שלום אפמאה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
במסגרת ההסכם האימפריה הסלאוקית נדרשה לנטוש את כל השטחים שמצפון להרי הטאורוס, ונאסר עליה לגייס שכירים משם

שלום אַפֳמֶאהיוונית: Απάμεια) היה הסכם שלום שנחתם בין האימפריה הסלאוקית לרפובליקה הרומית בשנת 188 לפנה"ס בעיר אפמאה.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בזמן עלותו לשלטון של אנטיוכוס השלישי בממלכה הסלאוקית האימפריה הייתה בתהליכים של התפוררות. היא איבדה את השליטה על שטחים גדולים ומספר מרידות איימו על יציבותה.

אנטיוכוס הצליח להשיב לעצמו רבים מהשטחים שאבדו לאימפריה ואף להשתלט על אזורים חדשים כיהודה. פעלתנותו של המלך הביאה אותו לבסוף להתנגשות עם הרפובליקה הרומית כתוצאה מפלישתו ליוון בשנת 192 לפנה"ס.

אנטיוכוס ספג מפלה מכרעת מידי הרומאים בקרבות תרמופילאי ובמגנסיה, ותנאי השלום סוכמו על פי תכתיבי הרומאים.

תנאי השלום[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • האימפריה הסלאוקית תיטוש את כל השטחים שמצפון להרי הטאורוס, ושטחים אלו יחולקו בין בעלי בריתה של רומא. תחום זה הוכר כתחום ההשפעה הרומי, ונאסר על האימפריה הסלאוקית לגייס שכירים מהארצות שמצפון לו.
  • כוחה הצבאי של האימפריה הסלאוקית הוגבל, נאסר עליה להחזיק פילי מלחמה (סעיף זה לא כובד מיד על ידי הסלאוקים, ואף הופר בקיץ 162 בקרב בית זכריה) וגודל הצי הוגבל ל-12 ספינות מלחמה.

קיום בפועל של החוזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • באזור שמצפון לטאורוס ישבו כ-8,500 מתיישבים צבאיים, רובם הגדול פלגיסטים ומיעוטם פרשים, שעליהם נאלצו הסלאוקים לוותר.[1] על אף שנאסר על האימפריה הסלאוקית לגייס שכירים מהארצות שמצפון לטאורוס, ידוע שהם המשיכו להעסיק שכירים מתראקיה, אסיה הקטנה, וכרתים.
  • תשלומי פיצויי המלחמה התאחרו כך שבפועל התשלום האחרון בוצע רק בשנת 173 לפנה"ס. הצורך לעמוד בדרישות סעיף זה, אילץ את השליטים הסלאוקים לנקוט באמצעים בלתי שגרתיים, כולל ביזת מקדשים של עמים שונים בתחומי ממלכתם.
  • הסעיף שעסק באיסור להחזיק פילי מלחמה לא כובד על ידי הסלאוקים, ויישומו נכפה עליהם רק בקיץ שנת 162 לפנה"ס על ידי הלגאט הרומי, גנאיוס אוקטוויוס.

השפעת ההסכם[עריכת קוד מקור | עריכה]

התנאים הקשיים שהוכתבו לאימפריה הסלאוקית סתמו את הגולל על הניסיון לשקם את האימפריה בימיו של אנטיוכוס השלישי. מנקודת זמן זאת האימפריה המשיכה לאבד מכוחה עד שחדלה מלהתקיים.

מנגד, ההסכם סימן את תחילת חדירת ההשפעה הרומאית למזרח התיכון, תהליך שבסופו של דבר הוביל לסיפוחה של האימפריה כולה על ידי רומא.

בצלאל בר כוכבא חולק על התפיסה של היסטוריונים שלאחר שלום אפמיאה היה הצבא הסלאוקי שבר כלי, וטוען שאין לדבר שום סימוכין בכתובים. הוא קובע כי ההפסד בקרב מגנסיה וחוזה אפמאה לא השפיעו למעשה באופן משמעותי על גודלו, הרכבו ומקורות הגיוס של הצבא הסלאוקי.[2]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שלום אפמאה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בר כוכבא, הצבא הסלאוקי, עמ' 51
  2. ^ מלחמת החשמונאים, יב"צ, עמ' 107
P La Liberte.png ערך זה הוא קצרמר בנושא היסטוריה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.