שלום יונה טשרנו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ד"ר שלום יונה טשרנוֹ

ד"ר שלום יונה טשרנוֹ (נכתב לעתים צ'רנו, צ'ארנו; בכתיב יידי, שנהג בזמנו: טשרנאָ; 187813 בספטמבר 1932) היה מורה ומחנך עברי ברוסיה ובליטא, מחלוצי החינוך העברי ברוסיה ובפולין, מנהל בתי ספר וסמינרים למורים ומחברם של ספרי לימוד חלוציים בעברית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טשרנו נולד בשנת 1878 בעיר וילנה, מרכז התרבות היהודי של צפון-מערב רוסיה (ליטא). לאחר ארבע שנות לימוד בסמינר למורים, הוסמך ב-1897 כמורה. לאחר הסמכתו ייסד וניהל בתי ספר ממשלתיים ליהודים בפלך ויטבסק. לאחר מכן למד כימיה ופילוסופיה באוניברסיטת ברלין, וסיים בתואר דוקטור. הוא שב לרוסיה והתיישב בעיר גרודנה, שם הצטרף לסגל ההוראה של "הקורסים הפדגוגיים" העבריים שניהל ידידו אהרן כהנשטם, ולצדו היה ממעצבי דמותם. הוא הורה בגרודנה עד שנת 1914 תנ"ך, עברית וספרות, ולימודי טבע.

בימי מלחמת העולם הראשונה גויס לצבא. לאחר זמן שוחרר וקיבל עליו את הנהלת הקורסים הגרודנאים, אשר עברו בינתיים לחארקוב, וכן ייסד וניהל שם את הגימנסיה העברית הראשונה של "תרבות". עם חיסול מוסדות החינוך העברי באוקראינה ב-1921, חזר לליטא. שנה וחצי ישב בקובנה שם ניהל את הגימנסיה הריאלית העברית בקובנה וכן ייסד וניהל את הסמינר למורים של "תרבות". מקובנה עבר לביאליסטוק וכעבור חצי שנה השתקע בווילנה, עיר הולדתו, שם היה מראשוני תנועת החינוך העברי "תרבות".

כתב ספרים על תולדות החינוך ועל אופן ההוראה של היסטוריה, גאוגרפיה ועוד. כתב בכתבי העת לחינוך ובעיתונים והמאספים העבריים במזרח אירופה, ערך את הקובץ "בין הזמנים" (1918–1919), חוברת פדגוגית (הוצאת הקורסים הסמינריונים של טשרנא, 1928) וקובץ פדגוגי בשם "בית-ספרנו" (הוצאת גימנסיה תרבות, תרפ"ב).

לאחר מותו נקראו על שמו סמינר למורים, סמינר לגננות וגימנסיה לבנים ובנות בווילנה. כן נקרא על שמו רחוב בתל אביב.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מסלול: להוראה תולדות ישראל בבית הספר, אודסה: מוריה, תרע"ז.
  • דרכי הוראת המקרא בבית-הספר, אודסה: מוריה, תרע"ח.
  • מקראה גאוגרפית: ספורים בגאוגרפיה הכללית והארצי ישראלית לבני הנעורים, חרקוב: ספר, תרע"ט.
  • גאוגרפיה קצרה של ארץ ישראל,‫ קובנה: ספר, תרפ"ב.
  • תולדות ישראל מקדמותן עד חרבן הבית הראשון: (עם תעודות, רשימות ותמונות היסטוריות): ספר לימוד לבני הנעורים, וילנה: ב’ ציונסאן ושותפיו, תרפ"ג.
  • ראשי פרקים מתורת החימיה: ספר למוד למתחילים, וילנה: דפוס ב’ ציונסאן, תרפ"ג.
  • חקי חמורפי; ערוכים ומבוארים בצרוף מבוא והערות על ידי הד"ר ש. י. טשרנא, ברלין: דפוס עינות, תרפ"ג.
  • הקורסים הסמניריוניים של הדוקטור צ'רנה (וילנה),‫ וילנה: דפוס שימנוביץ, תרפ"ח. (חוברת פדגוגית)
  • לתולדות החנוך בישראל, 3 כרכים, וילנה: גלים, תרפ"ט–תרצ"ב. ‬(חוברת א: "תקופת המקרא", תרפ"ט; חוברת ב: "תקופת התלמוד", תר"ץ; חוברת ג: "תקופת גאוני בבל", תרצ"ב.) (הוצאה נוספת: ירושלים: קהלת (מיסודה של הסתדרות המורים); ר' מס, תרצ"ט.)
  • הסתכלות בילדי בתי ספרנו: (תוכנית לבדיקה פסיכולוגית),‫ וילנה: אבוקה, תרצ"ב. (למורים)

לאחר מותו:

  • סוגיות בחינוך ובהוראה: מסות ומחקרים, תל אביב: הסתדרות המורים בישראל בסיוע משרד החינוך והתרבות, תשכ"ז.[1]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מ"א ביגל, י' חן וי' רובין (עורכים), ראשונים: קובץ מוקדש לקורסים הפדגוגיים הגרודנאיים ולזכר מורינו א’ כהנשטם וד"ר ש"י טשרנא, תל אביב: תלמידים, תרצ"ו.[2]
  • יהושע אובסי, 'ד"ר ש"י טשרנא', בספרו מאמרים ורשימות,‫ ניו יורק: אוהל, תש"ז.
  • צבי שרפשטיין, גדולי חינוך בעמנו: דמותם ופעלם מימי המהר"ל מפראג עד זמננו,‫ ירושלים: ר' מס, תשכ"ד.
  • נח ‬פניאל, 'ד"ר ש"א טשרנא', בספרו עיונים בתחומי ספרות וחינוך, חיפה: מפעל סופרי חיפה על ידי עקד, תשל"ז, עמ' 87–89. (ארבעים שנה למותו)
  • נח ‬פניאל, 'על פרשה עגומה בתולדות סמינר "תרבות" בוילנה (פרשת ד"ר שלום יונה טשרנא, וילנה 1878–1932)', שבילי החינוך 1, 44 (תשמ"ה), 28–31. (זיכרונות אישיים)
  • שלמה הרמתי, 'שלום יונה טשרנא (1878–1932): מורה המורים העבריים במזרח אירופה וחלוץ הוראת המדעים בעברית בתפוצות', בספרו שבעה מחדשים בחינוך העברי 1892–1954 שחידושיהם היעילים נדחו ונשכחו, תל אביב: ירון גולן, תשס"ח 2008.
  • 'טשרנא, ישעיהו-יונה', בתוך: דב ליפץ, נתן גורן [ואחרים] (עורכים), יהדות ליטא, כרך ג, ספר א: "אישים", תל אביב: עם הספר, תשכ"ז, עמ' 170 טורים 1 ו-2 (ספר יזכור לקהילת ליטא, בספריית העיר ניו יורק, תמונה 1368).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפרי עטו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]