שלום סבא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שלום סבא
Saba 1940h001.jpg
שלום סבא (1940)
לידה 14 בינואר 1897
טילזיט,הקיסרות הגרמנית
פטירה 12 בפברואר 1975 (בגיל 78)
הופהיים-אם-טאונוס, גרמניה
לאום ישראלי, גרמני
יצירות ידועות הגז, הרועה הצעיר
פרסים פרס דיזנגוף עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

זיגפריד שלום סֶבָּא (Siegfried Shalom Sebba;‏ 14 בינואר 1897, גרמניה12 בפברואר 1975, גרמניה) היה צייר, מעצב תפאורה, צלם ומאייר ספרים ישראלי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סבא נולד במזרח פרוסיה. למד ארכיטקטורה, מתמטיקה ופיזיקה בדנציג וקניגסברג ורכש את הכשרתו האמנותית בקניגסברג ובברלין. באמצע שנות העשרים וראשית שנות השלושים ערך מסעות בדרום מזרח אסיה (אינדונזיה וחצי האי המלאי) וצפון אפריקה (מצרים והמדבר הנובי, אלג'יריה, תוניסיה ומדבר סהרה). לחלק מן המסעות יצא ככתב מאייר ומדווח בשליחות העיתון פרנקפורטר צייטונג. עסק בציור, איור ספרים ועיצוב תפאורות במה להצגות בברלין, מינכן ודרמשטאדט (למשל: "אדיפוס המלך" של אנדרה ז'יד). עם עליית הנאצים לשלטון נמלט לבזל ומשם לסטוקהולם, שם המשיך לעצב תפאורות לבמה. בשנת 1936 עלה לארץ ישראל והשתקע בה. עזב את הארץ בשנת 1967[1] והשתקע בהופהיים-אם-טאונוס שבמערב גרמניה שם חי עד יום מותו.

עם עלייתו לארץ ישראל זנח זמנית את הציור ופתח סדנה לצילום ולייצור כלי נחושת דקורטיביים. חזר לציור בשנת 1944. בשנותיו בארץ צייר מספר ציורי קיר שהגדול שבהם, "אחווה" (1956-8), הושמד עם הריסת בית המלין בתל אביב בשנת 2018. מאלה שרדו ציורי קיר בטכניון בחיפה ובבית יד-לבנים בגבעתיים. כן יצר קיר פסיפס גדול מלבנים הניצב במתחם הגן הארכאולוגי אשקלון (1954). סבא עיצב את התפאורה והתלבושות לארבע הצגות בתיאטרון הבימה בשנות השלושים והארבעים: "וילהלם טל" על פי מחזהו של פרידריך שילר (1936); "מרד המתים" של אירווין שו (1937); "המגפה הלבנה" של קארל צ'אפק (1938); "אדיפוס המלך" של סופוקלס (1947). החל משנת 1959 ועד שנת 1966 עיצב ואייר את כריכותיהם של תשעה ספרים שראו אור בהוצאת עם עובד (ספריה לעם)[2].

סגנונו של שלום סבא מגלה השפעה חזקה של תנועת "החפציות החדשה" (Neue Sachlichkeit) הגרמנית ובמיוחד של מקס בקמן (Max Beckmann). משנות העשרים ועד ראשית שנות החמישים מופיעים בציוריו דמויות ועצמים כבדים ומסיביים בעלי נפחיות עגלגלה המודגשת בקווי מתאר עבים וברורים.

במסגרת מסורת הציור הישראלית, ניתן לראות בסבא את אחד האמנים הטרום-כנעניים הבולטים באותן השנים. ציורו המפורסם "הגז" משנת 1947 (אוסף מוזיאון תל אביב לאמנות; הציור זכה בפרס דיזנגוף בשנת 1952) מחבר בין תפיסה כנענית אודות הקשר הפולחני בין אדם לאדמה ולחקלאות, לבין תפיסת "היהודי החדש" ("יהדות השרירים" של מקס נורדאו; "בראש ובראשונה – ידיים" של מאיר יערי). בציור אחר משנת 1946, "הרועה הצעיר", מופיע רועה צאן המחזיק בידיו טלה. הציור משתלב עם מוטיב "הרועה הנאמן" הנפוץ בתרבויות האזור: מדמותו של הרועה בתבליטים מסופוטמיים, ועד דמותו בדתות המונותאיסטיות (משה רבנו, ישו). ציורים אלה נעשו בהשראת ביקוריו התכופים של סבא בקיבוץ אפיקים שם התגורר ידידו הצייר לאו רוט.

עבודותיו של שלום סבא הוצגו בשלוש תערוכות יחיד במוזיאון תל אביב לאמנות בשנים 1945, 1955 ו-1961. בתערוכה של שנת 1945 הציג סבא כמעט אך ורק עבודות שיצר מאז חזר לצייר כשנה קודם לכן. מרביתן של אלה נחלקו מבחינת נושאיהן לשלוש קבוצות עיקריות: סדנתו של הצלם (בציורים אלה בלט מוטיב מכונת ההגדלה המכוסה בבד אשר כונתה על ידי סבא "הסוס העיוור"); סדנת הפסל בלילה (עבודות שנעשו בעקבות ביקוריו של סבא בסדנאותיהם של משה ציפר ויצחק דנציגר, עמם היה מיודד); "מחזור מספר בראשית" שכללה שבע סצנות דרמטיות מספר בראשית. בתערוכה של שנת 1955 - תקופה בה הקדיש רבות מזמנו ומרצו לאמנות קירונית (ציורים ותבליטים) ברחבי הארץ - הציג סבא "חמש קומפוזיציות לציורי קיר על נושאים תנ"כיים" (כמתואר בכותרת קטלוג התערוכה). אלה היו חמישה תצלומים מוגדלים של חלק מסדרת רישומים קטני מידות, שחלקם נעשה בעיפרון וחלקם בטמפרה על נייר. רישומים אלה תיארו אירועים דרמטיים מספר בראשית וספר שמות:- נח משלח את היונה; אברהם בפרשת לך לך; עקדת יצחק; יעקב נאבק במלאך ומשה שובר את לוחות הברית. רישומים אלה היוו את סיכום מחקריו של סבא מאז שנת 1947 ואילך במה שכונה בפיו: "הרחבת החלל בתיאור הציורי". בכולם תואר המחזה בפרספקטיבה נועזת ובלתי שגרתית שהקנתה לו איכויות מונומנטליות.

בתערוכתו האחרונה במוזיאון (1961) הציג סבא את סדרת "האלמנטים" המהווה את שיא יצירתו המאוחרת. בסדרה זו קרא האמן תיגר על ההפשטה המוחלטת של חברי קבוצת אופקים חדשים. כמי שהיה אמון על מסורת "החפציות החדשה", סירב סבא לוותר על האובייקט כפי שעשו רבים מאמני קבוצת אופקים חדשים. בסדרת "האלמנטים" צייר סבא אלמנטים של מזון כחלב, ענבים, רימונים ועוד (בשנת 1960) ואלמנטים של חומרים כעץ, ברזל וכדומה (בשנת 1961). אלה הוצגו בדרך כלל כשהם מונחים על גבי משטחים נוקשים כאשר הן קווי המתאר הסגורים (מעין גריד בנוסח מונדריאן) והן (ובעיקר) הצבע מדגישים את חומריותם ו"מהותם" (ובמקרה של המזון אף טעמיהם) של האלמנטים ואת השתלבותם במרחב סביבם. לדברי קרלהיינץ גבלר - מחוקרי יצירתו של סבא - נהג האחרון להכין כשלושים גרסאות שונות של כל "אלמנט" בהן התקדם בצעדים קטנים ובדייקנות הולכת וגדלה אל נוסחה המוגמר והסופי של כל עבודה. "את תוקפם שואבים האלמנטים במידה רבה מתוך התפיסה המדויקת של מרקמיהם, מבנם, סמיכותם וצבעם הייחודי. האלמנט קובע באמצעות צבעו המיוחד, הקיים רק בו, את "המונוכרומיה המדורגת" של התמונה; כלומר - כל הצבעים המופיעים בתמונה הינם גוונים ושבירות לצבע הבסיסי והקובע של האלמנט הנדון. סבא מטפל בצבע האופייני ובמרקם העליון של התמונה - זה הנתפס מבחינה אופטית - במסירות וקפדנות כה רבים, והוא מוליכם עד לנקודה המדויקת ביותר. כך, ולמרות ההפשטה הטמונה בצירוף הצורות הלא-נטורליסטיות, אי אפשר להימנע מהחשק להשוותו לאמנים הקלאסיים..." (קרלהיינץ גבלר, "ציורי האלמנטים" בתוך: שלום סבא, משכן לאמנות עין חרוד, 1994, עמ' 120. תרגום מגרמנית: ד"ר אוריאל אדיב).

במהלך שנת 1961 יצר סבא ארבע עבודות גדולות יחסית במדיומים שונים (עירוב של קולאז', טמפרה, גואש ועוד על מצעי עץ ונייר) בעקבות ביקור בקיסריה ועתיקותיה. שלוש מהן כונו על ידו "ארכאולוגיה" והרביעית כונתה "קיסריה". עבודות אלו נעשו לאחר שיצר, כהרגלו, רישומי הכנה רבים. בדיעבד היו אלו עבודותיו הגדולות האחרונות. לאחר ששב מגרמניה, שם הציג תערוכה בהופהיים-אם-טאונוס בשנת 1963, התמקד סבא באמנות הקולאז'. משנת 1964 ועד מותו בגרמניה בשנת 1975 יצר סבא למעלה ממאה קולאז'ים קטנים, שנושאיהם חידתיים, ואשר נצנוצי האור שלהם יוצרים עולם קסום ואפוף מסתורין. מעין "ברכת פרידה מהעולם החלדי המוכר" (קרלהיינץ גבלר, לעיל, עמ' 122).

מבחר תערוכות יחיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוספים ציבוריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ קרלהיינץ גבלר, "ציורי האלמנטים", בתוך: "שלום סבא", המשכן לאמנות עין חרוד, 1994, לעיל, עמ' 122.
  2. ^ ספרי סדרת ספריה לעם כדלקמן: "גשר הדרינה"/אנדריץ' (מס' 20 משנת 1959), "מורה הדרך"/נאראיאן (מס' 21 משנת 1960), "האינקויזיטורים"/אנדז'ייבסקי (מס' 45 משנת 1961), "מות יומת המלך"/רינו (מס' 48 משנת 1962), "השושנה הלבנה"/טראון (מס' 51 משנת 1962) , "וזרח השמש"/המינגוי (מס' 56 משנת 1962), "חירות או מוות"/קאזאנצאקיס (מס' 58+59 משנת 1963), "ניצחון"/קונרד (מס' 60 משנת 1963), "יופי עלי אדמות"/ראמיז (מס' 94 משנת 1966).