שלושת המוסקטרים (סרט, 2013)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שלושת המוסקטרים
Три Мушкетёра
כרזת הסרט "שלושת המוסקטרים" מ-2013
כרזת הסרט
מבוסס על שלושת המוסקטרים
בימוי סרגיי ז'יגונוב
הופק בידי סרגיי ז'יגונוב
תסריט תסריט:
סרגיי ז'יגונוב
אנדריי ז'יטקוב
לפי שלושת המוסקטרים מאת:
אלכסנדר דיומא האב
שחקנים ראשיים יורי צ'ורסין
אלכסיי מקארוב
פאבל ברשאק
רינאל מוחמטוב
אנה סטרשנבאום
יקטרינה וילקובה
ואסילי לאנובוי
מריה מירונובה
פיליפ יאנקובסקי
קונסטנטין לברוננקו
מוזיקה אלכסיי שליגין
צילום איגור קוז'בניקוב
מדינה רוסיה
חברת הפקה מרכז ההפקות של סרגיי ז'יגונוב
חברה מפיצה מוספילם
הקרנת בכורה רוסיהרוסיה 14 בנובמבר 2013
משך הקרנה 112 דקות (סרט קולנוע)
450 דקות (סדרת טלוויזיה)
שפת הסרט רוסית
סוגה הרפתקאות, היסטוריה
תקציב 12 מיליון דולרים
דף הסרט ב-IMDb

"שלושת המוסקטרים"רוסית: «Три мушкетёра») הוא סרט הרפתקאות היסטורי רוסי, המבוסס על הרומן "שלושת המוסקטרים" מאת אלכסנדר דיומא האב. הסרט הופק על ידי מרכז ההפקות של סרגיי ז'יגונוב.[1]

ד'ארטניאן הצעיר מגיע לפריס להיות מוסקטר. שם הוא פוגש שלושה מוסקטרים ותיקים, חברי משמר המלך המפואר, אבל למעשה מבין שהם לא הלוחמים הגדולים שחשב הם. תוך כדי ניסיונות הצטרפותו ליחידה, הוא מתמודד עם מזימותיו הנסתרות של הקרדינל רישלייה, המרגלת שלו מיליידי דה וינטר ועם מלחמה אפשרית נגד אנגליה.

הסרט יצא לאור בשתי גרסאות: סרט קולנוע באורך מלא שיצא לאקרנים בבתי הקולנוע ב-14 בנובמבר 2013[2][3] וכן סדרת טלוויזיה בת 10 פרקים באורך 45 דקות כל אחד. הסדרה שודרה לראשונה בדצמבר 2013 בערוץ האוקראיני 1+1 ולאחר מכן בערוץ הראשון ברוסיה בינואר 2014.

הסרט זכה לביקורות מעורבות, שמחד ביקרו את טון הסרט אך שיבחו את נאמנותו למקור הספרותי.[4][5]

תקציר העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – שלושת המוסקטרים

בשנת 1625 בצרפת, אציל צעיר מסכן בשם ד'ארטניאן עוזב את הוריו בגסקון ונוסע לפריס להצטרף למוסקטרים של המשמר. בפונדק במאונג-סור-לואר, מבוגר מסתכל על סוסו של ד'ארטאניאן ועולב בו. נעלב, ד'ארטניאן דורש דו-קרב. בני לווייתו של האיש המבוגר מכים את ד'ארטאניאן ללא הכרה בעזרת סיר בישול ובאמצעות מתכת שובר את חרבו. מכתב ההיכרות שלו עם מסייה דה טרוויל, מפקד המוסקטרים, נגנב. ד'ארטניאן מחליט לנקום באיש (כשמאוחר יותר מתגלה לו שזהו הרוזן דה רושפור, סוכנו של הקרדינל רישלייה, שנמצא במאונג כדי להעביר הוראות מהקרדינל למיליידי דה וינטר, סוכנת נוספת של הקרדינל).

בפריס ד'ארטניאן מבקר אצל טרוויל במטה המוסקטרים, אך האספה מאפילה על מכתבו, ודה טרוויל מסרב בנימוס לבקשתו. עם זאת, הוא כותב מכתב מבוא לאקדמיה, שתוכל להכין אותו לגיוס במועד מאוחר יותר. מחלונו של דה-טרוויל, ד'ארטניאן רואה את רושפור עובר ברחוב למטה וממהר לצאת מהבניין כדי להתעמת איתו, אך בדרכו הוא פוגע בשלושה מהמוסקטרים: אתוס, פורתוס וארמיס, שכל אחד מהם דורש דו-קרב מולו; ד'ארטניאן חייב לדאוג לכל אחד מהם בתורו אחר הצהריים.

כאשר שלושת החברים לומדים שד'ארטניאן הוא בתול הם מסרבים להילחם בו. בשלב זה מופיעים שומריו של הקרדינל רישלייה ומנסים לעצור את ד'ארטניאן ואת שלושת המוסקטרים בגין דו-קרב בלתי חוקי. אף על פי שהם במיעוט, ארבעת הגברים מנצחים בקרב. ד'ארטניאן פוצע באורח קשה את ג'וסאק, אחד מקציני הקרדינל ולוחם נוסף נטול שם. לאחר שנודע לו על אירוע זה, ממנה המלך לואי ה-11 את ד'ארטניאן לחבר במשמר המלך ומעניק לו ארבעים אקדחים.

ד'ארטניאן מתאהב ממבט ראשון בקונסטנס בואנסייה היפה, הצעירה והנשואה. היא עובדת אצל המלכה, אן מאוסטריה, המנהלת בסתר רומן עם הדוכס מבקינגהאם. המלכה קיבלה מתנה של יהלומים מבעלה לואי. אן נותנת את היהלומים לאהובה כמזכרת. הקרדינל רישלייה, שמעוניין ליזום מלחמה בין צרפת לאנגליה, מתכנן לחשוף את הרומן. הוא משכנע את המלך לדרוש מהמלכה לענוד את היהלומים לנשף שהקרדינל מממן.

קונסטנס מנסה לשלוח את בעלה הפחדן ללונדון, אך האיש מתומרן על ידי רישליה ולא הולך. ד'ארטניאן וחבריו מתערבים. בדרך הם מותקפים שוב ושוב על ידי עוזרי הקרדינל ורק ד'ארטניאן ופלנשה מגיעים ללונדון. לפני הגעתם, ד'ארטניאן נאלץ לתקוף וכמעט להרוג את רוזן דה ווארד, שהוא חבר של הקרדינל, בן דוד של רושפור, ואהובה של מיליידי. אף על פי שמרבית היהלומים נגנבו על ידי מיליידי, הדוכס מבקינגהאם מצליח לספק תחליפים תוך עיכוב שובו של הגנב לפריז. ד'ארטניאן מצליחה אפוא להחזיר מערכה שלמה של תכשיטים למלכה אן בדיוק בזמן כדי להציל את כבודה. הוא מקבל ממנה טבעת יפה כביטוי להוקרת תודה. זמן קצר לאחר מכן, ד'ארטניאן פותח ברומן עם מאדאם בואנסייה. כשהגיע לאחת ממשימותיהם, הוא מבחין בסימני מאבק ומגלה כי רושפור ואדון בואנסייה, שפעלו בהוראת הקרדינל, תקפו אותה וכלאו אותה.

ד'ארטניאן חוזר לחבריו המוסקטרים, שזה עתה התאוששו מפציעותיהם ומחזיר אותם לפריס. ד'ארטניאן פוגש את מיליידי דה ווינטר באופן רשמי ומכיר אותה כאחת מסוכני הקרדינל ממאונג, אך זה לא מרתיע אותו. ד'ארטניאן מתאהב בגברת היפה, אך עוזרתה מגלה שמיליידי אדישה כלפיו. הוא נכנס לחדריה בחשכה, מעמיד פנים שהוא הרוזן דה ווארד ומנסה לפתות אותה. הוא מוצא קעקוע פלר דה ליס על כתפה של מיליידי מה שמרמז על הרשעתה בעבר. כשמתגלה זהותו, מנסה מיליידי להרוג אותו, אך ד'ארטניאן מתחמק ממנה. הוא נקרא ליטול חלק במצור על לה רושל, נאמר לו כי המלכה הצילה את קונסטנס מהכלא. בפונדק שומעים המוסקטרים ​​שהקרדינל ביקש ממיליידי לרצוח את הדוכס מבקינגהאם, שתומך במורדים הפרוטסטנטיים בלה רושל ושלח כוחות לסייע להם. רישלייה נותן לה מכתב שמתיר את מעשיה בהוראת הקרדינל עצמו, אך אתוס לוקח אותו ממנה. למחרת בבוקר, אתוס מהמר שהוא, ד'ארטניאן, פורתוס וארמיס ומשרתיהם יוכלו להחזיק את מצודת סנט גרוויס למשך שעה. הם מתנגדים במשך שעה וחצי לפני שהם נסוגים והורגים 22 מאנשי לה רושל בסך הכל. הם מזהירים את לורד דה ווינטר ואת הדוכס מבקינגהם. מיליידי נכלאת בהגיעה לאנגליה אך מפתה את השומר שלה, פלטון ומשכנעת אותו לאפשר לה לברוח ולהרוג את בקינגהם עצמו.

בשובה לצרפת מסתתרת מיליידי במנזר בו שוהה גם קונסטנס. קונסטנס התמימה נאחזת במיליידי הרואה סיכוי לנקום בעצמה על ד'ארטניאן. מיליידי מרעילה באורח אנוש את קונסטנס לפני שד'ארטניאן מצליח להציל אותה. המוסקטרים תופסים את מיליידי לפני שהיא מצליחה להגיע לפריז ולקבל את הגנתו של הקרדינל רישלייה. הם מוציאים אותה להורגאחרי שמעמידים אותה למשפט שדה. לאחר הוצאתה להורג, ארבעת החברים חוזרים למצור על לה רושל. רושפור עוצר את ד'ארטניאן ולוקח אותו היישר לקרדינל. כשהוא נשאל על הוצאתה להורג של מיליידי, ד'ארטניאן מציגה את מכתב ההגנה שלה שכתב הקרדינל רישלייה. הקרדינל צוחק מהיהירות הזו, אך הוא מתרשם מהתנהגותו של ד'ארטניאן. שמח בסתר מכך שנפטר ממיליידי הבוגדנית, הקרדינל משמיד את המכתב וכותב צו חדש, שמעניק קידום לאחד המוסקטרים של דה טרוויל זאת מבלי לנקוב בשם. ד'ארטניאן מציע אז את המכתב לאתוס, פורתוס וארמיס בתורם, אך כל אחד מסרב ומצהיר כי ד'ארטניאן הוא הראוי שבהם.

הם יוצאים החוצה להשלים את הדו-קרב שלהם, אך שוב מופרעים על ידי משמר הקרדינל. הם מתאחדים יחד להילחם ומחזקים את ידידותם, הפעם כשכולם חברים בחיל המוסקטרים.

שחקנים ודמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבדלים לעומת הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט ספג ביקורת על שינויים מהרומן שכן המפיקים הצהירו כי הם מכוונים לעיבוד נאמן לספר. אלה הפרטים והאירועים המוזכרים בספר אך כלל לא מועלים בספרים עצמם:

  • למוסקטרים ​​לא היו משרתים.
  • ד'ארטניאן הוא בתול ולכן המוסקטרים ​​מסרבים להילחם בו בדו-קרב.
  • לורד בקינגהאם מובא מת אל המלכה אן בלה רושל, שם היא בוכה עליו.
  • מיליידי ואתוס סועדים לארוחת פרידה ונשיקה אחרונה לפני מותה של מיליידי.
  • קונסטנס מת במנזר לא מהרעלה, אלא מדקירתה של מיליידי.
  • ד'ארטניאן נותר פצוע במסעדה לאחר הקטטה הראשונה עם רושפור ומיד נוסע לפריס.
  • המוסקטרים ​​שיתפו פעולה עם לורד דה וינטר
  • ד'ארטניאן חמוש רובים אוטומטיים
  • מאדאם קוקנארד מבקרת את פורתוס בלה רושל ומתחתנת איתו במחנה וכך הוא הופך להיות הברון דו וואלון (עשרים שנה אחרי, הוא כבר הופך לדוכס).
  • המלכה מבקרת בלה רושל וד'ארטניאן מתחבא מתחת למיטתה כדי להזהיר אותה מהעלילה להרוג את בקינגהאם
  • המוסקטרים ​​מנסים דרכים שונות להזהיר את בקינגהאם בלה רושל, כולל שימוש בחמור כדי לפתות את ההוגנוטים ולעקוף את מרכבתו של בקינגהאם במהלך הלילה.
  • המלך לואי ה-12 מפתה את מאדאם דה שברוזה / מארי מיכון (אהובתו של ארמיס).
  • ארמיס נהיה כל כך נמרץ, שהוא מאתגר את רושפור לדו-קרב.
  • ד'ארטניאן ישן עם קונסטנס בהזדמנויות רבות
  • ד'ארטניאן ושלושת המוסקטרים ​​מצילים את קונסטנס מהטירה בה רושפור חוקר אותה.
  • מיליידי דה ווינטר מכירה את פלטון בשלב מוקדם וטוענת שיש לה בן, פרנסואה, ממנו.
  • בניגוד לספר, מיליידי לא נאלצת להעמיד פנים שהיא פרוטסטנטית כדי לפתות אותו.
  • אתוס גוסס מרעל (שהוענק לו כשהיה נשוי לאן דה ברייול, הלא היא מיליידי).
  • ד'ארטניאן מקבל רק אוכף אחד וסוס אנגלי מבקינגהאם, בספר הוא מקבל ארבעה סוסים אנגלים וארבעה אוכפים.
  • לאחר שהצילו את בקינגהאם וקונסטנס, ד'ארטאניאן מוכה בראשו ללא הכרה והמוסקטרים ​​לוקחים אותו לבית מרזח, שם הם נלחמים בשומרי הקרדינל הנרגזים מבלי להפריע לשנתו.

הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ואסילי לאנובוי, שגילם את רישלייה, היה בן 79 כשגילם את הדמות.
קרדינל רישלייה, בשנות ה¯50.

לדברי הבמאי סרגיי ז'יגונוב,[6] "ניסיתי לאסוף אנסמבל של אמנים ברמה הגבוהה (אין לי זמן וכוח ללמד אנשים על הסט) ידועים מספיק לקהל. אנשים התעייפו מאוד משחקנים שתמיד מצטלמים בסדרות טלוויזיה...".

בנקודה מסוימת, תוכנן להוסיף אזכור לסרט המוזיקלי הסובייטי "ד'ארטניאן ושלושת המוסקטרים" כשמיכאיל בויארסקי היה אמור להיות מלוהק לתפקיד אביו של ד'ארטניאן אך לבסוף הוחלט לזנוח את הרעיון ולהתמקד בעיבוד מחודש לסיפורו של אלכסנדר דיומא.[7]

מריה מירונובה, שגילמה את המלכה אן.
המלכה אן, שנת 1622.

לדברי ז'יגונוב בתהליך הליהוק הם ניסו להימנע מלפעול על פי השמועות ולהתרחק מהן, כך למשל עלתה שמועה לפיה השחקנית אנסטסיה זבורוטניוק תלוהק לתפקיד קונסטנס הוא חש נפגע והחליט ללהק שחקנים אחרים.[8][9]

תסריט[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרגיי ז'יגונוב, הבמאי

סרגיי ז'יגונוב כתב את התסריט ואף שימש כמפיק ובמאי. לדבריו: "אני מאוד מכבד את כתביו של דיומא, ספריו חיים מאות שנים שלא מאפשרות לך חירויות עם העלילה. לא נגעתי בה, אלא נצמדתי לדיאלוג ועיצבתי סיפור פרטני יותר בין השורות, אותן דמויות עם גישות חדשות... שלדעתי, ברורות יותר ומוסברות יותר."

בעבר ז'יגונוב הפיק עיבודים אחרים לספריו של אלכסנדר דיומא האב, כדוגמת המלכה מרגו (1997) ו"הרוזנת דה מונסורו" (1997).

גרסת הבמאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרסת הבמאי היא סדרת טלוויזיה בת 10 פרקים באורך 45 דקות כל אחד שהוקרנו בערוצי הטלוויזיה באוקראינה, רוסיה ובלארוס.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]