שלום עשת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שלום עשת
אין תמונה חופשית
לידה 28 בספטמבר 1914
וינה, האימפריה האוסטרו-הונגרית האימפריה האוסטרו-הונגריתהאימפריה האוסטרו-הונגרית
פטירה 13 בפברואר 1967 (בגיל 52)
כפר סבא ישראל ישראלישראל
תאריך עלייה 1938
השתייכות צבא אוסטריה
Hahagana.jpg  ההגנה
הצבא הבריטיהצבא הבריטי  הצבא הבריטי
Badge of the Israel Defense Forces.new.svg  צבא הגנה לישראל
תקופת שירות 19341957
דרגה קפטן (צבא בריטניה) קפטן
אלוף-משנה  אלוף-משנה
תפקידים צבאיים
  • יועץ צבאי לראש הממשלה
  • ראש מחלקת התכנון במטכ"ל
מלחמות וקרבות
מלחמת העולם השנייה
מלחמת העצמאות  מלחמת העצמאות
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

שלום עשת (28 בספטמבר 1914 - 13 בפברואר 1967) היה יועצו הצבאי של ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן-גוריון בימי מלחמת העצמאות.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנותיו המוקדמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלום עשת נולד באוסטריה בשנת 1914 כפריץ איזנשטט. גדל במשפחה בעלת מסורת צבאית למד באקדמיה הצבאית האוסטרית בווינה ובבית הספר הטכני הגבוה בווינה והוסמך כמהנדס. שירת כקצין בצבא האוסטרי.

עליה לארץ ב'הגנה' ובצבא הבריטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלום עשת עלה לארץ ישראל בשנת 1938. בשנת 1939 הצטרף לארגון ההגנה. היה חניך בקורס הקצינים הראשון של ההגנה. בימי מלחמת העולם השנייה התנדב לצבא הבריטי. בשנת 1942 שירת בחזית המדבר המערבי. בשנת 1943 עבר קורס קצינים (השלישי בחייו) של הצבא הבריטי במחנה צריפין. בשנת 1944, עם כינון הבריגדה היהודית הצטרף לבריגדה בדרגת סרן. היה חניך בבית הספר לפיקוד ומטה של הצבא הבריטי. במסגרת הבריגדה שירת בחזית איטליה ובתום המלחמה הגיע עם כוחות הבריגדה לאוסטריה ארץ הולדתו.

מלחמת העצמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בימי מלחמת העצמאות, ביולי 1948 נתמנה ליועץ צבאי של ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן-גוריון. לבן-גוריון הייתה הערכה מיוחדת לקצינים יוצאי הבריגדה האמונים על סדרי צבא סדיר ומקצועי (והערכה פחותה לקצינים מאנשי ההגנה), אך בניגוד לעמדתו של בן-גוריון נתמנו בעלי התפקידים הראשיים, במטכ"ל של מלחמת העצמאות, מבין ותיקי ההגנה. לפיכך לא היו בין אלופי המטכ"ל קצינים ששירתו בצבא הבריטי (ואף לא אנשי פלמ"ח). הרמטכ"ל יעקב דורי, ראש אגף המבצעים יגאל ידין וראשי האגפים היו מאנשי ההגנה. לעומת זאת בראש הזרועות והמחלקות המקצועיות והלוגיסטיות הועמדו יוצאי הצבא הבריטי כחיים לסקוב ואהרון רמז. על פי העדפתו זו של בן-גוריון את יוצאי הצבא הבריטי בתפקידי תכנון וביצוע הפך שלום עשת לאחד ממקורביו והייתה לו השפעה ניכרת על בן-גוריון בכל הקשור בארגון הצבא ובהכנת תוכניות מבצע.

מקרה אחד בו לא שעה בן-גוריון לדברי יועצו שלום עשת היה בשלב הראשון של המלחמה, לאחר החלטת החלוקה, כאשר מפקד החטיבה הבריטית של הנגב הציע לפנות את ארבעה עשר יישובי הנגב שמדרום לכביש עזה באר שבע, כדי שלא יבולע ליושביהם. התושבים סירבו וכעבור חודש יצא בן-גוריון כנגד קולות שטענו שכל כח שיישלח לנגב יחליש את היישוב. הוא הצהיר שיש להגן על כל יישוב יהודי בארץ. יועצו, שלום עשת, טען ש-14 נקודות אלו, ובהן 400 תושבים בלבד, לא יחזיקו מעמד. בן-גוריון לא שעה לו והורה לו להכין תוכנית לביצורן של הנקודות בנגב.[1]

במבצע יבוסי של חטיבת הראל, שנערך בירושלים בין 22 באפריל ל-1 במאי 1948, שנועד לשחרר חלקים מן העיר ולהקל על המצור, נתמנה שלום עשת להיות ראש המטה של המבצע, כאיש צבא מקצועי שיאזן את מפקדי הפלמ"ח מחטיבת הראל שהשתתפו במבצע.

אחרי מלחמת העצמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עשת המשיך לשרת בצה"ל לאחר תום מלחמת העצמאות. תפקידו הבא היה ראש מחלקת התכנון במטכ"ל. ב-1952, כאשר פרש עשת מתפקיד ראש מחלקת התכנון בצה"ל, הוא נתבקש על ידי בן-גוריון להגיש לו הערכה מפורטת על היכולת של צה"ל לעמוד במתארי המלחמה השונים מול מתקפה של צבאות ערב. עשת הגיש מסמך מפורט אבל הצביע על נקודת תורפה אחת. הוא ניתח את התרחישים השונים וקבע שבמקרה של מה שנקרא "מקרה הכל", כלומר בתרחיש שבו תהיה מתקפה כל-ערבית, רב-חזיתית יזומה על ידי הערבים, לא יהיה לצה"ל סיכוי לעמוד ולהציל את מדינת ישראל מנזקים בלתי-הפיכים. בזאת תרם עשת לגיבוש הדוקטרינה ההתקפית של צה"ל; כיוון שלבן-גוריון הייתה השקפה פסימית, ביחס לסכסוך הערבי-ישראלי, קיבל בן-גוריון את דעתו של עשת והוביל את שינוי הדוקטרינה של צה"ל להיות התקפית, ובהמשך מינה את משה דיין לרמטכ"ל, ודיין הוא שהשריש את הדוקטרינה ההתקפית בצה"ל, שפירושה שבמקרה של איום של "מקרה הכל", ישראל חייבת לשאוף להיות זו שתפתח במלחמה ולהעביר את הלחימה לשטח האויב.

פולמוס 'מעטים מול רבים' במלחמת העצמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

דוח[2] שחיבורו מיוחס לעשת בתפקידו כראש אג"ם/תכנון ב-1952 לבקשת שר הביטחון, בן גוריון, היה אחד מארבעת המקורות [3] עליהם התבססו היסטוריונים בבואם לקעקע את אתוס 'מעטים מול רבים' במלחמת העצמאות, היינו נחיתות מספרית של כוח המגן העברי בשלב א' של מלחמת העצמאות - מלחמת האזרחים, אל מול הכוח הלוחם של ערביי ארץ ישראל וצבא ההצלה ובשלב ב' של המלחמה אל מול הכוח הלוחם של צבאות ערב שפלשו למדינת ישראל למחרת הכרזתה ונוספו לכוח הלוחם הערבי המקומי, אתוס שטופח במהלך הקרבות ובשנים הראשונות למדינת ישראל על ידי הנהגת דור תש"ח. עשת טען בדוח, בין השאר, לעליונות מספרית של הכוח הלוחם העברי על פני מקבילו הערבי לאורך מרבית מלחמת העצמאות. הדוח נכתב כאשר הרמטכ"ל יגאל ידין לא היה בארץ. מששב וקרא את הדוח הוציא הבהרה לבן גוריון שהדוח אינו על דעת המטכ"ל או על דעתו ובמיוחד מוטעית דעתו של עשת אשר ליחסי הכוחות בינינו לבין הערבים במלחמת העצמאות.[4],[5]

שנותיו האחרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עשת פרש משורות צה"ל בשנת 1957 בדרגת אלוף-משנה, ומונה ליועץ התעשייתי של חברת העובדים. עשת נפטר בראשית 1967, ונקבר בכפר סבא.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דוד בן-גוריון, דיון על הקמת הממשלה, דבר, 23 באוקטובר 1964
  2. ^ זכי שלום, יחסי הכוחות במלחמת העצמאות לפי מסמך מטכ"לי משנת 1952, בתוך מעטים מול רבים עיונים ביחסי הכוחות הכמותיים בקרבות יהודה המקבי ובמלחמת העצמאות, בעריכת אלון קדיש וב"ז קדר, הוצאת מאגנס, האוניברסיטה העברית, ירושלים, תשס"ו, עמוד 215
  3. ^ שלשת המקורות הנוספים הם דוח המתגייסים לשורות כוח המגן העברי ולאחר מכן צה"ל שלא הבדיל בין כוח לוחם לבין חיילי ה'שרותים', הצהרתו של בן גוריון בפני ועדת החוץ והביטחון מ-23.2.1960 בה הודה במפורש ובכך הפך את גרסתו מימי המלחמה, כי ברוב השלבים של מלחמת העצמאות היה לצה"ל יתרון כמותי ולא רק איכותי על פני מדינות האויב ועבודתו של יהושע בן אריה ממחלקת היסטוריה בצה"ל לבקשת הרמטכ"ל משה דיין. ההיסטוריון אסף אגין, מלוחמי תש"ח בעמק הירדן, הטוען שהאתוס תאם את המציאות מבסס את דבריו על דוחות אכ"א המקוריים ממלחמת העצמאות, שבניגוד ל'דוח המתגייסים' מבדילים בין כוח לוחם לשאינו לוחם, אותם גילה בארכיון צה"ל ולדבריו אף לא אחד ממקעקעי האתוס נחשף לדוחות אכ"א מ-1948 כשכתבו את מחקריהם
  4. ^ יזהר בארהקרב האחרון להצלת מיתוס "דוד מול גוליית" במלחמת השחרור, באתר הארץ, 8 במאי 2019
  5. ^ פרות קדושות, מיתוסים ישראליים עם יזהר באר, פרק 40, עצמאות 2019: הקרב האחרון של אסף אגין להצלת מיתוס דוד מול גולית