שלומית - סלומה (מחזה)

שלומית - סלומה
Salomé
כתיבה	אוסקר ויילד
סוגה	Tragedy
שפה	צרפתית

שלומית (בצרפתית: Salomé) הוא מחזה טרגי בן מערכה אחת מאת אוסקר ווילד. הגרסה המקורית של המחזה פורסמה לראשונה בצרפתית בשנת 1893; תרגום לאנגלית פורסם שנה לאחר מכן. המחזה מתאר בין היתר, את ניסיון הפיתוי של יוחנן (יוחנן המטביל) על ידי שלומית, בתו החורגת של הורדוס אנטיפס, את ריקוד שבעת הצעיפים (אנ') שהיא מבצעת, הוצאתו להורג של יוחנן ביוזמתה ולבסוף את מותה בהוראת הורדוס.

ההפקה הראשונה של המחזה הועלתה בפריז בשנת 1896. מכיוון שהמחזה תיאר דמויות מקראיות, הוא נאסר בבריטניה ולא הוצג בפומבי שם עד 1931. המחזה הפך לפופולרי בגרמניה, והטקסט של ויילד שימש את המלחין ריכרד שטראוס כבסיס לאופרה שלו משנת 1905, "שלומית", שהצלחתה הבין-לאומית האפילה על המחזה המקורי של ויילד. למחזה נעשו עיבודים קולנועיים ועיבודים אחרים.

רקע

וויילד החל בכתיבת המחזה בסוף שנת 1891, כאשר כבר היה ידוע כסופר ומבקר, אך טרם התבסס כמחזאי. היה זה לאחר שהשלים את כתיבת המחזה "מניפתה של ליידי וינדרמיר" וטרם העלאתו על הבמה, כמו גם טרם יצירת מחזותיו האחרים שזכו להצלחה רבה בווסט אנד ("אישה חסרת חשיבות", "בעל אידיאלי" ו" חשיבותה של רצינות")^[1].

נושא המחזה העסיק אותו עוד מימי לימודיו לתואר ראשון באוקספורד, כאשר התוודע לסיפורו של גוסטב פלובר "הרודיאס" בשנת 1877, והתעניינותו גברה עוד יותר ככל שנחשף לתיאוריה של שלומית במקורות נוספים^[2].

ויילד כתב את המחזה בזמן שהותו בפריז, והסביר כי כתב אותו בצרפתית משום שכל חייו רצה לבדוק האם יוכל ליצור יפה בצרפתית, לאחר שכל חייו יצר היטב בשפה האנגלית^[3].

ויילד הגיש את המחזה לשחקנית הצרפתייה המובילה שרה ברנהרדט, שקיבלה אותו להפקה בעונת 1892 בבית האופרה המלכותית בלונדון. החזרות החלו בחודש יוני, אך באותה תקופה כל המחזות שהוצגו בבריטניה היו צריכים לקבל אישור מהצנזור הרשמי, הלורד צ'מברלין, אשר סירב לאשר את המחזה עקב כלל האוסר על תיאור דמויות מקראיות על הבמה. בשל כך, בין היתר, לא זכה ויילד מעולם לצפות במחזה מוצג על הבמה. ההופעות היחידות שהוצגו בימי חייו היו בשנת 1896, אז ריצה עונש מאסר בגין פעילות הומוסקסואלית בלתי חוקית^[4].

עלילת המחזה

יוחנן (יוחנן המטביל, יוחנן בטקסט הצרפתי המקורי) נכלא על ידי הורדוס אנטיפס בבור מים מתחת למרפסת ארמונו, בשל ביקורתו העוינת על הרודיה, אשתו השנייה של הורדוס. מפקד צעיר של המשמר מעריץ את הנסיכה היפה שלומית, בתו החורגת של הורדוס. משרת מזהיר את המפקד שמשהו נורא עלול לקרות אם ימשיך לבהות בנסיכה.

שלומית מוקסמת מקולו של יוחנן ומשכנעת את להוציא את הנביא מהבור כדי שתוכל לראותו ולגעת בו. כשיוחנן מופיע, הוא מגנה את הרודיה ואת בעלה. בתחילה, שלומית נבהלת ממראה האיש הקדוש, אך נעשית מרותקת אליו ומתחננת שייתן לה לגעת בשערו, בעורו ולנשק את פיו. כשהיא אומרת לו שהיא ביתה של הרודיה, הוא מכנה אותה "בת סדום" ומבקש ממנה להתרחק ממנו. כל ניסיונותיה של סלומה למשוך אותו נכשלים, והוא נשבע שהיא לעולם לא תנשק את פיו, מקלל אותה כבת של נואפת ומייעץ לה לבקש את ה'. הוא חוזר לכלאו התת-קרקעי, ומפקד המשמר הצעיר, שאינו מסוגל לשאת את תשוקתה של סלומה לגבר אחר, דוקר את עצמו למוות.

הורדוס מופיע מהארמון, מחפש את הנסיכה ומדבר על המראה המוזר של הירח. כשהוא מחליק על דמו של מפקד המשמר, הוא לפתע נתקף בפאניקה. הרודיה מבטלת את פחדיו ומבקשת ממנו לחזור איתה פנימה, אך תשומת ליבו של הורדוס נתונה בלהט אל שלומית, שדוחה את ניסיונות החיזור שלו. יוחנן שעדיין נמצא בבור, חוזר לגנות את הרודיה; היא מצידה דורשת שהורדוס ימסור את הנביא ליהודים. הורדוס מסרב בטענה שיוחנן הוא אדם קדוש אשר חזה באלוהים. דבריו מעוררים ויכוח בקרב היהודים בנוגע לטבעו האמיתי של אלוהים, ושני אנשים מנצרת מדברים על הניסים של ישו. יוחנן ממשיך להטיח האשמות בהרודיה, אשר דורשת להשתיק אותו.

הורדוס מבקש משלומית לרקוד עבורו. היא מסרבת, אך כאשר הוא מבטיח לתת לה כל מה שתרצה, היא מסכימה, תוך התעלמות מתחנוני אמה שלא תרקוד ומבצעת את ריקוד שבעת הצעיפים. הורדוס המרוצה שואל את שלומית איזה גמול תרצה, והיא מבקשת את ראש יוחנן על מגש כסף. הורדוס מזועזע ומסרב, אך הרודיה שמחה על בחירתה של שלומית. הורדוס מציע תמורות אחרות, אך שלומית מתעקשת ומזכירה להורדוס את הבטחתו. לבסוף הוא נכנע. התליין יורד אל הבור, בעוד שלומית ממתינה בחוסר סבלנות. כאשר ראשו של הנביא מובא אליה, היא מדברת אל יוחנן בלהט כאילו הוא עדיין חי ולבסוף מנשקת את שפתיו.

הורדוס, מבוהל ומזועזע מהתנהגותה של שלומית, מצווה על החיילים להרוג אותה, והם מוחצים אותה למוות תחת המגינים שלהם.

הפקות

המחזה הועלה בעולם מספר פעמים וזכה להצלחה, ביו היתר בגרמניה, בצרפת, בבריטניה, בארצות הברית ובצ'כיה.

בישראל, הועלה המחזה בשנת 1982 בתיאטרון הבימה, בבימוי של מיכאל גורביץ', עם ג'ואנה פלד^[5] בתפקיד שלומית,^[6] רבקה גור ומישא אשרוב כהרודיה והורדוס, ואלי דנקר בתפקיד יוחנן המטביל^[6].

בשנת 2024 העלה תיאטרון גשר הפקה משותפת עם תיאטרון Royal Haymarket מהווסט אנד בלונדון, בכיכובה של נטע רוט כשלומית, דורון תבורי כהורדוס אנטיפאס, ולנה פרייפלד כהרודיה. הפקה זו הוצגה גם בתיאטרון הלונדוני עצמו וזכתה להצלחה רבה^[7]

עיבודים נוספים

המחזה של ויילד הוליד מספר יצירות אמנותיות נוספות, המפורסמת שבהן היא האופרה של ריכרד שטראוס באותו שם. שטראוס ראה את מחזהו של ויילד בברלין בנובמבר 1902 והחל לחבר את האופרה שלו בקיץ 1903, עד להשלמתה ב-1905 והעלה אותה בבכורה מאוחר יותר באותה שנה^[8]. המבקרים טענו כי ההצלחה הבינלאומית של עיבודו של שטראוס "דחקה כמעט לחלוטין את הדרמה של ויילד בצורתה המקורית מהבמה".^[9]

בנוסף, זכה המחזה לעיבודים ופרשנויות רבים. כך למשל, מיכאיל פוקין יצר בשנת 1908 בלט המבוסס על המחזה, עם מוזיקה מאת אלכסנדר גלאזונוב ועיצוב של האמן ליאון בקסט, בכיכובה של הבלרינה אידה רובינשטיין כשלומית.^[10]

הגרסה הקולנועית הראשונה למחזה נעשתה בסרט אילם בארצות הברית בשנת 1908, בכיכובה של פלורנס לורנס בתפקיד שלומית, ושוב בשנת 1918 בכיכובה של תדה בארה, ובשנת 1923.

בשנת 2013 ביים וכיכב אל פצ'ינו בעיבוד נוסף, עם ג'סיקה צ'סטיין בתפקיד סלומה.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא שלומית - סלומה בוויקישיתוף

ננו שבתאי, "סלומה": המחזה הזה כבר לא חתרני, אבל עדיין כדאי לצפות בו, באתר הארץ, 28 באוקטובר 2024
עמית סלונים‏, נטע רוט הולכת להופיע עם ההצגה הזאת בלונדון. סיכוי סביר שהם לא יתנו לה לחזור לפה, באתר וואלה, 27 ביוני 2024
על המחזה סלומה בבלוג של יובל אראל - מגזין מוזיקה ותרבות
ליאור פריבנר, ‏"סלומה": לא רק תיאטרון טוב. זה תיאטרון אמיץ, באתר מעריב אונליין, 6 במאי 2025

הערות שוליים

↑ Owen Dudley Edwards, Wilde, Oscar Fingal O'Flahertie, Dictionary of Irish Biography, Royal Irish Academy, 2009-10-01
↑ Raby, Peter (2008). "Introduction". Oscar Wilde: The Importance of Being Earnest and Other Plays. Oxford and New York: Oxford University Press. ISBN 978-0-19-953597-2.
↑ The Censure and 'Salome'", The Pall Mall Gazette, 29 June 1892, pp. 1–2
↑ Edwards, Owen Dudley. "Wilde, Oscar Fingal O'Flahertie Wills (1854–1900), writer", Oxford Dictionary of National Biography, 2004. Retrieved 6 April 2021
↑ ג'ואנה פלד, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
1 2 שלומית, באתר ארכיון הבימה
↑ זיו ריינשטיין‏, אצבע בעין של ה-BDS: סוף-סוף ניצחון ישראלי בלונדון, באתר וואלה, 5 באוקטובר 2025
↑ Osborne, Charles (1988). The Complete Operas of Richard Strauss. London: O'Mara. ISBN 978-0-94-839751-6.
↑ Horst Schroeder, The First Salomé: Lina Munte, The Wildean, 2008, עמ' 20–24
↑ Tanitch, Robert (1999). Oscar Wilde on Stage and Screen. London: Methuen. ISBN 978-0-41-372610-0.

[1] Owen Dudley Edwards, Wilde, Oscar Fingal O'Flahertie, Dictionary of Irish Biography, Royal Irish Academy, 2009-10-01

[2] Raby, Peter (2008). "Introduction". Oscar Wilde: The Importance of Being Earnest and Other Plays. Oxford and New York: Oxford University Press. ISBN 978-0-19-953597-2.

[3] The Censure and 'Salome'", The Pall Mall Gazette, 29 June 1892, pp. 1–2

[4] Edwards, Owen Dudley. "Wilde, Oscar Fingal O'Flahertie Wills (1854–1900), writer", Oxford Dictionary of National Biography, 2004. Retrieved 6 April 2021

[5] ג'ואנה פלד, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)

[ארכיון-6] 1 2 שלומית, באתר ארכיון הבימה

[7] זיו ריינשטיין‏, אצבע בעין של ה-BDS: סוף-סוף ניצחון ישראלי בלונדון, באתר וואלה, 5 באוקטובר 2025

[8] Osborne, Charles (1988). The Complete Operas of Richard Strauss. London: O'Mara. ISBN 978-0-94-839751-6.

[9] Horst Schroeder, The First Salomé: Lina Munte, The Wildean, 2008, עמ' 20–24

[10] Tanitch, Robert (1999). Oscar Wilde on Stage and Screen. London: Methuen. ISBN 978-0-41-372610-0.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]