 2004, מונתה שלוה וייל לנשיאות אגודת לימודי יהדות אתיופיה (SOSTEJE) באוניברסיטת אדיס אבבה. במסגרת תפקיד התנדבותי זה ארגנה כנסים בין-לאומיים בנושא ביתא ישראל בפירנצה שבאיטליה ובגונדר שבאתיופיה, וכן ערכה ביבליוגרפיות על אתיופיה עד להתפטרותה בשנת 2012.
נוסף על המחקרים שפרסמה, וייל פעלה במישור היישומי ועסקה בעלייתם ובקליטתם של יהודי אתיופיה בישראל. בין השנים 2000–1985 ייעצה גם לרבנים וגם לממשלות ישראל בנושא קליטת עלייה, פיתחה תכנים עבור מערכת החינוך הישראלית וניהלה תוכנית העצמה לבני נוער ישראלי-אתיופיה בכפר בתיה. גולת הכותרת של פעילותה היישומית הייתה "התכנית למנהיגות מצטיינת בחינוך," התכנית החינוכית הראשונה בארץ להכשרת יהודים ממוצא אתיופי כמורים ומנהיגים בישראל. על עבודתה החינוכית היישומית בקרב יהודי אתיופיה בישראל זכתה וייל בפרסים.
עשרת השבטים האבודים
[עריכת קוד מקור | עריכה]נוסף לכתיבתה על ביתא ישראל מאתיופיה ובני ישראל מהודו וייל כתבה על עשרת השבטים האבודים.[46][47] כגון הפאשטונים (פתאנים),[48] ועל קבוצות מתייהדות ברחבי אפריקה, סין ומקומות נוספים. ב-1991 היא אצרה תערוכה בבית התפוצות בשם "מעבר לסמבטיון: המיתוס עשרת השבטים".[49] כיום, היא חברת הוועד הבין-לאומי של ISSAJ (האגודה הבין-לאומית לחקר יהדות אפריקה), והרצתה על קבוצות מתייהדות בעולם בניירובי שבקנייה, ברבט שבמרוקו, בדורבן שבדרום ואפריקה ומקומות נוספים בעולם.
רצח נשים[50][51]
[עריכת קוד מקור | עריכה]מאז 2008 נעשתה וייל לחוקרת מובילה ומומחית בנושא של רצח נשים (פמיסייד) בארץ ובעולם. ב-2009 כתבה וייל דו"ח עבור משרד הקליטה בנושא רצח נשים בקרב עולים מאתיופיה, אשר צונזר לאחר הגשתו.[52]בשנת 2012, היא הגישה את התוצאות בכנס בשווייץ ובין השנים 2013–2017 זכתה להוביל פרויקט ענק של (Cost) European Cooperation on Science and Technology בנושא רצח נשים ברחבי אירופה. כיו"ר יוזמה זו, עמדה וייל בראש הוועד המנהל של 80 נציגויות מ-30 מדינות, שחתמו על מזכר הבנות (בהיקף של 44 מיליון יורו) למאבק ברצח נשים באירופה. במהלך 2015–2017 היא נאמה בפרלמנטים של איטליה, פורטוגל וספרד וכן הוזמנה לנאום בשלוש התכנסויות של האו"ם (בבנגקוק, ניו יורק ווינה), שעסקו ברצח נשים ונערות בעולם[37][53] כנס הסיום של COST התקיים במרץ 2017 במלטה.[54]לאחר סיום הפרויקט ערכה עם קולגות נוספות ספר בנושא (אוניברסיטת בריסטול: 2018, Press Policy).[55]
יתר על כן, וייל פרסמה מאמרים מדעיים רבים בנושא רצח נשים וקראה להכיר בתופעה כעובדה סוציולוגית,[56] תוך זיהוי האתגר החברתי בלמידתו.[57][58] היא חקרה את התופעה בקרב מהגרים ובשימוש בשיטות מחקר איכותניות;[59] בארצות שונות כולל הודו.[60]
במהלך הקורונה פרסמה וייל מאמרים על הקשר בין קורונה ורצח נשים. בשנת 2023, ערכה ספר חלוצי על פמיסייד בעת מלחמה ושלום. לאחר שהקימה וייל את התצפית האירופאית על רצח נשים במלטה כיעד סופי של יוזמת "קוסט", וסייעה למדינות שונות להקים תצפיות במדינות שונות, בשנת 2020 הקימה וייל את התצפית הישראלית על רצח נשים בישראל (www.israelfemicide.org),[61] שמנטרת את התופעה בישראל ומחברת בין פעילות אקדמית ופעילות הסברתית לציבור למניעת תופעה אכזרית זו.
פרסומים (רשימה חלקית)
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1984. מקוצ'ין לישראל. ירושלים: קומו ברינה.
- 1987. "קינה על מות ד"ר יעקב פייטלוביץ'". פעמים 33, עמ' 125–157.
- 1987. "לזכרם: יונה בוגלה – ממנהיגי ביתא ישראל". פעמים 33, עמ' 140–144.
- 1989. אמונות ומנהגים דתיים של יהודי אתיופיה בישראל. ירושלים: האוניברסיטה העברית, המכון לחקר הטיפוח בחינוך.
- 1991. משפחות חד-הוריות בקרב עולי אתיופיה בישראל. ירושלים: האוניברסיטה העברית, המכון לחקר הטיפוח בחינוך.
- 1994. "העילית הדתית והעילית החילונית בקרב בני ישראל בהודו". פעמים 60, עמ' 49–63.
- 1997. יהודי אתיופיה באור הזרקורים. ירושלים: האוניברסיטה העברית, המכון לחקר הטיפוח בחינוך.
- 1997. יוצאי אתיופיה בוגרי מערכת החינוך בישראל. תשמ"ז-תשמ"ט: עבר, הווה ועתיד. ירושלים: האוניברסיטה העברית, המכון לחקר הטיפוח בחינוך.
- 1999. "ביקורת ספר: משה שוקד ושלמה דשן (עורכים). החוויה הבין־תרבותית: מקראה באנתרופולוגיה, בתוך: פעמים 77, 154-152
- 2000. המפגש בין דתיות וחילוניות בין כותלי בית הספר: המקרה של בית-ספר "קשת" בירושלים. ש. וייל בשיתוף עם ד. רואר-סטריאר, ירושלים: האוניברסיטה העברית, המכון לחקר הטיפוח בחינוך.
- 2005. "נשים אתיופיות יהודיות – תמורות ומגמות במעבר בין מדינות", בתוך: מ. שבתאי ול. קסן (עורכות), מולועלם: נשים ונערות יוצאות אתיופיה במרחבים, עולמות ומסעות בין תרבויות. לשון צחה. עמ' 19–33.
- 2007. "'טוב שהייתי בפנימייה – אך לא הייתי רוצה להיות שם': עמדות של יוצאי אתיופיה לגבי מסלולי החינוך שבהם למדו (תשמ"ז - תשמ"ט)", בתוך: פ. פרי (עורכת), חינוך בחברה רבת-תרבויות. ירושלים: כרמל. עמ' 173–186.
- 2008. "ציונות ועלייה", בתוך: ה. סלמון (עורכת), אתיופיה. ירושלים: משרד החינוך ומכון בן-צבי, תשס"ח, עמ' 187–200.
- 2012. "מורה אני ונאוה: הפמיניזציה של מקצוע החינוך בקרב יוצאי אתיופיה בישראל". בתוך: פ. מורג-טלמון וי. עצמון, נשים מהגרות בישראל. ירושלים: מוסד ביאליק, 223-207.
- 2012. "יהודי אתיופיה: הטרוגניות של עדה". בתוך נמרוד גריסרו ואליעזר ויצטום, היבטים חברתיים, תרבותיים וקליניים של עולי אתיופיה בישראל. באר שבע: אוניברסיטת בן-גוריון, 17-1.
- 2008,Shulman, D. and Weil, S. Karmic Passages: Israeli Scholarship on India, New Delhi: Oxford University Press.
- 2009 Bene Israel Rites and Routines' in: Shalva Weil (ed.) India’s Jewish Heritage: Ritual, Art and Life-Cycle, Mumbai: Marg Publications.
- 2010,The Place of Alwaye in Modern Cochin Jewish History, Journal of Modern Jewish Studies 8 (3): 319-335
- 2018 Indian Judaic Traditions In: Sushil Mittal and Gene Thursby (eds) Religions in South Asia: an Introduction, New York and London: Routledge, Taylor and Francis Group, pp.186-205.
- 2018,Weil, S., Corradi, C. and Naudi, M. Femicide across Europe. University of Bristol: Policy Press.
- 2019,The Jews of Goa (editing), New Delhi: Primu
- Weil, S. 2020. “Gendering – Coronavirus (COVID-19) and Femicide”. European Sociologist, 45. Special Issue: Pandemic (Im)Possibilities, https://www.europeansociology.org/european-sociologist/issue/45/discussion/e844c4a0-49e4-4993-8570-2dc7b826e4b7
- Weil, S. 2020. “Two Global Pandemics: Femicide and Covid-19”. Trauma and Memory 8 (2). https://www.eupsycho.com/index.php/TM/article/view/329
- Weil, S. 2020. ‘The Enigma of the Jews of Goa’, in: Weil, S. The Jews of Goa, New Delhi: Primus, pp. 298-332.
- Weil, S. 2020. ‘Les Bene Israel’; ‘Paradesis et Malabaris: les Juifs de Cochin’. in: Edith Bruder (ed.) Juifs d’aillleurs, Paris: Albin Michel, pp. 245-251 & 252-257 (in French).
- Standish, K. and Weil, S. 2021. “Gendered Pandemics: Suicide, Femicide and Covid-19. Journal of Gender Studies, 30 (7): 807-818
- Weil, S. 2021. Diffused Religion in Judaism in Unusual Contexts: Eliyahoo Hannabi among Bene Israel Indian Jews in Israel. in: Cipolla, C. et al (eds.) Sociologia Sovranazionale, Rome: Franco Angeli, pp.91-100.
- Weil, S. 2021. ‘Beta Israel in Ethiopia, Ethiopian Jews in Israel’, in: David, J. (ed.) The Jews of Africa: Lost Tribes, Found Communities, Emerging Faiths, Tokyo (ISBN-13: 979-8719743912), pp. 61-73.
- Weil, S. and Keshet, N. 2021c “Female Geronticide: the Case of Israel”. Journal of Gender Studies, 30 (1):39-51. doi: 10.1080/09589236.2020.1809361
- Weil S. 2021. “Domestic Terrorism. 2020: a Report of the Israel Observatory on Femicide". Cambio. Rivista sulle trasformazioni sociali, ISSN 2239-1118. OpenLab on Covid-19. DOI: 10.13128/cambio-10383. https://oaj.fupress.net/index.php/cambio/openlab/art35
- Standish, K. and Weil, S. 2021. “Gendered Pandemics: Suicide, Femicide and Covid-19”. Journal of Gender Studies, 30 (7): 807-818. doi: 10.1080/09589236.2021.1880883.
- Weil S. 2022. ‘Targeting Femicide in War and Peace’, in: Special Issue on Femicide in War and Peace (Guest Editor, S. Weil). Peace Review: A Journal of Social Justice, 34 (2): 135-139.doi: 10.1080/10402659.2022.2055896
- Weil, S. 2022. “Siegfried Sassoon and the Sassoons”. Clare Hall Review, pp. 52-3. https://issuu.com/clarehall/docs/ch_review_2022/s/17026705
- Weil S. 2023. ‘Femicide in Israel’, in: P R Kumaraswamy (Ed.) The Palgrave International Handbook of Israel. Singapore: Palgrave Macmilla.
- .Weil, S. 2023 (ed.). Femicide in War and Peace, London and New York: Routledge
- Weil, S. 2024. ‘Effigies, religion and reversals in the celebration of Purim By Cochin Jews. Journal of Modern Jewish Studies,1-17
- Weil, S. 2024. ‘An Indian Jewish Commandant and a Muslim Begum in Late Eighteenth Century India. Transactions of the Royal Historical Society Published Online: 1-18
- Weil S. 2024. ‘The Transmutation of the Beta Israel Family in Ethiopia to the Ethiopian Jewish Family in Israel’, in: Harriet Hartman (ed.) The Jewish Family in Global Perspective, Cham: Springer, pp. 127-138. https://doi.org/10.1007/978-3-031-45006-8_6
- Weil S. 2024. ‘The Bene Israel Indian Jewish Family in Transnational Context,’ in: Harriet Hartman (ed.) The Jewish Family in Global Perspective, Cham: Springer, pp. 257-268. https://doi.org/10.1007/978-3-031-45006-8_13
- Weil, S. 2024. ‘Bene Israel Indian Jews in Aden: the Rise and Fall of an Unknown Jewish Community’, in: Drora Arussy and Rachel Yadid (eds.) Aden: Social, Cultural, and Communal Histories of a Multicultural Port. Rehovot: E’eleh beTamar, pp.9-17.
- Weil, S. 2025. ‘Oscillating Diasporas, Shifting Identities: Bene Israel Indian Jews in Aden 1839-1967.’ Indian Economic and Social History Review 62 (2).
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]שלוה וייל, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ התצפית הישראלית על רצח נשים | פמיסייד | Israeli Observatory on Femicide, באתר Israel - Femicide
- ^ 1 2 עיריית ירושלים בחרה את 12 יקירי העיר ירושלים לשנת תשפ"ה, באתר ערוץ 7, 20 בינואר 2025
- ^ ליטא בירושלים
- ^ 2000. המפגש בין דתיות וחילוניות בין כותלי בית הספר: המקרה של בית-ספר "קשת" בירושלים. ש. וייל בשיתוף עם ד. רואר-סטריאר, ירושלים: האוניברסיטה העברית, המכון לחקר הטיפוח בחינוך.
- ^ Weil, S. 2010 'Los límites de la colaboración: dilemas metodológicos en un proyecto de investigación conjunto de israelíes y palestinos' ('The Limits Of Collaboration: Methodological Dilemmas In A Joint Israeli-Palestinian Research Project'), Revista de Antropología Social 19:253-266 (Spanish).
- ^ ESA - European Sociological Association - RN20 - Qualitative Methods, www.europeansociology.org (באנגלית בריטית)
- ^ Shalva Weil, Interview with Prof. S. N. Eisenstadt
- ^ https://www.europeansociologist.org/
- ^ Shalva Weil, Weil, S. 2025a. ‘An Indian Jewish Commandant and a Muslim Begum in Late Eighteenth Century India.’ Transactions of the Royal Historical Society. Published online 2024:1-18. doi:10.1017/S0080440124000197
- ^ Shalva Weil, Weil, S. 2024e. ‘Bene Israel Indian Jews in Aden: the Rise and Fall of an Unknown Jewish Community’, in: Drora Arussy and Rachel Yadid (eds.) Aden: Social, Cultural, and Communal Histories of a Multicultural Port. Rehovot: E’eleh beTamar, pp.9-17.
- ^ 1994. "העילית הדתית והעילית החילונית בקרב בני ישראל בהודו". פעמים 60, עמ' 49–63.
- ^ 1981 The Jews from the Konkan: the Bene Israel Community of India, Tel-Aviv: Beth Hatefutsoth, the Nahum Goldman Museum of the Jewish Diaspora.
- ^ 2001. מסורות מוזיקליות של עדת בני ישראל. תל אביב: בית התפוצות על שם נחום גולדמן.
- ^ 1984. מקוצ'ין לישראל. ירושלים: קומו ברינה.
- ^ The Baghdadi Jews in India: Maintaining Communities, Negotiating Identities and Creating Super-Diversity, Routledge & CRC Press (באנגלית)
- ^ Shalva Weil, Weil, S. 2022b. “Siegfried Sassoon and the Sassoons”. Clare Hall Review, pp. 52-3. https://issuu.com/clarehall/docs/ch_review_2022/s/17026705
- ^ 'Lost Israelites from North-East India: Re-Traditionalisation and Conversion among the Shinlung from the Indo-Burmese Borderlands', The Anthropologist 6(3): 2004, 219-233.
- ^ Shalva Weil, Weil, S. 2025b. ‘Oscillating Diasporas, Shifting Identities: Bene Israel Indian Jews in Aden 1839-1967.’ Indian Economic and Social History Review 62 (2).
- ^ Amazon.com: India's Jewish Heritage - Ritual, Art, & Life-Cycle (9788185026589): Shalva Weil: Books, www.amazon.com (באנגלית אמריקאית)
- ^ Indo-Judaic Studies in the Twenty-First Century, palgarave macnillan, 2007
- ^ THE BAGHDADI JEWS IN INDIA, Routledge - Taylor and Francis
- ^ Journal of Indo-Judaic Studies, MEI@ND
- ^ "UC Berkeley Events Calendar: The Reconstruction of Jewish Synagogues in Kerala, South India". Events.berkeley.edu. אורכב מ-המקור ב-2013-07-03. נבדק ב-2013-09-01.
- ^ The Reconstruction of Jewish Synagogues in Kerala, South India: Dr. Shalva Weil, Hebrew University of Jerusalem, CENTER for SOUTH ASIA STUDIES, 3 במאי 2013
- ^ 11th International Convention of Asia Scholars (ICAS 11)
- ^ {{{מחבר}}}, Weil, S. 2025. ‘Oscillating Diasporas, Shifting Identities: Bene Israel Indian Jews in Aden 1839-1967.’ Indian Economic and Social History Review 62 (2).
- ^ הזמנה לאירוע של הספרייה הלאומית
- ^ Shalva Weil, Weil S. 2024c. ‘The Transmutation of the Beta Israel Family in Ethiopia to the Ethiopian Jewish Family in Israel’, in: Harriet Hartman (ed.) The Jewish Family in Global Perspective, Cham: Springer, pp. 127-138. https://doi.org/10.1007/978-3-031-45006-8_6
- ^ Shalva Weil, Weil, S. 2021b. ‘Beta Israel in Ethiopia, Ethiopian Jews in Israel’, in: David, J. (ed.) The Jews of Africa: Lost Tribes, Found Communities, Emerging Faiths, Tokyo (ISBN-13: 979-8719743912), pp. 61-73.
- ^ 1989. אמונות ומנהגים דתיים של יהודי אתיופיה בישראל. ירושלים: האוניברסיטה העברית, המכון לחקר הטיפוח בחינוך.
- ^ 2012. "יהודי אתיופיה: הטרוגניות של עדה". בתוך נמרוד גריסרו ואליעזר ויצטום, היבטים חברתיים, תרבותיים וקליניים של עולי אתיופיה בישראל. באר שבע: אוניברסיטת בן-גוריון, 17-1.
- ^ 2008. "ציונות ועלייה", בתוך: ה. סלמון (עורכת),אתיופיה. ירושלים: משרד החינוך ומכון בן-צבי, תשס"ח, עמ' 187–200.
- ^ 1991. משפחות חד-הוריות בקרב עולי אתיופיה בישראל. ירושלים: האוניברסיטה העברית, המכון לחקר הטיפוח בחינוך.
- ^ 1997. יוצאי אתיופיה בוגרי מערכת החינוך בישראל. תשמ"ז-תשמ"ט: עבר, הווה ועתיד.ירושלים: האוניברסיטה העברית, המכון לחקר הטיפוח בחינוך.
- ^ 2007. "'טוב שהייתי בפנימייה – אך לא הייתי רוצה להיות שם': עמדות של יוצאי אתיופיה לגבי מסלולי החינוך שבהם למדו (תשמ"ז - תשמ"ט)", בתוך: פ. פרי (עורכת), חינוך בחברה רבת-תרבויות. ירושלים: כרמל. עמ' 173–186.
- ^ 2012. "מורה אני ונאוה: הפמיניזציה של מקצוע החינוך בקרב יוצאי אתיופיה בישראל". בתוך: פ. מורג-טלמון וי. עצמון, נשים מהגרות בישראל. ירושלים: מוסד ביאליק.
- ^ 1 2 Femicide across Europe, cost
- ^ שלוה וייל (עורכת),יהודי אתיופיה באור הזרקורים, האוניברסיטה העברית בירושלים, 1997.
- ^ הספר אונליין
- ^ 2012. "מורה אני ונאוה: הפמיניזציה של מקצוע החינוך בקרב יוצאי אתיופיה בישראל". בתוך: פ. מורג-טלמון וי. עצמון, נשים מהגרות בישראל. ירושלים: מוסד ביאליק, 223-207.
- ^ Weil, S. 2016, “The Complexities of Conversion among the ‘Felesmura’”. In: Eloi Ficquet, Ahmed Hassen and Thomas Osmond (eds.), Movements in Ethiopia, Ethiopia in Movement: Proceedings of the 18th International Conference of Ethiopian Studies. Addis Ababa: French Center for Ethiopian Studies, Institute of Ethiopian Studies of Addis Ababa University; Los Angeles: Tsehai Publishers, Vol. 1 pp.435-445. http://www.store.tsehaipublishers.com/images/EF-ICES_Flyer.pdf
- ^ 1987. "קינה על מות ד"ר יעקב פייטלוביץ'". פעמים 33, עמ' 125–157.
- ^ 1987. "לזכרם: יונה בוגלה – ממנהיגי ביתא ישראל". פעמים 33, עמ' 140–144.
- ^
שלוה וייל, עוד מעט אפשר יבוא "הגנרל" הגדול של אנגליה, באתר הארץ, 14 בדצמבר 2017
- ^ Weil, S. and Trevisan Semi, Emanuela (eds). 2025 (forthcoming)., Plucked Out of Ethiopia: Beta Israel Students in Europe and the Middle East 1905-1938, Cambridge Scholars Publishing
- ^ Weil, S., 2016, “The Unification of the Ten Lost Tribes with the Two “Found” Tribes”. In: Parfitt, T and Fisher N (eds) Becoming Jewish: New Jews and Emerging Jewish Communities in a Globalized World, Cambridge: Cambridge Scholars Publishing, pp. 25-35.
- ^ 1991. מעבר לסמבטיון: המיתוס של עשרת השבטים האבודים. תל אביב: בית התפוצות על שם נחום גולדמן.
- ^ עשרת השבטים האבודים - מסע בעקבות המיתוס - - מסע אחר
- ^ 1991. מעבר לסמבטיון: המיתוס של עשרת השבטים האבודים. תל אביב: בית התפוצות על שם נחום גולדמן.
- ^ Shalva Weil, .Weil, S. 2023 (ed.) Femicide in War and Peace, London and New York: Routledge
- ^ Shalva Weil, Weil S. 2021d. “Domestic Terrorism. 2020: a Report of the Israel Observatory on Femicide". Cambio. Rivista sulle trasformazioni sociali, ISSN 2239-1118. OpenLab on Covid-19. DOI: 10.13128/cambio-10383. https://oaj.fupress.net/index.php/cambio/openlab/art35
- ^ רויטל בלומנפלד, משרד הקליטה צנזר מחקר שמצא מחדלים בטיפול ברצח נשים ממוצא אתיופי, באתר הארץ, 19 בינואר 2012
- ^ Weil, S., 2015, “Combatting femicide in multiple ways: the COST Action IS1206 on Femicide across Europe”. In: Filip A and Platzer M (eds) Femicide: Targeting Women in Conflict 3. Vienna: ACUNS, pp.139-141. Link
- ^ 'COST Action IS-1206 on Femicide across Europe - Final Conference', University of Malta Valletta Campus, 14–16 March 2017 Link
- ^ [https://policy.bristoluniversitypress.co.uk/femicide-across-europe Femicide across Europe Theory, Research and Prevention], POLICY PRESS
- ^ Weil, S. 2016, ‘Making Femicide Visible’, Current Sociology 64(7): 1124 –1137. Special Issue on Femicide. DOI:10.1177/0011392115623602. Link
- ^ Corradi, C., Marcuello-Servós, C, Boira, S. and Weil, S., 2016, ‘Theories of femicide and their significance for social research’, Current Sociology 64(7): 975-995. Special Issue on Femicide. DOI: 10.1177/0011392116639358 [2] https://journals.sagepub.com/doi/abs/10.1177/0011392115622256?journalCode=csia
- ^ Weil, S., 2016, ‘Failed Femicides among Migrant Survivors’, Qualitative Sociology Review12(4):6-21. http://www.qualitativesociologyreview.org/ENG/archive_eng.php
- ^ Weil, S. and Mitra, N., 2016, ‘Femicide of Girls in India’, Femicide: Taking Action against Gender-Related Killing of Women and Girls 6. Vienna: ACUNS https://acuns.org/wp-content/uploads/2016/11/Femicide-Volume-vi.pdf
- ^ התצפית הישראלית על רצח נשים | פמיסייד | Israeli Observatory on Femicide, באתר Israel - Femicide